ויכוח הרמב"ן

ויכוח

 הרמב"ן

La Disputa, RaMBa"N en español!

תוכן המאמר:  היום הראשון  האם בא המשיח לא יסור שבט מיהודה המדרש על הערבי שאמר נולד המשיח פרשת "הנה ישכיל עבדי" ומדרשים  היום השני  על האגדות מקום המשיח המשיח נכבד מהמלאכים משיח מתפלל על ישראל ראיה מדניאל 45 יום שהגואל נכסה  היום השלישי  רמב"ם ספר שופטים  היום הרביעי  המשיח אדם? המזמור "שב לימיני" המדרש "והתהלכתי בתוככם"  סיום תקציר: ויכוח בעניין הדת בו התווכח הרמב"ן עם המשומד פראי פול לפני המלך בברצלונה. מילות מפתח: ויכוחי דת; דת; יהדות; נצרות; רמב"ן.

___________________________________________________________________

גרסינן בסנהדרין

ת"ר ה' תלמידים היו לו לישו מתאי נקאי נצר ובוני ותודה. אתיוה למתי אמרי ליה מתי יהרג, דכתיב מתי אבא ואראה פני א-להים. אמר להו: אין מתי יהרג, דכתיב מתי ימות ואבד שמו. אתיוה לנקאי אמרי ליה נקאי יהרג, דכתיב ונקי וצדיק אל תהרג, אמר להו: אין נקאי יהרג, דכתיב במסתרים יהרוג נקי. אתיוה לנצר אמרי ליה נצר יהרג, דכתיב ונצר משרשיו יפרה. אמר להו: אין נצר יהרג, דכתיב ואתה השלכת מקברך כנצר נתעב. אתיוה לבוני אמרי ליה בוני יהרג, דכתיב בני בכורי ישראל. אמר להו: אין בוני יהרג, דכתיב הנה אנכי הרג את בנך בכורך. אתיוה לתודה אמרי ליה תודה יהרג, דכתיב מזמור לתודה.  אמר להו: אין תודה יהרג, דכתיב זובח תודה יכבדנני.

וכתב ר"ש קרובים למלכות היו, והיו צריכין להשיב לכל ראיות הבל שלהן. ועל הדרך הזה אני כותב בדברים שהשבתי על תעתוע פראי פול, שהקדיח תבשילו ברבים בפני אדוננו המלך וחכמיו ויועציו, ירום הודו ותינשא מלכותו.

היום הראשון

צווה אותי אדוננו המלך להתווכח עם פראי פול בהיכלו בפניו (ובפני יועציו) בברצלונה. ואען ואומר: אעשה כמצוות אדוני המלך אם תתנו לי רשות לדבר כרצוני. ואני מבקש (בזה) רשות המלך ורשות פראי רמון דפינא פורט (דפינייא פואירטי) וחביריו אשר בכאן. ענה פראי רמון (די פינייא פואירטי):  ובלבד שלא תדבר ביזיונות. אמרתי להם:  איני רוצה להיות בדינכם על זה, אבל שאומר כל רצוני בעניין הויכוח כאשר אתם אומרים כל רצונכם, ואני יש לי דעת לדבר בדרך מוסר (בעניין הויכוח כאשר אתם אומרים) אבל ברצון נפשי יהיה. ונתנו לי רשות כולם לדבר כרצוני. ובכן עניתי ואמרתי:  ויכוח הגויים והיהודים בדברים רבים ממנהגי התורות (אשר) אין עיקר האמונה תלויה בהם. אבל איני רוצה להתווכח בחצר הנכבד הזה אלא בדברים שכל הדין תלוי בהם.  האם בא המשיח וענו כולם ואמרו:  יפה אמרת. ובכן הסכמנו לדבר תחילה בעניין המשיח אם כבר בא כפי אמונת הנוצרים או אם הוא עתיד לבוא כאמונת היהודים. ואחרי כן נדבר אם המשיח הוא האלוה ממש או אם הוא איש גמור נולד מאיש ואישה. ואחר כך נדבר אם היהודים מחזיקים בתורה האמיתית או הנוצרים עושים אותה. ואז פתח פראי פול ואמר שהוא יוכיח מן התלמוד שלנו שכבר בא המשיח אשר הנביאים מעידים עליו. עניתי ואמרתי:  אבל קודם שנתווכח בזה אני מבקש שיורני ויאמר לי היאך זה באפשר. כי מאז שהמלך בפרבינצה ובמקומות רבים שמעתי שאמר כדבר הזה ליהודים רבים, ואני תמה בו מאוד. ויענני בזה הירצה לומר כי חכמי התלמוד מאמינים בישו שהוא המשיח והאמינו שהוא איש גמור ואלוה באמת כפי מחשבת הנוצרים. והלא דבר ידוע הוא באמת, כי עניין ישו היה בבית שני וקודם חורבן הבית נולד ונהרג. וחכמי התלמוד היו אחר החורבן, כגון ר' עקיבא וחביריו. ואותם ששנו המשנה רבי ור' נתן, היו ימים רבים אחר החורבן, וכל שכן רב אשי שחבר התלמוד וכתבו, שהיה אחר החורבן כד' מאות שנה. ואם היו החכמים האלה מאמינים במשיחות ישו ושהוא אמת ואמונתו ודתו אמת, ואם היו הם כותבים הדברים האלה אשר פראי פול אומר שיוכיח מהם כך, אם כן היאך עמדו בדת היהודים ומנהגם הראשון, כי הם היו יהודים ועמדו בדת היהודים כל ימיהם ומתו יהודים, הם ובניהם ותלמידיהם השומעים כל דבריהם מפיהם (ולמה לא נשתמדו וחזרו לדת ישו כאשר עשה פראי פול והבין מדבריהם כי אמונת הנוצרים היא האמיתית חלילה, והלך ונשתמד על פי דבריהם. והם ותלמידיהם הלוקחים תורה מפיהם) חיו ומתו יהודים כמונו היום. והם אשר למדו אותנו דת משה ויהודית, כי כל מעשינו היום על פי התלמוד ועל פי מה שראינו לחכמי התלמוד שהיו נוהגים ועושים מן היום אשר חובר ועד הנה. כי כל התלמוד אינו אלא ללמדנו מנהגי התורה והמצווה, והיאך נהגו בה האבות במקדש מפי הנביאים ומפי משה רבינו ע"ה. ואם האמינו בישו ודתו היאך לא עשו הם כאשר עשה פראי פול המבין דבריהם יותר מהם עצמם. ענה פראי פול (ואמר):  אלו דברי אריכות לבטל הויכוח, אבל על כל פנים תשמע מה שאומר. ואומר אליהם:  אבל זה [לי] ראיה (גמורה) ברורה, שלא יאמר דברים שיהיה בהם ממש. ואשמע אותם מפני שרצון אדוננו המלך בכך.  לא יסור שבט מיהודה התחיל ואמר:  הנה הכתוב אומר לא יסור שבט מיהודה וגו' עד כי יבוא שילה, שהוא המשיח. הרי שהנביא אומר כי לעולם יהיה ליהודה כוח עד המשיח היוצא ממנו. ואם כן היום שאין לכם לא שבט אחד ולא מחוקק (אחד), כבר בא המשיח שהוא מזרעו, ולו הממשלה. עניתי ואמרתי:  אין כוונת הנביא לומר שלא תהיה ממלכת יהודה בטלה כלל בשום זמן, אלא אמר שלא תסור ותפסיק לגמרי ממנו. והכוונה שכל זמן שתהיה המלוכה לישראל, ליהודה היא ראויה. ואם תתבטל מלכותם מפני חטא, ליהודה תשוב. והראיה לדברי שכבר היו ימים רבים קודם ישו שבטלה המלכות מיהודה ולא מישראל, וימים רבים בטלה המלכות גם מישראל וגם מיהודה. שהרי בשבעים שנה שגלו לבבל לא היה ליהודה ולא לישראל מלכות כלל.ובבית שני לא מלך ביהודה רק זרובבל ובניו ימים במספר, ועמדו אחרי כן ש"פ שנה עד החורבן שמלכו הכוהנים מבני חשמונאי ועבדיהם. וכ"ש כשהעם בגלות, שאם אין עם אין מלך. ענה פראי פול:  באותן הזמנים כולם אע"פ שלא היו (להם) מלכים היה להם ממשלה. שכך פירשו בתלמוד, לא יסור שבט מיהודה, אלו ראשי הגליות שבבבל שרודין את העם בשבט, ומחוקק מבין רגליו, אלו בני בניו של הלל שמלמדין תורה ברבים. והיום אין לכם הסמיכה הידועה בתלמוד, ונתבטלה גם הממשלה ההיא, ואין בכם היום ראוי להיקרא רבי. ומה שקורין אותך [היום] מאישטרי הוא טעות, ובשקר אתה נוהג באותו השם. עניתי כמהתל בו:  אין זה מן הויכוח, אבל אינך אומר אמת. שאין רבי מאישטרי, כי רב הוא מאישטרי, ובלא סמיכה נקראים רב בתלמוד, אבל אני מודה כי איני מאישטרי ולא תלמיד טוב. אמרתי זה בדרך מוסר. חזרתי ואמרתי לו:  אני אודיעך שאין הכוונה לרבותינו ז"ל לפרש הפסוק אלא במלכות ממש, אלא שאינך מבין דין והלכה, אלא מעט בהגדות אשר הרגלת עצמך בהן. והעניין הזה שהזכירו החכמים הוא כי משורת הדין אין אדם דן יחידי ויפטר מלשלם אלא אם כן נטל רשות מן הנשיא והוא המלך. ואמרו כי בזמן הגלות כיון שיש מזרע המלוכה מי שיהיה לו קצת ממשלה ממלכי הגויים, כגון ראשי גליות שבבבל ונשיאי ארץ ישראל, יש להם נתינת רשות וסמיכה. וזה נהג בחכמי התלמוד לאחר ישו יותר מד' מאות שנה. כי אין דעת חכמי התלמוד שיהיה [הוא] מזרע (יהודה) שבט ומחוקק אשר ליהודה, אבל הנביא הבטיחו ליהודה שיהיה מלכות ישראל שלו. ועל מלכות גמורה הבטיחו. ואעפ"כ נתבטלה ימים רבים כמו שהזכרתי, כי בזמן גלות בבל לא היה בהם שבט ומחוקק כלל. ובבית שני כשהיה המלכות לכוהנים ולעבדיהם, לא היה לשבט יהודה שום ממשלה, לא ראש גלות ולא נשיא, כי הנשיאות והראשות למלכי הכוהנים ולשופטיהם ולשוטריהם, ולאשר ישרו בעיניהם. אז ענה פראי פירי די גינובא:  זה אמת הוא, שאין הכתוב אומר אלא שלא יפסק לגמרי, אבל יכול להיות בו שביתה באגר בלע"ז. אמרתי למלך:  הנה פראי פירי פסק הדין כדברי. אמר פראי פירי:  אני לא פסקתי דין, כי שבעים שנה של בבל זמן מועט הוא. ורבים אשר זכרו הבית הראשון, כמו שכתוב בספר עזרא, וזה יקרא בטול, הוא באגר בלע"ז. אבל (עתה) שעמדתם אלף שנה ויותר הסרה גמורה היא. אמרתי:  עתה אתה מתנחם כי אין הסרה בדבר החוזר, ואין הפרש בדברי הנביא בין רב למעט. ועוד כי הזמנים שהזכרתי זמנים רבים הם. ועוד כי יעקב (אבינו) ע"ה לא הבטיח ליהודה שיהיה לו שבט ומחוקק על שבטו בלבד אבל מלכות כל ישראל נתן לו, כדכתיב יהודה אתה יודוך אחיך. וכתיב כי יהודה גבר באחיו ולנגיד ממנו. והנה נתבטל מלכות כל [שבטי] ישראל (ממנו) משמת שלמה, כדכתיב לא היה אחרי בית דוד זולתי שבט יהודה לבדו. אם כן דבר ברור הוא שלא אמר הנביא אלא שלא תסור לגמרי. והאמת הוא כי בזמן הגלות אינו נקרא לא הסרה ולא ביטול כלל, לפי שאינו מצד יהודה אלא מצד העם, כי לא הבטיח הנביא את יהודה שלא ילכו ישראל בגלות לעולם בעבור שיהיה הוא מלך עליהם בכל זמן.  המדרש על הערבי שאמר נולד המשיח חזר פראי פול וטען כי בתלמוד אמרו שכבר בא המשיח, והביא אותה הגדה שבמדרש איכה בההוא גברא דהוא (רדי) וגעת תורתיה.  עבר חד ערבי ואמר ליה, בר יהודאי בר יהודאי, שרי תורתך שרי פדנך שרי קנקנך, דאיתחרב בית המקדש.  שרא תורתיה שרא פדניה שרא קנקניה.  געת זמן תנינית.  אמר ליה, אסור תורתך אסור פדנך אסור קנקנך, דאיתיליד משיחכון. ואען ואומר:  איני מאמין בהגדה זו [כלל] אבל ראיה היא לדברי. אז זעק אותו האיש (ואמר):  ראו שהוא מכחיש בספרים שלהם. אמרתי:  באמת שאיני מאמין שנולד המשיח ביום החורבן, וההגדה הזאת או שאינה אמת או שיש לה פירוש אחר מסתרי החכמים. אבל אקבל אותה כפשטה כאשר אמרת, כי ראיה היא לי. הנה היא אומרת כי ביום החורבן אחרי שנחרב (הבית) בו ביום נולד המשיח. אם כן אין ישו משיח כאשר אמרתם, שהוא קודם החורבן נולד ונהרג, ולידתו קרוב למאתיים שנה קודם החורבן לפי האמת, ולפי חשבוניכם ע"ג שנה. אז נשתתק האיש. ענה מאישטרי גילים, השופט אשר למלך, (ואמר):  אין עתה הויכוח בישו, אבל השאלה היא אם בא המשיח אם לא. ואתה אמרת שלא בא, והספר הזה שלכם אומר שבא. אמרתי לו:  אתה בוחר כמנהגכם לענות במרמה בדינין, ועל כל פנים אענה אתכם בכאן, לא אמרו חכמים שבא, אבל [אמרו] שנולד, כי היום שנולד משה רבינו ע"ה לא בא ולא היה גואל, אבל כשבא לפרעה במצוותו של הקב"ה ואמר לו כה אמר ה' שלח עמי וכו', אז בא. וכן המשיח כשיבוא לאפיפיור ויאמר לו במצוות הא-לוהים שלח עמי, אז יהיה בא. ועד היום לא בא, וגם איננו משיח כלל. כי דוד המלך ביום שנולד לא היה [מלך ולא] משיח, אבל כשמשחו שמואל היה משיח. וביום שימשח אליהו למשיח במצוות הא-ל, יקרא משיח. וביום שיבוא אחרי כן לאפיפיור לגאול אותנו אז יקרא [גואל] בא.  פרשת "הנה ישכיל עבדי" ומדרשים טען אותו האיש:  הנה פרשת הנה ישכיל עבדי מספרת עניין מיתת המשיח ובואו ביד ונתנו אותו עם הרשעים כאשר היה בישו.אתה מאמין שתדבר אותה פרשה במשיח? אמרתי לו: כפי המשמעות האמיתי אינה מדברת אלא בעם ישראל בכללם, שכך קורין אותם הנביאים תדיר, ישראל עבדי, יעקב עבדי. אמר פראי פול:  ואני אראה מדברי החכמים שלכם שהיא מדברת במשיח. אמרתי לו:  ואמת הוא כי רבותינו ז"ל בספרי ההגדות דורשים אותו על משיח, אבל לא אמרו מעולם שיהרג ביד שונאיו. כי לא תמצא לעולם בשום ספר מספרי ישראל לא בתלמוד ולא בהגדות שיהרג משיח בן דוד לעולם, ולא שימסר ביד שונאיו ולא שיקבר בין הרשעים, כי אפילו המשיח שעשיתם לכם לא נקבר. ואני אפרש (לכם) הפרשה אם תירצו בפירוש טוב ומבואר ואין שם כלל שיהרג כאשר היה במשיחכם. ולא רצו לשמוע. חזר אותו האיש ואמר כי בתלמוד מפורש שרבי יהושע בן לוי שאל לאליהו מתי יבוא המשיח, והוא ענה אותו: שאל למשיח עצמו.  (אמר) והיכן הוא.  (אמר) בפתח דרומה בין החולים.  הלך שם ומצאו. ושאל לו כו'.  אם כן כבר בא, והוא ברומה, (והוא ישו המושל ברומה). עניתי לו:  והלא מפורש מכאן שלא בא, שהרי שאל לאליהו מתי יבוא. וכן שאל אליו בעצמו מתי אתי מר. אם כן לא בא עדיין. אבל נולד כפי פשוטי אלו ההגדות, ואיני מאמין בכך.  אז ענה אדוננו המלך:  שאם נולד ביום חורבן בית המקדש שיש יותר מאלף שנים ולא בא עדיין, איך יבוא, (כי) אין בטבע האדם שיחיה אלף שנים. אמרתי לו:  כבר היו התנאים שלא אתווכח עמך ולא תענה בויכוח. אבל כבר היו בראשונים אדם ומתושלח קרוב לאלף שנים, ואליהו וחנוך יותר מכאן, כי החיים לא-ל. אמר:  ואנה הוא היום? אמרתי:  אין זה מצרכי הויכוח ולא אענה לך. ואולי תמצאנו בשערי טוליטולה, אם תשלח שם איש אחד מהרצים שלך, אמרתי כמהתל (בו). אז עמדו משם, ונתן המלך זמן לחזור לויכוח ביום השני הבא.

היום השני

ביום ההוא הלך המלך לקלישטרויש אשר בעיר ונתקבצו שם כל אנשי העיר, גויים ויהודים. והיו שם ההגמון וכל הגלחים וחכמי הצעירים והדורשים, וקם אותו האיש לדבר. אמרתי לאדוננו המלך:  אדוני, שמעני. ויאמר לי:  ידבר הוא תחילה כי הוא התובע. אמרתי:  הניחוני לברר דעתי בעניין המשיח, ואז יוכל להשיב על ברור.  על האגדות קמתי ואומר:  שמעו עמים כולם. פראי פול שאלני אם כבר בא המשיח שדברו בו הנביאים, ואמרתי שלא בא. והביא ספר אגדה שאמר בו כי ביום שחרב בית המקדש בו ביום נולד. ואמרתי אני שאיני מאמין בזה. (דעו כי) אנחנו יש לנו שלושה מינין של ספרים,  האחד הוא הבב"ליה, וכולנו מאמינים בו אמונה שלמה. והשני הוא נקרא תלמוד, והוא פירוש למצוות התורה, כי בתורה יש תרי"ג מצוות ואין בה אחת שלא נתפרשה בתלמוד, ואנחנו מאמינים בו בפירוש המצות. עוד יש לנו ספר שלישי הנקרא מדרש, רוצה לומר שרמ"וניש. כמו שאם יעמוד ההגמון ויעשה שרמון (אחד), ואחד מן השומעים היה טוב בעיניו וכתבו. וזה הספר מי שיאמין בו טוב, ומי שלא יאמין בו לא יזיק. ויש לנו חכמים שכתבו שהמשיח לא יולד עד קרוב לזמן הקץ שיבוא להוציאנו מן הגלות. על כן איני מאמין בזה הספר במה שאמר שנולד מיום החורבן. ועוד אנו קורין אותו ספר הגדה, רוצה לומר ראסיונאמינטו, רוצה לומר שאינן אלא דברים שאדם מגיד לחבירו. אבל אני מקבל אותה הגדה כפשוטה כמו שאתם חפצים בה, מפני שהיא ראיה מפורשת שאין ישו שלכם משיח כאשר אמרתי לכם, שהוא לא נולד באותו היום. אבל כבר עבר כל עניינו מזמן מרובה. ואתה אדוננו המלך שאלת והקשית לי יפה מהם, שאין במנהג האדם לחיות אלף שנה. ועכשיו אברר לך תשובה לשאלתך. הנה אדם הראשון חיה אלף שנה פחות ע' שנה. (והנה מפורש בכתוב כי בעוונו מת, ואילו לא חטא חיה) יותר ויותר או לעולם. והגויים והיהודים כולנו מודים שחטאו ועונשו של אדם הראשון יתבטל לימות המשיח. אם כן (אחר שיבוא המשיח יהיה בטל מכולנו, אבל במשיח עצמו בטל הוא לגמרי, אם כן) ראוי הוא המשיח לחיות אלף ואלפים (שנה) או לעולם. וכן המזמור אומר חיים שאל ממך וגו', וזה מבואר.  מקום המשיח עוד שאלת אדוננו המלך, אנה הוא עומד, מפורש הוא בכתוב, כי אדם הראשון מעמדו היה בגן עדן שבארץ, ובחטאו נאמר וישלחהו ה' א-להים מגן עדן. אם כן זה שהוא פטור מעונשו של אדם עומד שם בגן עדן, וכן אמרו חכמים בספר ההגדות שהזכרתי. אמר המלך:  והלא אמרתם באותה הגדה כי הוא ברומה. אמרתי לו:  לא (אמרתי שמעמדו ברומה) אלא שנראה ברומה אי זה יום, כי הגיד אליהו לאותו חכם שימצאנו שם באותו היום, ונראה שם, והיה ראותו שם מפני טעם מוזכר בהגדות, ואיני רוצה להגידו בפני עמים רבים כאלה. והיה העניין שלא רציתי לומר להם מה שאומר בהגדה שהמשיח יעמוד ברומה עד שיחריב אותה, כמו שמצינו במשה רבינו ע"ה שנתגדל בביתו של פרעה עד שנפרע ממנו והטביע כל עמו בים. וכמו שנאמר בחירם מלך צור, ואוציא אש מתוכך היא אכלתך. וזהו שאמר ישעיה, שם ירעה עגל ושם ירבץ וכלה ספיחיה. ובפרקי היכלות אמר, עד שיאמר אדם לחברו הילך רומי וכל מה שבתוכה בפרוטה ויאמר אינה מתבקשת לי. וכל זה אמרתי למלך בינו לביני. שאלתי (ואמרתי עוד):  האתם מודים לדברי שחטאו של אדם בטל בזמן המשיח. ענה אדוננו המלך וגם פראי פול:  כן. אבל לא כאשר אתה סבור, כי העניין הוא שהיו כולם נכנסים בגיהנום בעבור אותו העונש, ובימי המשיח ישו נתבטל שהוציאם משם. ואען ואומר:  אומרים בארצנו, הרוצה לכזב ירחיק עדיו. והרבה עונשים כתובים באדם וחוה, ארורה האדמה בעבורך, וקוץ ודרדר תצמיח לך, בזיעת אפיך, כי עפר אתה, וכן באישה, בעצב תלדי בנים. והכל קיים גם היום, וכל הנראה ונרגש לא נתכפר בזמן משיחכם. אבל גיהנום שאינו כתוב בו אתם אומרים שנתכפר, בעבור שאין אדם יכול להכחיש אתכם. שלחו מכם אחד ויבוא ויגיד. ועוד, חלילה לאל, שאין עונש גיהנם לצדיקים בשביל חטא אדם הראשון אביהם, כי נפשי קרובה לנפש אבי כמו לנפש פרעה בשווה, ומפני חטאו של פרעה לא תכנס נפשי בגיהנום. אבל העונשים היו בגוף לפי שגופי מאבי ומאמי, וכאשר נגזר על שניהם והיו בני מות, היו תולדותיהם לעולם בני מות בטבע. עמד אותו האיש ואמר:  עוד אביא ראיה שכבר עבר זמן המשיח. אמרתי אני:  אדוני המלך, שמעני [מעט]. אין הדין והאמת והמשפט שלנו עיקרו במשיח, כי אתה שווה לי יותר ממשיח.אתה מלך והוא מלך. אתה מלך גוי, והוא מלך ישראל, כי משיח אינו אלא מלך בשר ודם כמוך. וכשאני עובד את בוראי ברשותך בגלות ובעינוי ושעבוד, חרפת העמים, אשר יחרפונו תמיד, שכרי מרובה, (כי) אני עושה עולה לא-להים מגופי, ובזה אזכה לחיי העולם הבא יותר ויותר. אבל כשיהיה מלך ישראל מתורתי מושל בכל העמים, ועל כורחי יש לי לעמוד בתורת היהודים, אין שכרי מרובה כל כך. אבל עיקר הדין והמחלוקת שבין היהודים ובין הנוצרים הוא במה שאתם אומרים בעיקר הא-לוהות דבר מר מאוד. ואתה אדוננו המלך נוצרי בן נוצרי [ובן נוצרית] ושמעת כל ימיך גלחים [צעירים ודורשים מדברים מלידת ישו] ומלאו מוחך ומוח עצמותיך מדבר הזה ושב אצלך מתוך אותו הרגילות. אבל הדבר אשר את מאמינים, והוא עיקר אמונתכם, לא יקבל אותו השכל, והטבע אינו נותן, והנביאים מעולם לא אמרו כן, גם הפלא אינו יכול להתפשט בדבר ההוא, כאשר אבאר בראיות גמורות במקומו ובשעתו, שיהיה בורא השמים והארץ [וכל אשר בם] חוזר [עובר] בבטן יהודית אחת ויגדל בו ז' חודשים ויולד קטן, ואחר כך יגדל ואחר כך יימסר ביד שונאיו וישפטוהו משפט מות וימיתוהו, ואחר כך תאמרו שחיה וחזר למקומו הראשון.לא יסבול דעת יהודי ושום אדם. ולחינם והבל תדברו דבריכם, כי זה הוא עיקר מחלוקתנו. אבל נדבר גם מן המשיח כאשר הוא רצונכם. אמר פראי פול:  ותאמין שבא? אמרתי:  לא. אבל אני מאמין ויודע שלא בא, ולא היה אדם מעולם שאמר ולא שיאמרו עליו שהוא משיח זולתי ישו, ואי אפשר לי (להאמין) במשיחותו.. שהנביא אומר במשיח ומשלו מים עד ים ומנהר עד אפסי ארץ, והוא לא היה לו ממשלה, אבל בחייו היה נרדף מאויביו ומתחבא מפניהם, ולבסוף נפל בידם ולא היה יכול להציל עצמו, איך יושיע כל ישראל, ואף (כי) אחרי מותו לא היה לו ממשלה, כי ממשלת רומה אינה בעבורו. אבל קודם שהאמינו בו הייתה עיר רומא מושלת ברוב העולם, ולאחר שבאו באמונתו הפסידו ממשלות רבות. ועתה עובדי מוחמד יש להם ממשלה יותר מהם. וכן הנביא אומר שבזמן המשיח לא ילמדו עוד איש את רעהו ואיש את אחיו לאמר דעו את ה' כי כולם ידעו אותי וכו'. ואומר כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים. ואומר וכתתו חרבותם וכו' ולא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה. ומימי ישו ועד הנה כל העולם מלא חמס ושוד, והנוצרים שופכים דמים יותר משאר האומות, והם גם כן מגלי עריות, וכמה יהיה קשה לך, אדוני המלך, ולפרשיך [אלה] אם לא ילמדו עוד מלחמה. ועוד אמר הנביא במשיח והכה ארץ בשבט פיו. ופרשו בספר ההגדה אשר ביד פראי פול:

אומרים למלך המשיח מדינה פלונית מרדה בכך, אומר יבוא הגובאי ויחריב אותה, אמרו לו אפרכיה (פלונית) מרדה בך, אומר יבוא עורב ויכלה אותה.

ולא היה זה בישו. ואתם עבדיו, טוב לכם סוסים מזוינין, ולפעמים כל זה איננו שווה לכם. ועוד אביא לכם ראיות הרבה מדברי הנביאים. צעק אותו האיש ואמר:  כן דרכו לעולם לעשות אריכות דברים, ואני יש לי לשאול. אמר לי המלך:  שתוק, כי הוא השואל, (ושתקתי).