Toldot Yeshú, Fragmento de Viennen°54 (Aus Cod. Wien No. 54)

BS"D

Toldot Yeshú, Fragmento de Viennen°54 (Aus Cod. Wien No. 54)

Introducción.

Basado en Krauss, Samuel, ed. Das Leben Jesu: Nach Judischen Quellen. Berlín: S. Calvary, 1902.

Este documento presenta una traducción al español de una leyenda hebrea de búsqueda de la cruz encontrada en la compilación de textos antievangélicos de Samuel Krauss en 1902, comúnmente conocida como 'Toldot Yeshu' (Generaciones de Jesús). La fuente original de esta leyenda es un manuscrito de la biblioteca del Instituto Teológico Israelita de Viena, designado como Cod. Heb. 54 en la Biblioteca Teológica Israelita de Viena.[1] 

El texto, tal como lo presenta Krauss, comienza con el 'Capítulo 22' [2]  y en realidad es el capítulo final de otro texto dentro del mismo volumen, a menudo referido como 'Ms. Vindobona',[3] derivado del nombre latino de Viena. Lamentablemente, el manuscrito enfrentó adversidades durante el régimen nazi, ya que fue robado de la biblioteca del Instituto y posteriormente desapareció, con un destino incierto, ya sea destruido o saqueado durante el bombardeo de Berlín.[4] 

A pesar de la desaparición del manuscrito y su continuo oscurecimiento, la narrativa que contiene sigue siendo vibrante y cautivadora. Narra un intento durante la era de Constantino de encontrar 'el árbol en el que crucificaron a Yeshu'. En este relato, un sabio anciano judío, el rabino Yehudah, ideó un ingenioso plan de subterfugio, aprovechando el poder milagroso del Nombre Explícito de Di-s para proteger a su pueblo de la persecución y el genocidio.

Esta narrativa representa solo un ejemplo de las cautivadoras historias que se encuentran en el conjunto de literatura conocido como 'Toldot Yeshu'. 

Notas.

[1] Samuel Krauss, ed. Das Leben Jesu: Nach Judischen Quellen (Berlin: S. Calvary, 1902),32.

[2] Samuel Krauss, ed. Das Leben Jesu: Nach Judischen Quellen, 141–43.

[3] Ibid., 64–88.

[4] Private communication with David Blocker, 2020

El texto

פרק כ״ב

אחר הרבה דברים בזמן קוסטנטין קיסר ואשתו אילינה זה הקיסר היה מצורע חצי גופו ולא היה שום רופא שהיה יכול לרפאותו אשר היה ברומא אז ראו הנכרים ואמרו המלכה אילינה אם תרצה שיתרפא בעליך תגזור אל היהודים שימצאו לך העץ אשר צלבו בו ישו ונעשה שיתרפא המלך בו תכף שלחה המלכה ליהודים אשר היו ברומא ובמקומות אחרים ואמר להם הביאו לי העץ אשר תלו בו ישו אשר בא לצווי אביו שבשמים ואתם הרגתם לו ובעוונותיכם נחרב בית המקדש שלכם ויהי כשמעם היהודים דברים האלה עצבו ונתיעצו ואמרו למלכה אנו אין אנו יודעים כלום מזה כי זה לא עבר בארצינו שאל ליהודים היושבים בירושלים כי הם יאמרו אנה העץ תכף שלחה המלכה לשאול ליהודים מירושלים ואמר להם תנו לי העץ כי צלבתם בו ישו ואם לא תמצאוהו אהרוג אתכם ענו לה היהודים ואמרו לה אלי המאה זקנים והתחילו לצערם והם לקחו בעיצה ביניהם ובחרו ז׳ זקנים והתחילו לצערם והם בחרו א׳ שיותר זקן וחכם מהם ואמרו לה יאמר לך האמת ולקחו המלכה לו לבדו ואמרה לו אמור לי האמת ואם לא אני אמית אותך ולכל בני עמך ואם תאמר לי האמת ותראני העץ אתן לך עשר גדול אז ענה בהשכל ואמר לה כן אעשה כאשר דברת מה עשה הזקן קרא לזקנים ואמר להם בסתר ובסוד קחו ג׳ עצים זקנים הרבה מאד ותקברו הום במקום פלוני ותכסום באופן שלא יכירו שהיה דבר עשוי מחדש וכן עשו והמלכה צוה לצער יהודה הנוכר הזקן ביסורים גדולים ור׳ יהודה שאל זמן ג׳ ימים להתענות ולהתפלל לה׳ שיגלה לו הסוד ואם מהשמים יגלו לי אני אגלה אותך ואקוה אל ה׳ כי אם אתה היא המלכה אשר אמרו לי אבותי ידע תדע כי בגליליך יתגלה סוד זה אבל איני יודע אם את היא או אחרת ואמרה המלכה לך ועשה הישר בעיניך והוא היה יודע סוד שם המפורש וביום הג׳ בא לפניה ואמר לה באי עימי כי נגלה המקום איה העצים וקמה המלכה ונערותיה ושרותיה ויועציה והלכו אחרי ר׳ יהודה הזקן ובאו למקום שהיו קבורים העצים ואמר להם ר׳ יהודה הזקן האמת הוא כי אתה המלכה כי על ידך היה עתיד להגלות סוד זה ואמרה כן הוא האמת אמר לה באי עימי והוא היה סובב ומלחש בשפתיו וכלם הולכים אחריו ויעמד במקום א׳ ויאמר חפרו כאן ויחפרו שם וימצאו ג׳ עצים אז נבהלה המלכה וכל השרים ואמרו במה נדע מהוא העץ מהג׳ שצלבו בו ישו התהיל ללחש והיה נראה שהיה עושה תפלה והאריך כל כך עד שהבינו ושמעו שאיש אחד שמת ובני בנו היו בוכים עליו אמר להם הביאוהו לפני והביאוהו לפניו ונגע בא׳ ההעצים והתחיל להתנוענע בכח שם המפורש אשר זכר עליו התחיל לנגוע אליו בעץ השני והתנוענע ג״כ ועשה כן בעץ הג׳ ויקם המת חי על רגליו בכח שם המפורש שזכר עליו ויתמהו כל העמים תכף אמר זה העץ אשר צלבו בו ישו ומהעת ההיא שמו למנהג להניח שתי וערב על המתים תכף האמינה המלכה והשרות כולם שהיה העץ שצלבו בו ישו ויוסיפו עוד לחטוא הרבה ויקומו כולם וישתחוו לפני ר׳ יהודה הזקן (כי המת קם בכח שם המפורש) אז אמרו הפריצים שהיה ראוי להרוג כל היהודים והיה עת צרה גדולה לישראל בראות כן ר׳ יהודה הזקן כי המת קם בכח שם המפורש אמר ליהודים לא תיראו אמסור נפשי עליכם ונעשה את עצמנו שלוחי ישו ונקן להם שלא יגעו בכם ולא יעשה בכם שום רע ושם המת שהחיה היה נקרא אי״לי״קו״מ״ס וכאשר היה ישו חי ותפשוהו תפשו ג״כ איליקומס וגם רבו יוחנן מה עשה ר׳ יהודה הזקן וזה שהחיה התחילו לדבר עם הפריצים ועשו להם כמו שעשו ס׳ פאוולו וס׳ פייטרו ואלו הם מה שקוראים הגוים אפוסטולים."

Capítulo 22.

[1] Después de muchos eventos, en el tiempo del emperador Constantino y su esposa Elena, este emperador tenía la mitad de su cuerpo afectada por la lepra y no había ningún médico que pudiera curarlo en Roma. 

[2] En ese momento, los nakrim (no-judíos) vieron esto y dijeron: “Reina Elena, si quieres que tu esposo se cure, debes ordenar a los judíos que encuentren para ti el árbol en el que crucificaron a Yesh”u, y el rey sanará en él'. 

[3] Inmediatamente, la reina envió un mensaje a los judíos que estaban en Roma y en otros lugares, diciéndoles: 

“Traigan el árbol en el que crucificaron a Yesh”u, el Hijo de tu Padre celestial, y si no lo encuentran, los destruiré a todos”.

[3] Los judíos respondieron y dijeron: '¡Oh, reina, aquí están cien ancianos!'. Comenzaron a hacerles pasar dificultades, y eligieron a siete ancianos de entre ellos y comenzaron a hacerles pasar dificultades. 

[4] Eligieron a uno de ellos que era más anciano y sabio que los demás y le dijeron a la reina: 'Te diremos la verdad'. 

[5] La reina lo tomó aparte y le dijo: 'Dime la verdad, y si no lo haces, te mataré a ti y a todos los hijos de tu pueblo. Pero si me dices la verdad y me muestras el árbol, te daré una gran recompensa'. 

[6] Él respondió con sabiduría y dijo: 'Haré lo que me has pedido'.

[7] Entonces, el anciano convocó a los otros ancianos y les dijo en secreto: 'Tomemos tres árboles muy antiguos y sepultémoslos en un lugar específico, cubriéndolos de tal manera que nadie pueda darse cuenta de que son nuevos'. Así lo hicieron. 

[8] La reina ordenó que se torturara gravemente a Yehudah HaNojer HaZaken, y el R’ Yehudah pidió tres días de ayuno y oración al Eterno para que revelara el secreto. 

[9] Si lo revelaba desde el cielo, él lo revelaría también, pero no sabía si ella era la reina o alguien más. La reina le dijo: 'Haz lo que te parezca correcto a tus ojos'.

[10] Él sabía el secreto del Shem HaMeforash (Nombre Explícito). 

[11] y, después de tres días, vino ante ella y le dijo: 'Ven conmigo, porque el lugar donde están los árboles se ha revelado'. 

[12] La reina se levantó con sus doncellas, sus ministros y sus consejeros, y todos la siguieron al R’ Yehudah [HaNojer] HaZaken. 

[13] Llegaron al lugar donde los árboles estaban enterrados. 

[14] Rabí Yehudah dijo: 'Cava aquí', y cavaron y encontraron tres árboles. 

[15] Entonces, la reina y todos los funcionarios se asombraron y dijeron:

 '¿Cómo sabemos cuál es el árbol de los tres en el que crucificaron a Yesh”u?'. 

[16] El R’ Yehudah, susurrando, comenzó a rezar con gran devoción, y oró durante tanto tiempo que todos entendieron y escucharon que un hombre que había muerto y cuyos hijos estaban llorando por él se levantó por el poder del Shem HaMeforash (Nombre Explícito) que mencionó. 

[17] Todos los pueblos se sorprendieron y dijeron: 'Este es el árbol en el que crucificaron a Yesh”u.

[18] Desde ese momento, la reina y todos sus ministros y asesores creyeron que el árbol en el que crucificaron a Yesh”u fue revelado. 

[19] Y continuaron pecando mucho más. Todos se levantaron y se inclinaron ante el R’ Yehudah [HaNojer] HaZaken.  (porque el muerto se levantó por el poder del Shem HaMeforash). 

[20] Luego, los  pritzim (violadores), que habrían matado a todos los judíos, dijeron: 'Ahora, debido a lo que vimos, es apropiado matar a todos los judíos'. 

[21] Hubo una gran tribulación para Israel al ver esto. 

[22] El R’ Yehudah [HaNojer] HaZaken les dijo: ‘No teman; yo me entregaré a mí mismo por ustedes y tomaré venganza por ustedes’. El nombre del muerto al que resucitaron se llamaba Elíkumás (אי״לי״קו״מ״ס). 

[23] Cuando Yesh”u estaba vivo, también lo atraparon, igual que a Elíkumás. Y también su maestro, Yojanán.

[24] ¿Qué hizo el R’ Yehudah [HaNojer] HaZaken? 

[25] Cuando resucitaron al muerto, comenzaron a hablar con los pritzim (violadores) y les hicieron lo mismo que hicieron con S. Paulo y S. Petro (Pablo y Pedro). Estos son los que los gentiles llaman 'apóstoles' (apostolim)."