BS"D
השוואת דתנו לדתות אחרות
ואין הפרש בין דתנו זאת לשאר הדתות שרוצים לדמותם אליה, אלא כמו שיש ההפרש בין האדם החי המרגיש, ובין הצלם שפסלו האומן מעץ או שיצקו ממתכת, כלומר מכסף או מזהב, או שפיתח מאבן גלל, כלומר מאבני שיש וזולתו, עד שתקנו וציירו בצורת אדם. שהכסיל, שאינו יודע החכמה האלקית והמלאכה ההיא, בראותו הצלם ההוא בדמות אדם בכל משטחו הגלוי וכתבניתו ובדמותו ובמראהו, יחשוב שנעשה כמו שנעשה האדם, לפי שאינו יודע הפנימיות של שניהם. אבל החכם היודע הפנימיות של זה ושל זה, אז יודע שהפנימיות של זה הצלם אין שם תיקון מלאכה. וכן ידע שהפנימיות של אדם יש בה הנפלאות האמיתיות והמלאכות המורות על חכמת הבורא יתברך, בראותו עצביו נמשכים בבשר שהוא סיבת התנועה החפצית הנקרא בלשון ערב
"עצל"
ובלעז "מוסקול"
באברי הבשר והתלכדם, ונטיית יתרותיו, ומקום דיבוקם, ולפיפת קישוריו, ואיכות גידולו, והרכבת אבריו ופרקיו ומוצא עורקיו המתנועעים, והעורקים שאינם מתנועעים, והתחלקם, וישוב נתחיו קצתם על קצתם החיצוניים והפנימיים, כל דבר ודבר על מתכונתו ותבניתו ובמקומו.
כן הדבר בכסיל שאינו יודע סתרי כתבי הקודש ופנימי המצות. כשירצה לערוך דתנו זאת אל דת המזויפת הנפעלת, יחשוב שיש ביניהם ערך ודמיון. הואיל וימצא בדת ה' איסור והיתר ובדת המזויפת הנפעלת כמו כן. ובדת ה' ימצא מיני עבודות ובנפעלת כמו כן מיני עבודות. ודת ה' יש בה צוויים הרבה ואזהרות ועונשים ושכר, וכמו כן בזאת המזוייפת הנפעלת. ואלו היה יודע פנימיותיהם, היה יודע שהדת האלוהית האמיתית, שחכמתה בפנימיותיה, ושאין לה שום צווי ולא אזהרה, שאין בפנימיות שלה דברים המביאים תועלת בשלמות האדם ומרחיקים ממנו נזק שמונע ממנו השלמות ההיא, ויגיעו לו בהם מעלות המידות ומעלות הדעות, להמון כפי יכלתם וליחידים כפי השגתם, ובהם יהיה הקבוץ האלהי המעולה והמגיע והחונה על שתי השלמויות האלו: כלומר השלמות הראשונה, שהיא התמדת קיומו בעולם הזה על מיטב העניינים הנאותים לאדם. והשלמות השנייה, שהיא השגת המושכלות כמו שהם בעצמם כפי כוחו של אדם.
וידוע כמו כן, שהדתות ההם המדמים לדתנו, הם דברים שאין להם פנימיות, אלא סיפורים ודמיונים שהתכוון להם המדמה לכבוד עצמו, ולאמור עליו שהיה כפלוני ופלוני. והתבארה עברנותו לנגד החכמים, ונעשה הדבר שחוק וליצנות, כמו שמשחקים מפעולות הקוף, כשידמה מעשיו למעשה אדם.
וכבר הודיענו הבורא ע"י דניאל ע"ה שדבר זה עתיד להיות, ושבאחרית הדבר יעמוד אדם ויגלה דת שתדמה לדת האמת, וידבר גדולות, ויאמר שירדה עליו רוח נבואה ונתן לו ספר, ושדבר הבורא עמו, ואמר הוא לבורא וכיוצא בזה מהרבות דבריו, אמר דניאל כשספר עמידת מלך אדום. ודימה עמידת משוגע [=מוחמד], ואיך יהיה נוצח למלך אדום ולמלך פרס ויון, לקרן צומחת שארכה וגדלה, כמו שיתבאר זה מן הפסוקים להמון וליחידים שהם עניינים שנגלו במציאות, כלומר בעולם, ואין לפסוקים ההם פירושים אחרים אלא כפשטם. שכן אמר דניאל ז' ח' "משתכל הוית בקרניא ואלו קרן אחרי זעירה סלקת ביניהון ותלת מן קרניא קדמיתא אתעקרא מן קדמה ואלו עינין כעיני אנשא בקרנא דא ופום ממלל רברבן".
כן הדבר בכסיל שאינו יודע סתרי כתבי הקודש ופנימי המצות. כשירצה לערוך דתנו זאת אל דת המזויפת הנפעלת, יחשוב שיש ביניהם ערך ודמיון. הואיל וימצא בדת ה' איסור והיתר ובדת המזויפת הנפעלת כמו כן. ובדת ה' ימצא מיני עבודות ובנפעלת כמו כן מיני עבודות. ודת ה' יש בה צוויים הרבה ואזהרות ועונשים ושכר, וכמו כן בזאת המזוייפת הנפעלת. ואלו היה יודע פנימיותיהם, היה יודע שהדת האלוהית האמיתית, שחכמתה בפנימיותיה, ושאין לה שום צווי ולא אזהרה, שאין בפנימיות שלה דברים המביאים תועלת בשלמות האדם ומרחיקים ממנו נזק שמונע ממנו השלמות ההיא, ויגיעו לו בהם מעלות המידות ומעלות הדעות, להמון כפי יכלתם וליחידים כפי השגתם, ובהם יהיה הקבוץ האלהי המעולה והמגיע והחונה על שתי השלמויות האלו: כלומר השלמות הראשונה, שהיא התמדת קיומו בעולם הזה על מיטב העניינים הנאותים לאדם. והשלמות השנייה, שהיא השגת המושכלות כמו שהם בעצמם כפי כוחו של אדם.
וידוע כמו כן, שהדתות ההם המדמים לדתנו, הם דברים שאין להם פנימיות, אלא סיפורים ודמיונים שהתכוון להם המדמה לכבוד עצמו, ולאמור עליו שהיה כפלוני ופלוני. והתבארה עברנותו לנגד החכמים, ונעשה הדבר שחוק וליצנות, כמו שמשחקים מפעולות הקוף, כשידמה מעשיו למעשה אדם.
וכבר הודיענו הבורא ע"י דניאל ע"ה שדבר זה עתיד להיות, ושבאחרית הדבר יעמוד אדם ויגלה דת שתדמה לדת האמת, וידבר גדולות, ויאמר שירדה עליו רוח נבואה ונתן לו ספר, ושדבר הבורא עמו, ואמר הוא לבורא וכיוצא בזה מהרבות דבריו, אמר דניאל כשספר עמידת מלך אדום. ודימה עמידת משוגע [=מוחמד], ואיך יהיה נוצח למלך אדום ולמלך פרס ויון, לקרן צומחת שארכה וגדלה, כמו שיתבאר זה מן הפסוקים להמון וליחידים שהם עניינים שנגלו במציאות, כלומר בעולם, ואין לפסוקים ההם פירושים אחרים אלא כפשטם. שכן אמר דניאל ז' ח' "משתכל הוית בקרניא ואלו קרן אחרי זעירה סלקת ביניהון ותלת מן קרניא קדמיתא אתעקרא מן קדמה ואלו עינין כעיני אנשא בקרנא דא ופום ממלל רברבן".
5. La
comparación de nuestra religión con otras religiones.
[1] Y no hay ninguna diferencia entre esta
religión y todas las demás religiones que pretenden simular, pero como no hay
diferencias entre el hombre con lo que sienten las bestias, y entre la
semejanza y su estatua, es decir (como)
el oro y la plata, o entre lo que se desarrolla
intelectualmente de lo que se hace con la piedra de molino.
Es decir, de los bloques de mármol y otros materiales, hasta que nos quedamos
reflexionando (o en silencio) y se elabora una estatua humana.
[2] Pues el idiota, que no sabe de la sabiduría divina (החכמה האלקית- الحكمة الإلهية) y
su trabajo, al ver que la imagen es a semejanza superficial de todas las
personas, lo cual es visible de como una plantilla, es a su imagen y semejanza,
¿creerá acaso que tal tótem, fue
hecho como el hombre? Seguramente si, ya
que es deficiente en la comprensión sobre la organización interna de ambos procesos. Según él no sabía de tales procesos de aquellos temas.
[3] pero el hombre sabio sabe de tales procesos sobre la creación del hombre y sobre aquello (sobre la creación de esculturas). Así que sabe sobre tales composiciones de lo que consiste una
imagen, de la cual no hay trabajo de reparación (espiritual).
[4] También conoce que tales procesos del
hombre tiene una maravilla de veracidad y que el trabajo es indicado de la
sabiduría del Di-s Todopoderoso (حكمة الله سبحانه وتعالى-הבורא יתברך-Jikmat
Allah subhanah wa’taeala’a); tales como la prolongación de los nervios los
cuales se atraen por la carne a causa del movimiento, que en lengua del
desierto es ‘aesal- عصل’ y
que en otro idioma es ‘muskul’ (musculo) y de sus ramificaciones, la
ramificación de los tendones y sus intersecciones y la red de sus ligamentos y
su forma de crecimiento, las articulaciones de los huesos, lo pulsante y lo no
pulsante, vasos sanguíneos y sus ramificaciones, el ajuste de las extremidades
en uno a otro, las partes descubiertas y cubiertas, cada una de ellas en
proporción, en la forma y lugar que le corresponde.
[5] Del mismo modo que una persona ignorante sobre
el significado secreto de la Escrituras
Sagradas (الكتب -כתבי הקודש) y
el significado más profundo de la las
mitzvot (mandamientos- המצוות), se
lleva a creer que la religión del Etern-o
(בדת ה'-الدين)
tiene algo en común con otra, haciendo una comparación entre los dos. Porque él
cuenta que en la religión del Etern-o (al-Din- الدين)
hay prohibiciones y mandamientos, como en otras religiones no se permiten y intervención de actos. Ambos contienen un sistema de prácticas religiosas,
preceptos positivos y negativos, sancionados por la recompensa y el castigo.
[6] Si pudiera comprender la intención
interna de nuestra religión, entonces se daría cuenta de que la esencia de la
verdadera religión divina radica en el significado más profundo de sus
preceptos positivos y negativos, cada uno de los cuales ayuda al hombre en su
esfuerzo por alcanzar la perfección, y eliminar todo impedimento para lograr la
excelencia. Estos mandamientos le permitirán a la multitud y a la élite el
adquirir cualidades morales e intelectuales, cada uno según su capacidad. De
este modo la comunidad piadosa se convierte por excelencia, alcanzando una
perfección doble. Por la primera perfección quiero decir, el hombre se gasta su
vida en este mundo bajo las condiciones más agradables y simpáticas. La segunda
perfección constituiría el logro de los objetivos intelectuales, cada uno de
acuerdo con sus facultades nativas.
[7] Los principios de las otras religiones
que se asemejan a las de las Escrituras no tienen un significado más profundo,
pero son imitaciones superficiales, copiados de estampados y después procesados. Ellos modelaron sus
religiones sobre la nuestra, para glorificarse a sí mismos, y disfrutar de la
fantasía de que son similares a esto y lo otro. Sin embargo, su falsificación
es un secreto a voces de los sabios. En consecuencia se convirtieron en objetos
de burla y el ridículo al igual que uno se ríe y sonríe a un mono cuando imita
las acciones de los hombres.
[8] Y esto ya nos ha sido informado por el
Creador, según lo dicho por Daniel A”h (la paz sea con él), según la cual,
en algún momento futuro un hombre se levantará con una religión similar a la
verdadera, [con un libro de las
Escrituras] y de las comunicaciones orales, y el dijo que espíritu de profecía bajó y le dio un
libro.’ (Sura’ 53:10,13,18;
6:155-157; 5:185; 4:2-3) con la arrogancia pretender que Dios había concedido
él una revelación (Sura’ 15:9), y que
él conversó con él (Sura’ 96:1; 28:7),
además de hacer otras afirmaciones extravagantes. Así Daniel en su descripción
de la subida del reino árabe después de la caída del Imperio Romano, se refirió
a la aparición del meshuga’ (loco)
[=Mohammed-
محمد] (Sura’ Bani-Israil,
Sujan 17:47) y sus victorias sobre los romanos, persas, y los
imperios bizantinos en la visión relativa a un cuerno que creció, se hizo largo
y fuerte. Esto se indica claramente en un verso que puede ser entendido por las
masas, así como por los pocos elegidos. Dado que esta interpretación se ve
corroborada por los hechos de la historia, ningún otro significado puede tener
en cuenta el siguiente verso:
‘Estaba observando
los cuernos cuando apareció entre ellos otro cuerno, pequeño, ante el cual tres
de los primeros cuernos fueron arrancados de raíz, y he aquí que en este cuerno
había ojos como los ojos de un hombre, y tenía una boca que decía grandes
cosas.’
Daniel 7:8
No hay comentarios:
Publicar un comentario
Tu opinión es importante para nosotros!