El Sefer Toldot Yeshú (ספר תולדות ישו), conocido también como “Las generaciones de Jesús” o “La historia de Jesús”, es un texto de gran relevancia histórica y cultural que ofrece una perspectiva única sobre las creencias populares judías acerca de la figura de Jesús (Yeshú). Este documento, cuyo origen y autoría exacta permanecen desconocidos, ha sido objeto de debate y estudio durante siglos debido a su naturaleza polémica, pero representa una fuente invaluable para comprender las corrientes de pensamiento popular judío en relación con Yeshú y los orígenes del cristianismo.
La transcripción hebrea del Toldot Yeshú realizada por Lars Edman en 1857, basada en la edición de Johann Christoph Wagenseil de 1681, aporta significativamente a la preservación y accesibilidad de este controvertido texto. La obra de Wagenseil, titulada “Tela Ignea Satanae” ("La Tela Ígnea de Satanás"), cuyo título completo es “Tela Ignea Satanae. Hoc est: Arcani, & horribiles Judaeorum adversus Christum Deum, & Christianam Religionem Libri Anekdotoi”, es una compilación crucial de textos polémicos judíos, incluyendo el Toldot Yeshú, y refleja las tensiones religiosas entre el judaísmo y el cristianismo de la época.
Wagenseil, un destacado hebraísta cristiano y profesor en la Universidad de Altdorf, reunió estos textos con el propósito de hacer que los cristianos fueran conscientes de las objeciones judías al cristianismo para poder refutarlas. Sin embargo, su obra tuvo un impacto más amplio al proporcionar también material a los críticos de la intolerancia religiosa, como Voltaire y los Enciclopedistas, y ofrecer una mirada comprensiva hacia el judaísmo, llegando incluso a aprender yidis y estudiar su literatura.
La "Tela Ignea Satanae" también incluía otros textos significativos, como la Disputa de Barcelona (el Vikuaj del Ramban), un debate formal que tuvo lugar en 1263 entre el fraile dominico Pablo Christiani y Najmánides (Ramban), y el Jizuk Emunah (חיזוק אמונה, "Fortalecimiento de la fe"), una obra apologética judía que rebate los argumentos cristianos, proporcionando un panorama fascinante de las controversias religiosas medievales.
Es importante mencionar que el texto del Toldot Yeshú fue traducido parcialmente o, más bien, fue una paráfrasis hecha por Morris Goldstein al inglés en su libro Jesus in the Jewish Tradition del año 1950. Esta traducción fue posteriormente utilizada por el académico Joseph Klausner en su libro Jesús de Nazaret, cuyo texto se ha convertido en un referente para las sectas de Raíces Hebreas del Cristianismo y los Biblistas que buscan desacreditar este texto hebreo.
La digitalización del texto hebreo y, hoy en 2024, el lanzamiento de su traducción al español por primera vez por Oraj HaEmet, representa un hito en los estudios religiosos y culturales, permitiendo a los lectores hispanohablantes un acceso directo a esta fuente primaria y facilitando una comprensión más profunda de las perspectivas judías históricas sobre Yeshú y el cristianismo naciente. Además, el estudio del Toldot Yeshú puede servir como herramienta para enfrentar el proselitismo que impulsan sectas cristiano-protestantes de las Raíces Hebreas del Cristianismo, los mesiánicos, netzaritas y mormones-hebreos.
¿En qué se diferencia el texto del Toldot Yeshú de Tela Ignea Satanae de la paráfrasis de Morris Goldstein?
Las diferencias entre el texto original del Toldot Yeshú, tal como se presenta en la "Tela Ignea Satanae", y la paráfrasis al inglés realizada por Morris Goldstein en su libro Jesus in the Jewish Tradition (1950), son significativas tanto en contenido como en estilo narrativo. El texto original en la "Tela Ignea Satanae" es un relato extenso y detallado que describe con precisión los eventos alrededor de la figura de Yeshú (Jesús) desde una perspectiva judía polémica. Este texto presenta a Yeshú como un individuo nacido de un acto de seducción por parte de Yosef Pandera hacia Miriam (María), quien inicialmente confundió a Pandera con su prometido Yojanan debido a las circunstancias engañosas de la noche. A lo largo del texto, Yeshú es descrito como un personaje que desafía las normas sociales y religiosas judías, llegando incluso a utilizar prácticas mágicas y hechicería al aprender el Shem HaMeforash (el Nombre Inefable de Dios), que le otorga poderes sobrehumanos como curar a los enfermos y resucitar a los muertos. En contraste, el texto de Goldstein simplifica esta narrativa considerablemente y omite muchas de las características que presentan a Yeshú bajo una luz más negativa. Por ejemplo, mientras que la versión del Toldot Yeshú "Tela Ignea Satanae" detalla cómo Yeshú es finalmente capturado por la intervención de Judah Iskarioto (una figura análoga a Judas Iscariote) mediante un duelo aéreo en el cual ambos utilizan el Shem HaMeforash, la versión de Goldstein se enfoca más en los elementos narrativos que mostrarían a Yeshú como un impostor y un falso mesías, pero con un tono menos agresivo y sin la misma intensidad gráfica y degradante. Además, la versión de Goldstein no menciona la extensa descripción de eventos como la parodia de la entrada triunfal en Jerusalén a lomos de un burro, o el uso de elementos mágicos y el enfrentamiento físico con los sabios judíos, que son fundamentales en el texto original para resaltar la impureza y la maldad del personaje de Yeshú. Asimismo, la paráfrasis en inglés excluye otros aspectos importantes, como la burla de la ejecución de Yeshú (donde se le corona con espinas y se le da vinagre de beber) y la referencia a que el cuerpo de Yeshú fue ocultado en secreto por un jardinero para prevenir la creación de un mito sobre su ascenso al cielo, mientras que el texto hebreo presenta una narrativa elaborada de la resurrección y la persecución posterior de sus seguidores. De esta forma, la paráfrasis de Goldstein parece ser una versión dulcificada que puede ser utilizada como referencia por ciertos grupos de Raíces Hebreas del Cristianismo y biblistas para desacreditar la versión original hebrea del Toldot Yeshú, pero omite intencionalmente muchos de los elementos más polémicos y explícitos que reflejan las tensiones entre el judaísmo y el cristianismo en el contexto medieval y la utilización de este texto como una herramienta de crítica y sátira religiosa contra la figura de Yeshú desde la perspectiva judía.
Otra diferencia notable entre el texto original del Toldot Yeshú contenido en la "Tela Ignea Satanae" y la paráfrasis de Morris Goldstein es la representación de los personajes y la narración de los eventos clave. En el texto hebreo original, Yeshú es caracterizado de manera más explícita como un "mamzer" (ממזר, bastardo) y "ben haNidah" (בן הנדה, hijo de una menstruate), términos que subrayan su origen ilegítimo y refuerzan su desacreditación desde la perspectiva judía tradicional. Además, el texto detalla cómo Yeshú utiliza el "Shem HaMeforash" (שם המפורש, el Nombre Inefable de Dios) para realizar actos que son interpretados como magia negra o hechicería, tales como volar entre el cielo y la tierra o manipular los elementos naturales (por ejemplo, hacer flotar piedras de molino sobre el agua). Estos eventos son descritos con gran detalle en la versión del Toldot Yeshú de "Tela Ignea Satanae", destacando la confrontación final entre Yeshú y Yehuda Iskarioto, donde ambos vuelan en el aire, y finalmente Yehuda, mediante un acto de profanación (sodomizar a Yeshú en el aire), logra quebrar los poderes mágicos de Yeshú, resultando en su caída y captura. Este nivel de detalle gráfico y la descripción explícita de los actos considerados sacrílegos en la narrativa original es significativamente atenuado en la versión de Goldstein. En su lugar, Goldstein presenta los eventos con un enfoque más simplificado y menos ofensivo, evitando muchos de los términos peyorativos utilizados en el original, como “mesit u'madíaj” (מסית ומדיח, un seductor y corruptor), y minimizando los aspectos más escandalosos de la historia, como las múltiples resurrecciones de muertos realizadas por Yeshú y los detalles del castigo físico que recibe, que son representados con crudeza en la narrativa original. Además, mientras que la versión de Goldstein menciona la parábola de los leones de bronce (una adición que aparece en algunas versiones del Toldot Yeshú donde los leones rugen para hacer olvidar a cualquiera que intente aprender el Nombre Inefable al salir del Templo), omite la narrativa compleja que involucra a los sacerdotes y su temor a la diseminación de este conocimiento esotérico, que es un elemento crucial en la versión hebrea para ilustrar la percepción de Yeshú como un herético que busca subvertir las tradiciones judías establecidas. La paráfrasis de Goldstein también prescinde de las menciones detalladas de las interacciones entre Yeshú y las autoridades judías de la época, como la reina Helena (Salomé Alejandra) y Shimon ben Shetaj, quienes en el texto hebreo desempeñan papeles críticos en el juicio y condena de Yeshú, así como en la exposición de su linaje y las supuestas blasfemias. Por lo tanto, la versión de Goldstein, al omitir o dulcificar estos aspectos, presenta una narrativa que, si bien conserva la estructura general del Toldot Yeshú, reduce significativamente la carga polémica y el contenido satírico del original, lo que puede reflejar una intención de hacer el texto más accesible o aceptable para audiencias contemporáneas o menos familiarizadas con el contexto original del relato.
¿Qué relación existe entre el Evangelio Hebreo de Mateo de Shem Tov con el Toldot Yeshú de Tela Ignea Satanae?
El Toldot Yeshú en la "Tela Ignea Satanae" y el Evangelio Hebreo de Mateo de Shem Tov ofrecen dos perspectivas marcadamente diferentes sobre la figura de Yeshú y sus respectivas narrativas, reflejando no solo diversos contextos históricos, sino también distintos objetivos teológicos. Mientras que el Toldot Yeshú emerge como un texto polémico dentro de la tradición judía medieval, diseñado para denunciar a Yeshú directamente los delitos que cometió de forma explicada en esta obra, mientras el Evangelio Hebreo de Mateo de Shem Tov adopta un enfoque más matizado y crítico, presentando una versión hebrea del evangelio que algunos estudiosos creen podría derivar de un texto más antiguo. Esta versión del Evangelio de Mateo, contenida en el Eben Bojan de Shem Tov, preserva elementos que reflejan una sensibilidad judía, como el uso de "HaShem" en lugar de "Señor", lo que muestra un esfuerzo por mantener la fidelidad al contexto cultural y religioso original de la comunidad judía.
Ambos textos subrayan la importancia de la polemización rabínica en la Edad Media como una respuesta a la creciente influencia del cristianismo. Sin embargo, sus métodos difieren notablemente: mientras que el Toldot Yeshú opta por la desacreditación explícita y burlesca de Yeshú, retratándolo como un impostor y hereje, el Evangelio Hebreo de Mateo de Shem Tov busca confrontar el cristianismo desde adentro, utilizando los propios textos fundacionales cristianos para cuestionar la validez de las afirmaciones sobre la divinidad de Yeshú y su rol como Mesías.
En este contexto, existe una posible hipótesis que surge al comparar estos dos textos es que el Evangelio Hebreo de Mateo podría haber tomado sus primeras palabras, “Estas son las generaciones de Yeshú” (אלה תולדות ישו), de una versión anterior del Toldot Yeshú, lo que sugeriría que el Toldot Yeshú es un texto más antiguo. Esta idea se basa en la coincidencia de la frase inicial en ambos textos, lo que podría indicar una relación textual directa entre ellos. Aunque los propósitos teológicos y narrativos de los textos son muy distintos—con el Toldot Yeshú como una obra abiertamente polémica destinada a denunciar los crímenes de Yeshú, y el Evangelio Hebreo de Mateo como una versión de las enseñanzas de Yeshú desde una perspectiva judía—la repetición de esta frase inicial sugiere la posibilidad de que el Toldot Yeshú haya influido en la construcción narrativa del Evangelio Hebreo de Mateo.
La frase "Estas son las generaciones de Yeshú" tiene un peso significativo en la tradición judía, y su aparición en ambos textos podría no ser una simple coincidencia. En el Toldot Yeshú, esta frase se utiliza para establecer un marco narrativo que desacredita a Yeshú desde su mismo origen, presentándolo como un producto de una unión ilícita y de prácticas mágicas que lo alejan de cualquier pretensión de divinidad o mesianismo. Esta estructura narrativa, centrada en la genealogía y las "generaciones de Yeshú", refuerza la idea de un Yeshú ilegítimo y herético, condenado desde su nacimiento a ser rechazado por la comunidad judía.
Por otro lado, en el Evangelio Hebreo de Mateo, la utilización de la misma frase podría haber sido una estrategia consciente para conectar la figura de Yeshú con una genealogía específica dentro de un contexto judío, aunque desde una perspectiva diferente. En lugar de desacreditarlo, el Evangelio Hebreo de Mateo parece utilizar esta frase como un puente entre las tradiciones judías y la figura de Yeshú, integrando sus enseñanzas en un marco narrativo familiar para la comunidad judía. Esto no implica necesariamente una aprobación o respaldo de los contenidos del Toldot Yeshú, sino más bien una apropiación de una frase familiar que resonaba dentro de la tradición judía.
Si esta hipótesis es correcta, sugeriría que el Toldot Yeshú precede al Evangelio Hebreo de Mateo y que pudo haber ejercido una influencia en la forma en que se construyó la narrativa de este último. La antigüedad del Toldot Yeshú y su enfoque en las "generaciones de Yeshú" podrían haber proporcionado un marco conceptual o una estructura narrativa que luego fue reutilizada y adaptada por el autor del Evangelio Hebreo de Mateo. Esta reutilización de la frase no necesariamente significa una continuidad ideológica, sino más bien una adaptación de un elemento narrativo para fines teológicos y exegéticos diferentes.
En resumen, la relación textual entre el Toldot Yeshú y el Evangelio Hebreo de Mateo podría ser más profunda de lo que parece a simple vista. La posible influencia del Toldot Yeshú en la redacción del Evangelio Hebreo de Mateo sugiere una interacción compleja entre textos judíos y cristianos en la Edad Media, donde las frases y estructuras narrativas podían ser reutilizadas y resignificadas en diferentes contextos teológicos. Este análisis revela cómo las narrativas sobre Yeshú se construyeron y transformaron dentro de las tradiciones judías, reflejando no solo la polémica y la confrontación con el cristianismo, sino también un diálogo interno dentro del judaísmo sobre la figura de Yeshú y su lugar en la historia y la teología judía
Sobre la presente versión y su traducción al español.
La digitalización y traducción al español en 33 capítulos del Toldot Yeshú de la versión de la "Tela Ignea Satanae" por primera vez representa un avance significativo en los estudios de historia religiosa y cultural, así como en la comprensión del desarrollo de las polémicas judeo-cristianas medievales. La disponibilidad de este texto en un formato accesible permite a los lectores hispanohablantes explorar una obra que ha sido crucial para comprender las percepciones y críticas judías hacia la figura de Jesús (Yeshú) y los primeros desarrollos del cristianismo. Al ofrecer una traducción completa de esta obra polémica en un lenguaje contemporáneo, se proporciona una herramienta invaluable para académicos, historiadores y el público en general que busca comprender mejor los matices de las controversias religiosas que dieron forma a las relaciones judeo-cristianas en la Edad Media. Esta digitalización no solo preserva un importante documento cultural que refleja las actitudes judías hacia el cristianismo en un período de gran tensión y transformación religiosa, sino que también facilita el análisis crítico y el estudio comparativo con otros textos contemporáneos, como las traducciones rabínicas del Evangelio de Mateo. Asimismo, al proporcionar acceso a esta fuente primaria en español, se permite un diálogo más amplio y matizado sobre la historia de la interpretación bíblica, las controversias teológicas y la interacción cultural entre el judaísmo y el cristianismo. En definitiva, la traducción y digitalización del Toldot Yeshú no solo enriquecen nuestro entendimiento del pasado, sino que también ofrecen nuevas perspectivas para el estudio de las identidades religiosas y las dinámicas interconfesionales, subrayando la importancia de preservar y diseminar estos textos fundamentales en un mundo cada vez más conectado y multicultural.
Dividir el texto hebreo del Toldot Yeshú en 33 párrafos, que posteriormente se convirtieron en 33 capítulos para la versión bilingüe hebreo-español, fue una decisión clave para facilitar la lectura, comprensión y análisis del texto en ambos idiomas. El Toldot Yeshú es un relato denso y complejo, lleno de detalles narrativos, diálogos, y eventos significativos que pueden resultar abrumadores si se presentan en un solo bloque continuo. Al dividir el texto en capítulos, cada uno de los cuales aborda un aspecto o episodio particular de la historia, se logra un mayor enfoque en los eventos y temas específicos, permitiendo a los lectores asimilar y reflexionar sobre cada parte de manera más efectiva.
Esta estructura en capítulos también mejora la accesibilidad del texto para los lectores que no están familiarizados con el hebreo, ya que les permite comparar de manera más sencilla el texto original con su traducción al español. En una versión bilingüe, la correspondencia entre los capítulos en hebreo y español facilita el estudio detallado y la referencia cruzada entre los dos idiomas, ayudando a los lectores a captar matices lingüísticos y culturales que podrían pasar desapercibidos en una presentación menos estructurada.
Además, al dividir el texto en capítulos, se promueve una experiencia de lectura más manejable y organizada, lo que es particularmente útil en el contexto académico o de investigación. Los estudiantes y estudiosos pueden abordar el texto en segmentos más pequeños, lo que facilita la tarea de análisis crítico, discusión en seminarios, o incluso la enseñanza del contenido. Esta división también permite a los lectores retomar la lectura en cualquier punto sin perder el hilo de la narrativa, lo cual es esencial en un texto tan detallado y cargado de contenido como el Toldot Yeshú.
[TRADUCCIÓN]
פרק א
בשנת תרעא לאלף חרביעי בימי ינאי מלכא חיתה צרה גדולה על שונאי ישראל אשר קם אחד רועה זונות איש רע ובליעל מגזע יחוס שבט יהודה ושמו יוסף פנדרא והוא היה בעל קומה וגבור מלחמה ויפה תואר ורוב ימיו בניאוף וזימה וגזל וחמס והיה שוכן בבית לחם יהודא וקרוב לביתו היתח שוכנת אלמנה אחת ולה בת ושמה מרים והיא מרים מגדלת נשייא הנזכרת בתלמוד.
[Capítulo 1: El origen de Yosef Pandera y su relación con Miriam]
En el año 471 del cuarto milenio [correspondiente al año 3711 del calendario hebreo, aproximadamente 50 a.C.], en los días del rey Yanai [Alejandro Janeo], hubo una gran calamidad sobre los enemigos de Israel, cuando surgió un pastor de prostitutas (roeh zonot), un hombre malvado y perverso del linaje de la tribu de Judá, llamado Yosef Pandera (José Pandera). Era de gran estatura, un guerrero valiente y de hermosa apariencia, pero pasaba la mayor parte de sus días en adulterio, lujuria, robo y violencia. Vivía en Beit Lejem Yehuda [Belén de Judea], y cerca de su casa vivía una viuda que tenía una hija llamada Miriam (María). Esta es la misma Miriam megadla neshaya [Miriam la peluquera de mujeres] mencionada en el Talmud (una referencia al Talmud Bavli, tratado de Shabat 104b, donde aparece el nombre 'Miriam Megadla Nashaya'].
פרק ב
וכשגדלה קדשה אמה לבחור אחד ושמו יוחכן והיה הבחור עניו ושפל רוח וירא "אלקיםי ויהי היום ויעבור יוסף על פתח מרים וירא אותה ויבער בו יצהר ויהי חולך וחסור: ותאמר לו אמו מדוע אתה ככח דל ויען ויאמר את מרים הכלה אני אוהבי ותאמר לו אל ירע לבבך על זה אך ראה והחזיק בה ועשה בה כרצונך ויעט יוסף פנדרא כך וילך תמיד אצל פתה ביתה של מרים ולא מצא לו ישעת כושר עד מוצאי שבת אחד וימצא את מרים יושבת על פתח ביתה ויבא עמה בבית בחדר סמוך לפתח וישכב עמה והיא סבורה שהוא יוחנן ארוס שלהי ותאמר לו אל תגע בי כי פרסתי נדה והוא לא שמע לה ויעש בה כרצונו וילך לביתו
[Capítulo 2: La seducción de Miriam y el engaño de Yosef Pandera]
Y cuando Miriam creció, su madre la comprometió con un joven llamado Yojanan (Juan), quien era humilde, de espíritu modesto y temeroso de Dios (Elokim). Un día, Yosef Pandera pasó por la puerta de Miriam, la vio, y se encendió en él el deseo. Día tras día languidecía y enflaquecía. Su madre le preguntó: '¿Por qué estás tan abatido?' Y él respondió: 'Es que amo a Miriam, la prometida'. Su madre le dijo: 'No te preocupes por eso, simplemente ve y tómala por la fuerza y haz con ella lo que desees'. Así fue que Yosef Pandera se dirigió a la casa de Miriam, y esperó una oportunidad hasta un shabat (sábado) por la noche, cuando encontró a Miriam sentada en la puerta de su casa. Entró con ella en un cuarto contiguo a la entrada y se acostó con ella. Miriam, pensando que era su prometido Yojanan, le dijo: ‘No me toques, estoy menstruando’ (una referencia a la ley de nidah). Pero él no la escuchó y la forzó, haciendo con ella lo que quiso, y luego se fue a su casa.
פרק ג
ובחצי הלילה בער בו עוד יצרו הרע וקם משנתו ויעל דרך בית מרים ויבא בחדרה ויחזיק בה שנית ותחרד הנערה למאד ותאמר אליו מה זה אדוני כי באת אלי שני פעמים בלילה אחת אשר לא נסיתי מיום שקדשתני ובשתיקה כפל ולא ענח דברי ותאמר לו מרים עד מתי אתה מוסיף חטא על פשע הלא כבר אמרתי לך נדח פרסתי ולא שמע לקולח ויעש בה כרצונו וילך לדרכו'
[Capítulo 3: El asalto repetido de Yosef Pandera y la angustia de Miriam]
Y a medianoche, se despertó con su deseo malvado (yitzro hara’) aún más encendido, y volvió a la casa de Miriam, entró en su habitación y la forzó nuevamente. La joven se aterrorizó y le preguntó: '¿Por qué has venido a mí dos veces en una noche, cosa que no he experimentado desde que fui comprometida?' Él guardó silencio y no respondió, y Miriam continuó diciendo: '¿Hasta cuándo continuarás pecando? Ya te he dicho que estoy menstruando, pero no has escuchado mi voz'. Nuevamente él no la escuchó y volvió a hacer con ella lo que quiso antes de irse.
פרק ד
ויהי כמשלש חדשים ויוגד ליוחנן הנה ארוסתך הרה ויהרד יוחנן מאוד וילך אצל שמעון בן שטח רבו ויגד לו הדבר ושאל לו מה ושעה ויאמר לו רבו את מי אתה "חושד ויאמר אין לי חשד רק על יוסף פנדרא שהוא רועה זונות והוא שכן קרוב לביתה ובשכונותיה ויאמר לו רבו בני שמע לעצתי ושתוק אם הוא בא עליח פעם אחד אי "אפשר שלא יבא אליה פעם אחרת. עשה בחכמתך וחעד עליה עדים והביאו לבד הגדול
[Capítulo 4: La revelación del embarazo de Miriam y la desesperación de Yojanan]
Y pasaron tres meses, y Yojanan recibió la noticia de que su prometida estaba embarazada. Yojanan se horrorizó y fue a ver a su maestro, Shimón ben Shetaj (una figura rabínica mencionada en el Talmud Yerushalmí, especialmente en el tratado de Sanhedrín), y le contó lo sucedido. Le preguntó qué debía hacer. Su maestro le dijo: '¿De quién sospechas?' Yojanan respondió: ‘No sospecho de nadie más que de Yosef Pandera, ese pastor de prostitutas que vive cerca de su casa y en su vecindario’. Su maestro le aconsejó: ‘Hijo mío, escucha mi consejo y guarda silencio. Si estuvo con ella una vez, seguramente volverá otra vez. Actúa con sabiduría, reúne testigos y tráelo ante el Gran Sanhedrín’ (la asamblea de jueces supremos de Israel).
פרק ה
ויצא הבחור לילך לביתו ויתאבל מאד וכאשר "נתפרסם הדבר שהיא מעוברת ויאמר יוחנן עתה יאמרו שממני הרה ומרוב בושה והרפה יצא מארץ ישראל והלך לבבל ויהי שם. ותלד מרים בן ותקרא שמו יהושע אהר דודה אחי אמה ויגדל הנער ושכרה לו אמו רבי ושמו אלחנן וילמד את הנער והיה לו לב טוב להבין
[Capítulo 5: La huida de Yojanan y el nacimiento de Yehoshua]
Y entonces el joven (bajur) fue a su casa profundamente afligido. Cuando se corrió la noticia de que Miriam estaba embarazada, Yojanan dijo: ‘Ahora dirán que es de mí’. Abatido por la vergüenza, dejó la Tierra de Israel y se fue a [la tierra de] Babilonia, donde vivió. Miriam dio a luz a un hijo y lo llamó Yehoshúa (Josúe), según el nombre de su tío, hermano de su madre. El niño creció, y su madre le consiguió un maestro llamado Eljanán, quien le enseñó. El niño era inteligente y tenía un corazón dispuesto para entender.
פרק ו
ויהי היום ויעבר הנער לפני סנהדרין בירושלים ויהי המנהג בימים ההם שכל מי שהיה עובר לפניהם היה מכסה את ראשו והיה כורע ומשתהוה לפניהם וזה הנער כשעבר לפניהם גלה את ראשי יבלזות מצח כרע לרבו בלבד' ויענו כולם ויאמרו 'מדחציף כולו האי שמא ממזר הואי ויען אחד מהם ויאמר "בודאי הוא ממזר ובן הנדה ויען שמעון בן שטח ויאמר זכור אני היום בפני כמה שנים שבא אלי יוחנן תלמידי ואמר לי אוי לי על הבושה וההרפה שמרים ארוסתי אמו "של הנער הזה הרה מאיש אחר ולא ממני וזה הוא הילד ההוא ושאלתי אותו את מי אתה הושד ואמר את יוסף פנדרא שהוא שכן קרוב לה וכשנתפרסם הריונה הלך יוחנן מיד לבבל מפני בושה ועדיין הוא שם ויאמרו כולם אם כן בודאי הוא ממזר ובן הנדה
[Capítulo 6: La insolencia de Yeshú y las sospechas del Sanhedrín]
Y un día, el joven pasó frente al Sanhedrín en Jerusalén. En esos días, era costumbre que todos los que pasaban frente a ellos cubrieran su cabeza y se inclinaran en reverencia. Pero este joven, cuando pasó frente a ellos, descubrió su cabeza y solo se inclinó ante su maestro. Todos dijeron: ‘Este es un insolente, ¿quizás es un mamzer (bastardo)?'. Uno de ellos respondió: 'Seguramente es un mamzer y también es hijo de una mujer en estado de nidah (impura ritualmente debido a su menstruación)'. Shimón ben Shetaj respondió: ‘Recuerdo el día en que Yojanan, mi discípulo, vino a mí y me dijo: “¡Ay de mí por la vergüenza y el deshonor! Miriam, mi prometida, está embarazada de otro hombre, no de mí. Y ese niño es el que ven ahora”. Le pregunté a Yojanan: "¿De quién sospechas?" Y me respondió: "De Yosef Pandera, quien vive cerca de ella". Cuando se hizo público su embarazo, Yojanan se fue de inmediato a Babilonia por vergüenza, y aún está allí'. Todos dijeron: 'Si es así, entonces ciertamente es un mamzer y también un hijo de nidah'.
פרק ז
ויתקעו בשלש מאות שופרות ויכריזו עליו שהוא ממזר ופסול לבא בקהל ויקראו את שמו ישו ראשי תיבות ימח שמו וזכרונו
[Capítulo 7: La proclamación de Yeshú como mamzer, su expulsión y el origen del nombre Yeshú]
Y tocaron trescientos shofarot (cuernos de carnero) y proclamaron que era un mamzer y que estaba prohibido que ingresara a la congregación (una referencia a las leyes de matrimonio en Deuteronomio / Devarim 23:3). Lo llamaron Yeshú, [por ser] un acrónimo de 'Yimaj Shemo Vezijro' (que significa: "Que su nombre y su memoria sean borrados").
פרק ח
וכששמע ישו הדבר שנפסל לבא בקהל ויתעצב על לבו ויברח וילך לו אל גליל העליון ויהי שם כמה שנים ובעת ההיא היה שם מפורש חקוק בבית המקדש על אבן שתייה שכשכרה דוד מלך את היסוד מצא שם אבן אחר על פי התחום ועליו חיה חקוק השם והעלה אותו והניחהו בקדשי הקדשים והיו החכמים יראים מן הבחורים שלא ילמדו את השם ויחריבו את העולם חס ושלום ועשו שני אריות של נחשת בשמות ותלו אותם כל פתח קדשי הקדשים אחד בימין ואחד בשמאל וכל מי שנכנס ולמד את השם מיד כשיצא היו נובחים בו האריות ומרוב פחד ובהלה היו השמות פורהים מלבו ושכח אותם
[Capítulo 8: El exilio de Yeshú en Galilea y su búsqueda del Nombre Sagrado]
Y cuando Yeshú escuchó que había sido excluido de la congregación, se sintió muy afligido y huyó hacia la Galilea superior, donde permaneció varios años. En ese tiempo, se decía que en el Templo Sagrado, en la piedra de Shetía (la fundación del Templo según la tradición judía), donde el rey David encontró la piedra mientras excavaba los cimientos del Templo, estaba inscrito el nombre sagrado de Dios (una referencia al Shem Hameforash, el nombre inefable de Dios). Los sabios (Jajamim) temían que los jóvenes aprendieran este nombre y destruyeran el mundo, por lo que hicieron dos leones de bronce con nombres sagrados y los colgaron en la entrada del Santísimo. Cualquiera que entrara y aprendiera el nombre, al salir, los leones rugían y, por el miedo, olvidaba el nombre.
פרק ט
וכשנגלה הקול על ישו שהוא ממזר יצא מגליל העליון ובא בהחבא לירושלים ונכנס לחיכל ולמד שם האותיות הקדושים וכתב השם על הנייר והזכיר השם שלא יכאב לו וחתך את בשרו והחביא בו את הנייר אם השם. והזכיר שנית את השם "וחזר הבשר למקומו ועל ידי כשוף ושם טומאה נכנס למקדש דאם לא כן איך הניחו הכהנים בני אהרן הקדושים לכנס "אלא ודאי בשם הטומאה וכישוף פעל את הכל וכשיצא מן הפתח נבחו בו האריות ושכח את השם אז הלך חוץ לעיר וחתך את בשרו והוציא את הכתב וצירף האותיות ולמד את השם
[Capítulo 9: El regreso secreto de Yeshú a Jerusalén y su aprendizaje del Nombre Sagrado]
Y cuando la noticia de que Yeshú era un mamzer se hizo conocida, él salió en secreto de la Galilea superior y regresó a Jerusalén. Entró en el Templo y aprendió las letras sagradas, escribiendo el nombre en un papel. Invocó el nombre para que no sintiera dolor, cortó su carne y escondió el papel con el nombre dentro de su cuerpo. Luego invocó nuevamente el nombre y la carne volvió a su lugar. A través de hechicería y un nombre impuro logró entrar al Templo, porque de otra manera, los cohanim (sacerdotes descendientes de Aarón, el sumo sacerdote) nunca lo habrían dejado entrar. Cuando salió del Templo, los leones rugieron y olvidó el nombre. Salió de la ciudad, cortó su carne, sacó el papel y volvió a unir las letras, aprendiendo el nombre nuevamente.
פרק י
והלך לבית לחם יהודא מקום לידתו וצעק בקול גדול מי הם אותם המשומדים שאומרים עלי שאני ממזר ופסול הם ממזרים ופסולים הלא ילדתני אמי בתולח ודרך קדקדח נכנסתי בה ואני בן אלקים ועלי ניבא ישעי' הנביא הנה העלמה הרה וגו' הלא אני שבראתי את עצמי ובראתי את השמים וארץ את הים ואת כל אשר בםי ויענו ויאמרו לו תן לנו אות ומופת שאלוה אתה ויען ויאמר הביאו לי מת אחד ואחיה אותו וירוצו ויחפרו קבר אחד ולא מצאו בו רק עצמות יבשות ויגידו לו לאמר לא מצאנו רק עצמות ויאמר הביאום ויביאום לו ויצרך העצמות עצם אל עצם וקרם עליהם עור ובשר וגידין ויקם ויעמוד על רגליו ויחי ויראו האנשים את הדבר ויתמהו
[Capítulo 10: La autoproclamación de Yeshú como Hijo de Dios]
Y volvió a Beit Lejem Yehuda, su lugar de nacimiento, y gritó en voz alta: '¿Quiénes son esos herejes que dicen que soy un mamzer e impuro? ¡Ellos son los mamzerim e impuros! Mi madre me concibió virgen y entré en ella de manera pura. Soy el Hijo de Dios y sobre mí profetizó el profeta Isaías: “He aquí, la joven concebirá y dará a luz un hijo…” (Isaías 7:14, en las biblias cristianas se cita incorrectamente, dado que en hebreo dice 'almah', joven, no 'betulah', virgen). ¿No soy yo quien creó los cielos y la tierra, el mar y todo lo que hay en ellos?'. Le dijeron: 'Danos una señal o un milagro para probarlo'. Él respondió: 'Tráiganme un muerto y lo resucitaré'. Corrieron a desenterrar un cadáver, pero solo encontraron huesos secos. Le dijeron: 'No encontramos más que huesos'. Él respondió: 'Tráiganmelos'. Juntó los huesos, hueso por hueso, les puso piel, carne y tendones, y el cuerpo se levantó sobre sus pies y vivió. La gente vio el milagro y quedó asombrada.
פרק יא
ויאמר להם הזאת לכם תימה הביאו לי מצורע אהד וארפא אותו ויביאו לו מצורע וירפא אותו גם כן בשם המפורש ויהי בראותם כן ויפלו וישתחוו לא ויאמרו לו בודאי בן אלקים אתהי
[Capítulo 11: Los milagros de Yeshú y la asombrosa reacción del pueblo judío]
Y Yeshú entonces les dijo: '¿Es esto suficiente para ustedes? Ahora tráiganme un leproso y lo curaré'. Le trajeron un leproso, y también lo curó usando el Nombre Sagrado. Al ver esto, la gente se postró ante él y dijo: 'Verdaderamente eres el Hijo de Dios (ben Elokim)'.
פרק יב
ויהי ביום החמישי ותבא השמועה רעה לירושלים עיר הקודש ויוגד להם את כל אשר עשה ישו וישמחו הפריצים שמחה גדולה אבל הזקינים והחסידים יההכמים געו בבכיה מאד וסנהדרי גדולה וסנהדרי קטנה אבלו אבל גדול ויאמרו לשלוח אחריו כי אמרו בלבבם אולי ננצח אותו בעבור ה' להפילו בדין ומשפט מות וישלהו אחריו את ענני ואת אחזיה אנשים חשובים מסנהדרי קטנה ויבאו לפניו וישתחוו לו למען הרבות מכשוליו והוא היה סבור שהם גם כן מאמינים לו ויקבלם "בסבר פנים יפות ויושיבם בראש סיעתו הרשעה ויאמרו לו הנה החסידים וההשובים שבירושלים הם שלהונו אליך שתבא אליהם כי שמעו עליך שבן אלקים אתה ואמר להם ישו האמת שמעו' והנה כל אשר תאמרו אעשה ובתנאי זה שיצאו כולם לקראתי סנהדרי גדולה וקטנה ואותם שפסלו אותי ויקבלוני כמו עבדים שמקבלים אדוניהם אבא אליהם וישובו חשלוחים לירושלים ויגידו להם את כל אשר דבר ויענו ויאמרו הזקנים והחסידים את כל אשר דבר נעשה וישובו האנשים ויגידו לישו את כל אשר דברת יעשו ויאמר להם ישו אני אלך עמכם
[Capítulo 12: La respuesta del Sanhedrín y el plan para capturar a Yeshú]
Y en el quinto día (jueves), las noticias sobre lo que Yeshú había hecho llegaron a Jerusalén, la ciudad sagrada. Los nobles se alegraron mucho, pero los ancianos, los justos y los sabios lloraron amargamente. Tanto el Gran Sanhedrín como el Pequeño Sanhedrín (el tribunal de setenta y un jueces y el de veintitrés jueces respectivamente) estuvieron de luto y dijeron: 'Enviemos tras él, tal vez podamos derrotarlo por la causa de Dios y condenarlo a muerte en un juicio justo'. Enviaron tras él a Ananí y Ajazyah (Ananías y a Ajazías), hombres distinguidos del Pequeño Sanhedrín. Se presentaron ante él y se postraron, haciéndole creer que también ellos creían en él. Yeshú los recibió con agrado y los sentó en la cabeza de su banda malvada. Ellos le dijeron: 'Los justos y los piadosos de Jerusalén te han enviado un mensaje para que vengas a ellos, pues han oído que eres el Hijo de Dios'. Yeshú les respondió: ‘Es la verdad que escucharon. Todo lo que digan lo haré, con la condición de que tanto el Gran Sanhedrín como el Pequeño Sanhedrín vengan a recibirme y me acepten como siervos aceptan a su Señor'. Los enviados regresaron a Jerusalén y le dijeron a los sabios todo lo que Yeshú había dicho. Los ancianos y los piadosos respondieron: ‘Haremos todo lo que ha dicho’. Los enviados volvieron a Yeshú y le dijeron: ‘Todo lo que has pedido se cumplirá’. Yeshú les dijo: ‘Iré con ustedes’.
פרק יג
ויהי כאשר בא ישו לנוב סמוך לירושלים ויאמר להם ישו היש לכם פה חמור אחד יפה וטוב ויאמרו יש ויאמר חביאוהו לפני ויביאו לו חמור יפה וירכב עליו לירושלים ויהי כאשר בא לעיכ ותהום כל העיר לקראתו וירם ישו את קולו ויאמר להם עלי ניבא זכריה הנביא הנה מלכך יבא לך צדיק ונושע עני ורוכב על החמור ועל עיר בן אתונות
[Capítulo 13: La entrada triunfal de Yeshú en Jerusalén]
Cuando Yeshú llegó a Nob, cerca de Jerusalén, les dijo: ‘¿Tienen aquí un buen y hermoso burro?’ Ellos respondieron: ‘Sí’. Yeshú dijo: ‘Tráiganmelo’. Le trajeron un burro hermoso, y él montó en él hacia Jerusalén. Y cuando llegó a la ciudad, toda la ciudad se agitó al salir a su encuentro. Yeshú levantó su voz y les dijo: ‘Sobre mí profetizó el profeta Zacarías: “He aquí, tu rey viene a ti, justo y victorioso, humilde y montado en un burro, en un pollino, hijo de una asna” (Zacarías 9:9).
פרק יד
וכאשר שמעו כך בכו בכייה גדולה ויקרעו בגדיהם ויבאו החסידים אל המלכה היא הילנה המלכה אשת ינאי המלך הנזכר והיא מלכה אחרי מות אישה והיא נקראת גם כן אוליינא ובנה היה מנבז המלך הנקרא הורקנוס שהרגו הורדוס עבדו ויאמרו אליה האיש הזה בן מות הוא שמטעה את הבריות אחריו תן לנו רשות ונלכדה אותו בשחיתותינו. ותען המלכה להם שלחו אחריו ואדע עניינו והיא חשבה זאת להציל אותו מידם כי הוא היה קרוב להי ויבינו החכמים את מחשבתה ויענו לה אדונותינו המלכה אל תעלה על דעתך לדרוש שלומו וטובתו כי הוא מכשיל ומטעה את הברייות בכישוף ויספרו לה גם כן המעשה משם המפורש ויאמרו עליך להוציא לאור משפתו כי בן מות הוא והוא ממזר בן הנדה ויספרו לה המעשה מיוסף פנדראי ותענ להם המלכה גם לדבר הזה אשמע לכם הביאוהו לפני ואשמע מה ידבר ומה יעשה כי כל העולם מספרים לי על הנוראות גדולות אשר הוא עושהי ויענו לה החכמים נעשה כדבריך
[Capítulo 14: La intervención de la reina Heléna y el dilema del Sanhedrín]
Al escuchar esto, la gente lloró amargamente y rasgaron sus vestiduras. Los piadosos fueron ante la reina, Heléna (Helena, esposa de Yanai), quien era reina después de la muerte de su esposo y también era conocida como Olinah. Su hijo era Munbaz, el rey llamado Hircanus, quien fue asesinado por su siervo Herodes. Le dijeron a la reina: ‘Este hombre merece la muerte, pues está engañando al pueblo. Danos permiso para atraparlo’. La reina les respondió: ‘Envía tras él, quiero conocer su historia’, con la intención de salvarlo de sus manos porque él era cercano a ella. Los sabios comprendieron su intención y respondieron: ‘Nuestra señora, la reina, no piense en buscar su bienestar, porque está engañando al pueblo con hechicería’. También le contaron acerca del uso del Nombre Sagrado y le dijeron: ‘Es necesario ejecutarlo, porque es merecedor de la muerte, y además es un mamzer y un hijo de nidah’. La reina respondió: ‘También en este asunto les escucharé. Tráiganlo ante mí y veré lo que tiene que decir y lo que hace, pues todo el mundo me cuenta sobre los grandes prodigios que realiza’. Los sabios respondieron: ‘Haremos como dices’.
פרק טו
וישלחו אחר ישו ויבא לפני המלכה ותאמר לו המלכה שמעתי עליך מעשים נוראים אשר אתה עושה עשה לפני כן ויען לה ישו כל אשר תאמר אעשה רק בבקשה ממך שאל תמסרנו ביד אותם הרשעים שאומרים עלי שאני ממזר ותאמר לו המלכה אל תירא ויאמר ישו הביאו לי מצורע אחד וארפאני ויביאו לו מצורע וישם ידו עליו ויזכור שם הגדול ויטהר את האיש וישב כבשר הנערי ויאמר עוד ישו הביאו לי מת ויביאו לו מת אחד וישם ידו עליו ויזרור את השם ויחי ויעמוד על רגליו ויאמר ישו עלי ניבא ישעיהו אז ידלג כאיל פסח וגו'
[Capítulo 15: El encuentro de Yeshú con la reina y la demostración de sus poderes]
Enviaron tras Yeshú, quien se presentó ante la reina. Ella le dijo: ‘He oído sobre ti y sobre los prodigios que realizas, hazlos ante mí’. Yeshú respondió: ‘Todo lo que digas lo haré, pero por favor no me entregues a esos malvados que dicen que soy un mamzer’. La reina le respondió: ‘No temas’. Yeshú dijo: ‘Tráiganme un leproso, y lo curaré’. Le trajeron un leproso, Yeshú puso su mano sobre él, invocó el Nombre Sagrado y el leproso fue sanado, quedando su piel tan fresca como la de un niño. Luego dijo Yeshú: ‘Tráiganme un muerto’, y le trajeron un cadáver. Yeshú puso su mano sobre él, invocó el Nombre Sagrado, y el muerto volvió a la vida y se levantó sobre sus pies. Yeshú dijo: ‘Sobre mí profetizó Isaías: "Entonces el cojo saltará como un ciervo..." (Isaías 35:6)’.
פרק טז
ותאמר המלכה לחכמים איך אמרתם עליו שזה האיש מכשף הוא הלא ראיתי בליני שהוא עשה מעשים כבן אלקים ויענו לה הכטים ויאמרו אל יעלה על לב המלכה לומר כן כי בוודאי מכשף הואי ותאמר המלכה לחכמים צאו מלפני ואל תדברו עוד כדברים האלה לפניי ויצאו החכמים מלפני המלכה נפחי נפש ויאמר איש אל רקחו הבה נתחכמה לו שיפול בידינוי ויקן הכם אחד מהם אם טוב בעיניכם ילמד אחד מאתנו גם הוא את השם ויעשה מעשים כמותו אולי נלכד אותו וייטב הדבר בעיני החכמים ויאמרו האיש אשר ילמוד השם ויכהיש אותו ממזר בן חנדה יהיה שכרו כפול לעולם הבא
[Capítulo 16: La sospecha de los sabios y su estrategia para desenmascarar a Yeshú]
La reina, al ver esto, dijo a los sabios: ‘¿Cómo pueden decir que este hombre es un hechicero? Yo lo he visto hacer actos como los de un Hijo de Dio’. Los sabios le respondieron: ‘No pienses así, porque ciertamente es un hechicero’. La reina les dijo: ‘Salgan de mi presencia y no vuelvan a hablarme de este asunto’. Los sabios salieron de la presencia de la reina, abatidos. Uno de ellos sugirió: ‘Debemos idear un plan para atraparlo’. Y otro sabio respondió: ‘Si uno de nosotros aprende el Nombre Sagrado y hace lo que él hace, tal vez podamos atraparlo’. La idea fue bien recibida entre los sabios, y dijeron: ‘Quien aprenda el Nombre Sagrado y logre superar a este mamzer y ben nidah, recibirá una recompensa doble en el mundo venidero’.
פרק יז
ויקם אחד מן החכמין ושמו יהודא ויאמר אליהם אם תקבלו עליכם העון שאזכיר את השם הגדול אני אלמוד אותו אולי יעשה אלקים ברהמיו וברוב הסדיו וימסור בידי אותו הממזר בן חנדה ויענו כולם ויאמרו עלינו הגון אך לשה והצלח. אז הלך הוא גב לקדשי הקדשים ויעש גם כן מה שעשה ישו וילך בתוך העיר ויקרא בקול גדול מי הם האומרים על זה הממזר בן הנדה שהוא בן אלקים הלא אני בשר ודם אעשה ככל אשר עשה ישו ותבא הדבר לפני המלכה והשרים ויובא יהודא לפני המלכה וילכו אחריו זקני ירושלים וחכמיה
[Capítulo 17: Yehuda aprende el Nombre Sagrado para desafiar a Yeshú]
Y se levantó uno de los sabios, llamado Yeuda, se levantó y dijo: ‘Si aceptan la culpa sobre sí mismos, yo aprenderé el Nombre Sagrado, y tal vez, con la misericordia de Dios, logremos capturar a ese mamzer y ben nidah’. Todos respondieron: ‘Sobre nosotros recaerá la culpa, solo tenemos éxito’. Entonces Yehuda fue al Santuario del Templo e hizo lo que Yeshú había hecho. Luego salió a la ciudad y proclamó en voz alta: ‘¿Quiénes son aquellos que dicen que este mamzer es el Hijo de Dios? Yo, un ser humano como él, puedo hacer todo lo que él ha hecho’. La noticia llegó a la reina y a los nobles, y Yehuda fue llevado ante la reina, acompañado por los ancianos y los sabios de Jerusalén.
פרק יח
ותשלח המלכה אחר ישו ותאמר אליו עשח לנו כאשר עשית בראשונה ויעש האותות לפני העם ויאמר יהודא אל ממלכה ולכל העם אל יעלה על לבבכם מכל אשר עשה הממזר כי אם בין הכוכבים יעשה קינו משם אוריד אותו ויאמר ישו אל כל העם הלא מעולם הייתם עם קשה עורף מיום דעתי אתכם ויאמר אליו יהודא עודך מחזיק בטומאתך אתה ממזר בן הנדה. הלא עליך אמר משה רבינו כי יסיתך אחיך בן אמך לאמר וגו' והוצאת את האיש חהות וסקלתם אותו באבנים ומת ובערת וגו' ויען אותו ממזר בן הנדה ויאמר הלא עלי נבא ישעי' ודוד זקיני ה' אמר אלי בני אתה היום ילידתיך וגו' ועוד פסוק אחד אומר נאס יי' לאדוני שב לימיני ועתה אעלה אל אבי שבשמים ואשב לימינו ועיניכם רואותי ואתה יהודא אל תבא שמה
[Capítulo 18: El enfrentamiento entre Yehuda y Yeshú ante la reina]
Y la reina envió por Yeshú y le dijo: ‘Haz con nosotros como lo hiciste antes’. Yeshú realizó los milagros ante el pueblo. Entonces Yehuda dijo a la reina y a todos los presentes: ‘No se dejen engañar por lo que ha hecho este mamzer, porque si ascendiera a las estrellas, yo lo derribaría de allí’. Yeshú respondió a la multitud: ‘Desde siempre, ustedes han sido un pueblo terco, desde el día en que los conocí’. Yehuda le replicó: ‘Todavía te aferras a tu inmundicia. Tú eres un mamzer y ben nidah. ¿Acaso no está escrito en la Torá: "Si te incita tu hermano, el hijo de tu madre... lo sacarás fuera de la ciudad y lo apedrearás hasta que muera... y eliminarás el mal de entre ustedes..." (Deuteronomio 13:7-11)?’ El mamzer replicó: 'No es a mí a quien se refiere la profecía de Moisés, sino a mí se refirió Isaías y mi ancestro David cuando dijo: "El Señor me ha dicho: Tú eres mi hijo, yo te he engendrado hoy" (Salmo 2:7). Además, está escrito: "El Señor dijo a mi Señor: Siéntate a mi derecha..." (Salmo 110:1). Ahora ascenderé a mi Padre en el cielo y me sentaré a su derecha, y ustedes me verán, pero tú, Yehuda, no entrarás allí'.
פרק יט
ויפרוש ישו את השם הגדול ויבא הרוח ויוליכנו בן שמים וארץ ויפרוש יהודא גם את השם ויבא הרוח ויולך אותו גם כן בין שמים וארין והיו פורחים באויר העולם ויתמהו כל הרואים מאד ויבא יהודא ויזכור את השם ויתפוש את ישו להשליכו לארץ וישו זכר גם כן את השם לבקש להשליך את יהודא לארץ והיו נאבקים זה עם זהי וכראות יהודא שלא יכול לקלקל את מעשיו של ישו השתין על ישו ויטמאו שניהם ונפלו לארץ ולו יכלו עוד להשתמש בשם המפורש כי נטמאו עד שיסבלו וישפתו את ישו משפט מות ויאמרו לו אם תרצה להנצל עשה לנו כבראשונה: וירא ישו כי לא יכול לעשותו ויתן את קולו בבכי ויאמר עלי ניבא דוד זקיני כי עליך הורגנו כל היום וגו'
[Capítulo 19: La batalla aérea entre Yehuda y Yeshú]
Y Yeshú explicó el Nombre Sagrado y el viento lo levantó entre el cielo y la tierra. Yehuda también invocó el Nombre y el viento lo llevó también entre el cielo y la tierra. Volaban por el aire, asombrando a todos los que los veían. Yehuda invocó el Nombre y atrapó a Yeshú para lanzarlo a la tierra. Yeshú también invocó el Nombre para lanzar a Yehuda a la tierra, y ambos lucharon en el aire. Cuando Yehuda vio que no podía derrotar a Yeshú, “orinó” [vertío semén] sobre él [ya que lo sodomizó], se contaminaron ambos, y cayeron al suelo. Ya no podían usar el Nombre Sagrado, pues estaban impuros. Yeshú fue juzgado y condenado a muerte. Le dijeron: ‘Si quieres salvarte, haz lo que hiciste antes’. Al darse cuenta de que no podía, Yeshú lloró y dijo: ‘Mi ancestro David profetizó sobre mí: “Por tu causa somos matados todo el día…” (Salmo 44:23)’.
פרק כ
ויהי כאשר ראו תלמידיו וסיעתו הרעה וימסרו את נפשם למות וילהמו עם זקני ירושלים וחכמים ויבריחו את ישו מהם חוין לעיר וימהר ישו וילך הירדנה ויטבול ויטהר את עצמו ויפרוש את השם ויעש אותות כבראשונה וילך עוד ויקח שני אבני רחיים ויצף אותם על פני המים וישב עליהם ויתפוש דגים לפני סיעתו ויאכלו ותבא השמועה לירושלים ויתאבלו החסידים והחכמים ויאמרו מי האיש אשר ישים נפשו בכפו וילך ויסיר את השם הגדול מאותו ממזר בן הנדה הנה אנחנו ערבים לו להביא אותו לחיי עולם ההבא: ויאמר יהודא אני אלך ויאמרו לך לשלום וילך יהודא ויתנכר בין הרשעים ההמה
[Capítulo 20: Yeshú realiza brujerías y Yehudá se infiltra]
Y sucedió que cuando sus discípulos y su grupo malvado vieron [esto], arriesgaron sus vidas a morir y lucharon contra los ancianos y sabios de Jerusalén, expulsaron a Yeshú de entre ellos y huyeron a la ciudad. Yeshú se apresuró, fue al Jordán, se sumergió (se bautizó) y se purificó a sí mismo, pronunció el Nombre [divino], hizo señales como al principio, y luego fue y tomó dos piedras de molino, las hizo flotar sobre el agua y se sentó sobre ellas, atrapó peces ante su grupo y comieron. La noticia llegó a Jerusalén, y los piadosos y los sabios se lamentaron, diciendo: “¿Quién es el hombre que pondrá su vida en peligro para ir y quitar el gran nombre de este mamzer hijo de la menstruante (aludiendo a Deuteronomio 23:3)? Le prometemos la vida eterna en el mundo venidero”. Yehudá (Judas) dijo: "Yo iré", y ellos respondieron: "Ve en paz". Yehudá fue, y se mezcló entre los malvados.
פרק כא
ויהי בחצי הלילה ויפל אלקים תרדמה גדולה על אותו ממזר כי יהודא השביע את המלאך הממונה על השינה. ויבא יהודא אל אוהל הממזר ויקח סכינו ויקרע את בשרו של ישו ויוציא ממנו את "כת כתב הקודש. ויקין ישו משנתו והנה רוה מבעתו ויחרד ישו מאד ויאמר לתלמידיו דעו לכם שאבי שבשמים רוצה לקחת אותי אצלו כי אמר אלי אין כבודך בין אנשים. ויאמרו לו תלמידיו מה תהא עלינו' ויאמר להם אשריכם ואשרי חלקיכם אם תשמעו לקולי כי תשבו לימיני אצל אבי שבשמים וישאו את קולם ויבכו' ויאמר להם אל תבכו כי יש שכר לפעולתכם אך אל תמרו את פי ויענו ויאמרו כל אשר תצוה נעשה וכל איש אשר ימרה את פיך יומת.
[Capítulo 21: Yehudá despoja a Yeshú de su poder]
Y sucedió que a la medianoche, Dios hizo caer un profundo sueño sobre ese mamzer, porque Yehudá había conjurado al ángel encargado del sueño [en ángel Lailah, Cf. T.B. Sanhedrín 96a]. Yehudá entró en la tienda del mamzer, tomó su cuchillo, rasgó la carne de Yeshú y extrajo de él el “kotev ketav ha-kodesh” (escritura del Nombre Sagrado). Yeshú se despertó de su sueño, se asustó y tembló enormemente. Dijo a sus discípulos: “Sepan que mi Padre en los cielos quiere llevarme con Él, pues me ha dicho que no hay honor para ti entre los hombres”. Sus discípulos le preguntaron: “¿Qué será de nosotros?” Él les dijo: “Dichosos ustedes si escuchan mi voz, pues se sentarán a mi derecha junto a mi Padre en los cielos”. Levantaron su voz y lloraron, y él les dijo: “No lloren, pues hay recompensa por sus acciones, pero no desobedezcan mi palabra”. Ellos respondieron: "Todo lo que ordenes haremos, y cualquiera que desobedezca tu palabra será muerto".
פרק כב
ויאמר להם ישו אם תשמעו בקולי עשו עמדי חסד ואמת לבוא עמי לירושלים ואני אתחפש ואבא בתוככם למען לא יכירוני אנשי ירושלים ודבר ישו את חדברים בערמה כדי לבא לירושלים בהחבא ולכנוס אל המקדש ללמוד את השמים והם לא ידעו את מהשבתו הרעה ויענו כולם כל אשר תצונו נעשה לא נסה ימין או שמאלי ויאמר להם השבעו לי וישבעו לו מקטן ועד גדול וחמה לא ידעו כי יהודא: בתוכם כי לא הכירוהוי
[Capítulo 22: El engaño de Yeshú para infiltrarse en Jerusalén]
Y Yeshú les dijo: “Si escuchan mi voz, hagan un acto de bondad y verdad conmigo: vengan conmigo a Jerusalén. Me disfrazaré y vendré entre ustedes para que no me reconozcan los hombres de Jerusalén”. Yeshú habló con astucia para entrar en Jerusalén en secreto y entrar al Mikdash (Templo de Jerusalén) para estudiar los shamaim [literalmente significa "los cielos", en este contexto probablemente se refiere a los Nombres Divinos (HaShem)], y ellos no sabían de su malvado plan. Respondieron: “Haremos todo lo que nos órdenes, no nos desviaremos ni a la derecha ni a la izquierda”. Él les dijo: "Júrenme", y ellos le juraron, desde el más pequeño hasta el mayor, sin saber que Yehudá estaba entre ellos, porque no lo reconocieron.
פרק כג
אחר זאת ויאמר יהודא לתלמידיו נעשה לנו מלבישים שוים פן יודע מי אדונינו וייטב הדבר בעיניהם ויעשו כןי ויכינו את דרכם ללכת לירושלים לחוג את חג המצות ויהי כאשר ראו החסידים את יודא וישמחו מאד ויאמרו לו הגד נא לנו את כל אשר נעשה כי הוא יצא מהם בהחבא אל זקני העיר וחכמיהי ויגד להם יודא את כל אשר נעשה ואיך העביר את השם מאותו הממזרי וישמחו מאד ויאמר להם יודא אם תשמעו בקולי אמסור אותו הממזר בידיכם כעת מחרי ויאמרו לו החכמים הידעת את מוצאו ומובאו ויאמר יודא ידעתי והנה הוא יבא כעת מחר להיכל לזבוח את זבח חג הפסח ואני נשבעתי לו בעשרת הדברים שלא למסרו בידכם ועמו עשרים מאות איש כולם מלובשים מלבוש אחד ואתם החלצו כעת מחר והיה האיש אשר. אשתחוה ואכרע לו הוא הממזר ואתם לשו כבני חיל והלהמו כנגד סיעתו ותפשו אותו ושמעון בן שטח וכל החכמים והזקנים שמחו שמחה גדולה ויאמרו לעשות כדברי יודא
[Capítulo 23: La Trampa de Yehudá para capturar a Yeshú]
[Y] después de esto, Yehudá dijo a los discípulos: “Hagámonos ropas iguales para que nadie reconozca a nuestro señor”, y les agradó la idea. Así lo hicieron y se prepararon para ir a Jerusalén a celebrar la fiesta de los panes sin levadura (jag hamatzot [Pesaj]). Cuando los piadosos vieron a Yehudá, se alegraron mucho y le dijeron: “Cuéntanos todo lo que ha pasado”. Yehudá les contó todo lo que había sucedido y cómo había extraído el nombre de ese mamzer. Se alegraron mucho, y Yehudá les dijo: “Si escuchan mi voz, mañana les entregaré a ese mamzer en sus manos”. Los sabios le preguntaron: “¿Conoces su entrada y salida?” Yehudá respondió: "Lo sé. Mañana vendrá al Templo a ofrecer el sacrificio de Pesaj, y yo he jurado por los Diez Mandamientos no entregarlo en sus manos. Viene con dos mil hombres, todos vestidos igual. Ahora prepárense para mañana. Cuando yo me incline y me arrodille ante él, él será el mamzer; ustedes luchen como guerreros y captúrenlo". Shimon ben Shetaj y todos los sabios y ancianos se alegraron y decidieron seguir el consejo de Yehudá.
פרק כד
יהי ממהרת ויבא ישו עם כל סיעתו ויצא יודא לפניו ויכרל וישתחוה לו על פניו ארצה ויהיו אנשי ירושלים מזוינים וחומשים ויתפשו את ישו ויראו. תלמידיו כי. נתפש בידם ולא יכלו להלחם בחם וירוצו ברגלם וישאו קולם ויבכו בכיח גדולה ויגברו אנשי ירושלים וינצחו אותו ממזר בן הנדה עם סיעתו ויהרגו הרבה מהם והנשארים הרה נסו ויקחו זקני ירושלים את. ישו ויביאוחו העירה ויקשרוהו בעמוד של שיש אשר בעיר ויכוחו בשוטים ויאמרו לו איה כל נפלאותיך אשר אשית ויקחו קוצים ויעשו מהם כתר וישימו על ראשו ויצמא הממזר ויאמר להם תנו לי מעם מים לשתות ויתנו לו חומין חוקי וכאשר שתח צעק בקול גדול לאמר עלי ניבא דוד זקיני ויתנו בברותי ראש ולצמאי ישקוני חומץ
[Capítulo 24: La derrota de Yeshú y el castigo público]
Sucedió que a la mañana siguiente, Yeshú llegó con todos sus seguidores. Yehudá salió ante él, lo reconoció, y se postró ante él en el suelo. Los hombres de Jerusalén, armados y equipados, capturaron a Yeshú. Sus discípulos vieron que había sido capturado y no pudieron luchar contra ellos; huyeron a pie llorando amargamente. Los hombres de Jerusalén se fortalecieron y vencieron al mamzer hijo de la menstruante y a sus seguidores, matando a muchos de ellos. Los ancianos de Jerusalén tomaron a Yeshú, lo llevaron a la ciudad, lo ataron a una columna de mármol y lo golpearon con látigos, diciendo: “¿Dónde están todas tus maravillas que has hecho?” Le pusieron una corona de espinas en la cabeza. El mamzer tenía sed y pidió agua para beber, y le dieron vinagre. Cuando bebió, gritó en voz alta: “David, mi antepasado, profetizó sobre mí: ‘Me dieron veneno por comida y para mi sed me dieron vinagre’” (Salmo 69:22).
פרק כה
ויאמרו לו אם אלקים אתה למה לא הגדת קודם ששתיתח שהוא חומץ ויאמרו לו ועתה אתה עומד על פתח קברך ואין אתה הוזר בתשובה וישא ישו את קולו ויבך ואמר אלי אלי למה עזבתני ויאמרו לו אם בן אלהים אתח למח לא הצלת את נפשך מידינו' ויאמר ישו דמי יכפר על באי עולם שכן ניבה ישעיהו ובהבורתו נרפא לנוי ויקחו את ישו ויביאוהו לפני סנהדרי הגדולה וקטנה וישפתוהו משפת מות לסקלו באבנים ולתלות אותו ואותו היום ערב פסח היה וערב שבת היה ויביאוהו לבית הסקילה ויסקלו אותו באבנים וימת ויאמרו החכמים לתלותו על עץ ולא היה העץ מקבלו אך ישבר תחתיו ויראו התלמידים ויבכו ויאמרו ראו צדקת אדונינו ישו שאין עץ מקבלו והם לא ידעו שהוא השביע כל העצים בעוד שחיח השם בידו כי הוא ידע משפטו שידנוהו בתלייה כרכתיב כי יהיה באיש חנא משפט מות והומת ותלית וגו'
[Capítulo 25: Yeshú es lapidado y colgado]
Y le dijeron: “Si eres Dios, ¿por qué no dijiste antes de beber que era vinagre?” Y le dijeron: “Ahora estás al borde de tu tumba y no has regresado en arrepentimiento”. Yeshú alzó su voz y lloró, diciendo: “Dios mío, Dios mío, ¿por qué me has abandonado?” (Salmo 22:1). Le dijeron: “Si eres el Hijo de Dios, ¿por qué no te has salvado de nuestras manos?” Yeshú dijo: “Mi sangre expiará a los habitantes del mundo, como Isaías profetizó: ‘Con su herida fuimos sanados’" (Isaías 53:5). Ese día era la víspera de Pesaj y la víspera del Shabat. Lo llevaron a la Casa de la Lapidación [que estaba fuera del tribunal y un poco alejada de él, como está escrito: ‘Saca al blasfemo fuera del campamento’ (Levítico 24:14)], [lo subieron a un lugar elevado, lo arrojaron, pero aún quedó vivo y] lo apedrearon hasta morir, y dijeron los sabios: ‘Cuélguenlo de un árbol’ (cf. Mishnah Sanhedrin 6:4; T.B. Sanhedrin 45a). Sin embargo, el árbol no lo sostuvo y se rompió bajo él. Sus discípulos lloraron y dijeron: “Miren la justicia de nuestro señor Yeshú, que ningún árbol lo sostiene”. No sabían que él había conjurado a todos los árboles mientras tenía el Nombre [Divino] en su poder, pues sabía que sería condenado a ser colgado. (Deuteronomio 21:22).
פרק כו
וירא יודא כי אין עץ מקבלו ויאמר אל החכמים דעו את לב הממזר כי השביע את כל העצים שלא לקבלו והנה יש בגינתי קלח של כרוב אחד גדול אלך ואביאנו אולי יקבל אותו' ויאמרו חכמים לך עשח כאשר דברת וירץ יודא ויבא את הקלח ויתלו את ישו עליו ויהי לעת ערב ויאמרו החכמים לא נכון לבטל אות אחד מן התורה על הממזר הזה אלפי שהיה מטעה את הבריות נעשה לו דין תורה ויקברו את הממזר במקום אשר נסקל שם.
[Capítulo 26: El cuerpo de Yeshu y la maldición de los árboles]
Y cuando Yehudá vio que ningún árbol lo sostenía, dijo a los sabios: “Conozcan la mente del mamzer, pues conjuró a todos los árboles para que no lo recibieran. En mi jardín hay un gran tallo de col; iré y lo traeré, tal vez lo reciba”. Los sabios dijeron: “Ve y haz como has dicho”. Yehudá corrió, trajo el tallo de col, y colgaron a Yeshú de él. Era la tarde, y los sabios dijeron: “No es correcto anular un solo mandamiento de la Torá por este mamzer, aunque engañaba al pueblo; haremos con él lo que dicta la Torá”. Enterraron al mamzer en el lugar donde fue apedreado.
פרק כז
ויהי בחצי הלילה ההוא ויבאו תלמידיו וישבו על קברו ויבכו בכייה גדולה ויתאבלו עליו וירא יודא את הדבר הזה ויקח את הפגר ויקבר אותו בגינתו במקום אמת המים כי העביר המים לדרך אחר ואחר שקברו העביר עליו אמת המים כבראשונה ויהי כאשר באו למחרת וישבו ויבכו ויאמר להם למה אתם בוכים הפשו וראו את האיש הנקבר ויחפשו ולא מצאוהו בקברו ויצעקו סיעתו הרשעה איננו בקברו אך עלה אל השמים כי כן ניבא על עצמו בהיותו חי ויאמר כי יקחני סלה
[Capítulo 27: El robo del cuerpo de Yeshú por Yehudá]
Y sucedió que a la medianoche, sus discípulos vinieron, se sentaron sobre su tumba, lloraron amargamente y se lamentaron por él. Yehudá [el jardinero (Yehuda Ganana)] vio esto, tomó el cuerpo y lo enterró en su jardín, en un lugar donde desviaba un canal de agua. Después de enterrarlo, restauró el canal a su curso original. Al día siguiente, los discípulos regresaron, lloraron y dijeron: “Vean al hombre enterrado”. Buscaron y no lo encontraron en su tumba. Sus seguidores malvados gritaron: “No está en su tumba, ha ascendido a los cielos, tal como profetizó sobre sí mismo: ‘Me tomará, Sela’" (cita parafraseada del Salmo 49:16).
פרק כח
ותשמע המלכה את הדברים האלה ותשלח אל חכמי ישראל ויבאו לפני המלכה ותאמר להם האיש אשר אמרתם מכשף חוא ומטעה את הבריות מה עשיתם לו ויאמרו לה קברנו אותו כדין תורה ותאמר להם הביאוהו אלי וילכו ויחפשו אותו בקברו ולא מצאוהו ויבאו לפני המלכה ויאמרו לא ידענו מי לקח אותו מקברו ותען להם המלכה ותאמר בן אלקי' הוא ויעל אל אביו שבשמים כי כן ניבא על עצמו כי יקחני סלה ויענו לה אל יעל על לבך כדברים האלה כי מכשף הוא ואף החכמים העידו עליו כי ממזר בן הנדה הוא ותען המלכה מה אוסיף לדבר עמכם אך אם תביאוהו תהיו נקיים ואם "לאו לא אניח מכם שריד ופלים ויענו כולם ויאמרו תנה לנו זמן עד שנדע איך יפול הדבר אולי נמצא אותו שם ואם לאו עשה כטוב בעיניך ותתן להם זמן שלשה ימים ויצאו החכמים והחסידים מן המלכה כאיבי לב ויתאבלו כי לא ידעו מה לעשות ויגזרו צום
[Capítulo 28: La amenaza de la reina y la desesperación de los Sabios]
Y la reina escuchó estas palabras y mandó llamar a los sabios de Israel. Cuando llegaron ante la reina, ella les preguntó: “El hombre que decían que era un hechicero y engañaba a la gente, ¿qué hicieron con él?” Ellos respondieron: “Lo enterramos de acuerdo con la ley de la Torá”. Ella les dijo: “Tráiganmelo”. Fueron, buscaron en su tumba y no lo encontraron. Regresaron ante la reina y dijeron: “No sabemos quién lo tomó de su tumba”. Ella respondió: "Es el hijo de Dios y ha subido a su Padre en los cielos, como profetizó sobre sí mismo: ‘Me tomará, Sela’". Ellos le dijeron: “No dejes que estas palabras entren en tu corazón; es un hechicero, y los sabios han testificado sobre él que es un mamzer hijo de la menstruante”. La reina respondió: “¿Qué más puedo decirles? Si lo traen, quedarán limpios; si no, no dejaré de ustedes remanente ni sobreviviente”. Respondieron: “Danos tiempo para ver cómo resolver esto; tal vez lo encontremos, y si no, haz lo que te parezca bien”. Ella les dio tres días. Los sabios y piadosos salieron de la presencia de la reina con el corazón angustiado, y ayunaron porque no sabían qué hacer.
פרק כט
ויהי כאשר קרב הזמן ולא מצאוהו יצאו רבים מירושלים לברוח מלפני חמלכה ויצא גם כן זקן אחד ושמו ר' תנחומא ויהי הולך בשדה כה וכה מרוב צער וירא את יודא יושב בגינתו ואוכל ויאמר לו ר' תנחומא טח זה וודא על מח אתה אוכל וכל ישראל מתקנים ושרויים בצער ויחרד יודא ויאמר למה זה אדוני ועל מה מתענין ויאמר לו ר' תנחומא על אודות הממזר שנתלה וקברוחו בבית הסקילה ונאבד ולא נודע מי לקחו מקברו וסיעתו הרשעה אמרו שעלה לרקיע ותאמר המלכה להרוג את כל שונאי ישראל אם לא מצאוהו ויען יודא ויאמר אם ימצא אותו הממזר בן הנדה אם יהיה תשועה לישראל ויאמר לו ר' תנחומא וודאי אם נמצא יהיח תשועה לישראל ויאמר בא ואראך את האיש אשר אתה מבקש כי אני גנבתי אותו ממזר מקברו כי יראתי פן יגנבו אותו סיעתו הרשעה מקברו וקברתי אותו בגינתי ואת אמת המים עברתי עליו וימהר ר' תנחומא וילך ויגד חדבר לחכמי ישראל ויבאו כולם כאיש אחד ויקשרו אותו בזנב הסוס ויסחבו אותו וישליכו אותו לפני המלכה ויאמרו הנה זה האיש אשר אמרת עליו שעלה לרקיעי ותרא חמלכה ותכלם כי לא ידעה לחשיב דבר וכאשר הביאוהו משכוהו ועקרו בו שערות ראשו ועל כן הגלחים עתה יגלחו שערותם באמצע ראשם לזכרון הדבר של ישו.
[Capítulo 29: Yehudá el jardinero confiesa el robo del cuerpo de Yeshú]
Y cuando se acercaba el tiempo y no lo habían encontrado, muchos huyeron de Jerusalén. También salió un anciano llamado R’ Tanjuma, quien deambulaba por los campos, agobiado por la pena, y vio a Yehudá [Ganana] sentado en su jardín comiendo. R’ Tanjuma le dijo: "¿Cómo puedes comer mientras todo Israel está afligido y en dolor?" Yehudá [Ganana] se asustó y preguntó: “¿Por qué, mi señor? ¿Por qué están ayunando?” R’ Tanjuma respondió: “Por el mamzer que fue colgado y enterrado [cerca] de la Casa de la Lapidación, que ha desaparecido, y no sabemos quién lo tomó de su tumba. Sus seguidores malvados dicen que subió al cielo, y la reina ha dicho que matará a todos los enemigos de Israel si no lo encontramos”. Yehudá [Ganana] respondió: “Si se encuentra a ese mamzer hijo de la menstruante, ¿habrá salvación para Israel?” R’ Tanjuma respondió: “Ciertamente, si se encuentra, habrá salvación para Israel”. Yehudá dijo: “Ven, te mostraré al hombre que buscas; yo robé al mamzer de su tumba porque temía que sus seguidores lo robaran y lo enterré en mi jardín, desviando sobre él un canal de agua”. R’ Tanjuma fue rápidamente y se lo contó a los sabios de Israel. Vinieron todos como un solo hombre, lo ataron a la cola de un caballo, lo arrastraron y lo arrojaron ante la reina, diciendo: “Aquí está el hombre del que dijiste que ascendió al cielo”. La reina lo vio y se avergonzó, pues no supo cómo responder. Cuando lo trajeron, lo desnudaron y le arrancaron los cabellos de su cabeza, y es por eso que los monjes se afeitan la coronilla en memoria de Yeshú.
פרק ל
ויהי אחרי הדברים חאלח ויגדל מריבה בין הנוצרים ובין יהודים להבדיל כי כאשר ראח חנוצרי את יחודי הרג אותו והצרה חיתה חולכת ותוקפת עד שלשים שנה ויתאספו הנוצרים לאלפים ולרבבות וימנעו את ישראל מלעלות לרגל והיתה צרה גדולה בישראל כיום שנעשה בו העגל ולא היו יודעים מח לעשות אך אמונתם מתחזק והולכת ויצאו שנים עשר רשעים בני פריצים ויתחלכו בשנים עשר מלכיות ויתנבאו בתוך המחנה נביאות שקר ויטעו ישראל אחריהם והם היו אנשי שם ויחזקו את אמונת ישו כי אמרו שהם שלוחי התלוי ויתלקטו אחריהם עם רב מבני ישראל ויראו החכמים את הדבר הרע הזה וירע להם מאד כי נבלה נעשח בישראל ויאמר איש אל רעחו אוי לנו כי חטאנו שבימינו נהיתה הרעה זאת בישראל אשר לא שמעו אנחנו ואבותינו
[Capítulo 30: El conflicto y persecución entre cristianos y judíos]
Y después de estos eventos, surgió un gran conflicto entre cristianos (notzrim) y judíos, y cuando un cristiano (notzrí) veía a un judío, lo mataba. La persecución se prolongó por treinta años. Los cristianos se reunieron en miles y decenas de miles y prohibieron a Israel subir en peregrinación [al Templo], y hubo una gran aflicción en Israel como el día en que se hizo el becerro. Y no sabían qué hacer, pero su fe se fortalecía y crecía. Y salieron doce malvados, hijos de los pritzim (violadores), y se dispersaron por doce reinos, y profetizaron en medio del campamento profecías falsas. E Israel se extravió tras ellos. Y estos eran hombres de renombre y fortalecieron la fe en Yeshú, pues decían que eran enviados del colgado. Y se reunió tras ellos un gran pueblo de entre los hijos de Israel. Y vieron los sabios esta cosa mala y les dolió mucho, pues se había hecho una vileza en Israel. Y dijo cada hombre a su compañero: '¡Ay de nosotros, pues hemos pecado! Que en nuestros días ha ocurrido este mal en Israel, que ni nosotros ni nuestros padres hemos oído.
פרק לא
ויצר להם מאד וישבו ויבכו וישאו עיניהם אל השמים ויאמרו אנא ה' אלקי השמים תן לנו עצה מה לעשות כי אנחנו לא נדע מה לעשות ועליך עינינו כי נשפך דם נקי בקרב עמך ישראל על אודות הממזר בן הנדה עד מתי יהיה זה לנו למוקש שתחזק יד המוצרים עלינו והורגים אותנו כמה וכמה ואנחנו נשארים מעט ובעון מוקשי עמך בית ישראל נעשה זאת ואתה למען שמך תן לנו עצה מה לעשות להיות נבדלים מעדת רשלים הנוצרים ויהי ככלותם לדבר ויקם זקן אחד מן הזקנים ושמו שמעון קיפא והיה משתמש בבת קול ויאמר להם שמעוני אחי ועמי אם טוב בעיניכם דברי אבדל את רשעים "אלו מעדת בני ישראל ולא יחיה להם חלק ונחלה בקרב ישראל אך אם תקבלו עליכם את העון ויענו כולם ויאמרו נקבל עלינו העין אך כאשר דברת עשחי וילך שמעון בן קיפא בתוך ההיכל ויכתוב את השם הגדול ויקרע בשרו וישם הכתב בתוכו ויצא מן המקדש ויוציא את הכתב וילמוד את השם וילך אל עיר מטרפולין של הנוצרים ויצעק בקול גדול ויאמר כל מי שיאמין בישו יבא אלי כי אני שלוחו ויבאו אליו לרוב כחול שעל שפת הים ויאמרו לו תן לנו אות שאתה שלוחו ויאמר להם מה אות אתם מבקשים ממני ויאמרו האותות אשר עשה ישו בחייו עשה לנו גם אתה ויאמר הביאו לי מצורע ויביאו לו וישם ידיו והנה נרפא ויאמר להם עוד הביאו לי מת אחד ויביאו לפניו וישם ידו עליו ויחי ויעמוד על רגליו ויראו חרשעים האלו ויפלו לפניו ארצח ויאמרו לו באמת אתה שלוחו של ישו כי הוא עשה לנו כך בחייו ויאמר להם שמעון קיפא אני שלוחו של ישו והוא צוה עלי ללכת אליכם השבעו לי אם תעשו ככל אשר אני מצוה אתכם ויענו כולם ויאמרו כל אשר תצונו נעשח ויאמר להם שמעון קיפא דעו כי התלוי היה שונא של ישראל ותורתם כמו שניבא ישעי' חדשיכם ומועדיכם שנאה נפשי ועוד דעו לכם שאינו חפין בישראל כמו שניבא הושע כי אתם לא עמי' ואף שיש בידו לעקור אותם מן העולם ברגע אחד מכל מקום אינו רוצה לכלותם אך הוא רוצה להניח אותם כדי שיהיה תלייתו וסקילתו לזכרין לדורי דורות' ורוב "ענוי הגדול שהיה סובל כל היסורים כדי לפדות אתכם מן הגיהנם ועתה הוא מזהירכם ומצוה לכם שלא תעשו עוד רעה לשום יהודי ואם יאמר יהודי לנוצרי לך עמי פרסה ילך עמו שני פרסאות ואם יכנו יהודי על לחי חשמאל נטה לו גם לחי הימין כדי שיאכלו שכרם בעולם הזה ובעולם הבא יהיו נדונים בניחנם ואם תעשו כך תזכו לשבת עמו "במחיצתו והנח הוא מצוה עליכם שלא תהוגו את הג המצות אך תחוגו את יום מיתתו ובמקום חג השבועות תחוגו ארבעים יום משנסקל ועלה לרקיע אחר כך ובמקום חג הסוכות תחוגו את יום לידתו וביום שמיני ללידתו תחוגו אשר נימול בוי
[Capítulo 31: Shimon Kefa y la separación de los cristianos de Israel]
Y se sintieron muy afligidos, lloraron, alzaron sus ojos a los cielos y dijeron: “Oh Señor, Dios de los cielos, danos consejo sobre qué hacer, pues no sabemos qué hacer y nuestros ojos están puestos en Ti, porque se ha derramado sangre inocente en medio de Tu pueblo Israel por culpa del mamzer hijo de la menstruante. ¿Hasta cuándo será esto un lazo para nosotros, que los cristianos se fortalezcan sobre nosotros y nos maten, y quedemos pocos, y por el pecado de Tu pueblo, casa de Israel, se haga esto? Por el bien de Tu nombre, danos consejo para separarnos de la asamblea de los malvados, los cristianos (notzrim)”. Cuando terminaron de hablar, se levantó uno de los ancianos, llamado Shimon Kefa, que usaba una Bat-Kol (voz celestial) y dijo: “Escúchenme, mis hermanos y mi pueblo. Si les parece bien, separaré a estos malvados de la comunidad de los hijos de Israel y no tendrán parte ni herencia entre Israel, pero si aceptan sobre ustedes el pecado”. Todos respondieron: “Aceptamos sobre nosotros el pecado; haz como has dicho”. Shimon ben Kefa entró al Hejal (Templo), escribió el gran Nombre [del Eterno], rasgó su carne, puso la escritura dentro de él, salió del Mikdash (Templo), sacó el Nombre y lo aprendió. Fue a la metrópoli de los cristianos y clamó en voz alta: “Todo aquel que crea en Yeshú venga a mí, pues yo soy su enviado”. Vinieron a él en gran número, como la arena del mar, y le dijeron: “Danos una señal de que eres su enviado”. Él respondió: “¿Qué señal buscan de mí?” Ellos dijeron: “Haz los milagros que Yeshú hizo en vida”. Él dijo: “Tráiganme a un leproso”, y lo trajeron, y él puso sus manos sobre él y lo sanó. Ellos dijeron: “Trae a un muerto”, y lo trajeron ante él; él puso su mano sobre él, y el muerto revivió. Los malvados lo vieron, cayeron ante él y dijeron: “Verdaderamente, tú eres el enviado (apóstol) de Yeshú, pues él hizo esto en vida”. Shimon Kefa les dijo: “Yo soy el enviado de Yeshú, y él me ordenó venir a ustedes. Júrenme que harán todo lo que les ordeno”. Todos respondieron: “Haremos todo lo que nos órdenes”. Él les dijo: “Sepan que el crucificado odiaba a Israel y su Torá, como profetizó Isaías: ‘Sus lunas nuevas y festividades, Mi alma aborrece’ (Isaías 1:14). Sepan también que no le interesa Israel, como profetizó Oseas: ‘Porque vosotros no sois mi pueblo’ (Oseas 1:9). Aunque podría destruirlos en un instante, no desea exterminarlos, sino dejarlos para que su crucifixión y lapidación sean un recordatorio para todas las generaciones, y los grandes sufrimientos que soportó para redimirlos del Gehinom (purgatorio). Ahora él les advierte que no hagan mal a ningún judío. Si un judío te pide que lo acompañes una milla, ve con él dos; si te golpea en la mejilla izquierda, dale también la derecha, para que reciban su recompensa en este mundo y en el mundo venidero sean juzgados en el Gehinom. Si hacen esto, se sentarán con él en su morada, y ahora él les manda que no celebren ninguna festividad judía, sino celebren el día de su muerte. En lugar de la festividad de Shavuot, celebren cuarenta días después de su crucifixión y ascensión. En lugar de Sucot, celebren el día de su nacimiento, y al octavo día de su nacimiento celebren su circuncisión".
פרק לב
ויענו כולם ויאמרו כל אשר דברת נעשה אך אם תשאר אצלינו ויאמר להם אנכי אשב ביניכם אם תעשו לי כאשר צוה עלי לבלתי לאכול שום מאכל רק לחם צר ומים לחץ ועליכם לבנות לי מגדל בתוך העיר ואשב בו עד יום מותי ויאמרו כדברך כן נעשה ויבנו לו מגדל ויתנו לו המגדל לדירה ויתנו לו חוק דבר יום ביומו עד יום מותו לחם ומים וישב בתוכו ויעבוד את אלקי אבותינו אברהם יצהק ויעקב ויעש פיוטים לרוב מאד וישלחם בכל גבול ישראל למען יהיה לו לזכרון בכל דור ודור וכל פיוטים אשר עשה שלח לרבותיו וישב שמעון בתוך במגדל שש שנים וימת ויצו לקבור אותו במגדל ויעשו כן. אחר כך בנו עליו בנין "מכוער ועדיין מגדל זה ברומי וקורין אותו פיטר והוא שם של אבן שישב שם על חאבן עד יום מותו
[Capítulo 32: La torre de Pedro en Roma]
Y todos respondieron: ‘Haremos todo lo que has dicho, pero quédate con nosotros’. Shimón Kefa respondió: ‘Me quedaré entre ustedes si hacen lo que me ha ordenado, que es no comer ningún alimento, solo pan seco y agua. Deben construir una torre en medio de la ciudad, donde viviré hasta el día de mi muerte’. Ellos respondieron: ‘Así lo haremos’. Construyeron una torre para él, donde vivió, y le dieron su ración diaria de pan y agua hasta el día de su muerte. Shimón Kefa sirvió al Dios de nuestros antepasados, Avraham, Yitzjak y Ya’acov, y compuso numerosos himnos (piyutim), enviándolos por todo Israel como recuerdo para las generaciones futuras. Después de seis años, murió, dejando instrucciones de ser enterrado en la torre. Así lo hicieron. Después, construyeron sobre él un edificio desagradable. Esta torre todavía se encuentra en Roma y se llama Piter (Pedro, una referencia a Simón Pedro), porque se sentó en la piedra hasta el día de su muerte.
פרק לג
ואחר מות ר' שמעון קיפא קם איש אחד ושמו אליהו והיה חכם וילך בשרירות לבו ויבא אל רומי ויאמר אליהם דעו כי שמעון קיפא הטעה אתכם כי ישו צוה עלי לאמר לך אמור להם שאל יעל על לב שאני מואס בתורה אך כל מי שירצה למול ימול וכל מי שאינו רוצה ליטול יטבול במים סרוחים ואם לא טבל לא יהיה לו סכנה בעולם וצוה שלא תחונו את יום השבילי רק ביום ראשון שבו נברו שמים וארץ ועשה להם חקים לא טובים הרבה מאדי ויאמרו לו תן לנו אות אמת שישו שלחך ויאמר להם מה אות אשר תבקשו עוד הדבר בפיו ויפול אבן אחד גדול מהתו "עבה ורצין את גלגלתו כן יאבדו כל אויביך ה' ואוהביך כצאת השמש בגבורתו: "סליק סליק סליק:
[Capítulo 33: La aparición de Eliahu en Roma; engaño y su trágico final.]
Y después de la muerte de R’ Shimon Kefa, se levantó un hombre llamado Eliahu (Elías)*, que era un sabio y fue en la perversidad de su corazón (posible referencia a Jeremías 13:10) y fue a Roma. Les dijo: “Sepan que Shimon Kefa los engañó, pues Yeshú me ordenó decirles: No piensen que yo aborrezco la Torá (cf. Mateo 5:17), sino que todo aquel que quiera circuncidarse, que se circuncide (cf. Gálatas 5:6; 1 Corintios 7:19); y el que no quiera, que se sumerja en aguas sucias, y si no se sumerge, no tendrá peligro en el mundo (cf. Colosenses 2:11-12; Efesios 2:8-9). Él también les ordenó que no santifiquen el séptimo día [shabat], sino el primer día [el domingo], (cf. Colosenses 2:16-17) en que fueron creados los cielos y la tierra (Génesis 1:1), y les dio muchas leyes malas (podría ser una inversión de Ezequiel 20:25)”. Le dijeron: “Danos una señal de que Yeshú te envió”. Él respondió: “¿Qué señal piden?” Aún estaba hablando cuando una gran piedra cayó del techo y aplastó su cráneo. Así perezcan todos tus enemigos, oh Eterno, y los que te aman sean como el sol cuando sale en su fuerza (referencia a Jueces 5:31).
Concluyó, concluyó, concluyó.
*La identificación del personaje de Elías (Eliahu) en este pasaje del Toledot Yeshu con Pablo de Tarso es una hipótesis intrigante que merece un análisis detallado. Esta posible conexión se basa en varios elementos textuales y contextuales que sugieren una representación polémica de Pablo. En primer lugar, la cronología narrativa sitúa a este Elías después de la muerte de Simón Pedro (Shimon Kefa), lo cual coincide con el período de actividad misionera de Pablo. Además, las enseñanzas atribuidas a Elías en el texto reflejan de manera distorsionada varias doctrinas paulinas fundamentales, como la no obligatoriedad de la circuncisión para los gentiles convertidos, la importancia del bautismo, y la relativización de la observancia del sábado. La referencia a Roma como destino de Elías también evoca la tradición de la misión de Pablo en la capital imperial. El énfasis en la autoridad divina reclamada por Elías ("Yeshú me ordenó decirles") recuerda las afirmaciones de Pablo sobre su apostolado directo de Cristo. La presentación negativa de estas enseñanzas y el final trágico de Elías podrían interpretarse como una crítica velada a Pablo y su teología desde una perspectiva judía tradicional. La elección del nombre "Elías" para este personaje podría ser una ironía deliberada, contrastando al profeta bíblico reverenciado con este supuesto falso profeta del cristianismo. Sin embargo, es crucial reconocer que esta identificación es especulativa y que el texto no hace una conexión explícita con Pablo. La ambigüedad podría ser intencional, permitiendo una crítica indirecta de las enseñanzas paulinas sin nombrar directamente al apóstol, posiblemente para evitar confrontaciones directas con las autoridades cristianas en un contexto histórico donde tales polémicas podrían ser peligrosas para la comunidad judía.
Texto completo en hebreo:
בשנת תרעא לאלף חרביעי בימי ינאי מלכא חיתה צרה גדולה על שונאי ישראל אשר קם אחד רועה זונות איש רע ובליעל מגזע יחוס שבט יהודה ושמו יוסף פנדרא והוא היה בעל קומה וגבור מלחמה ויפה תואר ורוב ימיו בניאוף וזימה וגזל וחמס והיה שוכן בבית לחם יהודא וקרוב לביתו היתח שוכנת אלמנה אחת ולה בת ושמה מרים והיא מרים מגדלת נשייא הנזכרת בתלמוד וכשגדלה קדשה אמה לבחור אחד ושמו יוחכן והיה הבחור עניו ושפל רוח וירא "אלקיםי ויהי היום ויעבור יוסף על פתח מרים וירא אותה ויבער בו יצהר ויהי חולך וחסור: ותאמר לו אמו מדוע אתה ככח דל ויען ויאמר את מרים הכלה אני אוהבי ותאמר לו אל ירע לבבך על זה אך ראה והחזיק בה ועשה בה כרצונך ויעט יוסף פנדרא כך וילך תמיד אצל פתה ביתה של מרים ולא מצא לו ישעת כושר עד מוצאי שבת אחד וימצא את מרים יושבת על פתח ביתה ויבא עמה בבית בחדר סמוך לפתח וישכב עמה והיא סבורה שהוא יוחנן ארוס שלהי ותאמר לו אל תגע בי כי פרסתי נדה והוא לא שמע לה ויעש בה כרצונו וילך לביתו ובחצי הלילה בער בו עוד יצרו הרע וקם משנתו ויעל דרך בית מרים ויבא בחדרה ויחזיק בה שנית ותחרד הנערה למאד ותאמר אליו מה זה אדוני כי באת אלי שני פעמים בלילה אחת אשר לא נסיתי מיום שקדשתני ובשתיקה כפל ולא ענח דברי ותאמר לו מרים עד מתי אתה מוסיף חטא על פשע הלא כבר אמרתי לך נדח פרסתי ולא שמע לקולח ויעש בה כרצונו וילך לדרכו' ויהי כמשלש חדשים ויוגד ליוחנן הנה ארוסתך הרה ויהרד יוחנן מאוד וילך אצל שמעון בן שטח רבו ויגד לו הדבר ושאל לו מה ושעה ויאמר לו רבו את מי אתה "חושד ויאמר אין לי חשד רק על יוסף פנדרא שהוא רועה זונות והוא שכן קרוב לביתה ובשכונותיה ויאמר לו רבו בני שמע לעצתי ושתוק אם הוא בא עליח פעם אחד אי "אפשר שלא יבא אליה פעם אחרת. עשה בחכמתך וחעד עליה עדים והביאו לבד הגדול ויצא הבחור לילך לביתו ויתאבל מאד וכאשר "נתפרסם הדבר שהיא מעוברת ויאמר יוחנן עתה יאמרו שממני הרה ומרוב בושה והרפה יצא מארץ ישראל והלך לבבל ויהי שם. ותלד מרים בן ותקרא שמו יהושע אהר דודה אחי אמה ויגדל הנער ושכרה לו אמו רבי ושמו אלחנן וילמד את הנער והיה לו לב טוב להבין ויהי היום ויעבר הנער לפני סנהדרין בירושלים ויהי "המנהג בימים ההם שכל מי שהיה עובר לפניהם היה מכסה את ראשו והיה כורע ומשתהוה לפניהם וזה הנער כשעבר לפניהם גלה את ראשי יבלזות מצח כרע לרבו בלבד' ויענו כולם ויאמרו 'מדחציף כולו האי שמא ממזר הואי ויען אחד מהם ויאמר "בודאי הוא ממזר ובן הנדה ויען שמעון בן שטח ויאמר זכור אני היום בפני כמה שנים שבא אלי יוחנן תלמידי ואמר לי אוי לי על הבושה וההרפה שמרים ארוסתי אמו "של הנער הזה הרה מאיש אחר ולא ממני וזה הוא הילד ההוא ושאלתי אותו את מי אתה הושד ואמר את יוסף פנדרא שהוא שכן קרוב לה וכשנתפרסם הריונה הלך יוחנן מיד לבבל מפני בושה ועדיין הוא שם ויאמרו כולם אם כן בודאי הוא ממזר ובן הנדה ויתקעו בשלש מאות שופרות ויכריזו עליו שהוא ממזר ופסול לבא בקהל ויקראו את שמו ישו ראשי תיבות ימח שמו וזכרונו וכששמע ישו הדבר שנפסל לבא בקהל ויתעצב על לבו ויברח וילך לו אל גליל העליון ויהי שם כמה שנים ובעת ההיא היה שם מפורש חקוק בבית המקדש על אבן שתייה שכשכרה דוד מלך את היסוד מצא שם אבן אחר על פי התחום ועליו חיה חקוק השם והעלה אותו והניחהו בקדשי הקדשים והיו החכמים יראים מן הבחורים שלא ילמדו את השם ויחריבו את העולם חס ושלום ועשו שני אריות של נחשת בשמות ותלו אותם כל פתח קדשי הקדשים אחד בימין ואחד בשמאל וכל מי שנכנס ולמד את השם מיד כשיצא היו נובחים בו האריות ומרוב פחד ובהלה היו השמות פורהים מלבו ושכח אותם וכשנגלה הקול על ישו שהוא ממזר יצא מגליל העליון ובא בהחבא לירושלים ונכנס לחיכל ולמד שם האותיות הקדושים וכתב השם על הנייר והזכיר השם שלא יכאב לו וחתך את בשרו והחביא בו את הנייר אם השם. והזכיר שנית את השם "וחזר הבשר למקומו ועל ידי כשוף ושם טומאה נכנס למקדש דאם לא כן איך הניחו הכהנים בני אהרן הקדושים לכנס "אלא ודאי בשם הטומאה וכישוף פעל את הכל וכשיצא מן הפתח נבחו בו האריות ושכח את השם אז הלך חוץ לעיר וחתך את בשרו והוציא את הכתב וצירף האותיות ולמד את השם והלך לבית לחם יהודא מקום לידתו וצעק בקול גדול מי הם אותם המשומדים שאומרים עלי שאני ממזר ופסול הם ממזרים ופסולים הלא ילדתני אמי בתולח ודרך קדקדח נכנסתי בה ואני בן אלקים ועלי ניבא ישעי' הנביא הנה העלמה הרה וגו' הלא אני שבראתי את עצמי ובראתי את השמים וארץ את הים ואת כל אשר בםי ויענו ויאמרו לו תן לנו אות ומופת שאלוה אתה ויען ויאמר הביאו לי מת אחד ואחיה אותו וירוצו ויחפרו קבר אחד ולא מצאו בו רק עצמות יבשות ויגידו לו לאמר לא מצאנו רק עצמות ויאמר הביאום ויביאום לו ויצרך העצמות עצם אל עצם וקרם עליהם עור ובשר וגידין ויקם ויעמוד על רגליו ויחי ויראו האנשים את הדבר ויתמהו ויאמר להם הזאת לכם תימה הביאו לי מצורע אהד וארפא אותו ויביאו לו מצורע וירפא אותו גם כן בשם המפורש ויהי בראותם כן ויפלו וישתחוו לא ויאמרו לו בודאי בן אלקים אתהי ויהי ביום החמישי ותבא השמועה רעה לירושלים עיר הקודש ויוגד להם את כל אשר עשה ישו וישמחו הפריצים שמחה גדולה אבל הזקינים והחסידים יההכמים געו בבכיה מאד וסנהדרי גדולה וסנהדרי קטנה אבלו אבל גדול ויאמרו לשלוח אחריו כי אמרו בלבבם אולי ננצח אותו בעבור ה' להפילו בדין ומשפט מות וישלהו אחריו את ענני ואת אחזיה אנשים חשובים מסנהדרי קטנה ויבאו לפניו וישתחוו לו למען הרבות מכשוליו והוא היה סבור שהם גם כן מאמינים לו ויקבלם "בסבר פנים יפות ויושיבם בראש סיעתו הרשעה ויאמרו לו הנה החסידים וההשובים שבירושלים הם שלהונו אליך שתבא אליהם כי שמעו עליך שבן אלקים אתה ואמר להם ישו האמת שמעו' והנה כל אשר תאמרו אעשה ובתנאי זה שיצאו כולם לקראתי סנהדרי גדולה וקטנה ואותם שפסלו אותי ויקבלוני כמו עבדים שמקבלים אדוניהם אבא אליהם וישובו חשלוחים לירושלים ויגידו להם את כל אשר דבר ויענו ויאמרו הזקנים והחסידים את כל אשר דבר נעשה וישובו האנשים ויגידו לישו את כל אשר דברת יעשו ויאמר להם ישו אני אלך עמכם ויהי כאשר בא ישו לנוב סמוך לירושלים ויאמר להם ישו היש לכם פה חמור אחד יפה וטוב ויאמרו יש ויאמר חביאוהו לפני ויביאו לו חמור יפה וירכב עליו לירושלים ויהי כאשר בא לעיכ ותהום כל העיר לקראתו וירם ישו את קולו ויאמר להם עלי ניבא זכריה הנביא הנה מלכך יבא לך צדיק ונושע עני ורוכב על החמור ועל עיר בן אתונות וכאשר שמעו כך בכו בכייה גדולה ויקרעו בגדיהם ויבאו החסידים אל המלכה היא הילנה המלכה אשת ינאי המלך הנזכר והיא מלכה אחרי מות אישה והיא נקראת גם כן אוליינא ובנה היה מנבז המלך הנקרא הורקנוס שהרגו הורדוס עבדו ויאמרו אליה האיש הזה בן מות הוא שמטעה את הבריות אחריו תן לנו רשות ונלכדה אותו בשחיתותינו. ותען המלכה להם שלחו אחריו ואדע עניינו והיא חשבה זאת להציל אותו מידם כי הוא היה קרוב להי ויבינו החכמים את מחשבתה ויענו לה אדונותינו המלכה אל תעלה על דעתך לדרוש שלומו וטובתו כי הוא מכשיל ומטעה את הברייות בכישוף ויספרו לה גם כן המעשה משם המפורש ויאמרו עליך להוציא לאור משפתו כי בן מות הוא והוא ממזר בן הנדה ויספרו לה המעשה מיוסף פנדראי ותענ להם המלכה גם לדבר הזה אשמע לכם הביאוהו לפני ואשמע מה ידבר ומה יעשה כי כל העולם מספרים לי על הנוראות גדולות אשר הוא עושהי ויענו לה החכמים נעשה כדבריך וישלחו אחר ישו ויבא לפני המלכה ותאמר לו המלכה שמעתי עליך מעשים נוראים אשר אתה עושה עשה לפני כן ויען לה ישו כל אשר תאמר אעשה רק בבקשה ממך שאל תמסרנו ביד אותם הרשעים שאומרים עלי שאני ממזר ותאמר לו המלכה אל תירא ויאמר ישו הביאו לי מצורע אחד וארפאני ויביאו לו מצורע וישם ידו עליו ויזכור שם הגדול ויטהר את האיש וישב כבשר הנערי ויאמר עוד ישו הביאו לי מת ויביאו לו מת אחד וישם ידו עליו ויזרור את השם ויחי ויעמוד על רגליו ויאמר ישו עלי ניבא ישעיהו אז ידלג כאיל פסח וגו' ותאמר המלכה לחכמים איך אמרתם עליו שזה האיש מכשף הוא הלא ראיתי בליני שהוא עשה מעשים כבן אלקים ויענו לה הכטים ויאמרו אל יעלה על לב המלכה לומר כן כי בוודאי מכשף הואי ותאמר המלכה לחכמים צאו מלפני ואל תדברו עוד כדברים האלה לפניי ויצאו החכמים מלפני המלכה נפחי נפש ויאמר איש אל רקחו הבה נתחכמה לו שיפול בידינוי ויקן הכם אחד מהם אם טוב בעיניכם ילמד אחד מאתנו גם הוא את השם ויעשה מעשים כמותו אולי נלכד אותו וייטב הדבר בעיני החכמים ויאמרו האיש אשר ילמוד השם ויכהיש אותו ממזר בן חנדה יהיה שכרו כפול לעולם הבא: ויקם אחד מן החכמין ושמו יהודא ויאמר אליהם אם תקבלו עליכם העון שאזכיר את השם הגדול אני אלמוד אותו אולי יעשה אלקים ברהמיו וברוב הסדיו וימסור בידי אותו הממזר בן חנדה ויענו כולם ויאמרו עלינו הגון אך לשה והצלח. אז הלך הוא גב לקדשי הקדשים ויעש גם כן מה שעשה ישו וילך בתוך העיר ויקרא בקול גדול מי הם האומרים על זה הממזר בן הנדה שהוא בן אלקים הלא אני בשר ודם אעשה ככל אשר עשה ישו ותבא הדבר לפני המלכה והשרים ויובא יהודא לפני המלכה וילכו אחריו זקני ירושלים וחכמיה ותשלח המלכה אחר ישו ותאמר אליו עשח לנו כאשר עשית בראשונה ויעש האותות לפני העם ויאמר יהודא אל ממלכה ולכל העם אל יעלה על לבבכם מכל אשר עשה הממזר כי אם בין הכוכבים יעשה קינו משם אוריד אותו ויאמר ישו אל כל העם הלא מעולם הייתם עם קשה עורף מיום דעתי אתכם ויאמר אליו יהודא עודך מחזיק בטומאתך אתה ממזר בן הנדה. הלא עליך אמר משה רבינו כי יסיתך אחיך בן אמך לאמר וגו' והוצאת את האיש חהות וסקלתם אותו באבנים ומת ובערת וגו' ויען אותו ממזר בן הנדה ויאמר הלא עלי נבא ישעי' ודוד זקיני ה' אמר אלי בני אתה היום ילידתיך וגו' ועוד פסוק אחד אומר נאס יי' לאדוני שב לימיני ועתה אעלה אל אבי שבשמים ואשב לימינו ועיניכם רואותי ואתה יהודא אל תבא שמה ויפרוש ישו את השם הגדול ויבא הרוח ויוליכנו בן שמים וארץ ויפרוש יהודא גם את השם ויבא הרוח ויולך אותו גם כן בין שמים וארין והיו פורחים באויר העולם ויתמהו כל הרואים מאד ויבא יהודא ויזכור את השם ויתפוש את ישו להשליכו לארץ וישו זכר גם כן את השם לבקש להשליך את יהודא לארץ והיו נאבקים זה עם זהי וכראות יהודא שלא יכול לקלקל את מעשיו של ישו השתין על ישו ויטמאו שניהם ונפלו לארץ ולו יכלו עוד להשתמש בשם המפורש כי נטמאו עד שיסבלו וישפתו את ישו משפט מות ויאמרו לו אם תרצה להנצל עשה לנו כבראשונה: וירא ישו כי לא יכול לעשותו ויתן את קולו בבכי ויאמר עלי ניבא דוד זקיני כי עליך הורגנו כל היום וגו' ויהי כאשר ראו תלמידיו וסיעתו הרעה וימסרו את נפשם למות וילהמו עם זקני ירושלים וחכמים ויבריחו את ישו מהם חוין לעיר וימהר ישו וילך הירדנה ויטבול ויטהר את עצמו ויפרוש את השם ויעש אותות כבראשונה וילך עוד ויקח שני אבני רחיים ויצף אותם על פני המים וישב עליהם ויתפוש דגים לפני סיעתו ויאכלו ותבא השמועה לירושלים ויתאבלו החסידים והחכמים ויאמרו מי האיש אשר ישים נפשו בכפו וילך ויסיר את השם הגדול מאותו ממזר בן הנדה הנה אנחנו ערבים לו להביא אותו לחיי עולם ההבא: ויאמר יהודא אני אלך ויאמרו לך לשלום וילך יהודא ויתנכר בין הרשעים ההמה ויהי בחצי הלילה ויפל אלקים תרדמה גדולה על אותו ממזר כי יהודא השביע את המלאך הממונה על השינה. ויבא יהודא אל אוהל הממזר ויקח סכינו ויקרע את בשרו של ישו ויוציא ממנו את "כת כתב הקודש. ויקין ישו משנתו והנה רוה מבעתו ויחרד ישו מאד ויאמר לתלמידיו דעו לכם שאבי שבשמים רוצה לקחת אותי אצלו כי אמר אלי אין כבודך בין אנשים. ויאמרו לו תלמידיו מה תהא עלינו' ויאמר להם אשריכם ואשרי חלקיכם אם תשמעו לקולי כי תשבו לימיני אצל אבי שבשמים וישאו את קולם ויבכו' ויאמר להם אל תבכו כי יש שכר לפעולתכם אך אל תמרו את פי ויענו ויאמרו כל אשר תצוה נעשה וכל איש אשר ימרה את פיך יומת. ויאמר להם ישו אם תשמעו בקולי עשו עמדי חסד ואמת לבוא עמי לירושלים ואני אתחפש ואבא בתוככם למען לא יכירוני אנשי ירושלים ודבר ישו את חדברים בערמה כדי לבא לירושלים בהחבא ולכנוס אל המקדש ללמוד את השמים והם לא ידעו את מהשבתו הרעה ויענו כולם כל אשר תצונו נעשה לא נסה ימין או שמאלי ויאמר להם השבעו לי וישבעו לו מקטן ועד גדול וחמה לא ידעו כי יהודא: בתוכם כי לא הכירוהוי אחר זאת ויאמר יהודא לתלמידיו נעשה לנו מלבישים שוים פן יודע מי אדונינו וייטב הדבר בעיניהם ויעשו כןי ויכינו את דרכם ללכת לירושלים לחוג את חג המצות ויהי כאשר ראו החסידים את יודא וישמחו מאד ויאמרו לו הגד נא לנו את כל אשר נעשה כי הוא יצא מהם בהחבא אל זקני העיר וחכמיהי ויגד להם יודא את כל אשר נעשה ואיך העביר את השם מאותו הממזרי וישמחו מאד ויאמר להם יודא אם תשמעו בקולי אמסור אותו הממזר בידיכם כעת מחרי ויאמרו לו החכמים הידעת את מוצאו ומובאו ויאמר יודא ידעתי והנה הוא יבא כעת מחר להיכל לזבוח את זבח חג הפסח ואני נשבעתי לו בעשרת הדברים שלא למסרו בידכם ועמו עשרים מאות איש כולם מלובשים מלבוש אחד ואתם החלצו כעת מחר והיה האיש אשר. אשתחוה ואכרע לו הוא הממזר ואתם לשו כבני חיל והלהמו כנגד סיעתו ותפשו אותו ושמעון בן שטח וכל החכמים והזקנים שמחו שמחה גדולה ויאמרו לעשות כדברי יודא ויהי ממהרת ויבא ישו עם כל סיעתו ויצא יודא לפניו ויכרל וישתחוה לו על פניו ארצה ויהיו אנשי ירושלים מזוינים וחומשים ויתפשו את ישו ויראו. תלמידיו כי. נתפש בידם ולא יכלו להלחם בחם וירוצו ברגלם וישאו קולם ויבכו בכיח גדולה ויגברו אנשי ירושלים וינצחו אותו ממזר בן הנדה עם סיעתו ויהרגו הרבה מהם והנשארים הרה נסו ויקחו זקני ירושלים את. ישו ויביאוחו העירה ויקשרוהו בעמוד של שיש אשר בעיר ויכוחו בשוטים ויאמרו לו איה כל נפלאותיך אשר אשית ויקחו קוצים ויעשו מהם כתר וישימו על ראשו ויצמא הממזר ויאמר להם תנו לי מעם מים לשתות ויתנו לו חומין חוקי וכאשר שתח צעק בקול גדול לאמר עלי ניבא דוד זקיני ויתנו בברותי ראש ולצמאי ישקוני חומץ ויאמרו לו אם אלקים אתה למה לא הגדת קודם ששתיתח שהוא חומץ ויאמרו לו ועתה אתה עומד על פתח קברך ואין אתה הוזר בתשובה וישא ישו את קולו ויבך ואמר אלי אלי למה עזבתני ויאמרו לו אם בן אלהים אתח למח לא הצלת את נפשך מידינו' ויאמר ישו דמי יכפר על באי עולם שכן ניבה ישעיהו ובהבורתו נרפא לנוי ויקחו את ישו ויביאוהו לפני סנהדרי הגדולה וקטנה וישפתוהו משפת מות לסקלו באבנים ולתלות אותו ואותו היום ערב פסח היה וערב שבת היה ויביאוהו לבית הסקילה ויסקלו אותו באבנים וימת ויאמרו החכמים לתלותו על עץ ולא היה העץ מקבלו אך ישבר תחתיו ויראו התלמידים ויבכו ויאמרו ראו צדקת אדונינו ישו שאין עץ מקבלו והם לא ידעו שהוא השביע כל העצים בעוד שחיח השם בידו כי הוא ידע משפטו שידנוהו בתלייה כרכתיב כי יהיה באיש חנא משפט מות והומת ותלית וגו' וירא יודא כי אין עץ מקבלו ויאמר אל החכמים דעו את לב הממזר כי השביע את כל העצים שלא לקבלו והנה יש בגינתי קלח של כרוב אחד גדול אלך ואביאנו אולי יקבל אותו' ויאמרו חחכמים לך עשח כאשר דברת וירץ יודא ויבא את הקלח ויתלו את ישו עליו ויהי לעת ערב ויאמרו החכמים לא נכון לבטל אות אחד מן התורה על הממזר הזה אלפי שהיה מטעה את הבריות נעשה לו דין תורה ויקברו את הממזר במקום אשר נסקל שם ויהי בחצי הלילה ההוא ויבאו תלמידיו וישבו על קברו ויבכו בכייה גדולה ויתאבלו עליו וירא יודא את הדבר הזה ויקח את הפגר ויקבר אותו בגינתו במקום אמת המים כי העביר המים לדרך אחר ואחר שקברו העביר עליו אמת המים כבראשונה ויהי כאשר באו למחרת וישבו ויבכו ויאמר להם למה אתם בוכים הפשו וראו את האיש הנקבר ויחפשו ולא מצאוהו בקברו ויצעקו סיעתו הרשעה איננו בקברו אך עלה אל השמים כי כן ניבא על עצמו בהיותו חי ויאמר כי יקחני סלה ותשמע המלכה את הדברים האלה ותשלח אל חכמי ישראל ויבאו לפני המלכה ותאמר להם האיש אשר אמרתם מכשף חוא ומטעה את הבריות מה עשיתם לו ויאמרו לה קברנו אותו כדין תורה ותאמר להם הביאוהו אלי וילכו ויחפשו אותו בקברו ולא מצאוהו ויבאו לפני המלכה ויאמרו לא ידענו מי לקח אותו מקברו ותען להם המלכה ותאמר בן אלקי' הוא ויעל אל אביו שבשמים כי כן ניבא על עצמו כי יקחני סלה ויענו לה אל יעל על לבך כדברים האלה כי מכשף הוא ואף החכמים העידו עליו כי ממזר בן הנדה הוא ותען המלכה מה אוסיף לדבר עמכם אך אם תביאוהו תהיו נקיים ואם "לאו לא אניח מכם שריד ופלים ויענו כולם ויאמרו תנה לנו זמן עד שנדע איך יפול הדבר אולי נמצא אותו שם ואם לאו עשה כטוב בעיניך ותתן להם זמן שלשה ימים ויצאו החכמים והחסידים מן המלכה כאיבי לב ויתאבלו כי לא ידעו מה לעשות ויגזרו צום ויהי כאשר קרב הזמן ולא מצאוהו יצאו רבים מירושלים לברוח מלפני חמלכה ויצא גם כן זקן אחד ושמו ר' תנחומא ויהי הולך בשדה כה וכה מרוב צער וירא את יודא יושב בגינתו ואוכל ויאמר לו ר' תנחומא טח זה וודא על מח אתה אוכל וכל ישראל מתקנים ושרויים בצער ויחרד יודא ויאמר למה זה אדוני ועל מה מתענין ויאמר לו ר' תנחומא על אודות הממזר שנתלה וקברוחו בבית הסקילה ונאבד ולא נודע מי לקחו מקברו וסיעתו הרשעה אמרו שעלה לרקיע ותאמר המלכה להרוג את כל שונאי ישראל אם לא מצאוהו ויען יודא ויאמר אם ימצא אותו הממזר בן הנדה אם יהיה תשועה לישראל ויאמר לו ר' תנחומא וודאי אם נמצא יהיח תשועה לישראל ויאמר בא ואראך את האיש אשר אתה מבקש כי אני גנבתי אותו ממזר מקברו כי יראתי פן יגנבו אותו סיעתו הרשעה מקברו וקברתי אותו בגינתי ואת אמת המים עברתי עליו וימהר ר' תנחומא וילך ויגד חדבר לחכמי ישראל ויבאו כולם כאיש אחד ויקשרו אותו בזנב הסוס ויסחבו אותו וישליכו אותו לפני המלכה ויאמרו הנה זה האיש אשר אמרת עליו שעלה לרקיעי ותרא חמלכה ותכלם כי לא ידעה לחשיב דבר וכאשר הביאוהו משכוהו ועקרו בו שערות ראשו ועל כן הגלחים עתה יגלחו שערותם באמצע ראשם לזכרון הדבר של ישו. ויהי אחרי הדברים חאלח ויגדל מריבה בין הנוצרים ובין יהודים להבדיל כי כאשר ראח חנוצרי את יחודי הרג אותו והצרה חיתה חולכת ותוקפת עד שלשים שנה ויתאספו הנוצרים לאלפים ולרבבות וימנעו את ישראל מלעלות לרגל והיתה צרה גדולה בישראל כיום שנעשה בו העגל ולא היו יודעים מח לעשות אך אמונתם מתחזק והולכת ויצאו שנים עשר רשעים בני פריצים ויתחלכו בשנים עשר מלכיות ויתנבאו בתוך המחנה נביאות שקר ויטעו ישראל אחריהם והם היו אנשי שם ויחזקו את אמונת ישו כי אמרו שהם שלוחי התלוי ויתלקטו אחריהם עם רב מבני ישראל ויראו החכמים את הדבר הרע הזה וירע להם מאד כי נבלה נעשח בישראל ויאמר איש אל רעחו אוי לנו כי חטאנו שבימינו נהיתה הרעה זאת בישראל אשר לא שמעו אנחנו ואבותינו ויצר להם מאד וישבו ויבכו וישאו עיניהם אל השמים ויאמרו אנא ה' אלקי השמים תן לנו עצה מה לעשות כי אנחנו לא נדע מה לעשות ועליך עינינו כי נשפך דם נקי בקרב עמך ישראל על אודות הממזר בן הנדה עד מתי יהיה זה לנו למוקש שתחזק יד המוצרים עלינו והורגים אותנו כמה וכמה ואנחנו נשארים מעט ובעון מוקשי עמך בית ישראל נעשה זאת ואתה למען שמך תן לנו עצה מה לעשות להיות נבדלים מעדת רשלים הנוצרים ויהי ככלותם לדבר ויקם זקן אחד מן הזקנים ושמו שמעון קיפא והיה משתמש בבת קול ויאמר להם שמעוני אחי ועמי אם טוב בעיניכם דברי אבדל את רשעים "אלו מעדת בני ישראל ולא יחיה להם חלק ונחלה בקרב ישראל אך אם תקבלו עליכם את העון ויענו כולם ויאמרו נקבל עלינו העין אך כאשר דברת עשחי וילך שמעון בן קיפא בתוך ההיכל ויכתוב את השם הגדול ויקרע בשרו וישם הכתב בתוכו ויצא מן המקדש ויוציא את הכתב וילמוד את השם וילך אל עיר מטרפולין של הנוצרים ויצעק בקול גדול ויאמר כל מי שיאמין בישו יבא אלי כי אני שלוחו ויבאו אליו לרוב כחול שעל שפת הים ויאמרו לו תן לנו אות שאתה שלוחו ויאמר להם מה אות אתם מבקשים ממני ויאמרו האותות אשר עשה ישו בחייו עשה לנו גם אתה ויאמר הביאו לי מצורע ויביאו לו וישם ידיו והנה נרפא ויאמר להם עוד הביאו לי מת אחד ויביאו לפניו וישם ידו עליו ויחי ויעמוד על רגליו ויראו חרשעים האלו ויפלו לפניו ארצח ויאמרו לו באמת אתה שלוחו של ישו כי הוא עשה לנו כך בחייו ויאמר להם שמעון קיפא אני שלוחו של ישו והוא צוה עלי ללכת אליכם השבעו לי אם תעשו ככל אשר אני מצוה אתכם ויענו כולם ויאמרו כל אשר תצונו נעשח ויאמר להם שמעון קיפא דעו כי התלוי היה שונא של ישראל ותורתם כמו שניבא ישעי' חדשיכם ומועדיכם שנאה נפשי ועוד דעו לכם שאינו חפין בישראל כמו שניבא הושע כי אתם לא עמי' ואף שיש בידו לעקור אותם מן העולם ברגע אחד מכל מקום אינו רוצה לכלותם אך הוא רוצה להניח אותם כדי שיהיה תלייתו וסקילתו לזכרין לדורי דורות' ורוב "ענוי הגדול שהיה סובל כל היסורים כדי לפדות אתכם מן הגיהנם ועתה הוא מזהירכם ומצוה לכם שלא תעשו עוד רעה לשום יהודי ואם יאמר יהודי לנוצרי לך עמי פרסה ילך עמו שני פרסאות ואם יכנו יהודי על לחי חשמאל נטה לו גם לחי הימין כדי שיאכלו שכרם בעולם הזה ובעולם הבא יהיו נדונים בניחנם ואם תעשו כך תזכו לשבת עמו "במחיצתו והנח הוא מצוה עליכם שלא תהוגו את הג המצות אך תחוגו את יום מיתתו ובמקום חג השבועות תחוגו ארבעים יום משנסקל ועלה לרקיע אחר כך ובמקום חג הסוכות תחוגו את יום לידתו וביום שמיני ללידתו תחוגו אשר נימול בוי ויענו כולם ויאמרו כל אשר דברת נעשה אך אם תשאר אצלינו ויאמר להם אנכי אשב ביניכם אם תעשו לי כאשר צוה עלי לבלתי לאכול שום מאכל רק לחם צר ומים לחץ ועליכם לבנות לי מגדל בתוך העיר ואשב בו עד יום מותי ויאמרו כדברך כן נעשה ויבנו לו מגדל ויתנו לו המגדל לדירה ויתנו לו חוק דבר יום ביומו עד יום מותו לחם ומים וישב בתוכו ויעבוד את אלקי אבותינו אברהם יצהק ויעקב ויעש פיוטים לרוב מאד וישלחם בכל גבול ישראל למען יהיה לו לזכרון בכל דור ודור וכל פיוטים אשר עשה שלח לרבותיו וישב שמעון בתוך במגדל שש שנים וימת ויצו לקבור אותו במגדל ויעשו כן. אחר כך בנו עליו בנין "מכוער ועדיין מגדל זה ברומי וקורין אותו פיטר והוא שם של אבן שישב שם על חאבן עד יום מותו ואחר מות ר' שמעון קיפא קם איש אחד ושמו אליהו והיה חכם וילך בשרירות לבו ויבא אל רומי ויאמר אליהם דעו כי שמעון קיפא הטעה אתכם כי ישו צוה עלי לאמר לך אמור להם שאל יעל על לב שאני מואס בתורה אך כל מי שירצה למול ימול וכל מי שאינו רוצה ליטול יטבול במים סרוחים ואם לא טבל לא יהיה לו סכנה בעולם וצוה שלא תחונו את יום השבילי רק ביום ראשון שבו נברו שמים וארץ ועשה להם חקים לא טובים הרבה מאדי ויאמרו לו תן לנו אות אמת שישו שלחך ויאמר להם מה אות אשר תבקשו עוד הדבר בפיו ויפול אבן אחד גדול מהתו "עבה ורצין את גלגלתו כן יאבדו כל אויביך ה' ואוהביך כצאת השמש בגבורתו: "סליק סליק סליק:
No hay comentarios:
Publicar un comentario
Tu opinión es importante para nosotros!