La versión del Toldot Yeshú presentada en este documento, conocida también como “El Evangelio del Ghetto”, representa una traducción pionera al español de un texto de gran importancia histórica y cultural. Esta traducción marca un hito significativo en los estudios judaicos y cristianos en el mundo hispanohablante, ofreciendo por primera vez acceso a esta narrativa controvertida y fascinante a un público más amplio. La primera mención conocida de esta versión específica del Toldot Yeshu se encuentra en el sitio web francés Midrash Free, donde se indica que el texto se basa en la compilación de tres manuscritos eslavos (Version tirée de trois manuscrits slaves). Esta información subraya la naturaleza compuesta y compleja de la tradición textual del Toldot Yeshú, reflejando su transmisión y adaptación a través de diferentes culturas y épocas. Es importante señalar que este texto también ha sido objeto de estudio académico, como se evidencia en el libro "Toledot Yeshu (The Life Story of Jesus)" de Yaacov Deutsch, una obra que ofrece un análisis detallado de las diversas versiones del Toldot Yeshú, incluyendo posiblemente esta variante específica. Sin embargo, el acceso a este recurso académico se ve limitado por su elevado costo ($ 983 dólares), lo que subraya la importancia de esta traducción al español como una fuente más accesible para investigadores, estudiantes y el público general interesado en la literatura polémica judeo-cristiana.
La presencia de este manuscrito en la colección del YIVO Institute for Jewish Research, específicamente en el Abraham Sutzkever-Szmerke Kaczerginski Historical Collection (RG 223.2), añade una capa adicional de significado histórico al texto. Su preservación como parte de los materiales salvados por la "brigada del papel" (paper brigade) en el Ghetto de Vilna durante la Segunda Guerra Mundial subraya no solo su importancia literaria y religiosa, sino también su valor como testimonio de la resistencia cultural judía frente a la persecución nazi. Esta versión del Toldot Yeshú, al ser parte de una colección que incluye una amplia gama de documentos judíos salvados de la destrucción, se sitúa en un contexto más amplio de preservación de la herencia cultural judía en tiempos de crisis extrema. La traducción y difusión de este texto en español abre nuevas vías para el estudio comparativo de las tradiciones narrativas judías y cristianas, ofreciendo insights valiosos sobre las interacciones polémicas entre ambas religiones a lo largo de la historia.
La presente traducción del Toldot Yeshú, conocida como la "versión Eslava", se basa en el texto hebreo disponible en el sitio web Midrash Free, representando un hito significativo en la accesibilidad de este importante documento para el público hispanohablante. Es crucial señalar que existe un segundo texto, también parte de la tradición de la versión Eslava, que presenta variantes significativas y que próximamente será presentado por primera vez tanto en su original hebreo como en una traducción al español. Este esfuerzo de traducción y comparación promete enriquecer sustancialmente nuestro entendimiento de las diversas tradiciones textuales del Toldot Yeshú. La importancia histórica y académica de esta versión Eslava se ve subrayada por su aparición en una subasta de Sotheby's, donde se ofreció un manuscrito de 16 hojas (מספר דפים שש עשרה) escritas en escritura semi-cursiva asquenazí (כתב אשכנזי חצי-קורסיבי), con dimensiones de 220 x 135 mm. Este manuscrito, que formaba parte de la colección de Solomon Halberstam, ha sido objeto de estudio por parte de académicos notables como Hirschfeld, Krauss en su obra "Das Leben Jesu" (Berlín, 1902), y R. Di Segni en "Il vangelo del Ghetto" (Roma, 1985). La descripción proporcionada por Sotheby's revela detalles fascinantes sobre el manuscrito, incluyendo la inserción de una opinión de Moses Sofer de Pressburg (el Hatam Sofer, החתם סופר) contra el uso mágico del Nombre Divino (השם המפורש), así como dos responsa sobre la costumbre de abstenerse de estudiar en la víspera de Navidad. Estos elementos adicionales subrayan la naturaleza dinámica y evolutiva del texto, reflejando las preocupaciones y debates teológicos de diferentes épocas. Es importante destacar que la versión que se traduce en este proyecto es específicamente la conocida como "versión Eslava" del Toldot Yeshú. Además, el otro texto que se planea traducir también forma parte de esta tradición Eslava y se encuentra actualmente en el YIVO Institute for Jewish Research, como parte de la colección salvada del Ghetto de Vilna. La presencia de estos textos en instituciones de renombre como el YIVO y su aparición en subastas de alto perfil subrayan su importancia no solo para los estudios judaicos y la historia de las relaciones judeo-cristianas, sino también para la comprensión más amplia de la transmisión y adaptación de textos polémicos en diferentes contextos culturales y lingüísticos. La traducción y el estudio comparativo de estas versiones Eslavas del Toldot Yeshú prometen arrojar nueva luz sobre las complejas interacciones entre las comunidades judías y cristianas en Europa Oriental, así como sobre los procesos de transmisión y transformación de narrativas religiosas controvertidas a lo largo del tiempo.
¿De qué trata el texto?
Este texto del Toldot Yeshú presenta una versión alternativa y polémica de los orígenes de Jesús (Yeshú), relatando una historia de engaño y escándalo en la antigua Jerusalén. El relato se centra en los personajes de María, José (llamado Yosef Pandera), y Yojanan, presentando una narrativa que difiere significativamente de los relatos evangélicos tradicionales. La versión eslava del Toldot Yeshú, ahora disponible por primera vez para el mundo hispanohablante, ofrece una perspectiva única y controversial sobre estos eventos. Esta traducción permite a los lectores de habla hispana acceder a un texto que ha sido objeto de debate y estudio en otras tradiciones lingüísticas durante siglos. La importancia de esta versión radica en su capacidad para proporcionar una visión alternativa de la historia religiosa, desafiando las narrativas establecidas y estimulando el diálogo intercultural e interreligioso. Además, ofrece a los investigadores y estudiosos hispanohablantes la oportunidad de examinar cómo las diferentes culturas han interpretado y reinterpretado las figuras religiosas a lo largo de la historia. Esta traducción no solo enriquece el campo de los estudios religiosos comparativos en el mundo hispano, sino que también proporciona un valioso recurso para comprender las complejas interacciones entre las tradiciones judías y cristianas en la antigüedad.
Una hipótesis intrigante es que la historia de Yeshú, en lugar de ubicarse durante el reinado de Herodes el Grande, como se presenta en los evangelios tradicionales, podría haber tomado forma en la época de la reina Helena de Adiabene. El texto del Toldot Yeshú menciona explícitamente que los acontecimientos narrados sucedieron "en los días de la reina Helena", lo cual sugiere un contexto histórico diferente al comúnmente aceptado. Según esta línea de pensamiento, Yeshú no habría nacido en los últimos años del siglo I a.C., sino en un periodo posterior, posiblemente alrededor del año 15 d.C., y su muerte habría ocurrido entre el 50 y el 56 d.C., coincidiendo con los últimos años de vida de Helena.
Si consideramos que la reina Helena fue una figura central en la Jerusalén de mediados del siglo I, con una influencia significativa debido a su conversión al judaísmo y sus generosos actos de caridad durante la hambruna del 45-46 d.C., es plausible que los relatos sobre figuras mesiánicas o religiosas, como Yeshú, se hayan mezclado con los eventos que rodearon su vida y la de su familia. La familia real de Adiabene, especialmente sus hijos Izates II y Monobaz II, también se convirtieron al judaísmo y desempeñaron un papel importante en la comunidad judía. Esto sugiere que los acontecimientos clave de este período pudieron haber sido recontextualizados en narrativas posteriores, como las del Toldot Yeshú, que presentan una versión polémica y distorsionada de la vida de Yeshú, situando los hechos en un marco temporal alternativo.
Esta hipótesis también plantea la posibilidad de que los relatos sobre Yeshú hayan surgido a partir de una amalgama de hechos históricos relacionados con la conversión de Helena y la interacción de su familia con las facciones religiosas y políticas en Jerusalén. Las tensiones entre los judíos conversos, como Helena y sus hijos, y los líderes religiosos establecidos, así como la influencia creciente de la diáspora judía en Mesopotamia, pudieron haber creado el contexto ideal para que figuras como Yeshú emergieran, o incluso para que se produjera una fusión de relatos sobre distintos personajes históricos en una única narrativa. De hecho, algunos personajes mencionados en el Toldot Yeshú, como "Yeshú" y "Yojanan", podrían haber sido figuras compuestas, basadas en líderes religiosos o personajes influyentes de la época de Helena.
Además, la mención de una "reina Helena" en el Toldot Yeshú no parece ser una coincidencia, sino una referencia directa a Helena de Adiabene, quien residió en Jerusalén durante un tiempo, lo que refuerza la posibilidad de que los eventos descritos en este polémico texto estén relacionados con su vida y sus actos. Por lo tanto, esta hipótesis plantea que la historia de Yeshú pudo haber surgido no solo en una fecha posterior, sino en un contexto social y religioso dominado por la figura de Helena y su familia, lo que habría influido en la forma en que se configuraron las narrativas que conocemos hoy.
¿La versión Eslava del Toldot Yeshú es anterior al texto hebreo del Evangelio Hebreo de Mateo de Shem Tov?
El Toldot Yeshú y el Evangelio Hebreo de Mateo de Shem Tov presentan interesantes similitudes lingüísticas y filológicas, a pesar de sus diferentes orígenes y propósitos. Ambos textos están escritos en hebreo medieval, con influencias del arameo, lo que se refleja en su vocabulario y estructuras gramaticales. Por ejemplo, el uso de la palabra "תולדות" (Toldot, generaciones) aparece en ambos textos para introducir la genealogía, una característica típica de la literatura hebrea antigua. La frase "אלה תולדות יש''ו" (Ele toldot Yeshú, Estas son las generaciones de Jesús) en Mateo 1:1 es similar en estructura a la forma en que el Toldot Yeshú introduce su narrativa. Ambos textos utilizan el término "יש''ו" (Yeshú) para referirse a Jesús, aunque el Toldot Yeshú lo hace de manera peyorativa. El uso de abreviaturas y acrónimos, como "יש''ו" para Jesús y "מר''ים" (Miri”am) para María, es común en ambos textos, reflejando una práctica habitual en la escritura hebrea medieval. La genealogía en Mateo sigue un patrón repetitivo de "X הוליד את Y" (X engendró a Y), que también se encuentra en partes del Toldot Yeshú, aunque este último no presenta una genealogía formal. En cuanto al relato del nacimiento, ambos textos mencionan a José y María (Yosef y Miriam), aunque con perspectivas muy diferentes. El Evangelio de Mateo usa la frase "רוח הקדש" (ruaj hakodesh, Inspiración Divina) para explicar el embarazo de María, mientras que el Toldot Yeshú ofrece una explicación alternativa y polémica. La estructura narrativa en ambos textos incluye elementos de diálogo y revelación divina, aunque el Toldot Yeshú lo hace de manera satírica. El uso de frases bíblicas y alusiones a textos sagrados judíos es evidente en ambos, reflejando un contexto cultural compartido. Por ejemplo, la referencia a la profecía de Isaías en Mateo 1:23 tiene paralelos en cómo el Toldot Yeshú incorpora y reinterpreta textos bíblicos. La terminología legal judía, como "ארוסה" (arusah, prometida) y conceptos como la pureza ritual, aparecen en ambos textos, reflejando un trasfondo común en la ley judía. Estas similitudes lingüísticas y filológicas sugieren que, a pesar de sus diferencias ideológicas, ambos textos emergieron de un entorno cultural y lingüístico judío compartido, probablemente en un período en el que el hebreo y el arameo coexistían como lenguas literarias y religiosas.
Por otra parte, el texto del Toldot Yeshú, muestra características que lo acercan más al hebreo mishnaico que al hebreo bíblico clásico, aunque también presenta elementos de períodos posteriores. Esta cercanía al hebreo mishnaico se puede observar en varios aspectos lingüísticos y estilísticos del texto. Por ejemplo, el uso de ciertas construcciones gramaticales y vocabulario es más típico del hebreo mishnaico, como el empleo frecuente de formas verbales en binyan pi'el y hitpa'el, que son más comunes en el hebreo post-bíblico. La sintaxis del Toldot Yeshú también refleja influencias mishnaicas, con oraciones generalmente más cortas y directas que las encontradas en el hebreo bíblico. El léxico incluye numerosos términos y expresiones que son característicos del período mishnaico y talmúdico, como "בית המדרש" (beit hamidrash, casa de estudio) y "סנהדרין" (Sanhedrín). Además, el texto muestra una mayor flexibilidad en el orden de las palabras y en la construcción de frases, algo típico del hebreo mishnaico. Sin embargo, es importante notar que el Toldot Yeshú no es un texto puramente mishnaico. Contiene elementos de diversos períodos del desarrollo del hebreo, incluyendo influencias del hebreo medieval y posiblemente algunas características del hebreo bíblico tardío. Esta mezcla de estilos y períodos lingüísticos es consistente con la naturaleza del texto como una obra que evolucionó y se redactó a lo largo de varios siglos, incorporando elementos de diferentes épocas y tradiciones lingüísticas. Aunque el Toldot Yeshú muestra una fuerte inclinación hacia el hebreo mishnaico en su estructura y vocabulario, es más preciso describirlo como un texto que refleja una etapa de transición en la evolución del hebreo, con una base mishnaica significativa pero incorporando elementos de períodos tanto anteriores como posteriores.
Por tanto, el texto del Toldot Yeshú generalmente se considera más cercano al hebreo mishnaico que el texto de Shem Tov del Evangelio Hebreo de Mateo. Esta observación se basa en varios factores lingüísticos y estilísticos:
Vocabulario y fraseología: El Toldot Yeshú tiende a utilizar un léxico más característico del hebreo mishnaico, incluyendo términos y expresiones que son comunes en la literatura rabínica temprana.
Estructura sintáctica: Las construcciones gramaticales en el Toldot Yeshú a menudo reflejan patrones típicos del hebreo mishnaico, como el uso frecuente de formas verbales específicas y estructuras oracionales características de ese período.
Influencia aramea: El Toldot Yeshú muestra una mayor influencia del arameo, lo cual es característico del hebreo mishnaico, que se desarrolló en un entorno donde el arameo era ampliamente utilizado.
Estilo narrativo: El estilo de narración en el Toldot Yeshú se asemeja más a los relatos y anécdotas encontrados en la literatura rabínica temprana.
Contexto histórico: Se cree que las versiones más antiguas del Toldot Yeshú se originaron en un período más cercano a la era mishnaica que el texto de Shem Tov.
Por otro lado, el Evangelio Hebreo de Mateo de Shem Tov, aunque contiene elementos del hebreo mishnaico, muestra características de un hebreo más tardío:
Influencias medievales: El texto de Shem Tov exhibe rasgos lingüísticos del hebreo medieval, reflejando el período en que fue traducido o adaptado.
Estilo bíblico: A menudo intenta emular el estilo del hebreo bíblico, especialmente en las secciones narrativas y en las citas del Antiguo Testamento.
Terminología cristiana: Incluye términos y conceptos específicamente cristianos que no forman parte del vocabulario mishnaico tradicional.
Sintaxis más moderna: En general, la estructura de las oraciones en el texto de Shem Tov tiende a ser más cercana al hebreo medieval que al mishnaico.
Menor influencia aramea: Aunque presente, la influencia del arameo es menos pronunciada que en el Toldot Yeshú.
Es importante señalar que ambos textos han experimentado procesos de transmisión y posiblemente de edición a lo largo de los siglos, lo que puede haber introducido elementos lingüísticos de diferentes períodos. Sin embargo, en general, el Toldot Yeshú tiende a preservar más características del hebreo mishnaico, mientras que el texto de Shem Tov refleja una etapa posterior en la evolución del hebreo.
La versión eslava del Toldot Yeshú cobra aún más relevancia cuando consideramos su contenido, lleno de referencias bíblicas al texto masorético del Tanaj y de frases tomadas directamente del Talmud. Al leer y traducir esta versión, se puede observar una rica presencia de expresiones y términos hebreos provenientes del Talmud, lo que refuerza la idea de que este texto no solo fue elaborado en un entorno profundamente judío, sino que también tuvo como objetivo dialogar y contrarrestar ciertos elementos del judeo-cristianismo primitivo. Este Toldot Yeshú es, en muchos sentidos, una especie de anti-evangelio hebreo, diseñado para cuestionar y desafiar las narrativas cristianas que circulaban entre las comunidades judías y judeo-cristianas de la época.
Una hipótesis interesante sugiere que el Toldot Yeshú fue creado como una respuesta directa al perdido Evangelio Hebreo de Mateo, mencionado por varios Padres de la Iglesia. Mientras que este evangelio hebreo fue considerado por los primeros judeo-cristianos como una versión primitiva de la vida de Yeshú con un enfoque judío, el Toldot Yeshú adopta una postura polémica, utilizando una estructura similar pero reinterpretando los eventos de manera satírica y con el propósito de desacreditar la figura de Yeshú. El Toldot Yeshú no solo aborda temas relacionados con la virginidad de María o los milagros atribuidos a Yeshú, sino que también utiliza citas bíblicas y legales judías como una forma de deconstruir los fundamentos teológicos del cristianismo, todo ello envuelto en un lenguaje que resuena con el hebreo mishnaico y el arameo talmúdico. Esto no solo subraya la intención apologética del texto, sino que también lo posiciona como una obra que buscaba mantener la coherencia y la autoridad de la tradición judía frente al creciente impacto del cristianismo en el mundo judío.
Además, el uso extensivo de frases y conceptos talmúdicos sugiere que los autores del Toldot Yeshú no solo estaban bien versados en la literatura rabínica, sino que buscaban dotar al texto de una legitimidad cultural y religiosa que lo hiciera relevante para las comunidades judías que aún luchaban por definir su identidad frente a la nueva religión cristiana. Así, el Toldot Yeshú puede interpretarse como una obra de resistencia intelectual y religiosa, una respuesta deliberada y calculada a los desafíos teológicos que representaba el cristianismo. Al hacerlo, el texto no solo refleja las tensiones entre las dos religiones en sus primeros siglos de desarrollo, sino que también muestra cómo la tradición judía utilizó sus propios textos sagrados y su herencia lingüística para construir un contra-narrativa que respondiera a los evangelios cristianos, particularmente al Evangelio Hebreo de Mateo, cuya influencia aún persistía en ciertos sectores del judeo-cristianismo: los minim.
La versión eslava del Toldot Yeshú, al estar escrita en un hebreo cercano al mishnaico y al contener referencias claras a la tradición bíblica y talmúdica, se revela como un texto clave para comprender la naturaleza de las polémicas entre el judaísmo y el cristianismo primitivo. Lejos de ser solo una sátira o una burla, esta obra se presenta como un tratado apologético profundamente enraizado en la tradición judía, diseñado para contrarrestar las narrativas cristianas desde dentro de su propio marco cultural y lingüístico.
[Capítulo 1: El deseo perverso de Yosef Pandirí]
בשנת שלושת אלפים ושתי מאות ושישים לבריאת העולם היתה מלכה אחת ושמה הלני וגם היתה אצלה בתולה אחת שהיתה קרובה שלה ושמה מרים יפת תואר מאוד וגם טובת שכל וצנועה ומשלמת בכל המעלות ושמה נודע בשער בת רבים והיתה יתומה וגם היתה עשירה מאוד ונכסים הרבה באפרת בית לחם יהודה ומרוב תענוגים שהיו לה היתה ישבה בירושלים ותישא חן בעיני המלכה מאוד ותעמיד המלכה בשבילה פלטר אחת סמוך לפלטיר ביתה ונוכח פתח בית הפלטר היה מכוון פתח אלמנה אחת זה כנגד זה והאלמנה הזאת היתה עשירה אחת מעשירי ירושלים ובעלה היה אומן גדול נגר ובר נגר וקל שבקלים ושמו היה פנדרי והניח בן יחיד יוסף והיה קוראין אותו יוסף פנדרי והיה חכם להרע וידע צורתי' דשמעתא קצת אבל שפל מאוד ומה שקיבל מרבו היה מגלה פנים בתורה שלא כהלכתה בדרך ליצנות וניבול פה וכל דבריו היו תימא בהוללת ואחת בפה ואחד בלב והיה נואף גדול ואמו האלמנה היתה מחוסר אמונה והיתה מדרכת אתו בכל דברין בישין והיו רעים בגופם וחטאים בממונם.
En el año 3260 de la creación del mundo, había una reina llamada Helena (de Adiabene = Shelomtzion) [esposa del rey Alexander Yanai] [1]. Con ella vivía una virgen que era su pariente, llamada Miriam (María), de gran belleza, inteligente, modesta y perfecta en todas sus cualidades. Su nombre era conocido en la puerta de la multitud (una referencia a Rut 3:11). Era huérfana y muy rica, con muchas propiedades en Efrata, Belén de Judá (referencia a Miqueas 5:2). Debido a sus muchos placeres, residía en Jerusalén y encontró gran favor a los ojos de la reina. La reina construyó para ella un palacio cerca de su propia residencia real.
Frente a la entrada de este palacio, directamente opuesta, estaba la entrada de la casa de una viuda. Esta viuda era una de las mujeres más ricas de Jerusalén. Su difunto esposo había sido un gran artesano, carpintero e hijo de carpintero (posible alusión a Mateo 13:55), pero de la más baja calaña. Su nombre era Pandirí [פנתר (Panther)]. Dejó un hijo único llamado Yosef (José), a quien llamaban Yosef Pandirí (José Pandera). Era astuto para hacer el mal y conocía un poco de la forma de los estudios (rabínicos), pero era muy bajo. Lo que había aprendido de su rabí (maestro) lo usaba para interpretar la Torá de manera inapropiada, con burla y lenguaje obsceno. Todas sus palabras eran absurdas y frívolas, diciendo una cosa con la boca y otra con el corazón. Era un gran adúltero. Su madre viuda carecía de fe y lo guiaba en todos los malos caminos. Eran malvados en sus cuerpos y pecadores con su riqueza.
Nota.
[1] Helena de Adiabene vivió a principios del siglo I d.C., se convirtió al judaísmo y se construyó un palacio en Jerusalén. La literatura rabínica la menciona como la reina prosélita (Mishnah Nazir 3:6; Suka 1:1; Midrash Berreshit Raba 46:11; Bellum Judaicum, 13:320.)
[Capítulo 2: La tentación de Yosef Pandirí y la resistencia de Miriam]
והנה יוסף הנ"ל נתן עיניו ולבו אל הבתולה מרים ולפי שהיו שכנים כל מה דחזי עיני' ולבו שלטה בי' יצה"ר ואמצאה לי אינפה שר לפתח אותה ולא רצתה ובכל יום היה חונף לה מאוד והיא היתה צנועה מאוד וחכמה ולא רצתה לביישו ובכל פעם רוח שטות עברה בו הבינה סוף דעתו ולא עלתה בידו והיה נכנס ויוצא אצלה תמיד ומדבר על ליבה ולא רצתה לביישו ובשתי ידים דוחקת אותו בפנים יפות ובפנים שוחקות והוא חשב בלבו אולי תתרצה לו.
Y he aquí que el mencionado Yosef puso sus ojos y su corazón en la virgen Miriam. Siendo vecinos, todo lo que sus ojos veían y su corazón deseaba, su inclinación al mal (yetzer hara) lo dominaba. Buscó una oportunidad para seducirla, pero ella se negó. Cada día la adulaba mucho, pero ella era muy modesta y sabia, y no quería avergonzarlo. Cada vez que un espíritu de necedad (ruaj shtut, posible referencia a Sotá 3a) lo poseía, ella entendía sus intenciones, pero no cedía. Él entraba y salía constantemente de su casa, hablándole al corazón (una expresión bíblica que significa 'persuadir', como en Oseas 2:14), pero ella no quería avergonzarlo y lo rechazaba con ambas manos (una expresión que significa 'firmemente'), aunque con rostro amable y sonriente. Él pensó en su corazón que quizás ella finalmente accedería."
[Capítulo 3: El príncipe y el sabio: El plan de la reina para Míriam]
והנה היה שם בחור אחד חשוב מזרע המלכות ב"ד [בית דויד] ויוחנן שמו והיה חריף מתלמידיו של ר' תנחומא ורבו היה אחד מסנהדרין גדולה ויוחנן היה חכם גדול וחסיד ובקי בכל חדרי תורה בנגלה בנסתר ויגה תואר מאוד ומשלם בכל מעלות ולכן היה חביב מאוד בעיני המלכה והבריות ותאמר המלכה אל מרים שמע בתי הלא אבקש לך מנוח למקום ולבריות ואשר ייטב לך הנה זה יוחנן קרובנו מושלם בכל המעלות כן עלה על רעיונו ושכבת בחיקו וערבה לך שנתך ואם רצונך אשדך אתכם יחדיו ותשתחוה מרים ותאמר אם לפניך אדונתי המלכה הגון לפני לכ"ש ואם מצאתי חן בעיני המלכה קריינא דאגרתא איהו ליהוי פרוונקא.
Y había allí un joven importante de la simiente real de B”D [la Casa de David], cuyo nombre era Yojanan (Juan). Era un estudiante agudo de Rabi Tanjuma, y su rabí (maestro) era uno de los miembros del Gran Sanhedrín. Yojanan era un gran jajam (sabio) y jasid (piadoso), versado en todos los aspectos de la Torá, tanto en lo revelado (místicamente) como en lo oculto (esotéricamente). Era de muy buena apariencia y perfecto en todas las virtudes. Por eso era muy querido a los ojos de la reina y del pueblo [de Israel].
La reina dijo a Miriam: 'Escucha, hija mía, ¿no buscaré para ti un lugar de descanso (una referencia a Rut 3:1) que sea bueno para Dios y para las criaturas, y que sea bueno para ti. He aquí que este Yojanan, nuestro pariente, es perfecto en todas las virtudes. Si así lo deseas, yacerás en su seno y tu sueño será dulce (una alusión a Proverbios 3:24). Si quieres, los uniré a ustedes dos.'
Miriam se inclinó y dijo: 'Si es apropiado ante ti, mi señora la reina, cuánto más lo será ante mí. Si he hallado gracia ante los ojos de la reina, que el lector de la carta sea también su mensajero (קריינא דאגרתא איהו ליהוי פרוונקא, una frase aramea que significa 'que quien propone la idea la lleve a cabo', utilizada en el Talmud Bavlí Bava Metzia 83b)'.
[Capítulo 4: Alianzas de Bodas: La festividad de la traición]
ואילהבהדברים דברה המלכה אל יוחנן ויקוד יוחנן וישתחוה והודה על הבשורה ויאמר ברוך ד' אשר לא עזב חסדו ואמתו יען מצאתי חן בעיני המלכה ותדבר המלכה אתם לטובת שניהם ויכתבו ויתקשרו אותם ומנהג היה לישראל שהיה הארוס מקדש לארוסתו וכשבא הדתן לארוסתו כשהיתה בנידתה אביה מרמז לו שלא יגע בה וכן קידש יוחנן למרים תיכף בשעת כתיבת התנאים ותעש המלכה סעודת אירוסין ושמחה המלכה אם חתן הנ"ל והיה כנור ונבל וחליל ויין במשתיהם ויאספו לראות מזמוטי חתן וכלה.
Mientras ocurrían estas cosas, la reina habló con Yojanan. Yojanan se inclinó y se postró, agradeciendo por las buenas noticias. Dijo: 'Bendito sea el Eterno, que no ha dejado de mostrar su bondad y fidelidad' (una alusión a Rut 2:20), 'puesto que he hallado gracia ante los ojos de la reina'.
La reina habló con ellos para el bien de ambos, y escribieron y se comprometieron mutuamente. Era costumbre en Israel que el novio desposara a su prometida, y cuando el novio iba a su prometida durante su periodo de impureza menstrual (nidah), su padre le hacía una señal para que no la tocara.
Así, Yojanan desposó a Miriam inmediatamente en el momento de escribir las condiciones del compromiso (tenaim). La reina hizo un banquete de compromiso y se regocijó con el mencionado novio. Había arpa, lira y flauta, y vino en sus festines (una posible alusión a Isaías 5:12). Se reunieron para ver las celebraciones del novio y la novia (mezumotei jatan ve’kalah, una expresión que se refiere a las canciones y bailes nupciales).
[Capítulo 5: El llanto amargo de Yosef Pandiri]
ויבא יוסף פנדרי ביניהם וישאל יוסף לשר המשקים שמחה מה זו עשה ואמר לו שמרים תנשא ליוחנן ויהי כשמוע יוסף ויחדלו חרה לו מאוד ודלגו עיניו דמעות וימהר יוסף ויבא החדרה ויבך שמה כי חפץ מאוד במרים שהיה תמיד ראה יחסוף לטרוף וככפיר יושב במסתרים וגם חשב שתנשא לו ועכשיו דאג בלבבו וחולה בחולת אהבה והשטן מיחד בו.
Y vino Yosef Pandirí entre ellos. Yosef preguntó al copero principal (sar hamashkim, un título que aparece en Génesis 40:2) qué celebración era esta. Le dijo que Miriam se casaría con Yojanan. Cuando Yosef escuchó esto, se detuvo, se enfureció mucho y sus ojos se llenaron de lágrimas (una expresión que indica gran angustia). Yosef se apresuró, entró en una habitación y lloró allí, pues deseaba mucho a Miriam.
Él siempre había sido como un león ansioso por despedazar, y como un león joven agazapado en escondrijos (una alusión a Salmos 17:12, que describe la actitud de acecho). También había pensado que ella se casaría con él, y ahora estaba preocupado en su corazón y enfermo de amor (una referencia al Cantar de los Cantares 2:5 y 5:8, donde se describe la intensidad del amor). Y Satán se unió a él (una expresión que sugiere que los pensamientos malvados lo dominaron).
[Capítulo 6: Consejos Oscuros: La madre de Yosef Pandiri forja una conspiración contra Miriam]
ותרא אמו כי פניו נפלו ועכשיו דאג ביותר ותאמר לו אמו מדוע פניך זועפים כלום חסר לך וביתך כבית המלך וכל טוב אדוני בידך אל תכחד ממני דבר לי עצה וגבורה איתי ויאמר אל אמו אהבת מרים תקועה בלבי שקידש יוחנן למרים כי אהבתיה מאוד גם בושתי ונכלמתי ואין שוה לי כל הון דעלמא בראותי כל יום ויום העלמה מול פתחי ותאמר אמו שמע בני לעצתי למה שאני אעשה בחכמתי הנה היא תקועה בלבבך ועתה ראה לקרר דעתך ובין תבין את אשר לפניך ועשה כאוות נפשיך ומה שתעשה תעשה ואין משיבין לאחר מעשה כי אתה בני בסכנה גדולה מאז וחייתה נפשך בגללי.
Su madre vio que su rostro había decaído (una expresión que se encuentra en Génesis 4:5-6, indicando tristeza o enojo) y que ahora estaba aún más preocupado. Su madre le dijo: '¿Por qué está tu rostro abatido? ¿Acaso te falta algo? Tu casa es como la casa del rey y todos los bienes de mi señor están en tu mano (una alusión a la historia de Yosef HaTzadik en Génesis 39:8). No me ocultes nada. Tengo consejo y poder (una frase que se encuentra en Isaías 11:2, sugiriendo sabiduría y capacidad)'.
Él le dijo a su madre: 'El amor por Miriam está clavado en mi corazón. Yojanan ha desposado a Miriam, a quien yo amaba mucho. También estoy avergonzado y humillado. Toda la riqueza del mundo no vale nada para mí (אין שוה לי כל הון דעלמא, una expresión que indica que nada tiene valor comparado con su deseo) al ver a la doncella frente a mi puerta cada día'.
Su madre le dijo: 'Escucha, hijo mío, mi consejo. ¿Por qué? Porque actuaré con sabiduría. He aquí que ella está clavada en tu corazón. Ahora, procura calmar tu mente y entiende bien lo que tienes delante. Haz según el deseo de tu alma. Lo que hagas, hazlo, pues no hay vuelta atrás después de la acción (ואין משיבין לאחר מעשה, una expresión que sugiere que una vez hecho algo, no se puede deshacer). Porque tú, hijo mío, has estado en gran peligro desde hace tiempo, y tu alma vivirá gracias a mí (una alusión a Génesis 12:13, donde Abraham le dice a Sara que diga que es su hermana para que su vida sea preservada)'.
[Capítulo 7: Invitación al Engaño]
ותעש אמו משתה ותקרא אל משפחתה כולם שפלים וקלי דעת מאוד מאז והודיעה ותגלה אזנם לחייכא בהאי מרים ויסכימו כולם לעצתם ויתקבצו כולם אל המשתה ותלך אמו למרים ותאמר למרים בערמה בתי בקשה אחת אבקש ממך ואל תשיביני ריקם מלפניך ותאמר מרים אהובתי שכנתי דברי ואשמעה רצונך ותאמר הנה זבח משפחה עתה לי ובאשר אתה שכנתי ואתה אהובתי תבאי הביתה אתי וסעדי ואתנה לד מתנה וכבד כבדני נא נגד זקני עמי כי תהיה לי למאירת עינים ומה גם בני יוסף אינו כתמול שלשום ולא ידעתי מה היה לו ואולי תשמח לבבי ותלך עמה מרים.
Y su madre preparó un banquete e invitó a toda su familia, todos ellos de baja condición y muy ignorantes desde siempre. Les informó y reveló [el plan] para burlarse de esta Miriam, y todos estuvieron de acuerdo con su consejo. Todos se reunieron para el banquete. Su madre fue a [ver a] Miriam y le dijo a Miriam con astucia: 'Hija mía, tengo una petición que hacerte, no me la niegues'. Y Miriam respondió: 'Mi querida vecina, habla y escucharé tu deseo'. Y [la madre] dijo: 'He aquí que tengo ahora un sacrificio familiar (זבח משפחה, zevaj mishpajah, un concepto que aparece en textos bíblicos como 1 Samuel 20:29), y como eres mi vecina y mi querida [amiga], ven a casa conmigo y come, y te daré un regalo. Por favor, hónrame ante los ancianos de mi pueblo, pues serás una luz para mis ojos (מאירת עינים, me'irat einayim, frase que aparece en Salmos 19:9 para describir los mandamientos de Dios). Además, mi hijo Yosef no es como antes y no sé qué le ha pasado. Quizás alegres mi corazón'. Y Miriam fue con ella.
[Capítulo 8: Cena de sombra y codicia]
ויראו האנשים כי הובאת ביתה יוסף ויאמרו בלבבם על דבר הכוסף באה השב נשוב אנחנו אל בתינו וירא יוסף כי באת מרים ויקם וילבש את בגדי החמודות וישב אצל מרים והקרובים נשמטים אנה ואנה ומקצתם רעבים ומקצתם שביעים ויהי כאשר ראתה מרים שיוצאים כולם ותקם ללכת גם היא ותאמר אמו אל נא בתי תמהר לצאת לא אכלת ולא שתית המה מהרו ללכת עד שלא תחשך ואולם פתחך מול פתחי שב מעט ואשפוך לפניך את שיחי.
Y los hombres vieron que ella fue llevada a la casa de Yosef, y dijeron en sus corazones acerca del asunto del deseo (הכוסף, ha-kosef, un juego de palabras con el nombre de Yosef): 'Ha venido. Regresemos nosotros a nuestras casas'. Y Yosef vio que Miriam había llegado, y se levantó y se vistió con sus ropas preciosas (בגדי החמודות, bigdei ha-jamudot, una frase que recuerda a Génesis 27:15, para describir las ropas de Esav) y se sentó junto a Miriam. Y los parientes se escabulleron aquí y allá, algunos hambrientos y otros saciados. Y sucedió que cuando Miriam vio que todos salían, ella también se levantó para irse. Y su madre le dijo: 'Por favor, hija mía, no te apresures a salir. No has comido ni bebido. Ellos se apresuraron a irse antes de que oscurezca, pero tu puerta está frente a la mía. Quédate un poco y derramaré ante ti mi conversación (אשפוך לפניך את שיחי, una frase que recuerda al Salmo 142:3, donde el salmista derrama su queja ante Dios)'.
[Capítulo 9: La Propuesta Inmoral de Yosef Pandiri]
ויפצר בה יוסף לאכל מעדנים ולשתות יין עסים ולא אהני ליה לאכל כי ליבה ידעה מרת נפשה ותאמר אמו אלכה להביא לכם מגדנות ופרפראות לרצונכם על השלהן ותלך אמו לדרכה ובעיניה רמזה ליוסף בנה ולא נשאר בחדר רק יוסף ומרים ויאמר יוסף הלא שמעת אחותי הנה אין בו בבית זולת שנינו השמיעני שכבה נא עמי ותאמר מרים אל נא אחי הלא אלקים יחקר זאת ואל תתן אמתיך לפני בת בליעל ואתה כאחד הריקים ולא רצתה לביישו וגם לצאת החוצה בקול רעש לא רצתה וגם אמרה שאמו תבוא לביתה והיא לא ידעה כי הוא ואמו לדבר אחד נתכוונו ואמו עומדת בשער ולא הניחה לצאת.
Y Yosef la instó a comer manjares y beber vino dulce (יין עסים, yayin asis, una frase que aparece en Cantar de los Cantares 8:2), pero no logró que comiera, pues su corazón conocía la amargura de su alma (מרת נפשה, marat nafshah, una expresión que recuerda a 1 Samuel 1:10, describiendo el estado emocional de Ana). Y su madre dijo: 'Iré a traerles golosinas y aperitivos (פרפראות, parpera'ot, un término talmúdico que se refiere a aperitivos o platos secundarios) para su deleite en la mesa'. Y su madre se fue, y con sus ojos hizo un guiño a Yosef, su hijo. Y no quedó en la habitación más que Yosef y Miriam.
Y Yosef dijo: '¿No has oído, hermana mía? He aquí que no hay nadie en la casa excepto nosotros dos. Escúchame, acuéstate conmigo'. Y Miriam dijo: 'Por favor, no, hermano mío. ¿Acaso Dios no investigará esto? No entregues a tu sierva ante una hija de Belial (בת בליעל, bat beliyaal, una expresión que aparece en 1 Samuel 1:16). Y tú [serías] como uno de los [hombres] vacíos (כאחד הריקים, ke'ajad ha-reikim, una frase que recuerda a Jueces 9:4, describiendo a hombres ociosos o sin valor)'. Y ella no quiso avergonzarlo, y tampoco quiso salir fuera con voz de estruendo. Y también dijo que su madre vendría a su casa, y ella no sabía que él y su madre tenían la misma intención. Y su madre estaba de pie en la puerta y no la dejaba salir.
[Capítulo 10: El grito desesperado: Míriam escapa de la trampa]
ולבסוף ולא יכול יוסף להתאפק עוד ויתפוס אותה בשתי ידים לאונסה ותצעק בקול גדול יוסף אל תשיג גבול ויהי בהרימה קולה בקול בוכים נטרפה לו השעה ונפל עליו אימה גדולה כי זאת הנערה בעיר ויש לה מושיעים ותחוק הנערה ותשמט מתחתו ועלתה לביתה הלילה ותנח את בגדה שם ולא אמרה את חרפתה וגם מחמת צניעות יאמרו מרשעים יצא רשע וידה לא תהיה בו ומה גם תאמר הוא יוסף והיא פוטיפרע.
Y finalmente, Yosef no pudo contenerse más y la agarró con ambas manos para forzarla. Y ella gritó con gran voz: 'Yosef, no traspases el límite' (אל תשיג גבול, al tasig gevul, una alusión a Deuteronomio 19:14, que prohíbe mover los linderos del prójimo.). Y sucedió que cuando ella alzó su voz con llanto, él perdió la oportunidad y cayó sobre él un gran temor, pues esta joven era [conocida] en la ciudad y tenía defensores. Y la joven se esforzó y se escabulló de debajo de él, y subió a su casa esa noche. Y dejó su ropa allí y no contó su vergüenza. También por modestia [pensó]: 'Dirán: De los malvados sale maldad' (מרשעים יצא רשע, mereshaim yetze resha, una frase que aparece en 1 Samuel 24:14, parte del discurso de David a Shaúl.), 'y mi mano no estará contra él' (וידה לא תהיה בו, veyadah lo tihyeh bo, una adaptación de 1 Samuel 18:17, donde Shaúl habla de David luchando contra los filisteos.). Y además, ella dijo: 'Él es Yosef y ella es Putifar' (פוטיפרע, Potifar, aludiendo a la historia de Yosef HaTzadik en Génesis 39, donde la esposa de Putifar intentó seducir a Yosef HaTzadik.).
[Capítulo 11: La madre de Yosef Pandiri reanuda la intriga ]
והנה אמו עומדת מרחוק לדעת מה עלה לה ויהי כשמעה כי לא נעשתה הנבלה הזאת ותאמר זיל בני בני הנה זה הוסיף חולי על חוליתיך לכן פזר ממנך תלך בצל החכמה בצל הכסף ולך אל יוחנן ארוס שלה בערמה תעלה בעידיניה סגיר ליה ופיך יסגר צדקותיך וצרת הכסף בידך ועלית אל המקום אשר הביאך שמה ותדבר את הדברים אשר אשים בפיך ולהיותך נכנס ויוצא עם יוחנן להכלה תבחר לך שעת הכשר לעשות לך פעולה להיות שותה כמים עולה כי הנה הרשעים דימו ברשעתן כי גם מחשבת יוחנן כמחשבותיהם ומתיחד עם הכלה ולכן יוכל להיות לך תמורה עולה.
Y he aquí que su madre estaba de pie a lo lejos para saber qué le había sucedido. Y cuando oyó que no se había cometido esta vileza, dijo: 'Ve, hijo mío, hijo mío. He aquí que esto ha añadido enfermedad a tu dolencia (הוסיף חולי על חוליתיך, hosif joli al jolyateja, una frase que recuerda a Isaías 53:4, que habla del Siervo Sufriente). Por lo tanto, dispersa de ti [tu aflicción]. Anda a la sombra de la sabiduría, a la sombra del dinero (בצל החכמה בצל הכסף, betzel hajojmah betzel hakesef, una alusión a Eclesiastés 7:12, que compara la protección de la sabiduría y el dinero). Y ve a Yojanan, su prometido, con astucia. Sube en sus tiempos [propicios], ciérrale [el paso], y tu boca cerrará tus justicias. Y [lleva] el paquete de dinero en tu mano, y subirás al lugar al que te llevó allí. Y hablarás las palabras que pondré en tu boca. Y al entrar y salir con Yojanan a la novia, elige para ti una hora propicia para realizar una acción para ti, para beber como agua la iniquidad (שותה כמים עולה, shoteh kamayim avlah, una frase que recuerda a Job 15:16, que describe a los malvados bebiendo la iniquidad como agua). Porque he aquí que los malvados imaginaron en su maldad que también el pensamiento de Yojanan es como sus pensamientos, y se aísla con la novia, y por lo tanto podrá ser para ti un sustituto de iniquidad (תמורה עולה, temurah avlah, es una frase que sugiere un "sustituto de iniquidad", posiblemente aludiendo a conceptos legales rabínicos de sustitución.).
[Capítulo 12: Yosef Pandiri acecha al prometido ]
ויקם יוסף וילך אחר דבריה ואחר עצתה ויבא אל יוחנן בערמה ויאמר כזה הלשון ארי שבחבורה החשוב וגדול שבתלמידים ואתה מתושבי ירושלים ומזרע המלכות ב'יד ואני ע"ה ומירודים שבירושלים ויש לי ממון רב וזה שאמי נתנה לי ירושתה מהיים ובקשתי ממך עשה עמי אות לטובה אות אמת אם אקבל ממך אנהג בך כבוד ואומן גדול תקרא ושכר הרבה תקבל ונתחברה יחד ויראו הבריות שאני הולך ויסברו שאני חברך ויה' חשוב בעיני הבריות מכבודך לא יחסר כלום כאשר תלך אלך ובאשר תלין אלין ואני אעשר אותך בממון רב וכל אשר תחפוץ ממני לעזרך אמלא דבריך.
Y Yosef se levantó y siguió sus palabras y su consejo, y fue a Yojanan con astucia y le dijo estas palabras: 'León de la compañía (ארי שבחבורה, ari shebajaburah, una expresión talmúdica para referirse a un erudito destacado), el más importante y grande de los discípulos, tú eres de los habitantes de Jerusalén y de la simiente real (מזרע המלכות, mizera hamaljut, sugiere linaje real, posiblemente aludiendo a la ascendencia davídica), bendita sea la mano de Dios (ב'יד, b'yad, una abreviatura de ברוך יד ה', baruj yad Hashem). Y yo soy un hombre común (ע"ה, posiblemente una abreviatura de עם הארץ, am ha'aretz) y de los más pobres de Jerusalén. Tengo gran riqueza que mi madre me dio como herencia en vida. Y te pido que hagas conmigo una señal para bien, una señal de verdad (אות לטובה אות אמת, ot letovah ot emet, una frase que recuerda a Salmos 86:17, donde David pide una señal de favor divino). Si recibo [esto] de ti, te trataré con honor y serás llamado gran maestro (אומן גדול, oman gadol) y recibirás gran recompensa. Nos asociaremos juntos y la gente verá que yo voy [contigo] y pensarán que soy tu compañero. Y seré considerado a los ojos de la gente, [mientras que] de tu honor no faltará nada. Adonde vayas, iré, y donde te quedes, me quedaré (באשר תלך אלך ובאשר תלין אלין, una adaptación de Rut 1:16, es una adaptación de las palabras de Rut a Noemí en Rut 1:16). Y yo te enriqueceré con gran riqueza, y todo lo que desees de mí para ayudarte, cumpliré tus palabras.
[Capítulo 13: Yosef Pandiri engaña a Yojanán]
ויהי יוחנן מתפתה מתחבר והשטן מרקד ביניהם ויהי אהבת אח ביניהם פעם אחת הלך יוחנן לארוסתו וילך יוסף עמו ויהי בראות מרים כי בא יוסף ותתחלחל מרים מאוד ופניה נשתנו ולא יכלה דברו לשלום והנה יוחנן מדבר אליה ולא השגיחה עליו ועל דבריו אין מענה בפיה ויחרד יוחנן וילך בפחי נפש מביתה על מה ולמה חרה לה ויהי כאשר יצאו שניהם ותשלח ותקרא ליוחנן לבדו וישב יוחנן אל מרים ואין איש אתו ותאמר מרים אהובי חתני מדוע עשית את הדבר הרע הזה והכנסת תרבות רעה אל ביתך שהוא קשה ממלהמת גוג ומגוג ועתה שלח העז הזה מקנך ולא יאסף הביתה לבוא אם אתה עושה לי עוד כן טוב מותי מחיי.
Y sucedió que Yojanan fue seducido y se asoció [con Yosef], y Satán danzaba entre ellos (La mención de Satán danzando entre ellos es una imagen rabínica que sugiere la presencia del mal o la tentación). Y hubo un amor fraternal entre ellos. Una vez, Yojanan fue a [ver a] su prometida, y Yosef fue con él. Y sucedió que cuando Miriam vio que Yosef venía, se estremeció mucho y su rostro cambió, y no pudo hablarle en paz. Y he aquí que Yojanan le hablaba, pero ella no le prestó atención y no había respuesta en su boca a sus palabras. Y Yojanan se alarmó y se fue de su casa con el alma abatida, [preguntándose] por qué y para qué estaba ella enojada.
Y sucedió que cuando ambos salieron, ella envió a llamar a Yojanan solo. Y Yojanan volvió a Miriam y no había nadie con él. Y Miriam dijo: 'Amado mío, mi novio, ¿por qué has hecho esta cosa mala y has introducido una mala cultura (תרבות רעה, tarbut ra'ah, una expresión rabínica que significa "mala cultura" o "mala crianza") en tu casa, que es más dura que la guerra de Gog y Magog (קשה ממלהמת גוג ומגוג, kasheh miljemet Gog u'Magog, una referencia apocalíptica mencionada en Ezequiel y en la literatura rabínica.)? Y ahora, envía a este impudente (העז, ha-az, literalmente 'la cabra', pero aquí usado metafóricamente) de tu rebaño y que no se reúna para venir a casa. Si me haces esto de nuevo, mejor es mi muerte que mi vida (טוב מותי מחיי, tov moti mejayai, una frase que recuerda a Jonás 4:3, expresando desesperación).
[Capítulo 14: La Advertencia de Míriam: Un Lobo con Piel de Cordero]
ויען יוחנן אהובתי מרים ומה ראית בו ומיום עמדי על דעתי לא ראיתי בו שום רע ותאמר מרים אל יוחנן אל תאמין בו ואל חלק שפתיו כי שבע תועבות בלבו והוא רשע גמור ומותר לשנאתו כי ידעתי את שיחו ואת מעשיו הרעים ויסלף את דרכיך הצדיקים ויען יוחנן ויאמר לה אהובתי אמשול לך משל למה הדבר דומה לאור הנר הדולק ומדליקין ממנו מאה נירות כלום חסר הראשון כך אני אף אם כדבריך כן הוא מ"מ לא אכפת לי אם הוא ילמד ממנו ואל תאמר לבעל תשובה זכור מעשיך הראשנים.
Y Yojanan respondió: 'Amada mía, Miriam, ¿qué has visto en él? Desde que tengo uso de razón, no he visto ningún mal en él'. Y Miriam dijo a Yojanan: 'No confíes en él ni en la suavidad de sus labios (חלק שפתיו, jelek sefatav, una frase que recuerda a Proverbios 7:21, que advierte sobre la seducción del habla suave), porque siete abominaciones hay en su corazón (שבע תועבות בלבו, sheva to'evot belibo, una alusión a Proverbios 26:25, que advierte sobre la decepción). Él es un completo malvado (רשע גמור, rasha gamur, un término rabínico) y está permitido odiarlo, pues conozco su conversación y sus malas acciones, y él pervertirá tus caminos justos'.
Y Yojanan respondió y le dijo: 'Amada mía, te contaré una parábola. ¿A qué se parece esto? A la luz de una vela encendida de la cual se encienden cien velas. ¿Acaso le falta algo a la primera? Así soy yo. Incluso si tus palabras son ciertas, de todos modos (מ"מ, posiblemente una abreviatura de מכל מקום, mikol makom) no me importa si él aprende de mí. Y no le digas a un arrepentido (בעל תשובה, ba'al teshuvah, es un término rabínico para una persona que se ha arrepentido de sus pecados pasados): 'Recuerda tus primeras acciones' (una alusión a un principio talmúdico en Bava Metzia 58b, que prohíbe recordar a un penitente sus pecados pasados).
[Capítulo 15: Ceguera del justo tonto: Yojanán confía en el traidor ]
ותען מרים ותאמר כן הוא דרכו של שטן יהי רצון שלא תהיה מרה באחרונה ולא שמע יוחנן לעצות מרים וילך יוחנן לדרכו ויאמר אין חכמה לאשה אלא בפלך ויהי בימים האלה ביום השבת בא יוחנן אל מרים אחר תפילת שחרית ויבא גם יוסף עמו גם לרבות השטן והוא היתה בשעת ווסתה ותאמר אליו אל תגע בי כי אינני טהורה וילכו יוסף ויחנן לדרכיהם ויהי כשמוע יוסף דבריה כי איננה טהורה נפלה לו מלתא בדעתו היום תעלה מחשבתי כאשר אני חפץ לעשות למרים.
Y Miriam respondió y dijo: ‘Así es el camino de Satán (דרכו של שטן, darko shel satan). Que sea la voluntad [de Dios] que no haya amargura al final’. Pero Yojanan no escuchó los consejos de Miriam y se fue por su camino, diciendo: 'No hay sabiduría en la mujer sino en la rueca' (אין חכמה לאשה אלא בפלך, ein jojmah la'ishah ela bapelej, una frase talmúdica de Yoma 66b, que sugiere que la sabiduría de la mujer está en el hilado, una visión controvertida y contextual de la época.).
Y sucedió en aquellos días, en el día de Shabat, que Yojanan vino a Miriam después de la oración de la mañana (תפילת שחרית, tefilat shajarit). Y Yosef también vino con él, e incluso Satán para aumentar [el mal]. Y ella estaba en el tiempo de su menstruación (בשעת ווסתה, bisha'at vestah). Y ella le dijo: 'No me toques porque no estoy pura' (אינני טהורה, eineni tehorah). Y Yosef y Yojanan se fueron por sus caminos.
Y cuando Yosef escuchó sus palabras de que no estaba pura, se le ocurrió una idea (נפלה לו מלתא בדעתו, naflah lo milta beda'ato, una expresión aramea que significa 'se le ocurrió algo'). [Pensó:] 'Hoy se cumplirá mi plan como deseo hacer a Miriam'.
[Capítulo 16: El vino de la perdición: Yosef prepara su noche de traición]
מה עשה הרשע ויבקש ליוחנן בערמה שיבא אליו לשלוש סעודות ויאמר ליוחנן נצא הסעודה ונשמחה לכבוד שבת בתורה וילך יוחנן אתו ויאכלו וישתו וייטב לבם וישכר אותו הרשע עשה א"צ את עצמו כאלו הוא שתח ג'יכ ושתה מדה טובה ויין חזק שממהר לשכר והוא שמת שלם ערכה (?)מכיסו וישכב יוחנן על מיטת יוסף ויהי בחצות הלילה כאשר נפלה תרדמה על האנשים וילך יוסף הרשע בלחש אל חלון מרים וידפוק בחלון ותשמע מרים ותאמר מי הוא הדופק ויאמר הרשע אני חותנך יוחנן ותתחלחל מרים מאוד ותקם בזריזות ותאמר בלחש מה לך איש אלקים כי באת אלי מה יאמרו הבריאות הלך יוחנן אצל ארוסתו בלילה ואז היה גשם שוטף גדול וקולות וברקים והצליח מ"יש בעו"ה מעשה שטן בעונותינו הרבים וכל אשר חפץ עשה.
¿Qué hizo el malvado? Pidió a Yojanan con astucia que viniera a él para las tres comidas [del Shabat (Las "tres comidas" se refieren a las comidas tradicionales del Shabat)] y le dijo a Yojanan: 'Salgamos para la comida y nos alegraremos en honor del Shabat con [el estudio de la] Torá'. Y Yojanan fue con él, y comieron y bebieron, y sus corazones se alegraron. Y el malvado lo emborrachó.
Él [el malvado] se hizo pasar por alguien que también estaba bebiendo (עשה א"צ את עצמו כאלו הוא שתח ג'יכ, posiblemente una frase abreviada y corrupta). Y bebió una buena medida de vino fuerte que embriaga rápidamente, pero él permaneció sobrio. Pagó el valor [del vino] de su bolsillo (ערכה מכיסו). Y Yojanan se acostó en la cama de Yosef.
Y sucedió que a medianoche, cuando un profundo sueño cayó sobre los hombres, Yosef el malvado fue silenciosamente a la ventana de Miriam y golpeó en la ventana. Y Miriam escuchó y dijo: '¿Quién es el que golpea?' Y el malvado dijo: 'Soy yo, tu prometido Yojanan'. Y Miriam se estremeció mucho y se levantó rápidamente y dijo en voz baja: '¿Qué te trae aquí, hombre de Dios (איש אלקים, ish Elokim)*? ¿Por qué has venido a mí? ¿Qué dirá la gente? Yojanan fue a [ver a] su prometida en la noche'.
Y entonces hubo una gran lluvia torrencial y truenos y relámpagos. Y tuvo éxito el acto de Satán (מ"יש, posiblemente una abreviatura de מעשה שטן, ma'aseh satan) por “nuestros muchos pecados” (בעו"ה, posiblemente una abreviatura de בעוונותינו הרבים, ba'avonoteinu harabim). Y todo lo que deseó, hizo.
*Ish Elokim" (איש אלקים) es un término bíblico que significa "hombre de Dios", a menudo usado para profetas.
[Capítulo 17: El trueno de la noche: La mentira se convierte en realidad]
ויענ אותו הרשע ויאמר פתחי לי אחותי כי סועד הייתי אצל שכנך יוסף וצר לי המקום ללון שם ואינני אוכל לילך אל אכסנא שלי מפני החושך והגשם ואשב אצלך עד אור הבוקר ותפתח לו את החדר ויבא יוסף הביתה לעשות מלאכתו ותיכף התחיל בקריאת שמע בכוונה גדולה כדי שתסבור שהוא יוחנן וגם שלא תרבה בדברים שדי שלא תכירהו בקולו ויהי כשמוע מרים את קול הבכי ותתעורר לבה ותבך ולובה ניבא ולא ידעה מה ניבא ויהי לאחר ק"ש ותשמע מרים לקול פעמו שהולך אצלה ותאמר לו מאין באת הכי.
Y aquel malvado respondió y dijo: 'Ábreme, hermana mía (פתחי לי אחותי, pitji li ajoti, una frase que recuerda al Cantar de los Cantares 5:2, usada aquí en un contexto irónico), pues estuve cenando en casa de tu vecino Yosef, y el lugar es demasiado estrecho para pasar la noche allí. Y no puedo ir a mi hospedaje debido a la oscuridad y la lluvia. Me quedaré contigo hasta la luz de la mañana'. Y ella le abrió la habitación.
Y Yosef entró en la casa para hacer su trabajo (לעשות מלאכתו, la'asot melajto, una frase que recuerda a Génesis 39:11, parte de la historia de Yosef HaTzadik y la esposa de Potifar). E inmediatamente comenzó a recitar el Shemá (קריאת שמע, Keriat Shemá, la declaración central de la fe judía) con gran intención (בכוונה גדולה, beKavanah gedolah), para que ella pensara que él era Yojanan, y también para que ella no hablara mucho, no fuera a reconocerlo por su voz.
Y sucedió que cuando Miriam escuchó la voz del llanto, su corazón se conmovió y lloró, y su corazón profetizó, pero no sabía qué profetizaba. Y después de [recitar] el Shemá (ק"ש, abreviatura de קריאת שמע, Keriat Shemá), Miriam escuchó el sonido de sus pasos acercándose a ella y le dijo: '¿De dónde has venido así?
[Capítulo 18: El engaño mortal de Yosef ]
ויחביק לה וינשק לה ותאמר אוי לי כמעשה יוסף חברך אתה עושה והלא אמרתי לך אל תתחבר לאותו רשע שלא תלמד ממעשיו הרעים ויאמר הרשע אומר לך היום נתחדשה ההלכה בבית המדרש שארוס מותר בארוסתו אפילו בימי ווסתה ותאמר מרים אף אם כדבריך כן הוא אעפ"כ חרפה היא לכלה שנאנסה קודם חופה ואמר הרשע שתוק ועל תגלה אוזן כי יש אזנים לכותל ותאמר מרים לך לטובתך ואל תגרם לי להרים קולי ותהי' לך ולי לחרפה ולבזיון ויאמר הרשע הנחני למטתך ואשמח בך לבד בקירוב בשר לקרר דעתי.
Y él la abrazó y la besó. Y ella dijo: '¡Ay de mí! Estás actuando como tu amigo Yosef. ¿No te dije que no te asociaras con ese malvado para que no aprendieras de sus malas acciones?' Y el malvado dijo: 'Te digo que hoy se ha renovado la halajá (ההלכה, la ley judía) en la Casa de Estudio (בית המדרש, Beit HaMidrash) [que dicta]: ‘un prometido está permitido [estar] con su prometida incluso en los días de su menstruación’.
Y Miriam dijo: 'Incluso si tus palabras son ciertas, a pesar de eso (אעפ"כ, af al pi jen, 'a pesar de eso') es una vergüenza para una novia ser forzada antes de la Jupá (חופה, la ceremonia nupcial judía)'. Y el malvado dijo: 'Calla y no reveles [esto] a ningún oído, porque las paredes tienen oídos' (יש אזנים לכותל, yesh oznayim lakotel, una expresión que advierte sobre la posibilidad de ser escuchado).
Y Miriam dijo: 'Vete, por tu bien, y no me hagas levantar la voz, lo cual sería una vergüenza y deshonra para ti y para mí'. Y el malvado dijo: 'Déjame [ir] a tu cama y me alegraré contigo solo con la cercanía de la carne para enfriar mi mente (לקרר דעתי, lekarer da'ati, una expresión que sugiere calmar el deseo sexual)'.
[Capítulo 19: La red que atrapó a Míriam: Oscuridad y Desesperación]
ותאמר מרים סחור סחור אומרים לנזירא לכרמא לא תקרב כך הוא דרכו של מחוט העכביש ועד העבותות העגלה ותבך ותאמר לו אני הרימותי בחור להיות לי סגולה והנה יש בך שורש פורה ראש זלענה ויאמר הרשע הן כלתי ידי אשים בפיך לבל תרימי קולך ואנחור את גרונך ואך עתה לי שמעני עיניך מדמעה וקולך מבכי מנעי ואל תגרם לי שאסלק מעליך כי מת אנכי כי אחזתני אהבת אמנון ותמר ותאמר מרים אך לזאת יחרד לבי ופקוח נפש דוחה עבירה אבל לא תעשה מאומה רק תקרר דעתך להציל את נפשך.
Y Miriam dijo: 'Alrededor, alrededor, se le dice al nazareo: no te acerques a la viña' (סחור סחור אומרים לנזירא לכרמא לא תקרב, sajor sajor omrim lenazira lejrema lo tikrav, un dicho talmúdico de Shabat 13a, usado para advertir sobre evitar tentaciones). 'Así es el camino, desde el hilo de la araña hasta las cuerdas del carro' (una alusión a Isaías 59:5-6, sugiriendo una progresión del mal). Y lloró y le dijo: ‘Yo había elegido a un joven para que fuera mi tesoro, y he aquí que hay en ti una raíz que produce veneno y ajenjo’ (שורש פורה ראש ולענה, shoresh poreh rosh vela'anah, una alusión a Deuteronomio 29:17, describiendo la idolatría).
Y el malvado dijo: ‘He aquí que pondré mi mano en tu boca para que no alces tu voz, y cortaré tu garganta. Pero ahora, escúchame: contén tus ojos de lágrimas y tu voz del llanto’ (una adaptación de Jeremías 31:16, la cual se usa aquí en un contexto perverso). ‘Y no causes que me aleje de ti, porque estoy muriendo, pues me ha atrapado el amor de Amnón y Tamar’ (una referencia a la historia de 2 Samuel 13).
Y Miriam dijo: ‘Solo por esto mi corazón tiembla, y el salvamento de una vida anula el pecado (פקוח נפש דוחה עבירה, pikuaj nefesh doje aveirah, un principio halájico, que prioriza salvar una vida sobre observar otros mandamientos, con excepción de la adoración de dioses falsos, las relaciones sexuales prohibidas y el asesinato ver. T.B, Pesajim 25a; Mishneh Torah, Halajot Yesode Torah 5:6; Shuljan Aruj, Yoreh De'ah 155:2). Pero no hagas nada, solo enfría tu mente para salvar tu alma’.
[Capítulo 20: La herejía del pecador: Yosef secreta falsas halajot]
וירקד יוסף כשעיר ופושט אצל מרים ופתח במעשה והיה כאשר הקריב לבוא ותאמר למה רימיתני הזה היא קרירות דעתך לבד ידעתי עכשיו שחכם אתה להרע והנה עמדה חכמתיך לי למכה בדופן ויאמר הרשע הלא אמרתי בתי טוב לך בתי טוב שתקבל ותשמע לי כי נתחדשה ההלכה בבה"מ ותאמר אפשר כך נתחדשה שפטור אבל אסור ויאמר לה אתה טוען שמא ואני טוען ברי שמותר והנה נשים דעתן קלות ותאמר טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף.
Y Yosef saltó como un chivo (וירקד יוסף כשעיר, vayirkod Yosef kesa'ir, una expresión que sugiere un comportamiento lascivo) y se desvistió junto a Miriam y comenzó el acto. Y cuando se acercó para entrar, ella dijo: ‘¿Por qué me has engañado? ¿Es este el enfriamiento de tu mente del que hablabas? Ahora sé que eres sabio para hacer el mal (חכם אתה להרע, jajam atah lehara, una frase que recuerda a Jeremías 4:22, que habla de ser sabio para hacer el mal), y he aquí que tu sabiduría se ha convertido en un golpe en mi costado’.
Y el malvado dijo: ‘¿No te dije, hija mía, que es mejor para ti, hija mía, que aceptes y me escuches? Porque la halajá se ha renovado en la casa de estudio (בה"מ, abreviatura de בית המדרש, Beit HaMidrash)’. Y ella dijo: ‘Quizás así se ha renovado: que está exento pero prohibido (פטור אבל אסור, patur aval asur, un concepto legal talmúdico, que indica que algo está exento de castigo pero sigue estando prohibido.)’. Y él le dijo: ‘Tú argumentas con duda (שמא, shema) y yo argumento con certeza (ברי, bari) que está permitido. Y he aquí que las mujeres son de mente ligera (נשים דעתן קלות, nashim da'atan kalot, una expresión talmúdica controvertida que sugiere que las mujeres son de mente ligera)’. Y ella dijo: ‘Mejor para mí es la Torah de tu boca que miles de [piezas de] oro y plata (טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף, tov li Torat piJa me'alfei zahav vakesef, una adaptación del Salmo 119:72, usada aquí de manera irónica y perversa.)’.
[Capítulo 21: La caída de Míriam: víctima de la traición de Yosef]
וכן אני מאמין בך ועשה כאוות נפשך כי מוחזק אני בך שלא תוציא מתחת ידך דבר שאינו מתוקן ויפתה יוסף למרים בכל מילין בישין האלה ויבא אליה פעם אחת תיכף ופעם אחת קודם אור הבוקר ויבעל אותה שני פעמים ויהתל בה עד שעברו משכיות לבו ויאמר הרשע הי מהן לקידושין חביב כסף או שטר או ביאה ותאמר האחרון ויקח הרשע רביד זהב ויתן על צווארה ויאמר קדשתיך בשני דברים כאחד ותסר מרים את טבעתה ותתן על יד יוסף ויהי כאשר בעל אותה פעם שנית ותאמר מרים כמה מעשה אפיקורס אני רואה בך שאתה בעול ארוסה ב' פעמים בנדתה וכל מעשה יוסף הפנדר למדת ממנו והלא אמרתי לך אל תתחבר בו.
[Y continuó diciendo Miriam:] ‘Y así confío en ti, y haz según el deseo de tu alma, pues estoy segura de que no harás nada que no esté corregido’. Y Yosef sedujo a Miriam con todas estas malas palabras (מילין בישין, milin bishin, una expresión aramea). Y vino a ella una vez inmediatamente y otra vez antes de la luz de la mañana, y la poseyó dos veces, y se burló de ella hasta que pasaron los deseos de su corazón.
Y el malvado dijo: ‘¿Cuál de estos [actos] para el kidushin (קידושין, compromiso matrimonial) es preferible: dinero, documento o relación sexual (כסף או שטר או ביאה, kesef o shtar o bi'ah, los tres métodos de kidushin según la ley judía)?’ Y ella dijo: ‘El último’ (la relación sexual). Y el malvado tomó un collar de oro y lo puso sobre su cuello, y dijo: ‘Te he desposado con dos cosas a la vez’. Y Miriam se quitó su anillo y lo puso en la mano de Yosef.
Y cuando la poseyó por segunda vez, Miriam dijo: ‘¡Cuántos actos de epicúreo (אפיקורס, apikoros, término usado para los apostatas) veo en ti, que has poseído a una prometida dos veces durante su menstruación! Y has aprendido todas las acciones de Yosef HaPander (הפנדר, haPandar, una referencia despectiva haciendo eco al juez de Sodoma llamado Kla-Pander (secuestrador) del Midrash Berreshit Raba 50:3). ¿No te dije que no te asociaras con él?’
[Capítulo 22: El Nacimiento de la Vergüenza: El Hijo Bastardo del pecado]
לא בחינם אתה בועל שני פעמים יש דברים בגו שאתה ככלב שב על קיאו וכיון ששמע הרשע בביה"מ שאין אשה מתעברת מביאה ראשונה לכן בעל אותה שני פעמים בשביל שתתברה ויאמרו הבריות שמיוחנן נתעברה ויגרש יוחנן את ארוסתו מחרפתו וילך למקום אחר והיתה מרים בטעות כל הלילה וסברה שזה יוחנן ויקם יוכף הרשע בבוקר וילך לו בטרם יכיר איש את רעהו בבוקר ותתפעם רוחה כמו פעמון וזלגה עני' דמעות והנה היא בושה מעצמה ולא תוכל להרים את ראשה.
No en vano copulaste dos veces. Hay algo más detrás de esto, pues eres como ‘un perro que vuelve a su vómito’ (כְּ֭כֶלֶב שָׁ֣ב עַל־קֵא֑וֹ una frase que recuerda a Proverbios 26:11 que describe a alguien que repite sus errores, y que el Talmud Yerushlamí Yoma 8:7 hace alusión a los necios pecadores). Cuando el malvado escuchó en la casa de estudio (Bet Midrash) que ‘una mujer no queda embarazada en la primera relación’, por eso la poseyó dos veces para que quedara embarazada y la gente dijera que se había embarazado de Yojanan. Así, Yojanan repudiaría a su prometida por la vergüenza y se iría a otro lugar. Miriam estuvo equivocada toda la noche, pensando que era Yojanan. El malvado Yosef se levantó por la mañana y se fue antes de que nadie pudiera reconocer a su prójimo (una alusión a Rut 3:14). Su espíritu se agitó como una campana (una expresión que indica gran perturbación, similar a la usada en Daniel 2:1), sus ojos derramaron lágrimas, y he aquí que estaba avergonzada de sí misma y no podía levantar la cabeza (una expresión de vergüenza profunda, similar a la que se encuentra en Esdras 9:6).
[Capítulo 23: La Mentira Ante la Torah: Míriam acusa falsamente a Yojanán]
ויהי הבוקר ויבא יוחנן לו לבדו למרים כי הרשע יוסף לא הלך שוב ליוחנן ותאמר מרים ליוחנן הלא תבוש כי תועבה עשית ויחרד יוחנן חרדה גדולה ונשתנו פניו עומד ומשתומם על דבריה ויאמר יוחנן לא אוכל להשיג סוף דעתך במה שאתה אומר אלי כי לא עשיתי מאומה אתמול שמחתי לכבוד התורה אצל יוסף שכינך וערבה לי שנתי וישנתי שם כל הלילה עד הבוקר ואח"כ התחזקתי כארי ולמדתי תורה ותאמר מרים אוי לי אם אומר אוי לי אם לא אומר.
Y sucedió por la mañana que Yojanan vino solo a ver a Miriam, pues el malvado Yosef no había vuelto a ir con Yojanan. Miriam le dijo a Yojanan: '¿No te avergüenzas de la abominación que has hecho?'
Yojanan se estremeció con gran temor (una expresión similar a la que se encuentra en Génesis 27:33, indicando conmoción profunda) y su rostro cambió. Se quedó de pie, atónito por sus palabras. Yojanan dijo: ‘No puedo comprender el significado final de lo que me dices, pues no hice nada ayer. Celebré en honor a la Torá en casa de tu vecino Yosef, y mi sueño fue dulce (una alusión a Jeremías 31:26). Dormí allí toda la noche hasta la mañana, y después me fortalecí como un león (una referencia posible a Jueces 14:6, describiendo fuerza renovada) y estudié la Toráh.’
Miriam dijo: 'Ay de mí si hablo, ay de mí si no hablo' (una expresión de dilema profundo, similar a la que se encuentra en el Talmud, Bava Batra 164b).
[Capítulo 24: La Prueba del Engaño: La deshonra de Míriam revelada]
ויאמר יוחנן אשאל לך תאמר לי מיד אל תגמגם אלא אמור לי מיד ותאמר לו מרים כך וכך אמרת שנתחדשה ההלכה וכהנה כל הדבורים ותרא לו את רביד הזהב אשר נתן לה ופירשה לו השמלה והראהו את כתונת הפסים טבול בדם ותבך ותספר לפניו בתמרורים ותאמר אל יוחנן תכזב בשפחתיך לאמור לא צחקתי כי אתה עשית זאת ויבהל יוחנן מאוד וזיו פניו נשתנו שומע חרפתו ושותק כי לא יוכל להשיב ותשב רוחו אליו לא כך אחותי אנכי חס לזרעיה דאבא אלא אחר שבא אליך תמורתי הוא יהא כפרתי הוא יהי' לך תמורתי ואני אלך לחיים ולשלום.
Yojanan dijo: ‘Te preguntaré, y me responderás de inmediato. No titubees, sino dímelo directamente.’
Miriam le dijo: ‘Así y así dijiste que se había renovado la halajá (ley judía),’ y le contó todas las palabras. Le mostró el collar de oro que le había dado y extendió el manto. Le mostró la túnica de colores empapada en sangre (una alusión a la historia de Yosef HaTzadik en Génesis 37:31). Lloró y le contó todo con amargura.
Dijo a Yojanan: ‘¿Mentirás a tu sierva diciendo que no te reíste? Pues tú hiciste esto’ (una referencia a Génesis 18:15, donde Sara niega haberse reído).
Yojanan se turbó mucho y el brillo de su rostro cambió (una expresión que indica conmoción y angustia). Escuchó su vergüenza y se quedó callado, pues no podía responder.
Cuando su espíritu volvió a él (una frase que sugiere que recuperó la compostura), dijo: ‘No es así, hermana mía. Yo me abstengo, por la simiente de mi padre (חס לזרעיה דאבא, una expresión aramea que indica una negación enfática). Más bien, otro vino a ti en mi lugar. Que él sea mi expiación (כפרתי, kaparati, una expresión que sugiere que el culpable debe asumir la responsabilidad). Que él sea tu sustituto por mí, y yo me iré en paz.’
[Capítulo 25: La Ruina de Yojanán: El Justo huye de la vergüenza]
ותאמר דעת יוסף מכוער כי קנאת ביתך אכלתני והנה אמרתי סור מאהל הרשע הזה אח"כ היה מסכים בדעת יוחנן ותאמר בלבה אוי לי כי הרביתי תפלה וטוב היה לי אם נאלמתי ויצאה היא בתקלה ובושה מחרפת חתנה ושפיר מכה בה ווי להאי גבר דעבד לגרמיה ביש וגרמה בדבורה שיוחנן פריש ממנה מחמת שנתגנה עליו ושניהם לדבר אחד נתכוונו שיוסף עשה המעשה ורצה לפתות אותה בדברים דברים רצוים ולאמר הדבר שיוחנן עשה זאת והביאה לו ראיות מן התורה ותאמר רבים נכשלים בזה אשר לא ידעו בשכבם ובקומם כמו מעשה לוט ובנותיו.
Y ella dijo: ‘El conocimiento (da’at) de Yosef es repugnante, pues el celo de Tu casa me ha consumido’ (una referencia al Salmo 69:9, utilizado de forma perversa). ‘He aquí que dije: Apártate de la tienda de este malvado.’ Después, ella estuvo de acuerdo con la opinión de Yojanan y dijo en su corazón: ‘Ay de mí, pues he multiplicado mis oraciones. Mejor me hubiera sido si me hubiera quedado muda’ (una expresión de arrepentimiento por haber hablado).
Ella salió con tropiezo y vergüenza por la deshonra de su novio, y justamente fue golpeada por ello. ‘¡Ay de este hombre que se ha hecho mal a sí mismo!’ (ווי להאי גבר דעבד לגרמיה ביש, una expresión aramea de lamento). Y causó con sus palabras que Yojanan se separara de ella porque se había vuelto despreciable ante sus ojos.
Ambos (Miriam y Yojanan) llegaron a la misma conclusión: que Yosef había cometido el acto y había intentado seducirla con palabras agradables, diciendo que Yojanan lo había hecho. Él (Yosef) le había traído pruebas de la Torá, y dijo: ‘Muchos tropiezan en esto, que no saben cuándo se acuestan ni cuándo se levantan’ (una referencia al incidente de Lot y sus hijas en Génesis 19:33-35).
[Capítulo 26: La Herejía Comparada: Yosef y el pecado de los antiguos]
וכמו כן אתה מעשה שלך הוא וכדאי להוציא שינאה מלבו אמרה כן תחלה כמעשה דוד ובת שבע ויהודה ותמר וכדומה ויאמר יוחנן מה יתן ומה יוסף לשון רמיה פניך ענו בך ולא רצה יוחנן לקבל תנחומין ויאמר הסבי עיניך מנגדי שהם הרהבוני כי נבלה נעשתה ותבך מרים ותאמר אהובי אודיעך כי אנפת בי ישוב יהלמיני שאל נא זקניך ויאמרו לך כי יש לי תקוה הגם הייתי הלילה לאיש וגם ילדתי בנים בטעות הי' דעתי ומחשבתי עליך הי' מכוונים ולא במרד ובמעל עשיתי זאת הלכן תעגנה לבלתי היות לאיש אל נא תשליכני כי מר לי מאוד כי תלך ממני.
[Y continuó diciendo Yojanan] ‘Asimismo, este acto es tuyo.’ Y para eliminar el odio de su corazón, ella dijo esto primero, comparándolo con el acto de David y Bat-Sheva, y de Yehudah y Tamar, y similares (referencias a 2 Samuel 11 y Génesis 38, respectivamente).
Yojanan dijo: ‘¿Qué da y qué añade una lengua engañosa? (una alusión a Salmos 120:3). Tu rostro testifica contra ti’ (una expresión que sugiere que su culpa es evidente, similar a Isaías 3:9).
Yojanan no quiso aceptar consuelo y dijo: ‘Aparta tus ojos de mí, porque ellos me han turbado’ (una referencia al Cantar de los Cantares 6:5). ‘Porque se ha cometido una vileza.’
Miriam lloró y dijo: ‘Amado mío, te haré saber que aunque te has airado contra mí, tu regreso me confortará’ (una alusión a Isaías 12:1). ‘Pregunta ahora a tus ancianos, y te dirán’ (una referencia a Deuteronomio 32:7) ‘que tengo esperanza. Aunque esta noche he sido de un hombre, y también he dado a luz hijos’ (una alusión a Rut 1:12), ‘fue por error. Mi mente y mis pensamientos estaban dirigidos hacia ti, y no lo hice con rebeldía ni traición. [Y respondió Yojanan:] ¿Por eso quedarás sin casarte, sin ser de ningún hombre?’ (una referencia a 2 Samuel 20:3). [Y respondió Miriam:] ‘No me rechaces, porque es muy amargo para mí que te vayas de mí’.
[Capítulo 27: El Exilio del Justo: Yojanán busca refugio en la verdad]
ואם אתה עושה לי כן אהלך באנחתי לשאול ואם מצאתי חן בעיניך וכשר הדבר תתנהג אתי לפנים משורת הדין כי תגמול חסד ואני כאחת השפחות רק שתקרא שמך עלי ויען יוחנן ויאמר אלך לי אל הר המור אשר את לחמו אני אוכל ואת מימיו אני שותה ה"ה ר' תנחומא ואשמע מה ידבר ותאמר לו לך לשלום וילך יוחנן ונפשו עגומה עליו ויבא לרבו ויספר לו את כל הדברים האלה ויחרד רבו מאוד אמת הדבר מיד כשראיתיך נתחבר ליוסף הרשע הלזה לא היה טוב בעיני.
Y si me haces esto, iré con mi gemido al Sheol (una referencia a Génesis 37:35, expresando profunda tristeza). Si he hallado gracia ante tus ojos (una referencia a Génesis 32:6, expresando su amor por él) y la cosa es correcta, trátame más allá de la letra de la justicia (לפנים משורת הדין, una expresión talmúdica que significa actuar con misericordia), pues harás misericordia. Y yo seré como una de las siervas, sólo que tu nombre sea invocado sobre mí' (una referencia a Isaías 4:1, pidiendo protección y reconocimiento).
Yojanan respondió y dijo: ‘Iré al monte de la mirra’ (una alusión al Cantar de los Cantares 4:6 que hace alusión al Templo de Jerusalem según dice el Targum ed Cantar de los Cantares 4:6), 'de cuyo pan como y de cuyas aguas bebo' (una expresión que indica dependencia y lealtad). Se refería a Rabí Tanjuma [que estaba en la zona del Templo de Jerusalén]. ‘Y escucharé lo que él diga.’
Ella le dijo: ‘Ve en paz’ (una fórmula de despedida que se encuentra en 1 Samuel 1:17). Yojanan se fue con el alma afligida y vino a su maestro. Le contó todas estas cosas, y su maestro se estremeció mucho. [El maestro dijo:] ‘Es verdad. Tan pronto como te vi juntarte con ese malvado Yosef, no me pareció bien’.
[Capítulo 28: El Pecador Desenmascarado: Yossef evade el castigo]
ויען יוחנן ויאמר גם מרים הזהרתני ממנו באמרה כי הוא רשע ונואף אבל מה אעשה שהשטן הצליח בעו'יה ויאמר לו רבו איעצך תעמיד אנשים נאמנים לעד אל הפתח המשמר אולי יברר הדבר כי מה שעשה בוודאי יעשה פעם ושתיים אבל אותו רשע הרגיש בדבר ולא בא אצלה עד שברח ייחנן מירושלים ויוחנן לא הלך יותר אצל מרים שלא יאמרו בן ט' לראשון ובן ז' לשני.
Yojanan respondió y dijo: ‘También Miriam me advirtió sobre él, diciendo que era un malvado y un adúltero. Pero, ¿qué puedo hacer? El Satán ha tenido éxito, por nuestros muchos pecados (בעו'יה, una abreviatura de בעוונותינו הרבים, 'por nuestros muchos pecados').’
Su maestro le dijo: ‘Te aconsejo que pongas hombres fiables como testigos en la puerta para vigilar. Quizás así se aclare el asunto, pues lo que ha hecho, seguramente lo hará una o dos veces más.’
Pero aquel malvado se dio cuenta del asunto y no volvió a ella hasta que Yojanan huyó de Jerusalén. Y Yojanan no volvió más a Miriam, para que no dijeran: ‘Hijo de nueve [meses] para el primero, e hijo de siete [meses] para el segundo’ (בן ט' לראשון ובן ז' לשני, una expresión talmúdica que se refiere a la posibilidad de confusión sobre la paternidad de un niño, mencionada en Yevamot 42a)
[Capítulo 29: La Vergüenza de Míriam ante el pueblo judío]
ויהי כמשלוש חדשים ותהום כל העיר לאמר הנה הרה מרים לזנונים מיוחנן ויאמרו לה האנשים למה זה צחקת עם יוחנן ותכחש לאמור לא צחקתי והנה לאחר חמשה חדשים והנה כרסה בין שיניה ויביאו את מרים לפני סנהדרי קטנה ויאמרו לה מה טיבו של עובר זה ותאמר אל תקראו לי מרים כי המר לי ד' מאוד ע"כ קראו שמה מאריע ותספר מרים את כל התלאה אשר מצאה בלילה ותלתה את כל חסרונה ביוחנן וירונו כל העם לאמר מיוחנן נתעברה מרים.
Y sucedió que después de unos tres meses, toda la ciudad se conmocionó diciendo: ‘He aquí que Miriam está embarazada por las fornicaciones de Yonanan’. Y los hombres le dijeron: ‘¿Por qué te has reído (expresión idiomática para referirse a relaciones sexuales) con Yojanan?’ Pero ella lo negó diciendo: ‘No me he reído’. Y he aquí que después de cinco meses, su vientre estaba entre sus dientes (una expresión idiomática que indica un embarazo avanzado). Y trajeron a Miriam ante el Sanhedrín menor y le dijeron: '¿Cuál es la naturaleza de este embarazo?' Y ella respondió: ‘No me llaméis Miriam, porque Adonai (el Eterno) me (ha cambiado y me) ha amargado mucho’ -ki hamer li- (estas palabras son un juego de palabras con la historia bíblica de Noemí en el libro de Rut (1:20), donde Noemí pide que la llamen Mara (amarga) debido a sus desgracias. Aquí, se está aplicando a María (Miriam en hebreo), aparentemente para explicar por qué se la llama Maryā en este texto, enfatizando la amargura de su situación.). Por lo tanto, la llamaron Maryā (amarga). Y Miriam relató todas las tribulaciones que le habían ocurrido en la noche, y atribuyó toda su falta a Yojanan. Y todo el pueblo gritó diciendo: ‘De Yojanan se ha embarazado Miriam’.
[Capítulo 30: El Justo se exilia: Yojanán, el tzadik tonto que huyó del escándalo ]
ויהי כשמוע יוחנן את השמועה הרעה הזאת שאמרה כן בפני הסנהדרין ויבא אצל רבו בלב נשבר ויספר לו את מה שאירע לו בלילה ההוא לסמוך לאור הבוקר עמד משם והלך ללמד ועכשיו הוא בוש מאוד משם רע שהוציאו עליו ע"כ אמר לרבו שילך לבבל כי שם ג"כ יש תורה הרבה ולא יהיה מכאובו נגדו תמיד ואמר רבו שילך ויברך רבו את יוחנן ויאמר יתן ד' לך ומצאת מנוחה אשר טובה הימנה וילך יוחנן בפחי נפש ויבא לבבל וחרביץ שם תורה הרבה וקראו שמו יוחנן הבבלי הנזכר בגמר'.
Y sucedió que cuando Yojanan escuchó esta mala noticia, que ella había dicho esto ante el Sanhedrín, vino a su maestro con el corazón quebrantado y le contó lo que le había ocurrido aquella noche. Al acercarse la luz de la mañana, se levantó de allí y fue a enseñar. Y ahora estaba muy avergonzado por la mala reputación que habían difundido sobre él. Por lo tanto, le dijo a su maestro que iría a Babilonia, porque allí también había mucha Torá (enseñanza), y su dolor no estaría siempre ante él.
Y su maestro le dijo que fuera, y bendijo a Yojanan diciendo:
‘Que Adonai (el Eterno) te conceda y encuentres un descanso mejor que este’ (una referencia al libro de Rut 1:9).
Y Yojanan se fue con el alma abatida y llegó a Babilonia, donde difundió mucha Torá. Y lo llamaron Yojanan HaBavli (Juan el Babilonio), mencionado en la Guemará (parte del Talmud que contiene comentarios sobre la Mishná).
[Capítulo 31: El Engaño Final: Míriam da a luz al impostor, Yeshú]
ויהי כשמע יוסף שהלך יוחנן לבבל וילך הרשע אצל מרים והנה יושבת ולא יכל לראות פניה ויאמר ברוכה את בתי אל תראי אני הוא שקידשתיך בשתים ואני ארוס שלך והראה לה את טבעתה וכל אשר תאמר אעשה לך כי איני חפץ מאוד במוהר ומתן כי ידע כל עמי כי אשת חיל את וכיוון שהפיל יוחנן ממך הרבה ארבה טובתך ואל תשגיחי שהעולם מרננים אחריך כי שלך שלי ושלי שלך כי אם המות יפריד ביני ובינך ונתסתה לו תחלה באונס וסופו ברצון והפקירה את עצמה כאחת הזונות ותלד מרים את הממזר בן הנידה ותקרא את ישוע ואחר שקלקל מעשיו קראו לו החכמים "ישו" יִמַּח שְׁמוֹ וְזִכְרוֹ.
Y sucedió que cuando Yosef escuchó que Yojanan se había ido a Babilonia, el malvado fue a Miriam, y he aquí que ella estaba sentada y él no podía ver su rostro. Y dijo: ‘Bendita seas, hija mía, no temas. Yo soy quien te desposó con dos (refiriéndose a dos actos de compromiso en la violación), y soy tu prometido’. Y le mostró su anillo y dijo: ‘Todo lo que digas, haré por ti, pues no deseo mucho en dote y regalo, porque todo mi pueblo sabe que eres una mujer virtuosa (una referencia a Proverbios 31:10)’. Y como Yojanan te ha rebajado, aumentaré mucho tu bienestar. No te preocupes porque el mundo murmure sobre ti, pues lo tuyo es mío y lo mío es tuyo (una referencia a la Mishná, Pirkei Avot 5:10), pues solo la muerte nos separará’ (una referencia a Rut 1:17).
Y al principio ella cedió por coacción, pero al final fue por voluntad propia, y se entregó como una de las prostitutas. Y Miriam dio a luz al mamzer (bastardo), hijo de la impureza menstrual (נידה, nidah), y lo llamó Yeshúa (ישוע). Y después de que corrompió sus acciones, los Jajamim (sabios) lo llamaron ‘Yeshú’ (ישו). [Debido en referencia a un acrónimo hebreo para] ‘Que su nombre y memoria sean borrados’ (Yimaj Shemo Vezijro, יִמַּח שְׁמוֹ וְזִכְרוֹ).
[FIN]
בשנת שלושת אלפים ושתי מאות ושישים לבריאת העולם היתה מלכה אחת ושמה הלני וגם היתה אצלה בתולה אחת שהיתה קרובה שלה ושמה מרים יפת תואר מאוד וגם טובת שכל וצנועה ומשלמת בכל המעלות ושמה נודע בשער בת רבים והיתה יתומה וגם היתה עשירה מאוד ונכסים הרבה באפרת בית לחם יהודה ומרוב תענוגים שהיו לה היתה ישבה בירושלים ותישא חן בעיני המלכה מאוד ותעמיד המלכה בשבילה פלטר אחת סמוך לפלטיר ביתה ונוכח פתח בית הפלטר היה מכוון פתח אלמנה אחת זה כנגד זה והאלמנה הזאת היתה עשירה אחת מעשירי ירושלים ובעלה היה אומן גדול נגר ובר נגר וקל שבקלים ושמו היה פנדרי והניח בן יחיד יוסף והיה קוראין אותו יוסף פנדרי והיה חכם להרע וידע צורתי' דשמעתא קצת אבל שפל מאוד ומה שקיבל מרבו היה מגלה פנים בתורה שלא כהלכתה בדרך ליצנות וניבול פה וכל דבריו היו תימא בהוללת ואחת בפה ואחד בלב והיה נואף גדול ואמו האלמנה היתה מחוסר אמונה והיתה מדרכת אתו בכל דברין בישין והיו רעים בגופם וחטאים בממונם והנה יוסף הנ"ל נתן עיניו ולבו אל הבתולה מרים ולפי שהיו שכנים כל מה דחזי עיני' ולבו שלטה (בי' יצה"ר) ואמצאה לי אינפה שר לפתח אותה ולא רצתה (ובכל יום) היה חונף לה מאוד והיא היתה צנועה מאוד וחכמה ולא רצתה לביישו ובכל פעם רוח שטות עברה בו הבינה סוף דעתו ולא עלתה בידו והיה נכנס ויוצא אצלה תמיד ומדבר על ליבה ולא רצתה לביישו ובשתי ידים דוחקת אותו בפנים יפות ובפנים שוחקות והוא חשב בלבו אולי תתרצה לו והנה היה שם בחור אחד חשוב מזרע (ה)מלכות ב"ד [בית דויד] ויוחנן שמו והיה חריף מתלמידיו של ר' תנחומא ורבו היה אחד מסנהדרין גדולה ויוחנן היה חכם גדול וחסיד ובקי בכל חדרי תורה בנגלה בנסתר ויגה תואר מאוד ומשלם בכל מעלות ולכן היה חביב מאוד בעיני המלכה והבריות ותאמר המלכה אל מרים שמע בתי הלא אבקש לך מנוח (למקום ולבריות) ואשר ייטב לך הנה זה יוחנן קרובנו מושלם בכל המעלות כן עלה על רעיונו ושכבת בחיקו וערבה לך שנתך ואם רצונך אשדך אתכם יחדיו ותשתחוה מרים ותאמר אם לפניך אדונתי המלכה הגון לפני לכ"ש ואם מצאתי חן בעיני המלכה קריינא דאגרתא איהו ליהוי פרוונקא ואילהבהדברים דברה המלכה אל יוחנן ויקוד יוחנן וישתחוה והודה על הבשורה ויאמר ברוך ד' אשר לא עזב חסדו ואמתו יען מצאתי חן בעיני המלכה ותדבר המלכה אתם לטובת שניהם ויכתבו ויתקשרו אותם ומנהג היה לישראל שהיה הארוס מקדש לארוסתו וכשבא הדתן לארוסתו כשהיתה בנידתה אביה מרמז לו שלא יגע בה וכן קידש יוחנן למרים תיכף בשעת כתיבת התנאים ותעש המלכה סעודת אירוסין ושמחה המלכה אם חתן הנ"ל והיה כנור ונבל וחליל ויין (ב)משתיהם ויאספו לראות מזמוטי חתן וכלה ויבא יוסף פנדרי ביניהם וישאל יוסף לשר המשקים שמחה מה זו עשה ואמר לו שמרים תנשא ליוחנן ויהי כשמוע יוסף ויחדלו (?)חרה לו מאוד ודלגו עיניו דמעות וימהר יוסף ויבא החדרה ויבך שמה כי חפץ מאוד במרים (שהיה תמיד ראה יחסוף לטרוף וככפיר יושב במסתרים וגם חשב שתנשא לו ועכשיו דאג בלבבו) וחולה בחולת אהבה והשטן מיחד בו ותרא אמו כי פניו נפלו ועכשיו דאג ביותר ותאמר לו אמו מדוע פניך זועפים כלום חסר לך וביתך כבית המלך וכל טוב אדוני בידך אל תכחד ממני (דבר לי עצה וגבורה איתי) ויאמר אל אמו אהבת מרים תקועה בלבי שקידש יוחנן למרים כי אהבתיה מאוד גם בושתי ונכלמתי ואין שוה לי כל הון דעלמא בראותי כל יום ויום העלמה מול פתחי ותאמר אמו שמע בני לעצתי למה שאני אעשה בחכמתי הנה היא תקועה בלבבך ועתה ראה לקרר דעתך ובין תבין את אשר לפניך ועשה כאוות נפשיך ומה שתעשה תעשה ואין משיבין לאחר מעשה כי אתה בני בסכנה גדולה מאז וחייתה נפשך בגללי ותעש אמו משתה ותקרא אל משפחתה כולם שפלים וקלי דעת מאוד מאז והודיעה ותגלה א אזנם (לחייכא בהאי מרים) ויסכימו כולם לעצתם ויתקבצו כולם אל המשתה ותלך אמו למרים ותאמר למרים בערמה בתי בקשה אחת אבקש ממך ואל תשיביני ריקם מלפניך ותאמר מרים אהובתי שכנתי דברי ואשמעה רצונך ותאמר הנה זבח משפחה עתה לי ובאשר אתה שכנתי ואתה אהובתי תבאי הביתה אתי וסעדי ואתנה לד מתנה וכבד כבדני נא נגד זקני עמי (כי תהיה לי למאירת עינים) ומה גם בני יוסף אינו כתמול שלשום ולא ידעתי מה היה לו ואולי תשמח לבבי ותלך עמה מרים ויראו האנשים כי הובאת ביתה יוסף ויאמרו בלבבם על דבר הכוסף באה השב נשוב אנחנו אל בתינו וירא יוסף כי באת מרים ויקם וילבש את בגדי החמודות וישב אצל מרים והקרובים נשמטים אנה ואנה ומקצתם רעבים ומקצתם שביעים ויהי כאשר ראתה מרים שיוצאים כולם ותקם ללכת גם היא ותאמר אמו אל נא בתי תמהר לצאת (לא אכלת ולא שתית המה מהרו ללכת) עד שלא תחשך ואולם פתחך מול פתחי שב מעט ואשפוך לפניך את שיחי ויפצר בה יוסף לאכל מעדנים ולשתות יין עסים ולא אהני ליה לאכל כי ליבה ידעה מרת נפשה ותאמר אמו אלכה להביא לכם מגדנות (ופרפראות לרצונכם) על השלהן ותלך אמו לדרכה ובעיניה רמזה ליוסף בנה ולא נשאר בחדר רק יוסף ומרים ויאמר יוסף הלא שמעת אחותי הנה אין בו בבית זולת שנינו השמיעני שכבה נא עמי ותאמר מרים אל נא אחי הלא אלקים יחקר זאת ואל תתן אמתיך לפני בת בליעל ואתה כאחד הריקים ולא רצתה לביישו וגם לצאת החוצה בקול רעש לא רצתה וגם אמרה שאמו תבוא לביתה והיא לא ידעה כי הוא ואמו לדבר אחד נתכוונו ואמו עומדת בשער ולא הניחה לצאת ולבסוף ולא יכול יוסף להתאפק עוד ויתפוס אותה בשתי ידים לאונסה ותצעק בקול גדול יוסף אל תשיג גבול ויהי בהרימה קולה בקול בוכים נטרפה לו השעה ונפל עליו אימה גדולה כי זאת הנערה בעיר ויש לה מושיעים ותחוק הנערה ותשמט מתחתו ועלתה לביתה הלילה ותנח את בגדה שם ולא אמרה את חרפתה וגם מחמת צניעות יאמרו מרשעים יצא רשע וידה לא תהיה בו ומה גם תאמר הוא יוסף והיא פוטיפרע והנה אמו עומדת מרחוק לדעת מה עלה לה ויהי כשמעה כי לא נעשתה הנבלה הזאת ותאמר זיל בני בני הנה זה הוסיף חולי על חוליתיך לכן פזר ממנך תלך בצל החכמה בצל הכסף ולך אל יוחנן ארוס שלה בערמה (תעלה בעידיניה סגיר ליה ופיך יסגר צדקותיך וצרת הכסף בידך ועלית אל המקום אשר הביאך שמה ותדבר את הדברים אשר אשים בפיך ולהיותך נכנס ויוצא עם יוחנן להכלה) תבחר לך שעת הכשר (לעשות לך פעולה להיות שותה כמים עולה כי הנה הרשעים דימו ברשעתן כי גם מחשבת יוחנן כמחשבותיהם ומתיחד עם הכלה ולכן יוכל להיות לך תמורה עולה) ויקם יוסף וילך אחר דבריה ואחר עצתה ויבא אל יוחנן בערמה ויאמר כזה הלשון ארי שבחבורה החשוב וגדול שבתלמידים ואתה מתושבי ירושלים ומזרע המלכות ב'יד ואני ע"ה [עם הארץ] (ומירודים שבירושלים) ויש לי ממון רב וזה שאמי נתנה לי ירושתה מהיים ובקשתי ממך עשה עמי אות לטובה אות אמת אם אקבל ממך אנהג בך כבוד ואומן גדול תקרא ושכר הרבה תקבל ונתחברה יחד ויראו הבריות שאני הולך ויסברו שאני חברך ויה' חשוב בעיני הבריות מכבודך לא יחסר כלום כאשר תלך אלך ובאשר תלין אלין ואני אעשר אותך בממון רב וכל אשר תחפוץ ממני לעזרך אמלא דבריך ויהי יוחנן מתפתה מתחבר והשטן מרקד ביניהם ויהי אהבת אח ביניהם פעם אחת הלך יוחנן לארוסתו וילך יוסף עמו ויהי בראות מרים כי בא יוסף ותתחלחל מרים מאוד ופניה נשתנו ולא יכלה דברו לשלום והנה יוחנן מדבר אליה ולא השגיחה עליו ועל דבריו אין מענה בפיה ויחרד יוחנן וילך בפחי נפש מביתה על מה ולמה חרה לה ויהי כאשר יצאו שניהם ותשלח ותקרא ליוחנן לבדו וישב יוחנן אל מרים ואין איש אתו ותאמר מרים אהובי חתני מדוע עשית את הדבר הרע הזה (והכנסת תרבות רעה אל ביתך שהוא קשה ממלהמת גוג ומגוג ועתה שלח העז הזה מקנך ולא יאסף הביתה לבוא) אם אתה עושה לי עוד כן טוב מותי מחיי ויען יוחנן אהובתי מרים ומה ראית בו ומיום עמדי על דעתי לא ראיתי בו שום רע ותאמר מרים אל יוחנן אל תאמין בו ואל חלק שפתיו כי שבע תועבות בלבו והוא רשע גמור ומותר לשנאתו כי ידעתי את שיחו ואת מעשיו הרעים ויסלף את דרכיך הצדיקים ויען יוחנן ויאמר לה אהובתי אמשול לך משל למה הדבר דומה לאור הנר הדולק ומדליקין ממנו מאה נירות כלום חסר הראשון כך אני אף אם כדבריך כן הוא מ"מ לא אכפת לי אם הוא ילמד ממנו ואל תאמר לבעל תשובה זכור מעשיך הראשנים ותען מרים ותאמר כן הוא דרכו של שטן יהי רצון שלא תהיה מרה באחרונה ולא שמע יוחנן לעצות מרים וילך יוחנן לדרכו ויאמר אין חכמה לאשה אלא בפלך ויהי בימים האלה ביום השבת בא יוחנן אל מרים אחר תפילת שחרית ויבא גם יוסף עמו גם לרבות השטן והוא היתה בשעת ווסתה ותאמר אליו אל תגע בי כי אינני טהורה וילכו יוסף ויחנן לדרכיהם ויהי כשמוע יוסף דבריה כי איננה טהורה נפלה לו מלתא בדעתו היום תעלה מחשבתי כאשר אני חפץ לעשות למרים מה עשה הרשע ויבקש ליוחנן בערמה שיבא אליו לשלוש סעודות ויאמר ליוחנן נצא הסעודה ונשמחה לכבוד שבת בתורה וילך יוחנן אתו ויאכלו וישתו וייטב לבם וישכר אותו הרשע עשה א"צ [את עצמו] כאלו הוא שתח ג'יכ ושתה מדה טובה ויין חזק שממהר לשכר והוא שמת [שלם?] ערכה (?)מכיסו וישכב יוחנן על מיטת יוסף ויהי בחצות הלילה כאשר נפלה תרדמה על האנשים וילך יוסף הרשע בלחש אל חלון מרים וידפוק בחלון ותשמע מרים ותאמר מי הוא הדופק ויאמר הרשע אני חותנך יוחנן ותתחלחל מרים מאוד ותקם בזריזות ותאמר בלחש מה לך איש אלקים כי באת אלי מה יאמרו הבריאות הלך יוחנן אצל ארוסתו בלילה ואז היה גשם שוטף גדול וקולות וברקים והצליח מ"יש (?)בעו"ה [מעשה שטן בעונותינו הרבים] וכל אשר חפץ עשה ויענ אותו הרשע ויאמר פתחי לי אחותי כי סועד הייתי אצל שכנך יוסף וצר לי המקום ללון שם ואינני אוכל לילך אל אכסנא? שלי מפני החושך והגשם ואשב אצלך עד אור הבוקר ותפתח לו את החדר ויבא יוסף הביתה לעשות מלאכתו ותיכף התחיל בקריאת שמע בכוונה גדולה כדי שתסבור שהוא יוחנן וגם שלא תרבה בדברים שדי שלא תכירהו בקולו ויהי כשמוע מרים את קול הבכי ותתעורר לבה ותבך ולובה ניבא ולא ידעה מה ניבא ויהי לאחר ק"ש ותשמע מרים לקול פעמו שהולך אצלה ותאמר לו מאין באת הכי ויחביק לה וינשק לה ותאמר אוי לי כמעשה יוסף חברך אתה עושה והלא אמרתי לך אל תתחבר לאותו רשע שלא תלמד ממעשיו הרעים ויאמר הרשע אומר לך היום נתחדשה ההלכה בבית המדרש שארוס מותר בארוסתו אפילו בימי ווסתה ותאמר מרים אף אם כדבריך כן הוא אעפ"כ חרפה היא לכלה שנאנסה קודם חופה ואמר הרשע שתוק ועל תגלה אוזן כי יש אזנים לכותל ותאמר מרים לך (לטובתך [ואל] תגרם לי להרים קולי) ותהי' לך ולי לחרפה ולבזיון ויאמר הרשע הנחני למטתך ואשמח בך לבד בקירוב בשר לקרר דעתי ותאמר מרים סחור סחור אומרים לנזירא לכרמא לא תקרב כך הוא דרכו של מחוט העכביש ועד העבותות העגלה ותבך ותאמר לו אני הרימותי בחור להיות לי סגולה והנה יש בך שורש פורה ראש זלענה ויאמר הרשע הן כלתי ידי אשים בפיך לבל תרימי קולך ואנחור את גרונך ואך עתה לי שמעני עיניך מדמעה וקולך מבכי מנעי [ואל] תגרם לי שאסלק מעליך כי מת אנכי כי אחזתני אהבת אמנון ותמר ותאמר מרים אך לזאת יחרד לבי ופקוח נפש דוחה עבירה אבל לא תעשה מאומה רק תקרר דעתך להציל את נפשך וירקד יוסף (כשעיר ופושט אצל מרים) ופתח במעשה והיה כאשר הקריב לבוא ותאמר למה רימיתני הזה היא קרירות דעתך לבד ידעתי עכשיו שחכם אתה להרע (והנה עמדה חכמתיך לי למכה בדופן) ויאמר הרשע הלא אמרתי בתי טוב לך בתי טוב שתקבל ותשמע לי כי נתחדשה ההלכה בבה"מ ותאמר אפשר כך נתחדשה שפטור אבל אסור ויאמר לה אתה טוען שמא ואני טוען ברי שמותר והנה נשים דעתן קלות ותאמר טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף וכן אני מאמין בך ועשה כאוות נפשך כי מוחזק אני בך שלא תוציא מתחת ידך דבר שאינו מתוקן ויפתה יוסף למרים בכל מילין בישין האלה ויבא אליה פעם אחת תיכף ופעם אחת קודם אור הבוקר ויבעל אותה שני פעמים ויהתל בה עד שעברו משכיות לבו ויאמר הרשע הי מהן לקידושין חביב כסף או שטר או ביאה ותאמר האחרון ויקח הרשע רביד זהב ויתן על צווארה ויאמר קדשתיך בשני דברים כאחד ותסר מרים את טבעתה ותתן על יד יוסף ויהי כאשר בעל אותה פעם שנית ותאמר מרים כמה מעשה אפיקורס אני רואה בך שאתה בעול ארוסה ב' פעמים בנדתה וכל מעשה יוסף הפנדר למדת ממנו והלא אמרתי לך אל תתחבר בו לא בחינם אתה בועל שני פעמים יש דברים בגו שאתה ככלב שב על קיאו וכיון ששמע הרשע בביה"מ שאין אשה מתעברת מביאה ראשונה לכן בעל אותה שני פעמים בשביל שתתברה ויאמרו הבריות שמיוחנן נתעברה ויגרש יוחנן את ארוסתו מחרפתו וילך למקום אחר והיתה מרים בטעות כל הלילה וסברה שזה יוחנן ויקם יוכף הרשע בבוקר וילך לו בטרם יכיר איש את רעהו בבוקר ותתפעם רוחה כמו פעמון וזלגה עני' דמעות והנה היא בושה מעצמה ולא תוכל להרים את ראשה ויהי הבוקר ויבא יוחנן לו לבדו למרים כי הרשע יוסף לא הלך שוב ליוחנן ותאמר מרים ליוחנן הלא תבוש כי תועבה עשית ויחרד יוחנן חרדה גדולה ונשתנו פניו עומד ומשתומם על דבריה ויאמר יוחנן לא אוכל להשיג סוף דעתך במה שאתה אומר אלי כי לא עשיתי מאומה אתמול שמחתי לכבוד התורה אצל יוסף שכינך וערבה לי שנתי וישנתי שם כל הלילה עד הבוקר ואח"כ חתגברתי כארי ולמדתי תורה ותאמר מרים אוי לי אם אומר אוי לי אמ לא אומר ויאמר יוחנן אשאל לך תאמר לי מיד אל תגמגם אלא אמור לי מיד ותמאר לו מרים כך וכך אמרת שנתחדשה ההלכה וכהנה כל הדבורים ותרא לו את רביד הזהב אשר נתן לה ופירשה לו השמלה והראהו את כתונת הפסים טבול בדם ותבך ותספר לפניו בתמרורים ותאמר אל יוחנן תכזב בשפחתיך לאמור לא צחקתי כי אתה עשית זאת ויבהל יוחנן מאוד וזיו פניו נשתנו שומע חרפתו ושותק כי לא יוכל להשיב ותשב רוחו אליו לא כך אחותי אנכי חס לזרעיה דאבא אלא אחר שבא אליך תמורתי הוא יהא כפרתי הוא יהי' לך תמורתי ואני אלך לחיים ולשלום ותאמר (אסף) ?(דעת יוסף מכוער כי קנאת ביתך אכלתני) והנה אמרתי סור מאהל הרשע הזה אח'"כ( חז הי' (?)דהיה מסכים בדעת יוחנן) ותאמר בלבה אוי לי כי הרביתי תפלה וטוב היה לי אם נאלמתי (ויצאה היא בתקלה ובושה מחרפת חתנה ושפיר מכה בה ווי להאי גבר דעבד לגרמיה ביש) וגרמה בדבורה שיוחנן פריש ממנה מחמת שנתגנה עליו (ושניהם לדבר אחד נתכוונו שיוסף עשה המעשה ורצה לפתות אותה בדברים דברים רצוים ולאמר הדבר שיוחנן עשה זאת והביאה לו ראיות מן התורה ותאמר רבים נכשלים בזה אשר לא ידעו בשכבם ובקומם כמו מעשה לוט ובנותיו) וכמו כן אתה מעשה שלך הוא וכדאי להוציא שינאה מלבו אמרה כן תחלה כמעשה דוד ובת שבע ויהודה ותמר וכדומה ויאמר יוחנן מה יתן ומה יוסף לשון רמיה פניך ענו בך ולא רצה יוחנן לקבל תנחומין וימאר הסבי עיניך מנגדי שהם הרהבוני כי נבלה נעשתה ותבך מרים ותאמר אהובי אודיעך כי אנפת בי ישוב יהלמיני שאל נא זקניך ויאמרו לך כי יש לי תקוה הגם הייתי הלילה לאיש וגם ילדתי בנים בטעות הי' דעתי ומחשבתי עליך הי' מכוונים ולא במרד ובמעל עשיתי זאת הלכן תעגנה לבלתי היות לאיש אל נא תשליכני כי מר לי מאוד כי תלך ממני ואם אתה עושה לי כן אהלך באנחתי לשאול ואם מצאתי חן בעיניך וכשר הדבר תתנהג אתי לפנים משורת הדין כי תגמול חסד ואני כאחת השפחות רק שתקרא שמך עלי ויען יוחנן ויאמר אלך לי אל הר המור אשר את לחמו אני אוכל ואת מימיו אני שותה ה"ה ר' תנחומא ואשמע מה ידבר ותאמר לו לך לשלום וילך יוחנן ונפשו עגומה עליו ויבא לרבו ויספר לו את כל הדברים האלה ויחרד רבו מאוד אמת הדבר מיד כשראיתיך נתחבר ליוסף הרשע הלזה לא היה טוב בעיני ויען יוחנן ויאמר גם מרים הזהרתני ממנו באמרה כי הוא רשע ונואף אבל מה אעשה שהשטן הצליח בעו'יה ויאמר לו רבו איעצך תעמיד אנשים נאמנים לעד אל הפתח המשמר אולי יברר הדבר כי מה שעשה בוודאי יעשה פעם ושתיים אבל אותו רשע הרגיש בדבר ולא בא אצלה (עד שברח ייחנן מירושלים ויוחנן לא הלך יותר אצל מרים שלא יאמרו בן ט' לראשון ובן ז' לשני) ויהי כמשלוש חדשים (ותהום כל העיר לאמר הנה הרה מרים לזנונים מיוחנן ויאמרו לה האנשים למה זה צחקת עם יוחנן ותכחש לאמור לא צחקתי והנה לאחר חמשה חדשים) והנה כרסה בין שיניה ויביאו את מרים לפני סנהדרי קטנה ויאמרו לה מה טיבו של עובר זה ותאמר אל תקראו לי מרים כי המר לי ד' מאוד ע"כ קראו שמה מאריע ותספר מרים את כל התלאה אשר מצאה בלילה ותלתה את כל חסרונה ביוחנן וירונו כל העם לאמר מיוחנן נתעברה מרים ויהי כשמוע יוחנן את השמועה הרעה הזאת שאמרה כן בפני הסנהדרין ויבא אצל רבו בלב נשבר ויספר לו את מה שאירע לו בלילה ההוא לסמוך לאור הבוקר עמד משם והלך ללמד ועכשיו הוא בוש מאוד משם רע שהוציאו עליו ע"כ אמר לרבו שילך לבבל כי שם ג"כ יש תורה הרבה ולא יהיה מכאובו נגדו תמיד ואמר רבו שילך ויברך רבו את יוחנן ויאמר יתן ד' לך ומצאת מנוחה אשר טובה הימנה וילך יוחנן בפחי נפש ויבא לבבל וחרביץ שם תורה הרבה וקראו שמו יוחנן הבבלי הנזכר בגמר' ויהי כשמע יוסף שהלך יוחנן לבבל וילך הרשע אצל מרים והנה יושבת ולא יכל לראות פניה ויאמר ברוכה את בתי אל תראי אני הוא שקידשתיך בשתים ואני ארוס שלך והראה לה את טבעתה וכל אשר תאמר אעשה לך כי איני חפץ מאוד במוהר ומתן כי ידע כל עמי כי אשת חיל את וכיוון שהפיל יוחנן ממך הרבה ארבה טובתך ואל תשגיחי שהעולם מרננים אחריך כי שלך שלי ושלי שלך כי אם המות יפריד ביני ובינך ונתסתה לו תחלה באונס וסופו ברצון והפקירה את עצמה כאחת הזונות ותלד מרים את הממזר בן הנידה ותקרא את ישוע ואחר שקלקל מעשיו קראו לו החכמים "ישו" יִמַּח שְׁמוֹ וְזִכְרוֹ.
