Igeret Teiman: Capítulo 13. La Disputa con el Islam.

BS"D

האיסלם

הערת הקדמה: רמב"ם מתייחס כאן ל"פושע", הוא המומר שמואל אבן אבאס, שהמיר דתו בשנת 1163, וכתב נגד אמונת היהדות. הוא טען שהפסוק בבראשית והרבתי אתכם במאד מאד נאמר" על מוחמד, כי "במאד מאד" בגימטריה 92 - כמו הגימטריה של "מחמד". כמו כן הפסוק "הופיע מהר פראן" פורש כמתייחס למוחמד. ראה על כך עוד בפירוש אבן עזרא לדברים לג,ב, וכן באמונות ודעות לרס"ג ג,ח.

ומה שזכרתי מדבר הפושע שהכניס בלבות העם שמילת בראשית יז,כ "במאוד מאוד" הוא נאמר על משוגע, וכן מה שאמר דברים ל"ג ב' "הופיע מהר פארן" - רומז אליו. וכן מה שנאמר דברים י"ח ט"ו "נביא מקרבך מאחיך כמוני". וכן הבטחתו לישמעאל בראשית י"ז כ' "ונתתיו לגוי גדול". דברים אלו כבר נדחו ונסתרו מרוב הרגלתם בפי הכל. ולא נאמר בהם שהם בתכלית החלישות בלבד, אבל אומרים שצחוק הוא והיתול לקחת מהם ראיה, והם דברים שאינם מביאים ספק בשום פנים ואפילו בלב ההמון. והפושעים בעצמם המשחקים בדברים האלו אין דעתם שכן הוא גם אינו מסתפק להם, אבל כוונתם באלה הדברים להתפאר בהם בפני הגויים ולהראות להם שהם מאמינים. אבל הקלון שאומר שמשוגע כתוב בתורה, וישמעאלים עצמם אינם מאמינים בראיות אלו ואינם מקבלים אותם ואינם לוקחים אותם לראיה, לפי שביטולה מבואר. ומפני שלא מצאו להם טענה בשום פנים בפסוק מפסוקי התורה, ולא בסברה ולא בדמיון כדי שיתלו ממנו, הוצרכו לומר שהחלפנו התורה ושינינו אותה, ושגררנו שם פלוני מן התורה. ולא מצאו להם שום טענה להינצל יותר קרובה מזו, ואף על פי שהיא בתכלית ההריסה, וביטולה גלוי אפילו להמון כל שכן ליחידים. הואיל והתורה העתיקוה ללשון ארמית ולשון פרס ולשון יון ולשון לעז קודם שעמד הפסול כמה מאות מן השנים. ועוד שהיא מקובלת דור מפי דור ממזרח העולם ועד מערבו, ולא נמצא בכל זה שום חלוף כלל, ואפילו בדקדוקיה ואפילו בין קמץ חטף לשורק לא נמצא בה שום חלוף, ולא הוצרכו לטענה זו החלושה אלא שלא מצאו שום ספק בתורה. וביאור הדבר ממה שכתוב "ונתתיו לגוי גדול", אין רצונו לאמור גדול בתורה ובנבואה, אלא במניין בלבד. וכבר נאמר בעובדי עבודה זרה "גויים גדולים ועצומים". וכן במה שאמר "במאד מאד", אילו הייתה הכוונה בו שיצא ממנו פלוני, היה אומר "וברכתיו במאד מאד" ואז היה אפשר להיתלות זה הטוען בחוט של קורי עכביש, לומר שעניינו אברכנו להיות מזרעו פלוני. אבל הואיל ואמר "במאד מאוד" אחר שאמר "והרבתי" - יורה הדבר שאינו אלא על דרך ההפלגה ברוב המניין. והנה באר הקדוש ב"ה בתורה לאברהם אבינו ע"ה, שכל מה שהבטיחו הבורא יתברך מברכות ושיתן מצות לזרעו ויבדיל אותו מזולתם, שבשביל זרע יצחק נאמר בלבד זה ולא על זה האחר. והוא סמוך ומושג לברכת יצחק שנאמר בראשית כ"א י"ג "וגם את בן האמה לגוי אשימנו כי זרעך הוא". ובאר בזה שהעיקר יצחק, וזה האחר טפל. ועוד ביאר בפירוש ואמר שם שם י"ב "כי ביצחק יקרא לך זרע". ועוד כשנסכים על ישמעאל שאפילו היות זרעו הרבה במניין, לא יהיה חסיד ולא יהיה לו חן בשלמות האנושי, כדי שתתפרסם בו ותתודע, אבל תתודע חסידותיך בזרעך החסיד והוא הזרע הבא מיצחק. וזה פירוש "יקרא" כמו שנאמר שם מ"ח ט"ז "ויקרא בהם שמי ושם אבותי", כלומר יתפרסם בהם ויתודע. ואחר כך באר יצחק שהברכות ההם שהבטיח בהם לאברהם שבכלל הברכות ההם שיקים בריתו ותורתו של הבורא בזרעו. כמו שאמר לבניו "והייתי להם לאלקים". ואחר כך ייחד יצחק והבדילו מישמעאל בכל הברכות האלו כמו שבארנו ויחדו בברית זולת ישמעאל כמו שנאמר שם י"ז כ"א "ואת בריתי אקים את יצחק". ואחר שאמר בשביל ישמעאל "הנה ברכתי אותו" - באר לנו הקב"ה עניין זה על ידי יצחק, שיעקב יוחד בכל הברכות האלו זולת עשו. והוא מה שאמר יצחק שם כ"ח ד' "ויתן לך את ברכת אברהם לך ולזרעך אתך". הנה התבאר לנו שמעלת התורה שהבטיח בה הקב"ה לאברהם שתתקיים בזרעו, שיצחק הוא המיוחד בה, ואחריו יעקב מזרע יצחק. וכן מצאנו הנביא עליו השלום שנתן הודאה להקב"ה על הטובה הגדולה הזאת שכן כתוב תהלים ק"ה ט' "אשר כרת את אברהם ושבועתו לישחק ויעמידה ליעקב לחק לישראל ברית עולם".

EL ISLAM.

13. La Disputa con el Islam.

Introducción: el RaMBa”M a quien se refiere bajo el nombre de poshea’ (criminal) es al mumar (converso a otra religión) Shmuel Ibn Abbas (صموئيل ابن عباس) quien se convirtió al Islam en el año 1163 y escribió en contra de la fe judía. Sostuvo que el pasuk de Génesis 17:20 en el que consideró que las palabras במאד מאד hacen alusión a Muhammad (מוחמד) por su valor numérico en hebreo de 92. Así como también le pareció lo que dice en el pasuk: הופיע מהר פראן (Devarim 33:2) en el que explico que esto es una referencia a Muhammad. Para ver más sobre tal asunto, ver la explicación de Ibn Ezra a libro de Devarim 33:2, así como en Emunot ve’De’ot 3:8 del RaSa”G (Rav Sa’adia Gaón Al-Fayyumi).

[1] Y recuerdo que ha hablado sobre el poshea’ (criminal) que ha impulsado una serie de personas a creer que varios versículos de las Escrituras aluden al Loco (משוגע), tal como:

‘במאד מאד’ (‘multiplicaré inmensamente’) (Berreshit 17:20), y הופיע מהר פראן (‘habiéndose manifestado desde el monte Parán’) (Devarim 33:2), ‘un profeta suscitaré para ellos en medio de tus hermanos como tú.’ נביא מקרבך מאחיך כמוני (Devarim 18:15) y con la promesa a Ishmael: ‘y lo haré por una gran nación.’ ונתתיו לגוי גדול (Berreshit 17:20; Cfr.  Rabbeinu Jananel sobre Berreshit 17:20:1).

[2] Estos argumentos se han ensayado tantas veces que se han convertido en nauseabundos.

[3] No basta en declarar esto, estos postulados son totalmente débiles; más aún, para citar como pruebas estos versículos es ridículo y absurdo en extremo.

[4] Para estos no son asuntos que pueden confundir la mente de nadie.

[5] Ni la multitud ignorante ni los propios apóstatas que se engañan a otros con ellos, solo se lo creen ellos o se entretienen con aquella ilusión acerca de ellos.

[6] Su propósito al citar estos versos es ganar el favor a los ojos de los gentiles, demostrando que ellos creen que la declaración [del Corán] que el meshuga’ (Muhammad- مجنون) fue mencionado en la Toráh. (Cfr. Corán, Sura’ Al-Araf 7:157)

[7] Pero los propios ishmaelim (ismaelitas) pusieron fe en sus propios argumentos, ni se aceptan ni citan ellos, porque son manifiestamente tan falaces.

[8] Puesto (que los musulmanes) no encuentran ningún versículo en el interior de los versículos de la Torah, ni una referencia o una posible alusión a su profeta que se podría utilizar, se vieron obligados a acusar a nosotros diciendo: שהחלפנו התורה ושינינו אותה, ושגררנו שם פלוני מן התורה Usted ha cambiado el texto de la Toráh, y borrado todo rastro del nombre de Fulano (Mahoma) de la Torah’.

[8] No pudieron encontrar nada más fuerte que este argumento ignominioso, la falsedad de que se demuestra fácilmente a todos y cada uno de los siguientes hechos.

[9] En primer lugar, la Torah se tradujo al arameo, persa, griego y latín (o del valiente), cientos de años antes de la aparición del Pasul (Ilegal = Muhammad).

[10] En segundo lugar, hay una tradición uniforme en cuanto al texto transmitido (de la Torah, lo Profetas y las Escrituras), tanto en el Este y el Oeste, con el resultado de que no existen diferencias en el texto en absoluto, ni siquiera en la vocalización, ya que son los correctos. Tampoco existen diferencias que afectan el significado.

[11] El motivo de su denuncia se encuentra, por lo tanto, en ausencia de cualquier alusión al Safek (el Incierto = Muhammad) en la Toráh.

[12] La frase: ‘y lo haré por una gran nación.’ ונתתיו לגוי גדול (Berreshit 17:20), antes citada no connota un pueblo en posesión en la Torah o en la, sino simplemente una grande en número como en referencia a los idólatras (בעובדי עבודה זרה-المشركين), ya que la Escritura dice: גויים גדולים ועצומים (‘naciones (más) grandes y poderosas’) (Devarim 11:23)

[14] Del mismo modo, la frase "meod bimeod" simplemente significa "en gran manera”, haciendo alguna alusión en el verso aquel Fulano (Mahoma), entonces habría leído: ‘y yo le bendiga bimeod meod-וברכתיו במאד מאד’, y el que le gusta aferrarse a una tela de araña podría entonces descubrir una referencia al Fulano (Mahoma) en el mismo.

[15] Así las cosas, ya que la Escritura dice: ‘Voy a aumentar lo bimeod meod’, sólo puede significar un incremento extravagante en números.

[16] No hay duda de que la garantía del Santo Bendito Sea a Avraham para bendecir a sus descendientes, para revelar la Toráh para ellos, y para que sean el pueblo elegido, se refiere únicamente a los descendientes de Ytzjak.

[17] Para Ishmael se menciona como un complemento y apéndice en la bendición de Yitzjak, que dice en Berreshit 21:13: 

‘Pero también al hijo de la sierva, para una nación lo haré, porque es tu simiente.’

[18] Este versículo sugiere que Yitzjak tiene una posición primaria e Ishmael un lugar subordinado.

[19] Este punto se hace aún más explícita en la bendición que ignora Ishmael por completo, tal como dice en Berreshit 21:12: ‘porque en Yitzjak será llamada para ti descendencia.’

[20] El significado de la promesa de Di-s Bendito Sea a Avraham es que el tema de Ishmael será inmensa en número pero tampoco preeminente ni el objeto del favor del Santo Bendito Sea, ni distingue por la consecución de la excelencia.

[21] No porque de ellos será afamado celebra Avraham, sino por los vástagos notables e ilustres de Yitzjak.

[22] La frase ‘será llamada’simplemente significa, será reconocido, como lo hace en el verso de Berreshit 48:16: 

‘y llamará en ellos mi nombre y el nombre de mis padres, Avraham e Yitzjak; y se multipliquen enormemente en el interior de la tierra.’

[23] Otros versos también indican que cuando Di-s Bendito Sea, prometido a Avraham que su Torah se dignó a sus hijos como está implícito en las palabras, ‘Y seré para ellos por Di-s.’ (Berreshit 17:8) Se refería a Yitzjak con la exclusión de Ishmael como se insinuó en la declaración ‘Pero mi pacto mantendré con Yitzjak.’ (Berreshit 17:21).

[24] Del mismo modo, Yitzjak al otorgar la bendición de Avraham a Ya’acov exclusivamente, en la que Esav (Esaú) esta excluido de ella, como se lee en su bendición: ‘Que te entrege la bendición ade Avraham a ti’. (Berreshit 28:4)

[25] En resumen, el pacto del Santo Bendito Sea hecho con Avraham para conceder la Torah sublime a sus descendientes a que se refiere exclusivamente a los que pertenecían a la población tanto de Yitzjak y de Ya’acov.

[26] De ahí que el profeta expresa su gratitud a Dios por:

 ‘(el Pacto) que hizo con Avraham y Su juramento a Ytzjak’ (Tehilim 105:9) y ‘que Él estableció a Ya’acov por estatuto, a Israel por Pacto eterno.’ (Divre HaYamim / Cronicas 16:16).