מעשה דאותו ואת בנו
Ma’aseh Deoto ve’et Benó.
La obra de su certeza y
su engendró.
Versión conservada
Por Shamuel Krauss del año 1902
tras dos ejemplares del Toledot Yeshu, que fueron publicados con losCodex Wienener Codex V, titulado: Ma'aseh de 'oto-ve-et Beno, que viene después de Krauss desde mediados del siglo 18 de Italia, y el manuscrito Adler del Yemen (A) con el titulo: Ma'aseh al-Yeshu Ha-Notzri.
Esta versión ofrece, además, tradiciones adicionales. La versión más corta A y tiene un estilo más propio a la crónica.
Traducido por primera vez al español
por
Editorial Oraj HaEmet
אורח האמת
[פרק
א]
❃
בבית שני בימי טבריאנוס קיסר ובימי הורודוס השני מלך ישראל אשר הרשיע לעשות כנראה ביוסיפון בימים ההם נמצא איש מזרע בית דוד ושמו יוסף פנדריא והיה אליו אשה ושמה מרים והאיש ההוא ירא ה׳ והיה תלמיד ר׳ שמעון בן שטח והיה שכנו של יוסף הנזכר רשע אחד ושמו יוחנן הרשע עבריין נואף ומרים היתה אשה יפת תאר ונתן יוחנן הרשע את עיניו בזאת האשה לשכב עמה וכן היה תמיד רודף אחרי הצנועה שלא תרגיש בדבר וכן היה הענין בחדש ניסן ביציאת חג הפסח במוצאי שבת בחצי הלילה לפי שקם יוסף הנזכר והלך לבית המדרש מה עשה זה הרשע השכים את עצמו ועמד סמוך לפתח הבית ואחר צאת יוסף הנזכר נכנס הרשע בבית ומצא מרים שוכבת ונבדלת מבעלה שהיתה בנדתה קם זה הרשע ושכב עמה והיתה צועקת במשיכה וחשבה שהוא בעלה ואומרת אדוני הלא ידעת שאני בנדתי וטמאה אני סוד מעלי ואל תעש נבלה הזאת ואל תכעיס ה׳ סוף הרשע שכב עמה ונתעברה ממנו והלך הרשע לדרכו וחזר ורצה לשנות הענין בעבירה ותאמר לו מרים רשע אין אתה מתבייש מהשי״ת ומתורתו הקדושה ולא די לך שבאת עמי פעם אחד ועתה הנך חוזר פעם אחרת והעניה חושבת לדבר עם בעלה יוסף והרשע הלך לדרכו חוץ מהבית והאשה מצירה ובוכה ומכה על פניה מכות גדולות ובעלות השחר בא יוסף הנזכר לביתו ומצא זונתו בוכה ומקוננת ומכה על פניה ואמר לה בעלה מה לך ומי עשה לך הרעה הואת ותאמר לו אוי נא לנו ואוי אמי שילדתני ואוי לך שעברת עבירה חמורה הזאת להיותך יודע כי נידה אנכי ובאת עלי הלילה הזאת ב׳ פעמים בלתי יראת ה׳ כאחד מעמי הארצות הרשעים הנמורים מה לך ליום הדין ומה לך לעשות דבר שלא עשית מימיך כי מנהנך לא היה כן מה הוא השגעון שבא לך בלילה הזה לבא עלי ב׳ פעמים ענה יוסף בעלה ואמר לה מה לך שוטיה כי לא באתי עליך לא פעם ולא פעמים שמא ראית חלום והרהרת שאני הוא שתוקי ואל תדבר עוד בדבר הזה ויוסף הנזכר הבין הדבר הרע הזה שאירע לה והבין ששכנו עשה הדבר הזה וידאג ויאמר בלבו מה יעשה ועלה בדעתו להניחה והלך ביום ההוא לפני ר׳ שמעון בן שטח רבו ויגד לו את כל אשר קרהו עם אשתו והאיך חושב על יוחנן הרשע שעשה המעשה הזה א״ל ר׳ שמעון רבו בני יודע אני שאין לך עדות בדבר שתוק ושמא יצא הרשע פעם אחרת והזהר עליו בעדים וכתוב היום לזכרון וכן עשה יוסף והשטן בלבל דעתו של הרשע ולא חזר עוד אמר יוסף אם אעמוד פה יהיה לי לבושה ולחרפה כי יוכל להיות שנתעברה ויודע הדבר בהיותה אצלי ועקרה היא ולא ילדה זמן הרבה ואהיה לבוז ולחרפה ואז המות יותר טוב לי ועוד נאסרה עלי מכאן ולהלאה מה עשה יוסף דבר יום א׳ עם רבו כל מה שבלבו לעשות ואמר רוצה אני ללכת לבבל ולעמוד שם כל הימים ויאמר לו רבי בני לך לשלום וילך יוסף לבבל.
❃
בבית שני בימי טבריאנוס קיסר ובימי הורודוס השני מלך ישראל אשר הרשיע לעשות כנראה ביוסיפון בימים ההם נמצא איש מזרע בית דוד ושמו יוסף פנדריא והיה אליו אשה ושמה מרים והאיש ההוא ירא ה׳ והיה תלמיד ר׳ שמעון בן שטח והיה שכנו של יוסף הנזכר רשע אחד ושמו יוחנן הרשע עבריין נואף ומרים היתה אשה יפת תאר ונתן יוחנן הרשע את עיניו בזאת האשה לשכב עמה וכן היה תמיד רודף אחרי הצנועה שלא תרגיש בדבר וכן היה הענין בחדש ניסן ביציאת חג הפסח במוצאי שבת בחצי הלילה לפי שקם יוסף הנזכר והלך לבית המדרש מה עשה זה הרשע השכים את עצמו ועמד סמוך לפתח הבית ואחר צאת יוסף הנזכר נכנס הרשע בבית ומצא מרים שוכבת ונבדלת מבעלה שהיתה בנדתה קם זה הרשע ושכב עמה והיתה צועקת במשיכה וחשבה שהוא בעלה ואומרת אדוני הלא ידעת שאני בנדתי וטמאה אני סוד מעלי ואל תעש נבלה הזאת ואל תכעיס ה׳ סוף הרשע שכב עמה ונתעברה ממנו והלך הרשע לדרכו וחזר ורצה לשנות הענין בעבירה ותאמר לו מרים רשע אין אתה מתבייש מהשי״ת ומתורתו הקדושה ולא די לך שבאת עמי פעם אחד ועתה הנך חוזר פעם אחרת והעניה חושבת לדבר עם בעלה יוסף והרשע הלך לדרכו חוץ מהבית והאשה מצירה ובוכה ומכה על פניה מכות גדולות ובעלות השחר בא יוסף הנזכר לביתו ומצא זונתו בוכה ומקוננת ומכה על פניה ואמר לה בעלה מה לך ומי עשה לך הרעה הואת ותאמר לו אוי נא לנו ואוי אמי שילדתני ואוי לך שעברת עבירה חמורה הזאת להיותך יודע כי נידה אנכי ובאת עלי הלילה הזאת ב׳ פעמים בלתי יראת ה׳ כאחד מעמי הארצות הרשעים הנמורים מה לך ליום הדין ומה לך לעשות דבר שלא עשית מימיך כי מנהנך לא היה כן מה הוא השגעון שבא לך בלילה הזה לבא עלי ב׳ פעמים ענה יוסף בעלה ואמר לה מה לך שוטיה כי לא באתי עליך לא פעם ולא פעמים שמא ראית חלום והרהרת שאני הוא שתוקי ואל תדבר עוד בדבר הזה ויוסף הנזכר הבין הדבר הרע הזה שאירע לה והבין ששכנו עשה הדבר הזה וידאג ויאמר בלבו מה יעשה ועלה בדעתו להניחה והלך ביום ההוא לפני ר׳ שמעון בן שטח רבו ויגד לו את כל אשר קרהו עם אשתו והאיך חושב על יוחנן הרשע שעשה המעשה הזה א״ל ר׳ שמעון רבו בני יודע אני שאין לך עדות בדבר שתוק ושמא יצא הרשע פעם אחרת והזהר עליו בעדים וכתוב היום לזכרון וכן עשה יוסף והשטן בלבל דעתו של הרשע ולא חזר עוד אמר יוסף אם אעמוד פה יהיה לי לבושה ולחרפה כי יוכל להיות שנתעברה ויודע הדבר בהיותה אצלי ועקרה היא ולא ילדה זמן הרבה ואהיה לבוז ולחרפה ואז המות יותר טוב לי ועוד נאסרה עלי מכאן ולהלאה מה עשה יוסף דבר יום א׳ עם רבו כל מה שבלבו לעשות ואמר רוצה אני ללכת לבבל ולעמוד שם כל הימים ויאמר לו רבי בני לך לשלום וילך יוסף לבבל.
Capítulo 1.
[1] En día del Beit Shení (Segundo Templo) en los días de Tibrinus (Tiberio) Cesar y de Herodes II rey de Israel que al
parecer fue condenado aparentemente en los días de Yosipon, que de ellos surgió de la descendencia un hombre de la
Casa de David, llamado Yosef Pandira.
[2] Y su mujer era
llamada Miriam (María) y era una
temerosa del Etern-o.
[3] Y sucedió que Yosef
acudió con R’ Shimón ben Shetaj, [para recordar un infortunio suceso]
recordando que él tenía como vecino a Yosef quien era un referido rasha (maligno) y cuyo nombre era Yojanan HaRasha (Juan el Malvado) quien
era un delincuente adultero.
[4] Y Miriam era una
mujer hermosa (como Esther), y Yojanan HaRasha le llamo la atención que
la mujer se pudiera acostar con ella.
[5] Y siempre estaba
persiguiéndola (con la mirada) de forma deshonesta, que no sintió en cuanto el
asunto que en el mes de Nisan en la noche de Pesaj (Pascua judía) y al
finalizar Shabat, a la media noche se levantó Yosef.
[6] Y (Yosef) se fue a
estudiar al Beit-HaMidrash (Casa de
Estudios), con lo que hizo el rasha que
se levantó y se puso de pie junto a la entrada de puesta de la casa.
[7] Y luego entró Yosef,
quien mencionó que entro el rasha en
la casa encontrando a María quien estaba acostada.
[8] Y [para ella se le
hizo] distinto de su marido [por su comportamiento], [debido que ella estaba] nidah (impura / menstruante) la despertó
el rasha y se acostó con ella.
[9] Y ella lloraba
(porqué él la violaba) y ella pensó que en la atracción (rara de este) se trataba de su marido.
[10] Y le dijo:
‘Mi
señor ¿Por qué no sabéis que yo estoy menstruada e impura, es un secreto mío, y
no haced abominación conmigo.’
[11] Y para que no os
enfadéis, el Etern-o, puso fin al rasha al
que coloco con él, y ella quedo preñada de él.
[12] Y se fue el rasha por su camino y de nuevo quería
cambiar el caso del delito.
[13] Y le dijo a Miriam:
‘Del
al hecho debéis de avergonzarte, pues el Santo Bendito Sea, y en su Torah
Sagrada no ha sido suficiente para haberme venido conmigo ahora.
[14] Y ahora usted,
regreso otra vez para hablar y pensaba sobre el pobre marido Yosef (José).
[15] Y el rasha se fue fuera del hogar.
[16] Y la mujer se excusó
y llorando y golpeándose su cara con grandes golpes.
[17] Y llegó en el alba
Yosef, quien se allego a su casa, y encontró a la puta (de María) llorando.
[18] Y gimiendo y
golpeando su cara y ella le dijo a su marido lo que de ella había pasado sobre
el mal que le había acontecido.
[19] Y le dijo:
‘Ay, ahora, tenemos, y ¡ay de mí! Que
nuestro hijo, Ay de ti que habéis pasado por un delito grave que si usted sabía
que yo estoy menstruada.’
[20]
Y tú habéis venido a mi esta noche dos
veces sin el temor del Etern-o, que tanto hacen los delos pueblos malvados como
tigres que hacen en el día del juicio (a sus presas.)
[21]
¿Y por qué nunca habéis hecho esto sobre
mí como es vuestra costumbre? No era así ¿qué locura fue que hicisteis viniendo
a ti en esta noche a la siguiente sobre mí dos ocasiones?
[22] A lo que Yosef
respondió y le dijo:
¿Qué locura habéis hecho? Porque no
he venido sobre usted, no he venido seguidamente y no la he visitado ninguna
ocasión, tal vez usted ha tenido un sueño.
[23] Y pensé que yo era shtuki (alguien quien no sabe quién es el padre de su hijo) y no
hablé sobre esto.
[24] Y Yosef recordó, que
se había dado cuenta del mal le había acontecido a ella.
[25] Y se dio cuenta de
que su vecino hizo esta vileza y tuvo cuidado y dijo en su corazón: ¿Qué haré?
[26] Y se le ocurrió
poner [el caso] y fue un día ante R’ Shimón ben Shetaj su rabino.
[27] Y le dijo todo lo que le paso con su esposa,
así como de su forma de pensar sobre Yojanan HaRasha quien realizo este acto.
[28] Entonces, le dijo a R’ Shimon:
Rabí, de mi hijo se, que yo no tengo
la evidencia, por lo que soy shtuky, tal
vez fue el malvado de aquel otro.
[29] Y tuvo cuidado en
los testigos y escribió en el Día de la Conmemoración (de tal suceso).
[30] Y así hizo Yosef y
el Satán que confundió su mente de maldad y nunca regreso Yosef, quien le dijo:
Si
me quedo aquí, será mi vergüenza.
[31] Y la desgracia que
podría ser de él se preño, y supo que aquel ser era probablemente suyo.
[32] Y después ella fue
estéril, y por mucho tiempo no engendró y así cayó en desgracia.
[33] Y entonces [ella
dijo]: la muerte será lo mejor para mí y además a otros se prohibió.
[34] Y así ¿qué fue lo
que hizo Yosef? Un día discutió con su rabino sobre todo lo que pasaba en su
corazón.
[35] Y dije: ‘Quiero ir a Bavel (Babilonia) y estar allí
todos los días’ Y le dijo su rabino: ‘Mi
hijo, vete en paz’; y se fue Yosef a Babilonia.
פרק
ב
❃
לקץ הימים יצא קול בעיר כי מרים אשת יוסף מעוברת וכן היה הדבר כי ילדה מרים בן ותקרא שמו יהושע על שם דודו אח אמו וימולו אותו בשמנה ימים ומרים חושבת לעולם שהוא בן בעלה יוסף ויוחנן הרשע גילה הדבר ואמר לכל העולם הנער הזה בני הוא כי כך וכך היה המעשה וכך עשיתי אותו עם מרים באיסור אשת איש ובאיסור נדתה וכל העם היו מרננים במעשה הזה והיא לא יודעת דבר מן המעשים האלה וכשנתגדל הנער שמה אותו בבית המדרש ללמוד התורה והממזר הזה פקח והיה לומד ביום א׳ מה שלא היה לומד אחר בכל השנה ועל כן אמרו רז״ל ממזרים פקחים הם וכ״ש זה שהיה ממזר ובן הנידה ויוסף בעלה של מרים היה בבבל רחוק מירושלים שני חדשים ולעולם לא שאל בעבורה ולא הודיע לשום אדם ענינו ולשם עמד כל הימים והוא היה מדבר בחכמה כל כך שלא היה חושב לכלום לרבו ולא לחכמי ישראל.
❃
לקץ הימים יצא קול בעיר כי מרים אשת יוסף מעוברת וכן היה הדבר כי ילדה מרים בן ותקרא שמו יהושע על שם דודו אח אמו וימולו אותו בשמנה ימים ומרים חושבת לעולם שהוא בן בעלה יוסף ויוחנן הרשע גילה הדבר ואמר לכל העולם הנער הזה בני הוא כי כך וכך היה המעשה וכך עשיתי אותו עם מרים באיסור אשת איש ובאיסור נדתה וכל העם היו מרננים במעשה הזה והיא לא יודעת דבר מן המעשים האלה וכשנתגדל הנער שמה אותו בבית המדרש ללמוד התורה והממזר הזה פקח והיה לומד ביום א׳ מה שלא היה לומד אחר בכל השנה ועל כן אמרו רז״ל ממזרים פקחים הם וכ״ש זה שהיה ממזר ובן הנידה ויוסף בעלה של מרים היה בבבל רחוק מירושלים שני חדשים ולעולם לא שאל בעבורה ולא הודיע לשום אדם ענינו ולשם עמד כל הימים והוא היה מדבר בחכמה כל כך שלא היה חושב לכלום לרבו ולא לחכמי ישראל.
Capítulo
2
[1] Una vez transcurrido el tiempo se rumoreaba en la
ciudad, porque Miriam la mujer de Yosef (Pandira) estaba preñada (de otro
hombre).
[2] Y fue que Miriam dio a luz a un niño, y llamó su
nombre Yehoshua, porque así se
llamaba el primo hermano de la madre.
[3] Y lo circuncidaron a los ocho días, para aquellos
que siempre pensaban que él era hijo de su esposo Yosef.
[4] Y Yojanan
HaRasha lo encontró y le dijo a todo
el mundo (población) que el muchacho este era su hijo, que había tomado [a
su madre por la fuerza].
[5] [Diciendo:]
Esto es lo que pasó, y
así hice con la esposa de otro hombre, Miriam en quien es prohibida como esposa [para
otro hombre].
[6] Y ella estaba prohibida porque
era nidah (Ver. Viacrá 15:24) para todo el pueblo (de Israel),
Todas las personas murmuraban y la única que no sabía
nada era ella.
[7] Y cuando creció el muchacho, (ella) lo puso en el Beit HaMidrash (academia rabínica) para
estudiar Torah.
[8] Y (un día) se le investigo al mamzer (bastardo) en un día estudiaba que no estudio después de
todo un año, (el cual estaba cerrado para estudiar).
[9] Y por lo tanto dijeron los nuestros rabinos de bendita memoria, dijeron que los mamzerim (bastardos) se les inspecciona,
tanto más, que para este mamzer e hijo de nidah (menstruada).
[10] Y Yosef, marido de Miriam, estaba en Babilonia,
quien viajo por dos meses lejos de Yerushalaim
(Jerusalem).
[11] Y no le informó a ninguna persona, de sus
circunstancias.
[12] Y allí estaba todo el día y él estaba hablando
tan sabiamente que no creyó nada de lo
que su rabino y no les creyó a los Jajme-Israel
(sabios de Israel), [de lo que pasaba con Yeshu).
פרק
ג
❃
לקץ שלשים שנה היה ר׳ שמעון בן שטח בשוק ושני חכמים עמו זמנהג תלמידי חכמים כשרים כשהיו עוברים לפניהם התלמידים היו כורעים ומשתחוים לפניהם ומכסים פניהם מפני כבוד רבם וזה יהושע הממזר עבר לפני ר׳ שמעון ולפני החכמים בקומה זקופה כאיש נבל בליעל והיה הולך למדרש הגדול שבטבריה ואחר שעבר זה הממזר מפניהם אמר א׳ מן החכמים זהו ממזר אמר השני ממזר הוא ובן הנידה והממזר הלך לדרכו וכמו שעשה ביום הזה כן עשה ביום [השני] וכמו כן אמרו החכמים עליו ממזר הוא אח״כ הלך רבו למדרשו והיה לומד לתלמידיו במסכת נזיקין ויבא הממזר בבית המדרש והתחיל להורות הלכה לתלמידים ענה א׳ ואמר לו לא כן למדת כל המורה הלכה לפני רבו חייב מיתה והנך מורה הלכה לפני רבך כאיש ממזר ובר נידה ענה הרשע בעזות פנים אתם הרשעים ילידי שקר בני זנונים שאתם רואים ספר ואיניכם יודעים מימין ומשמאל ולא מי הוא הרב או התלמיד ולא מי הוא צדיק או רשע ולא מי הוא חכם או עם הארץ ואם יש בכם דעת תאמרו לי מי היה יותר חכם ממשה או יתרו אם תאמרו לי משה אתם אומרים עדות שקר כי משה למד מיתרו דרך ועיצה טובה ואם תאמרו יתרו היה חכם ממשה נתבטלה גדולתו של משה ונפסדה נבואתו שאמר עליו הכתוב בכל ב[י]תי נאמן הוא ולא קם נביא עוד בישראל כמשה פה אל פה אדבר בו כששמעו החכמים שכך אמר הממזר קמו כל החכמים ונקבצו יחד ויספרו להם המרד והכפירות שהיה אומר זה הממזר והסכימו כולם ואמרי חייבים אנחנו לחקור ולפשפש עליו מי הוא אביו או אמו ומה משפחתו ומה שמועתו באר היטב להוציא הדבר לאמתו.
❃
לקץ שלשים שנה היה ר׳ שמעון בן שטח בשוק ושני חכמים עמו זמנהג תלמידי חכמים כשרים כשהיו עוברים לפניהם התלמידים היו כורעים ומשתחוים לפניהם ומכסים פניהם מפני כבוד רבם וזה יהושע הממזר עבר לפני ר׳ שמעון ולפני החכמים בקומה זקופה כאיש נבל בליעל והיה הולך למדרש הגדול שבטבריה ואחר שעבר זה הממזר מפניהם אמר א׳ מן החכמים זהו ממזר אמר השני ממזר הוא ובן הנידה והממזר הלך לדרכו וכמו שעשה ביום הזה כן עשה ביום [השני] וכמו כן אמרו החכמים עליו ממזר הוא אח״כ הלך רבו למדרשו והיה לומד לתלמידיו במסכת נזיקין ויבא הממזר בבית המדרש והתחיל להורות הלכה לתלמידים ענה א׳ ואמר לו לא כן למדת כל המורה הלכה לפני רבו חייב מיתה והנך מורה הלכה לפני רבך כאיש ממזר ובר נידה ענה הרשע בעזות פנים אתם הרשעים ילידי שקר בני זנונים שאתם רואים ספר ואיניכם יודעים מימין ומשמאל ולא מי הוא הרב או התלמיד ולא מי הוא צדיק או רשע ולא מי הוא חכם או עם הארץ ואם יש בכם דעת תאמרו לי מי היה יותר חכם ממשה או יתרו אם תאמרו לי משה אתם אומרים עדות שקר כי משה למד מיתרו דרך ועיצה טובה ואם תאמרו יתרו היה חכם ממשה נתבטלה גדולתו של משה ונפסדה נבואתו שאמר עליו הכתוב בכל ב[י]תי נאמן הוא ולא קם נביא עוד בישראל כמשה פה אל פה אדבר בו כששמעו החכמים שכך אמר הממזר קמו כל החכמים ונקבצו יחד ויספרו להם המרד והכפירות שהיה אומר זה הממזר והסכימו כולם ואמרי חייבים אנחנו לחקור ולפשפש עליו מי הוא אביו או אמו ומה משפחתו ומה שמועתו באר היטב להוציא הדבר לאמתו.
Capítulo
3.
[1] Al terminar después
de treinta años fue con R’ Shimón ben-Shetaj al mercado y estaba con dos Jajamim (sabios).
[2] Era costumbre (minhag) de los discípulos de sabios (talmide-Jajamim) que cuando los
ministros pasan ante ellos, los talmidim se
postraban ante ellos (En símbolo de reverencia)
[3] Y se inclinaron ante
ellos, cubriéndose sus ojos ante el honor de sus rabinos.
[4] Y este Yehoshua HaMamzer (el bastardo) iba delante del
R’ Shimón y ante los Jajamim (sabios)
quien se elevó de forma erguida como un hombre villano despreciable (naval belial).
[5] Y se fue al Midrash HaGadol (la gran casa de
estudios) que estaba en Tiberias y después que cruzó este mamzer ante ellos (de forma irrespetuosa), dijo uno de los Jajamim:
‘Este es un mamzer’, el segundo (Jajam) dijo: ‘es un mamzer y un hijo de impureza menstrual’.
[6] Y entonces el mamzer se fue por su camino, y como hizo en ese día que así obró en
el día [segundo] y así dijeron los Jajamim
sobre él:
‘Él
un mamzer ’, y se fue con su rabino a su (Beit) HaMidrash.
[7] Y se fue a estudiar
con sus discípulos el tratado de Nezikin
(daños y otras legislaciones, que incluye 10 tratados del Talmud) y luego
vino el mamzer al Beit HaMidrash (Casa de Estudios).
[8] Y empezó a estudiar
la halajah (ley judía) a los
discípulos, que entonces uno respondió y le dijo:
‘¿No
es que habéis aprendido todo del Moreh (maestro) la halajah ante su rabino es
considerado como jiyev mitah (culpable de muerte)?’
[9] Y he aquí, que usted fue moreh (maestro) enseñando la halajah
ante su rabino, tal como haría un hombre mamzer e hijo de impureza; [10] Entonces les respondió el rasha (malvado) agudamente:
‘Vosotros malvados hijos de la mentira, hijos
de fornicaciones, he aquí vosotros ven el libro y no saben cuál es su izquierda
y su derecha y no saben quién es su rabino y quien es el discípulo, ni saben
distinguen entre quien es el justo y quien es el malvado, no saben quién es
sabio y quien es un am-ha’arretz (ignorante),
[11 ] y si tenéis en vosotros el conocimiento diciendo sobre mí, (les preguntó) ¿Quién era más gran sabio? ¿Mosheh o Yitró?
[12] Si me dicen que era Mosheh vosotros decís que su testimonio es falso, porque Mosheh aprendió de Yitro a través de un buen consejo;
[13] y si decís que Yitro, entonces significa que era más sabio que Moshe cuya grandeza de Moshe fue cancelada.’
[14] Y si la peligrosidad de su profecía es por ello que dice sobre sí en la Escritura:
[11 ] y si tenéis en vosotros el conocimiento diciendo sobre mí, (les preguntó) ¿Quién era más gran sabio? ¿Mosheh o Yitró?
[12] Si me dicen que era Mosheh vosotros decís que su testimonio es falso, porque Mosheh aprendió de Yitro a través de un buen consejo;
[13] y si decís que Yitro, entonces significa que era más sabio que Moshe cuya grandeza de Moshe fue cancelada.’
[14] Y si la peligrosidad de su profecía es por ello que dice sobre sí en la Escritura:
“En toda Mi casa él es confiable. Boca a
boca Yo le habló”
(Bemidbar / Números 12:7-8)
[15] Cuando oyeron los Jajamim que así dijo el mamzer, teniendo presente a TODOS LOS
JAJAMIM quienes estaban reunidos en unidad y contaron a ellos que él era un
rebelde y cuyas herejías (kefirot)
había dicho este mamzer.
[16] Y todos estuvieron
de acuerdo que él era culpable, que nosotros investigamos y lo escudriñamos
sobre quién era él, sobre quién era su padre o su madre y quien era su familia.
[17] Y sobre lo que
escuchamos sondeando bien para extraer la verdad sobre él.
פרק
ד
❃
ונגלה המעשה הזה לעיני העם והיו אומרים כך שמענו על אמו שזנתה תחת בעלה והולידה הרשע מן יוחנן הנואף ואישה מפני הבושה ברח ואין אנו יודעים ממנו דבר אז שלחו כל החכמים בעד אמו ותבא לפניהם וישאלו אותה מי את ובת מי את והיא אמרה ממשפחת דוד המלך אני ויאמרו לה מה שמך ותאמר מרים שמי ומי הוא בעלך ותאמר יוסף בן פנדריא אנה הוא אמרה בחו״ל שנים שנפרד ממני ולא ראיתיו עד הנה אמרו לה הנער הזה בן מי הוא אמרה בני הוא כי לקץ שלשה חדשים ונתעברתי ממנו יצא והלך לו ולא ראיתיו עוד אמרו החכמים לה מעידים על זה הנער שהוא ממזר ובר נידה אז זכר רבי שמעון בן שטח ואמר שמעוני אחי מה שאני רוצה לגלות אתכם על ענין זה וכך היה הדבר ואמר אמת דבריה כי ל׳ שנה הוא שבא לפני יוסף בעלה והיה הוא לומד לפני הלכה ויספר לי כי לילה א׳ קם ובא לבית המדרש והיה שכינו יוחנן הנואף וכשידע שיצא יוסף מביתו והלך לבית המדרש מיד הלך זה יוחנן ושכב עם זאת האשה פעם אחת ושתים והיא היתה בנידתה ולא ידעה שהיה יוחנן וחשבה שהיה בעלה יוסף וכשבא יוסף מבית המדרש ומצא אשתו מקוננת ובוכה ומכה על פניה ואומרת אוי לי ווי לי ושאל לה בעלה מרים למה תבכה ולמה ירע לבבך ותען ותאמר איך לא אבכה ולא אצעק ולא אהרוג את עצמי כי התעללת בי בהיות(ה)[י] טמאה בלילה הזאת פעמים כאיש כופר בעיקר ואז יוסף הנזכר (ש)הבין הענין כי יוחנן הרשע עשה זה המעשה כי שם עליה עינו שהיתה בעלת חן ויפה וראיתי רצון יוסף הנזכר שהיה בדעתו לילך לבבל ולברוח מפני הבושה והאיסור וכן עשה הלך ולא חזר עוד אמרה מרים רבותי כן היה הדבר וכן עבר המעשה ועד הנה לא ידעתי ולא נגלה לי הענין הזה ירא ה׳ וישפוט כי הוא יריב ריבי וידין דיני כי מעולם לא בהר[ה]ור ולא במחשבה עלה על לבי לעשות עבירה כזאת ונחשבתי להיות נקיה ועתה נמצאתי טמאה ובעלי נפטר ובני ממזר אוי לי אז אמר ר׳ שמעון בן שטח לאותה הענייה אכן את נקייה אז תפשו את יוחנן הנואף והרגוהו על דבר המעשה שעשה והודה בפני ב״ד כל המעשה ועל כן אחז״ל הודאת פיו בפני ב״ד כמאה עדים בשטר ובכן הסכימו כל החכמים להרוג את יהושע הממזר בחנק מפני שהיה מורה הלכה לפני רבו ומדבר דברים כלפי מעלה ואז החרימו חרם בישראל שלא יקרא שמו יהושע אלא ישו כלומר ימח שמו וזכרו וכן קראוהו משם ואילך בזה השם.
❃
ונגלה המעשה הזה לעיני העם והיו אומרים כך שמענו על אמו שזנתה תחת בעלה והולידה הרשע מן יוחנן הנואף ואישה מפני הבושה ברח ואין אנו יודעים ממנו דבר אז שלחו כל החכמים בעד אמו ותבא לפניהם וישאלו אותה מי את ובת מי את והיא אמרה ממשפחת דוד המלך אני ויאמרו לה מה שמך ותאמר מרים שמי ומי הוא בעלך ותאמר יוסף בן פנדריא אנה הוא אמרה בחו״ל שנים שנפרד ממני ולא ראיתיו עד הנה אמרו לה הנער הזה בן מי הוא אמרה בני הוא כי לקץ שלשה חדשים ונתעברתי ממנו יצא והלך לו ולא ראיתיו עוד אמרו החכמים לה מעידים על זה הנער שהוא ממזר ובר נידה אז זכר רבי שמעון בן שטח ואמר שמעוני אחי מה שאני רוצה לגלות אתכם על ענין זה וכך היה הדבר ואמר אמת דבריה כי ל׳ שנה הוא שבא לפני יוסף בעלה והיה הוא לומד לפני הלכה ויספר לי כי לילה א׳ קם ובא לבית המדרש והיה שכינו יוחנן הנואף וכשידע שיצא יוסף מביתו והלך לבית המדרש מיד הלך זה יוחנן ושכב עם זאת האשה פעם אחת ושתים והיא היתה בנידתה ולא ידעה שהיה יוחנן וחשבה שהיה בעלה יוסף וכשבא יוסף מבית המדרש ומצא אשתו מקוננת ובוכה ומכה על פניה ואומרת אוי לי ווי לי ושאל לה בעלה מרים למה תבכה ולמה ירע לבבך ותען ותאמר איך לא אבכה ולא אצעק ולא אהרוג את עצמי כי התעללת בי בהיות(ה)[י] טמאה בלילה הזאת פעמים כאיש כופר בעיקר ואז יוסף הנזכר (ש)הבין הענין כי יוחנן הרשע עשה זה המעשה כי שם עליה עינו שהיתה בעלת חן ויפה וראיתי רצון יוסף הנזכר שהיה בדעתו לילך לבבל ולברוח מפני הבושה והאיסור וכן עשה הלך ולא חזר עוד אמרה מרים רבותי כן היה הדבר וכן עבר המעשה ועד הנה לא ידעתי ולא נגלה לי הענין הזה ירא ה׳ וישפוט כי הוא יריב ריבי וידין דיני כי מעולם לא בהר[ה]ור ולא במחשבה עלה על לבי לעשות עבירה כזאת ונחשבתי להיות נקיה ועתה נמצאתי טמאה ובעלי נפטר ובני ממזר אוי לי אז אמר ר׳ שמעון בן שטח לאותה הענייה אכן את נקייה אז תפשו את יוחנן הנואף והרגוהו על דבר המעשה שעשה והודה בפני ב״ד כל המעשה ועל כן אחז״ל הודאת פיו בפני ב״ד כמאה עדים בשטר ובכן הסכימו כל החכמים להרוג את יהושע הממזר בחנק מפני שהיה מורה הלכה לפני רבו ומדבר דברים כלפי מעלה ואז החרימו חרם בישראל שלא יקרא שמו יהושע אלא ישו כלומר ימח שמו וזכרו וכן קראוהו משם ואילך בזה השם.
Capítulo 4.
[1] Y nos encontramos que
tal obra que ante los ojos del pueblo (se dio a conocer), como se ha dicho que:
'Hemos
oído hablar que su madre se prostituyó degradando a su marido. Y
lo mal engendrado proviene de Yojanan el adúltero, y por cuya mujer, él salió
corriendo de vergüenza, y de quien no sabemos ninguna cosa de él.’
[2] Dado que todos los
estudiosos enviados a su madre, se acercó a ella y le preguntó:
¿Quién eres y quién eres hija? Ella dijo: Yo soy de la familia del rey David.
¿Quién eres y quién eres hija? Ella dijo: Yo soy de la familia del rey David.
[3] Entonces enviaron
todos los Jajamim (sabios) para
preguntar sobre quien era su madre, y luego vino ante ellos, y le preguntaron: ¿Quién
es esta chica? ¿Quién eres tú? Y
ella dijo: ‘Soy de la familia real de
David’ Y le dijeron: ¿Cuál es vuestro nombre? Y ella les
dijo: Miriam (María).
[4] [Le preguntaron por]
segunda vez: ¿Y tú marido [cómo se llama]? Y ella les dijo: Yosef
ben-Pandira.
[5] [Le volvieron a
preguntar] ¿Dónde está? Ella dijo: Treinta años que se ha ido de mí, y yo no
lo he visto he aquí que hasta ahora.
[6] Le dijeron:
¿Quién
es este na’ar (muchacho)? e ¿hijo de quién es?
Ella dijo:
‘Mi
hijo él es de él (Yojanan
el adúltero), que al cabo de tres meses, [se enteró Yosef ben-Pandira] que quedé embarazada de él [Yojanan], por lo cual él (Yosef
ben-Pandira) salió, se fue y [nunca] lo volví a ver’.
[7] Los Jajamim (sabios) le dijeron:
“Nos
indicasteis que este muchacho es un mamzer (bastardo) y un hijo de
menstruación.”
Entonces se acordó R’ Shimón ben Shetaj, y dijo:
¡Oídme
hermanos, lo que quiero reveladles en este asunto que así ha sido tal palabra’
[8] Él dijo:
‘la
palabra de ella es verdadera, porque hace 30 años que él vino ante mi Yosef
siendo [aún
su] esposo y que él aprendió de mí una halajah
(ley judía)
[9] y él me dijo que él llegó a la casa por una noche, pero su vecino era Yojanan el adúltero, y cuando Yosef se fue de su casa, él llegó a la casa,
[10] y al instante salió este Yojanan y durmió con esta mujer dos veces, a pesar de que estaba en menstruación, pero ellos no saben que lo había hecho Yojanan, pero dijo (o pensó) que era su esposo Yosef [ben-Pandira].
[11] Y cuando (Yosef
ben-Pandira) llegó al Beit HaMidrash (Casa
de Estudios), Yojanan el adultero (se fue a la casa de), Yosef (ben-Pandira) quien
que este se sabía que había salido de su casa y se fue a estudiar al Beit HaMidrash, e inmediatamente se fue
este Yojanan y se acostó con su mujer una vez y dos veces cuando ella estaba en
su impureza y no sabía que Yojanan (estaba con ella) y ella pensó que era su
esposo Yosef. Y cuando llegó Yosef
del Beit HaMidrash y encontró a su
mujer lamentándose, llorando, y golpeando su cara y diciendo: ¡Ay
de mí ay de mí!
[12] Su marido le
preguntó a Miriam:
‘¿Por qué lloras amargamente? y ¿por
qué estáis tan triste y no me respondéis?’
Y le dijo:
‘¿Cómo
no llorar y gritar si me habéis matado debido a que me habéis abusado (sexualmente)
en esta noche en mi impureza como si fueras un hombre kofer (hereje apostata) principiante’
[13] Y entonces Yosef lo mencionó que esto había sido aplicado (con el comportamiento sospechoso de Yojanan), porque Yojanan el malvado hizo este (impúdico) acto, debido a que hubo un aumento en su mirar en ella ya que hallo gracia y hermosura al verla.
[14] La voluntad de Yosef, recordó (Ben-Shetaj) que le mencionó que tenía en mente irse a Bavel (Babilonia) y (así) escapar de la vergüenza y la prohibición (de tolerar algo así) y se fue y no regresó.
[15] Hasta que dijo
Miriam:
‘Mis
señores, la cosa es que así se trasladó tal acción, y es esto que he aquí que
yo no sabía y no se me había revelado este caso’.
[16] Que vea el Etern-o y juzgue, porque él y sé que dará lugar a mi causa y corregirá mi causa, porque nunca, ni siquiera en el pensamiento y la intención, se me ocurrió en cometer tal crimen, y que sea considerada a ser pura, y ahora soy impura, mi marido falleció, y ¡ay, mi hijo es un mamzer (bastardo)!
[17] Entonces dijo R’ Shimón ben Shetaj: ‘Esa
pobre en efecto está limpia (de
toda culpabilidad)’. Así atraparon a Yojanan el adúltero. Y lo mataron por lo
la obra que había hecho y el admitió ante el B”D (Beit-Din – Tribunal
rabínico) de justicia de toda su obra.
[18] y es por eso que JaZa”l (sabios de bendita memoria)
acordaron con sus bocas en el B”D (Beit-Din) con cien testigos y con
escritura.
[19] que así acordaron
todos los Jajamim en matar a Yehoshua HaMamzer (Josué el bastardo)
por medio (de la pena de) estrangulamiento (בחנק).
[20] porque se había
hecho moreh (maestro) e iba delante
de sus rabinos así como hablaba de palabras adversas (a la Torah).
[21] y entonces lo
bloquearon haciéndole un jerem (excomunión) en Israel, para que
no le llamen con su nombre de Yehoshúa pero
le llamaran YeShU que quiere decir ‘ימח
שמו וזכרו’ (Maldito sea su recuerdo)
y así le llaman y que desde (aquella época) se le llama con tal nombre.
פרק
ה
❃
וכששמע שנתפרסם הדבר שהיה ממזר ובר נדה ושזנתה אמו תחת בעלה ושחייבו אותו חכמים מיתה רעדה אחזתהו ומיד ברח מטבריה לישראל ומרים נשארה בביתה ושלחו לבבל לדעת אמיתת הדבר מפי בעלה ונודע כי על זה הלך לבבל בימים ההם היתה כל הארץ תחת ממשלת הילינה מלכה אשת קושטנטין ומה עשה הממזר הנל נכנס לבית המקדש והיה שם אבן השתיה ופרושה שתיה ר״ל ששת יה אותה והיא האבן שנסך עליה יעקב אבינו ע״ה שמן המשחה והיו בה הקוקות אותיות שם המפורש וכל מי שיודע סודו יו_ל לעשות כל חפצו והממזר הזה היה יודע סודו וחכמי ישראל היו מתיראין מאד שלא ילמדו אותה בחורי ישראל ויעשו מעשים אשר לא יעשון ועשו תקנה לדבר בדרך תבונה שתי אריות מנחשת והיו תלואים על שתי עמודי ברזל נגד שער בית המקדש ואם נכנס אחד ללמוד האותיות ביציאתו מיד שוכחם ואם היה כותבם על קלף לא יניחוהו לצאת מה עשה הממזר הזכיר האותיות על יריכו וקרע אותה בלי כאב ושם הקלף כתוב בתוך יריכו ואחכ הזכיר עוד האותיות ושם העור למקומו וכצאתו שאגו האריות לפניו ושכח מה שלמד אמנם הקלף עמד במקומו וקרע פעם אחרת יריכו והוציא הקלף ולמד האותיות בטוב ובחן לעשות ולפעול בינו לבין עצמו ופעל ועשה כל חפצו.
❃
וכששמע שנתפרסם הדבר שהיה ממזר ובר נדה ושזנתה אמו תחת בעלה ושחייבו אותו חכמים מיתה רעדה אחזתהו ומיד ברח מטבריה לישראל ומרים נשארה בביתה ושלחו לבבל לדעת אמיתת הדבר מפי בעלה ונודע כי על זה הלך לבבל בימים ההם היתה כל הארץ תחת ממשלת הילינה מלכה אשת קושטנטין ומה עשה הממזר הנל נכנס לבית המקדש והיה שם אבן השתיה ופרושה שתיה ר״ל ששת יה אותה והיא האבן שנסך עליה יעקב אבינו ע״ה שמן המשחה והיו בה הקוקות אותיות שם המפורש וכל מי שיודע סודו יו_ל לעשות כל חפצו והממזר הזה היה יודע סודו וחכמי ישראל היו מתיראין מאד שלא ילמדו אותה בחורי ישראל ויעשו מעשים אשר לא יעשון ועשו תקנה לדבר בדרך תבונה שתי אריות מנחשת והיו תלואים על שתי עמודי ברזל נגד שער בית המקדש ואם נכנס אחד ללמוד האותיות ביציאתו מיד שוכחם ואם היה כותבם על קלף לא יניחוהו לצאת מה עשה הממזר הזכיר האותיות על יריכו וקרע אותה בלי כאב ושם הקלף כתוב בתוך יריכו ואחכ הזכיר עוד האותיות ושם העור למקומו וכצאתו שאגו האריות לפניו ושכח מה שלמד אמנם הקלף עמד במקומו וקרע פעם אחרת יריכו והוציא הקלף ולמד האותיות בטוב ובחן לעשות ולפעול בינו לבין עצמו ופעל ועשה כל חפצו.
Capítulo
5
[1] Y cuando (Yesh”u) se
enteró que habían publicado la palabra de que él era una mamzer (bastardo) y un hijo de menstruación, y que se había
adulterado su madre engañando a su marido. Y lo requirieron los Jajamim (sabios) para matarlo, por lo que él fue lleno de temor y huyó
de T’beryia (טבריה - Tiberia) a Israel; y Miriam se
quedó en casa.
[2] Y enviaron a Bavel (Babilonia) para que conocieran (estos actos del mamzer) la verdad de lo
que le paso a su marido y (Yeshu) se enteró que esto iba a Bavel.
[3] En aquellos días sucedió que toda la tierra
(de Israel) estaba bajo el gobierno de Hilinah
(Elena) la reina esposa de Koshtantín (Constantino).
[4] Y ¿qué hizo el mamzer?
Agobiado entró al Beit HaMikdosh (Templo de Jerusalem) en
donde está la Even-Shtiya (piedra de
la fundación) y cuya explicación que concierne que quiere decir que (después
de) seis (días) Di-s sobre ella (creo al hombre) y esta es la piedra es la que
ungió Ya’acov Avinu la paz sea sobre él. (Cfr. Berreshit
/ Génesis 28:18) con aceite de unción.
[5] Y se había escondido las letras del Shem HaMeforash (Nombre Explicito de
Di-s) y todo aquel que conocía su
secreto podía realizar su deseo.
[6] Y este bastardo
conocía el secreto.
[7] Y los Jajme-Israel (sabios de Israel), se
aterrorizaron mucho, (porque querían evitar) que no lo estudiase los bajure-Israel
(jóvenes de Israel).
[8] E hicieron ma’asim (obras) para que no hicieren y
se hizo una takanah (ordenanza) para
que se hable en el camino de sabiduría que dos leones (de bronce) adivinaran
(si alguien aprendió el Nombre).
[9] Y (los leones) fueron
colgados sobre dos polos de hierro contra la puerta del Beit HaMikdash (Templo de Jerusalem).
[10] Y si uno aprendía
las letras en su salida inmediatamente lo olvidaban;
[11] Y así le escribieron
un klaf (pergamino) para que no
pudieran quedárselo.
[12] ¿Qué hizo el mamzer? Él memorizo las Letras sobre su
muslo (incrustándose el klaf) y (posteriormente) las arranco sin dolor.
[13] Y así es que allí (tenia) el klaf escrito dentro de su muslo.
[14] Y después la recordó
nuevamente las Letras, y allí estaba la piel en su lugar, y cuando salió
rugieron los leones ante él, y se le olvidaron (las Letras),
[15] que a pesar de
haberlas estudiado se les olvido. (Pero) el klaf
estaba en su lugar y lo arrancó de su muslo en otra ocasión.
[16] Y saliendo (del Beit HaMikdash) y estudio las Letras, en
la bondad y en la gracia para hacer (cuanta) obra él mismo y actuó e hizo lo
que quería.
פרק ו
❃
וכשראה שהיה ידו בהן הלך וקבץ שלש ועשרה בחורים טובים מגדולי ישראל ומשכילים ודרש להם ואמר הלא ידעתם שהכתוב אומר כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא ומלת ישראל ר״ל איש ראה אל ואני הוא זה שמי ישו ממלת יש ואתם שלש מאות ועשר בחשבין יש ר״ל אתם עתידים להנחיל אוהבי יש אם תאמינו לי ואם תלכו אחרי ותדעו ותאמינו כי אני אני הוא בן אלו״ק וידעתי שנתקבצו חכמי ישראל וגזרו עלי מיתה והעידו שאני ממזר ובר נדה ואיני חושש לדבריהם כי יש לכם לדעת כי אני נבראתי בעולם במצות אבי שבשמים וכל מה שנבאו הנביאים על משיח אני הוא והנה לכם ראיה שאמר עלי ועל אמי ישעיה הנה העלמה הרה ויולדת בן וקראת שמו עמנואל ואמי נתעברה מה׳ ועשה אותי בבטנה והיא ילדה אותי ואל תתמהו על הדבר הזה כי קודם בואי לעולם נתנבא עלי ועל אמי הנביא ישעיה ועלי אמר רני ושמחי בת וציון כי הנני בא ושכנתי בתוכך וכו׳ ונלוו גוים רבים והיו לי לעם וכו׳ ותמצאו עוד ראיה אחרת איך ה׳ שלחני וילדתני בספר תהילים שעשה זקני דוד ע״ה ברוח הקדש כשאמר אספרה אל חוק ה׳ אמר אלי בני אתה אני היום ילדתיך והיה לכם לראיה שילדני ה׳ בלתי תשמיש מטה אלא רוח נכנס בבטן אמי ככתוב כי הנני בא ושכנתי בתוכך וכו׳ ובעבור שנתעברה אמי ברוח הקדש קורין אותי בני ישראל ממזר ודעו וראו כי אמי היתה מאורסה ליוסף והיה חכם גדול ויודע דעת עליון ובעבור שראה באשתו שהיתה עתידה להוליד בן זה הניח אמי והלך לבבל זה ל׳ שנה ולא נגע בה מפחדו ומתקבצים חכמי ישראל בכל יום לדבר עלי דברי הבל ואיני תמה מזה כי כן היה עתיד להיות כפי מה שאמר זקני דוד ע״ה למה רגשו גוים ולאומים יהגו ריק ננתקה את מוסרותימו ונשליכה וכו׳ ורוזנים נוסדו יחד על ה׳ ועל משיחו והנה ומזמור הזה כאלו עשאו עלי דוד מתחילתו ועד סופו אמר למה רגשו גוים ולאומים לדבר דברי ריק ואומר אני נסכתי מלכי כלומר ואני נמשחתי למלוך על ציון כי שם תהיה קדושתי וענין יתיצבו מלכי ארץ ורוזנים נוסדו יחד על ה׳ ועל משיחו כלומר על שאני משוח ממנו והנם חושבי עצות רעות וכולם נהפכו עליהם לרעה שעליהם יתקיים מה שאמר זקני דוד ע״ה תרועם בשבט ברזל ככלי יוצר תנפצם הם אומרים עלי שאני בן ממזר ואני בן אלו״ק קוראין אותי בן הנידה ואני בן הקב״ה אמי לא זנתה עם שום אדם בעולם ולא נתעברה אלא מה ועל כן קראוה מרים אל תקרי מרים אלא מרי״יה והם ממזרים שכך אמר הנביא עליהם בני זנונים המה ואם תלכו בדרכי לשמור מצותי אתם תהיו עמי בג״ע ובמחצתי אז אמרו לו הבחורים אם אתה זה שאתה אומר לנו הראה לנו אות או מופם אמר להם הממזר מה אות תבקשו ממני אמרו לו עשה שיעמוד הפיסח אחד שמעולם לא הלך על רגליו מיד הלכו והביאו פיסח לפניו והזכיר עליו שם המפורש ושם ידו עליו ונתרפא כשראו הבחורים האותות האלה השתחוו לפניו ורבים האמינו בו.
❃
וכשראה שהיה ידו בהן הלך וקבץ שלש ועשרה בחורים טובים מגדולי ישראל ומשכילים ודרש להם ואמר הלא ידעתם שהכתוב אומר כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא ומלת ישראל ר״ל איש ראה אל ואני הוא זה שמי ישו ממלת יש ואתם שלש מאות ועשר בחשבין יש ר״ל אתם עתידים להנחיל אוהבי יש אם תאמינו לי ואם תלכו אחרי ותדעו ותאמינו כי אני אני הוא בן אלו״ק וידעתי שנתקבצו חכמי ישראל וגזרו עלי מיתה והעידו שאני ממזר ובר נדה ואיני חושש לדבריהם כי יש לכם לדעת כי אני נבראתי בעולם במצות אבי שבשמים וכל מה שנבאו הנביאים על משיח אני הוא והנה לכם ראיה שאמר עלי ועל אמי ישעיה הנה העלמה הרה ויולדת בן וקראת שמו עמנואל ואמי נתעברה מה׳ ועשה אותי בבטנה והיא ילדה אותי ואל תתמהו על הדבר הזה כי קודם בואי לעולם נתנבא עלי ועל אמי הנביא ישעיה ועלי אמר רני ושמחי בת וציון כי הנני בא ושכנתי בתוכך וכו׳ ונלוו גוים רבים והיו לי לעם וכו׳ ותמצאו עוד ראיה אחרת איך ה׳ שלחני וילדתני בספר תהילים שעשה זקני דוד ע״ה ברוח הקדש כשאמר אספרה אל חוק ה׳ אמר אלי בני אתה אני היום ילדתיך והיה לכם לראיה שילדני ה׳ בלתי תשמיש מטה אלא רוח נכנס בבטן אמי ככתוב כי הנני בא ושכנתי בתוכך וכו׳ ובעבור שנתעברה אמי ברוח הקדש קורין אותי בני ישראל ממזר ודעו וראו כי אמי היתה מאורסה ליוסף והיה חכם גדול ויודע דעת עליון ובעבור שראה באשתו שהיתה עתידה להוליד בן זה הניח אמי והלך לבבל זה ל׳ שנה ולא נגע בה מפחדו ומתקבצים חכמי ישראל בכל יום לדבר עלי דברי הבל ואיני תמה מזה כי כן היה עתיד להיות כפי מה שאמר זקני דוד ע״ה למה רגשו גוים ולאומים יהגו ריק ננתקה את מוסרותימו ונשליכה וכו׳ ורוזנים נוסדו יחד על ה׳ ועל משיחו והנה ומזמור הזה כאלו עשאו עלי דוד מתחילתו ועד סופו אמר למה רגשו גוים ולאומים לדבר דברי ריק ואומר אני נסכתי מלכי כלומר ואני נמשחתי למלוך על ציון כי שם תהיה קדושתי וענין יתיצבו מלכי ארץ ורוזנים נוסדו יחד על ה׳ ועל משיחו כלומר על שאני משוח ממנו והנם חושבי עצות רעות וכולם נהפכו עליהם לרעה שעליהם יתקיים מה שאמר זקני דוד ע״ה תרועם בשבט ברזל ככלי יוצר תנפצם הם אומרים עלי שאני בן ממזר ואני בן אלו״ק קוראין אותי בן הנידה ואני בן הקב״ה אמי לא זנתה עם שום אדם בעולם ולא נתעברה אלא מה ועל כן קראוה מרים אל תקרי מרים אלא מרי״יה והם ממזרים שכך אמר הנביא עליהם בני זנונים המה ואם תלכו בדרכי לשמור מצותי אתם תהיו עמי בג״ע ובמחצתי אז אמרו לו הבחורים אם אתה זה שאתה אומר לנו הראה לנו אות או מופם אמר להם הממזר מה אות תבקשו ממני אמרו לו עשה שיעמוד הפיסח אחד שמעולם לא הלך על רגליו מיד הלכו והביאו פיסח לפניו והזכיר עליו שם המפורש ושם ידו עליו ונתרפא כשראו הבחורים האותות האלה השתחוו לפניו ורבים האמינו בו.
Capítulo
6.
[1] Y cuando vio que su
grupo creció a trescientos diez jóvenes buenos, de los grandes de Israel.
[2] Y los educo,
exigiéndoles, y les dijo:
¿No
sabéis que la Escritura dice: ‘Todo
Israel tiene parte en el Mundo Venidero’(Yeshayah 60:21)? Y la palabra ISRAEL-ישראל, quiere
decir: Ish-reh-El ‘el hombre que ve a
Di-s’ (איש ראה אל),
[3] y Yo soy aquel (hombre), este es mi nombre, Yeshu, que de la palabra (yo)
tengo, y vosotros hacen (conmigo) la cuenta de 310 que quiere decir, que vosotros en un futuro van a inculcar (mujeres) amantes a mí, para que crea en
mí. [4] Y así me seguirán y vosotros sabrán y me creerán porque yo soy el Hijo
de Elo”k (Di”s) .
[5]
Y yo sé que han reunido los Jajme-Israel (sabios
de Israel) y fui condenado a muerte, (porque
dicen) que yo soy un mamzer (bastardo)
e hijo de impureza menstrual.
[6]
Y yo os temo en decirles que tengo para vosotros el conocimiento, porque yo he creado el mundo, (por) mandamiento de mi Padre que está en los cielos.
[7]
Y todos los profetas predijeron sobre el Mashiaj
(Mesías) y yo soy él.
[8]
Y he aquí, ved las pruebas que se dijo sobre mí y sobre mi madre, (por boca de)
Yeshayah, (quien dijo:
“He aquí una muchacha joven concebirá y dará
a luz a un hijo y llamarás su nombre Imanu-El.” (Yeshayah / Isaías 7:14)
[9]
Y mi madre quedo preñada (n’taberah)
del Etern-o, e hizo que yo estuviese en su vientre y ella me dio a luz; y no os
preguntéis sobre esta cosa, porque primero vendrán al mundo (quienes han)
profetizado acerca de mí.
[10]
Y sobre mi madre el profeta Yeshayah
(dijo de ella) y sobre mí diciendo:
“Canta y alégrate hija de Tzión,
porque, he aquí, Yo vendré y moraré en tu interior, etc.” (Cfr. Zejaryah
/ Zacarías 2:14)
[11] “Y se unirán muchos gentiles…y serán por Mí por pueblo, etc.” (Cfr. Zejaryah
/ Zacarías 2:15)
[12]
Y encontraran además otra prueba de como el Etern-o me envió y me engendró, tal
como está en el Libro de Tehilim (Salmos), mi viejo David la paz sea sobre él, (dijo por medio del) Ruaj HaKodesh (Inspiración Divina) como está dicho:
“Diré el decreto: El Etern-o me dijo:
“Tú eres Mi hijo. En este día te he engendrado.” (Cfr. Tehilim 2:7)
[13]
Y este es la prueba de que fui engendrado del Etern-o, sin que (un hombre haya) utilizado (su pene para meterlo) abajo (en la vagina de mi madre), pero del Ruaj (Inspiración) entró en el vientre
de mi madre tal como está escrito:
“Yo
vendré y moraré en tu interior, etc.” (Cfr.
Zejaryah / Zacarías 2:14)”
[14]
Y para que quedará preñada mi madre en la Inspiración Divina, y por tal causa
me han denominado los Benei-Israel
(los Hijos de Israel) con el nombre de mamzer
(bastardo).
[15]
Y sabed y ved que mi madre era una arusah
(novia comprometida) a Yosef (ben-Pandira).
[16]
Y (Yosef ben-Pandira) fue un gran Jajam (sabio)
y sabia del conocimiento del Altísimo y que para cuando vio que su mujer daría
a luz un hijo , este coloco a mi madre (en la soledad) y se fue a Bavel (Babilonia) por 30 años y (nunca)
regreso, por su miedo (“piadoso”).
[17]
E hicieron vendimia los Jajame-Israel (Sabios
de Israel) todos los días, diciendo disparates obre mí.
[18]
Y no me extraña esto, porque yo sería como dijo el anciano David, la paz sea sobre él:
‘¿Por qué se agitan las naciones, y
por qué los pueblos murmuran en vano? etc’ (Cfr. Tehilim / Salmo 2:1).
‘y los príncipes se consultan entre
sí, contra el Etern-o y contra Su ungido,’ (Ibdem. 2:2)
[20]
Y he aquí el mizmor (salmo) trata
sobre lo que hicieron sobre mí, tal como David (dice desde) su inicio y hasta
el final (de su libro), diciendo:
“¿Por qué se agitan las naciones, y
por qué los pueblos murmuran en vano?”
[21]
Y dicen (los rabinos) que yo me vertí (aceite) como los reyes, es decir,
(dicen) que yo me ungí (como Mesías) (ilegalmente), para descartar así este
aspecto y que yo no sea un ser santo.
[22]
Y apropósito, (lo que dice el salmo):
‘y los príncipes se consultan entre
sí, contra el Etern-o y contra Su ungido,’
[23]
Quiere decir que, yo me ungí (como Mesías), y (los rabinos) están pensando un
mal consejo, y todos ellos en convirtieron adversamente, pues ellos deberían
llevar a cabo lo que dice mi anciano David, la
paz sea sobre él:
“Los quebrantaras con vara de hierro. Los
destrozarás en pedazos como vaso de alfarero.” (Cfr. Tehilim 2:9)
[24]
Esto (sucederá) porque ellos dicen sobre mí que yo soy un hijo bastardo y no el
Hijo de Di-s, (porque) me llaman que soy hijo de la impureza menstrual,
(mientras que) yo soy hijo del HaKadosh
Baruj Hú (Santo Bendito Sea), que mi madre no es una puta, (no entienden)
que nadie del mundo estuvo con ella. Y que no preñada (por hombre alguno).
[25]
Por lo tanto, (los rabinos) la llaman Miriam
para que no se lea Miriam pero si
(que le llamen) Mari”ia.
[26]
Y ellos (los rabinos) son los mamzerim (bastardos),
tal como dijo el profeta sobre ellos:
“Porque
son hijos de fornicaciones” (Cfr.
Hoshea’ 2: 6)
[27]
¿Qué si van en su camino de guardar mitzvot
(preceptos) ellos estarán con vosotros? En sus relaciones sexuales prohibidas, y en esto me
aplastaréis, entonces dijeron los bajurim
(muchachos):
‘Si
usted es esto que usted dice sobre nosotros, mostradnos una señal o un prodigio’.
[28] Les dijo el mamzer (bastardo):
¿Qué señal solicitan
que haga?
Le dijeron:
“Haz que se pare un
cojo que nunca haya ido sobre sus piernas”
[29] y de inmediato
fueron y trajeron a un cojo ante él.
[30] Y recordó sobre él
(cojo) el Shem HaMeforash (Nombre
Explicito de Di-s).
[31] Y allí le tomo de su
mano, y lo sano, que cuando vieron (esto) los bajurim estas señales, se inclinaron ante él y muchos creyeron en
él.
פרק
ז
❃
וכשראו בני ישראל שהיו מאמינים בו קצת מעמי העולם עשו עיצה ביניהם לתפשו ותפשו אותו ויוליכוהו לפני המלכה הילינית אשת קושטנטין אשר נשאר הממשלה בידה אחרי נבוכדנצר מלך בבל וזה היה קודם חברן הבית ע׳ שנה וכן אמרו לפני הילינית המלכה גבירתה המלכה זה האיש שמו ישו (ו)הוא ממזר ובידו כשפים גדלים ומטעה בהם את העולם ומטעה ישראל באמרו כי הוא משיח וחייב מיתה ולכך תפשנוהו להביאו לפניך לעשות בו דין ומשפט כי בן מות הוא אז פתח ישו את פיו ואמר גבירתי המלכה אלו הם הרשעים ועליהם אמר זקני דוד ע״ה עד מתי רשעים יעלוזו ועוד אמר מי יקום לי עם מרעים מי יתיצב לי עם פועלי און ולך לדעת כי הם ודבריהם שקר וכזב ולולי שיש להם כוח היו מחריבים את העולם ואם היה להם כח עלי כאשר יש לי עליהם עתה היו עושים לי אברים אברים ולך לדעת גברתי כי אני בן אלו״ק ולא כשפני וכן תמצא כתוב וכן ניבא עלי ישעיה הנביא ויצא חוטר מגוע ישי ונצר משרשיו יפרה ותדרוש ותחקור ותמצא כי אני מזרעו ומשרשיו ותשמור מעצתם שכן כתב זקני דוד ע״ה אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים אז ענו לה החכמים ואמרו גבירתא המלכה חלילה לך להאמין לדבריו כי בדין היה לו להיות רוחני ולא גשמי ועליו אמר הכתוב אשרי האיש כי האיש עולה לחשבון ישו שמלת ישו ר״ת שלו ימח שמו וזכרו ועל הדין ראוי למחות שמו מן העולם ואנו מודים שהוא איש ועליו אמר הכתוב ארור האיש אשר יעשה וכו׳ ואם הוא נביא הרי נאמר והאיש אשר יעשה בזדון לבלתי שמוע אל הכוהן וכו׳ וזהו ממזר ובן הנידה ולא בן אלו״ק וחייב ד׳ מיתות בית דין המלכה שמעה דבריהם ואמרה בתורה שלכם כתוב על פי התורה אשר יורוך ועל המשפט אשר יאמרו לך תעשה לא תסור מן הדבר ימין ושמאל ובמקום אחר אומר והכה ארץ בשבט פיו וברוח שפתיו ימית רשע וכתוב עוד בימיו תושע יהודה וישראל ישכון לבטח ענה ישו ואמר אני הוא אני אמית ואחיה כי זהו אות יותר גדול ששום משיח לא יוכל לעשות זה האות אז המלכה נבהלה ושלחה עמה שלוחים נאמנים לראות היאך הוא מחיה מתים והלכו לקברות גוים ולקברי ישראל והיו מוציאים פגרי מתים מהקבר והזכיר הממזר עליהם את שם המפורש והחיה אותם והביאום לפני המלכה חיים וכשראתה המלכה כך האמינה את כל דבריו שהוא אלו״ק אז שלחה אחרי חכמי ישראל וירקק בפניהם ותבז אמונתם בלבה ועלה בדעתה להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים ח״ו והיו כלם מכלמים ובושים מלפניה והיה עת צרה לישראל והיו מתקבצים ונאספים עליהם תלי תלים בכל יום והיה מחלוקת גדול בישראל וביניהם אלו אומרים בכה ואלו אומרים בכה והיו נוטים אחרי ההבל רובם אחרי זאת אמר ישו למלכה תשארי בשלום וברכת אבי שבשמים תבא עליך וגם ברכתי ואני רוצה לילך לגליל העליון כי כן צוה לי אבי שבשמים ותאמר המלכה ברכתך תבא עלי לך ובא.
❃
וכשראו בני ישראל שהיו מאמינים בו קצת מעמי העולם עשו עיצה ביניהם לתפשו ותפשו אותו ויוליכוהו לפני המלכה הילינית אשת קושטנטין אשר נשאר הממשלה בידה אחרי נבוכדנצר מלך בבל וזה היה קודם חברן הבית ע׳ שנה וכן אמרו לפני הילינית המלכה גבירתה המלכה זה האיש שמו ישו (ו)הוא ממזר ובידו כשפים גדלים ומטעה בהם את העולם ומטעה ישראל באמרו כי הוא משיח וחייב מיתה ולכך תפשנוהו להביאו לפניך לעשות בו דין ומשפט כי בן מות הוא אז פתח ישו את פיו ואמר גבירתי המלכה אלו הם הרשעים ועליהם אמר זקני דוד ע״ה עד מתי רשעים יעלוזו ועוד אמר מי יקום לי עם מרעים מי יתיצב לי עם פועלי און ולך לדעת כי הם ודבריהם שקר וכזב ולולי שיש להם כוח היו מחריבים את העולם ואם היה להם כח עלי כאשר יש לי עליהם עתה היו עושים לי אברים אברים ולך לדעת גברתי כי אני בן אלו״ק ולא כשפני וכן תמצא כתוב וכן ניבא עלי ישעיה הנביא ויצא חוטר מגוע ישי ונצר משרשיו יפרה ותדרוש ותחקור ותמצא כי אני מזרעו ומשרשיו ותשמור מעצתם שכן כתב זקני דוד ע״ה אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים אז ענו לה החכמים ואמרו גבירתא המלכה חלילה לך להאמין לדבריו כי בדין היה לו להיות רוחני ולא גשמי ועליו אמר הכתוב אשרי האיש כי האיש עולה לחשבון ישו שמלת ישו ר״ת שלו ימח שמו וזכרו ועל הדין ראוי למחות שמו מן העולם ואנו מודים שהוא איש ועליו אמר הכתוב ארור האיש אשר יעשה וכו׳ ואם הוא נביא הרי נאמר והאיש אשר יעשה בזדון לבלתי שמוע אל הכוהן וכו׳ וזהו ממזר ובן הנידה ולא בן אלו״ק וחייב ד׳ מיתות בית דין המלכה שמעה דבריהם ואמרה בתורה שלכם כתוב על פי התורה אשר יורוך ועל המשפט אשר יאמרו לך תעשה לא תסור מן הדבר ימין ושמאל ובמקום אחר אומר והכה ארץ בשבט פיו וברוח שפתיו ימית רשע וכתוב עוד בימיו תושע יהודה וישראל ישכון לבטח ענה ישו ואמר אני הוא אני אמית ואחיה כי זהו אות יותר גדול ששום משיח לא יוכל לעשות זה האות אז המלכה נבהלה ושלחה עמה שלוחים נאמנים לראות היאך הוא מחיה מתים והלכו לקברות גוים ולקברי ישראל והיו מוציאים פגרי מתים מהקבר והזכיר הממזר עליהם את שם המפורש והחיה אותם והביאום לפני המלכה חיים וכשראתה המלכה כך האמינה את כל דבריו שהוא אלו״ק אז שלחה אחרי חכמי ישראל וירקק בפניהם ותבז אמונתם בלבה ועלה בדעתה להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים ח״ו והיו כלם מכלמים ובושים מלפניה והיה עת צרה לישראל והיו מתקבצים ונאספים עליהם תלי תלים בכל יום והיה מחלוקת גדול בישראל וביניהם אלו אומרים בכה ואלו אומרים בכה והיו נוטים אחרי ההבל רובם אחרי זאת אמר ישו למלכה תשארי בשלום וברכת אבי שבשמים תבא עליך וגם ברכתי ואני רוצה לילך לגליל העליון כי כן צוה לי אבי שבשמים ותאמר המלכה ברכתך תבא עלי לך ובא.
Capítulo
7.
[1] Y cuando vieron los Bene-Israel (Hijos de Israel) que creían en él algunas naciones del mundo (מעמי העולם), actuaron en
consecuencia entre ellos de capturarlo.
[2] Y lo atraparon y lo
llevaron ante la reina Hilanit
(Helena) esposa de Kushtantin (Constantino),
en cuyas manos está el reino que había quedado después de Nevucadnetzer (Nabucodonosor) rey de Bavel (Babilonia), y esto fue antes de que sucediera el jurban HaBait (destrucción del Segundo
Templo de Jerusalem) en el año 70 [de la Lisfirat
HaNotzrim (Era Común). ]
[3] Y así dijeron ante la
reina Hilanit: Ama, oh reina, este
hombre cuyo nombre es Yeshu, él es un mamzer
(bastardo) y de su mano hace grandes brujerías.
[4] y los engaña mucho a
todo el mundo y engaña a Israel, diciendo que es el Mashiaj (Mesías).
[4] Y debe ser ejecutado
a muerte y lo cogimos para llevarlo ante usted para hacer juicio, y juicio
porque él es un hijo de muerte,
[5] Entonces él abrió la
boca y dijo:
‘Mi señora, oh (mi) reina, estos, ellos son unos reshaim (malvados) y sobre ellos dijo mi anciano David, que la paz sea sobre él,
‘Mi señora, oh (mi) reina, estos, ellos son unos reshaim (malvados) y sobre ellos dijo mi anciano David, que la paz sea sobre él,
¿Hasta
cuándo se regodearan los malvados, que se alegren? ’
(Tehilim 94:3)
Y hasta se dice:
“¿Quién se alzará por mi contra los malvados?
¿Quién me defenderá contra los obradores de iniquidad?” (Tehilim 94:16)
[6] Y usted sabe que
ellos (los judíos) en sus palabras hay
mentira y son de charlatanería. Excepto que tienen para ellos la fuerza para
destruir el mundo.
[7] Y así para ellos (tienen) la fuerza sobre mí que tienen
para mí, que sobre ellos ahora hacen para mí como para destruirme en pedazos y
usted sabe ¡oh mi señora! que yo soy el Hijo de Di-s y no un brujo.
[8] Y usted encontrará
escrito sobre mí la profecía dicha por Yeshayah
HaNabí:
“Y saldrá un vástago espontáneamente (מגוע) de Yishay, y un retoño de sus raíces
florecerá.” (Cfr. Yeshayah 11:1)
[9] Haced midrash (exégesis homilética) e
investigad y usted encontrará que yo soy su descendencia y su raíz.
[10] Y vosotros, [¡Oh sabios de Israel!] mantened vuestro
consejo, pues escribió mi anciano David A”H
(la paz sea sobre él):
“FELIZ es el hombre que no ha andado en el consejo de los malvados.”
(Tehilim 1:1)
[5] Entonces respondieron
(uno de los) Jajamim (sabios) y le
dijo:
¡Señora, reina, jalilah (Di-s no lo permita) que usted crea en sus palabras, porque en la ley civil (din) tenía que ser mental y no físicamente; y
sobre lo que dice la Escritura: ‘אשרי
האיש’ (Feliz es
el hombre), solamente aplica a (la palabra)
‘el hombre’ (Ha’Ish- האיש) pues
él se levanta y del se cuenta (que por medio de la gematría, la suma el
total de 316) es hacía el nombre de YeShU (ישו = 316) cuyas letras
iniciales, son:
ימח שמו וזכרו
(Yimaj Shemo Vezijro / Que
se borre su nombre y su recuerdo)
[6] Y sobre la ley civil, usted debería limpiar su nombre del mundo, y nosotros estaremos agradecidos, porque él es el hombre del que se habló en la Escritura:
ארור האיש אשר יעשה וכו׳
“Maldito el hombre que
hiciere imagen esculpida o de fundición, abominación para el Etern-o.”
[7]
Y si el profeta después de todo dice:
והאיש אשר יעשה בזדון לבלתי שמוע אל הכוהן וכו׳
“Por tanto, el
hombre que hiciere con premeditación, para no oír al cohen (sacerdote) que está parado para ministrar allí delante del
Etern-o, tu Di-s, o al juez; entonces morirá aquel hombre y extirparás el mal
de Israel”
(Devarim 17:12)
[8] Y este hombre, es un mamzer (bastardo) e hijo de
menstruación y no es hijo de Di-s, y él tiene las 4 penas de muerte del Beit Din (corte de justicia) [las cuales
son: lapidación, abrasamiento,
decapitación y estrangulamiento. Cfr.
Mishnah Masejet Sanhedrín 6]
Pero si él es un profeta,
se dice así: "El hombre que hace arbitrariamente, que no escucha al
sacerdote ", etc., que es un bastardo e hijo de una menstruación y no el
Hijo de Dios, y él es de cuatro muertes judiciales culpable.
[8] La reina escucho sus
palabras y dijo:
‘En
la Torah de vosotros está escrito sobre:
על פי
התורה אשר יורוך ועל המשפט אשר
“De acuerdo con la ley que te enseñen, y la
justicia que te dijeren, harás. No te apartarás de la palabra que te
determinaren ni hacia la derecha, ni hacia la izquierda.”
(Devarim 17:11)
[9] Y en otro lugar dice:
והכה
ארץ בשבט פיו וברוח שפתיו ימית רשע
“y herirá la tierra con la vara de su
boca, y con el aliento de sus labios matará al malvado.”
(Yeshayah 11:4)
[10] Por otra parte, es la siguiente:
“בימיו תושע יהודה וישראל ישכון לבטח”
“En sus días Yehudah será salvada, e
Israel estará seguro.”
(Yirmiyah / Jeremías 23:6)
[11] Respondió Yeshu y le
dijo:
אני הוא אני אמית
ואחיה כי זהו אות יותר גדול ששום משיח לא יוכל לעשות זה האות
‘Yo soy él, yo soy el verdadero, yo
mataré y hare vivir, porque esto es una gran señal que se sumará que (identificará) al Mashiaj (Mesías), que nadie sería capaz de hacer tal señal.’
[12] Entonces la reina
fue presa del pánico y envió emisarios con (él, junto con) sus apóstoles fieles
para que vieran sobre del como revive a los muertos.
[13] Y fueron a las
tumbas paganas y a las tumbas de Israel, encontrando cadáveres los cuales
fueron retirados de sus fosas.
[14] Y acordándose el mamzer (la utilización del) Shem HaMeforash (Nombre
Inefable de Di-s) y los resucito.
[15] Y los presentaron
ante la reina con vida.
[16] Y cuando vio la
reina entonces creyó sobre sus palabras de que él era un dios.
[17] Así que expulsó después a los Jajame-Israel (Sabios de Israel) y los
escupió en sus rostros, y despreciando en el corazón de su fe,
[18] Y a ella se le
ocurrió en destruir, matar y exterminar a todos los judíos, Ja”V (Jas VeJalilah: ¡Di-s no lo permita!).
[19] Y todos ellos se
quedaron desconcertados y avergonzados ante ella.
[20] Y fue un tiempo de
angustia para Israel.
[21] Y se reunieron y (él) los recopilo (a los herejes y priztim
–violadores-) sobre montones de montones cada día, y se suscitó una gran
controversia en Israel y entre ellos decían así: ‘estos lloran, diciendo a
otros que lloren’.
[22] Y ellos (los
violadores) eran más propensos a seguirle en sus disparates, pues la mayoría de
ellos, después que le dijera a la:
תשארי
בשלום וברכת אבי שבשמים תבא עליך וגם ברכתי ואני רוצה לילך לגליל
העליון כי כן צוה לי אבי שבשמים
Permaneced en paz, y la bendición de
mi Padre que está en los Cielos venga sobre usted, y también quiero la
bendición que yo deseo ir a la Alta Galilea, porque así me ha ordenado mi Padre
que está en los Cielos.
[23] Y dijo la reina:
‘Vuestra bendición sea sobre mí, (os bendigo e) id’… Y él fue (a la Alta Galilea).
פרק
ח
❃
מיד הלך יש״ו לגליל העליון וכשראו היהודים שיצא יש״ו מלפניה באו לפניה ואמרו גבירתא המלכה יש לך לדעת כי האיש הזה עושה מעשה כישוף ומרוב ידיעתו בכשפות עושה מה שעושה ו[מ]טעה את הבריות ולכן ברח מלפניך מיד שלחה המלכה פרשיה ושלוחיה רבים להביאו ומצואוהו שהיה יושב ומטעה את העולם בגליל העליון והוא אומר להם אני בן אלוק׳ וטרם בואי לעולם אמר עלי זקני דוד ע״ה ה׳ אמר אלי בני אתה אני היום ילדתיך והשלוחים בראותם כי כל מעשיו הבל ותעתועים רצו לתפשו ולהוליכו לפני המלכה ולא הניחום אנשי גליל העליון והתגרו בם מלחמה אך אמר להם ישו אל תלחמו עם המורדים האלה עליהם נאמר ממרים הייתם עם ה׳ וממרים תהיו והמלכה ראתה שהייתי עושה במצות אבי שבשמים ואלו האותות שאני עושה מצילין אותי ואם איניכם מאמינים שאני בן אלוק׳ תביאו לי צפורים של טיט וכן עשו והזכיר עליהם את ה[שם] המפורש וחיו ועמדו על רגליהם והיו פורחים באויר ועם כל זה לא האמינו לו ומה היו עושים כדי להבחין כל אחד ואחד עושה צורות בביתו שור ושה ותרנגולים וחמורים ובהבות ועופות של טיט והיו מוליכים אותם לפניו והחיה אותם בזכרו את השם וכשראו כל המעשים האלה אותם הרשעים והפריצים היו כורעים ומשתחוים לפניו ונופלים על פניהם ארצה והאמינו בו עוד גזר יש״ו לפריצים ולרשעים שיקחו אבן גדולה של רחים וישליכו אותה למים ויעשו כן והזכיר עליה את ה[שם] והעמידה על פני המים כקליפת אגוז והוא עלה עליה וישב בה והלך על המים במרוצה כמרוצת הסוס ביבשה וכשראו הפריצים נבהלו מאד אמר להם יש״ו לכו אתם ביבשה ואני אלך בים ותגידו לגבירתכם המלכה את אשר ראיתם בעיניכם ונשאו הרוח והלך בים והשלוחים חזרו ביבשה למלכה ויאמרו עשינו כל אשר צויתנו וראינו בעינינו אותות ומופתים כאלו ויאמרו לה כל אשר ראו.
❃
מיד הלך יש״ו לגליל העליון וכשראו היהודים שיצא יש״ו מלפניה באו לפניה ואמרו גבירתא המלכה יש לך לדעת כי האיש הזה עושה מעשה כישוף ומרוב ידיעתו בכשפות עושה מה שעושה ו[מ]טעה את הבריות ולכן ברח מלפניך מיד שלחה המלכה פרשיה ושלוחיה רבים להביאו ומצואוהו שהיה יושב ומטעה את העולם בגליל העליון והוא אומר להם אני בן אלוק׳ וטרם בואי לעולם אמר עלי זקני דוד ע״ה ה׳ אמר אלי בני אתה אני היום ילדתיך והשלוחים בראותם כי כל מעשיו הבל ותעתועים רצו לתפשו ולהוליכו לפני המלכה ולא הניחום אנשי גליל העליון והתגרו בם מלחמה אך אמר להם ישו אל תלחמו עם המורדים האלה עליהם נאמר ממרים הייתם עם ה׳ וממרים תהיו והמלכה ראתה שהייתי עושה במצות אבי שבשמים ואלו האותות שאני עושה מצילין אותי ואם איניכם מאמינים שאני בן אלוק׳ תביאו לי צפורים של טיט וכן עשו והזכיר עליהם את ה[שם] המפורש וחיו ועמדו על רגליהם והיו פורחים באויר ועם כל זה לא האמינו לו ומה היו עושים כדי להבחין כל אחד ואחד עושה צורות בביתו שור ושה ותרנגולים וחמורים ובהבות ועופות של טיט והיו מוליכים אותם לפניו והחיה אותם בזכרו את השם וכשראו כל המעשים האלה אותם הרשעים והפריצים היו כורעים ומשתחוים לפניו ונופלים על פניהם ארצה והאמינו בו עוד גזר יש״ו לפריצים ולרשעים שיקחו אבן גדולה של רחים וישליכו אותה למים ויעשו כן והזכיר עליה את ה[שם] והעמידה על פני המים כקליפת אגוז והוא עלה עליה וישב בה והלך על המים במרוצה כמרוצת הסוס ביבשה וכשראו הפריצים נבהלו מאד אמר להם יש״ו לכו אתם ביבשה ואני אלך בים ותגידו לגבירתכם המלכה את אשר ראיתם בעיניכם ונשאו הרוח והלך בים והשלוחים חזרו ביבשה למלכה ויאמרו עשינו כל אשר צויתנו וראינו בעינינו אותות ומופתים כאלו ויאמרו לה כל אשר ראו.
Capítulo
8.
[1] Inmediatamente Yesh”u
fue a la Alta Galilea.
[2] Y cuando vieron los
judíos que salió Yesh”u ante ella, vinieron ante ella y le dijeron:
‘¡Señora, Oh reina! Habéis de saber
que este hombre hace sus obras con brujería y con conocimiento de brujerías es
que lo ha hecho, pues es que hace esto y engaña a la gente, es por ello que ha
huido ante ti.’
[3] Inmediatamente envió
a la reina sus muchos de sus prisha (explicadores)
y mensajeros para que lo trajeran.
[4] y lo encontraron
debido a que estaba asentado y estaba engañando al mundo, en la Alta Galilea, y
él les decía:
‘Yo soy el Hijo de Di-s, que sin embargo vine
al mundo, tal como dice sobre mí, mi anciano David, la paz sea sobre él:
Tú
eres Mi hijo. En este día te he engendrado.’
(Cfr. Tehilim 2:7)
[4] Y los emisarios (de
la reina) cuando vieron que la obras (de Yesh”u) eran vanidad y eran ilusiones,
[5] y lo buscaban para
atraparlo y llevarlo ante la reina, pero no pudieron porque estaba bien puesto
entre los miembros de la Alta Galilea.
[6] Y él les provocó en
la espada (o guerra), pero les dijo Yeshu:
¡No luchen con estos rebeldes!
[7] Sobre estos apostatas (ממרים) se dijo:
[7] Sobre estos apostatas (ממרים) se dijo:
‘Vosotros han sido rebeldes hacia el Etern-o’. (Cfr. Devarim 9:7)
[8] Y la reina ha visto que iba a hacer en el mandato de mi Padre que está en los Cielos, y lo (que hago) con las Letras (del Nombre Inefable) que yo os hago salvadores para usted(es).
[9] Y si vosotros no me creéis que yo soy el Hijo de Di-s, traedme aves de arcilla.
Y así hicieron, y (él) recordó sobre ellos (las aves de arcilla) el Nombre Inefable, y vivieron, se levantaron con sus patas y florecieron en el aire.
[10] Y así (hizo) con
todo esto sobre aquellos que no creyeron en él, ¿y qué hicieron para distinguir
a cada una de sus obras? Hicieron formas (de arcilla) en su casa, (tales como) el buey, cordero, gallinas,
burros, bestias, aves de corral y las llevaron ante él, él las revivió al
recordar el Nombre.
[11] Y cuando vieron
todas estas obras, estos reshaim (malvados)
y pritzim (violadores) se
arrodillaban y le rendían homenaje ante él y se caían sobre sus rostros al
suelo y creían en él.
[12] Entonces Yesh”u dio
la instrucción que los pritzim y para
los reshaim tomaran una gran piedra
de molino y tiraran a las aguas e hicieron así, para que (él) recordase sobre
ella el Nombre, y la puso sobre las aguas como si fuera una cascara de nuez.
[13] Y él vino y se sentó
en ella y camino sobre el agua corriendo como si fuera una carrera de caballos
en la tierra.
[14] Y cuando vieron esto
los pritzim (violadores) se asustaron
mucho.
[15] Yeshu les dijo:
Id con ellos en la tierra y yo iré en
la mar y decidle a vuestra señora la reina lo que habéis visto con vuestros
ojos.
[16] Y fue llevado por el
viento, y se fue en el mar y los emisarios (de la reina) regresaron a la tierra
para decirle a la reina:
Hicimos todo lo que
habéis ordenado e identificamos estas señales y prodigios.
Y además ellos le
dijeron:
‘Todo esto es lo que
hemos visto’
פרק ט
❃
ויש״ו בא על הרחיים בים כקליפת אגוז ותבהל המלכה ותתמה תמיה גדולה ותשלח לקבוץ את כל חכמי ישראל והזקנים ותאמר חהם הלא אמרתם כי יש״ו בכשוף עושה מה שעושה שמעו האותיות והמופתים אשר עשה והחדושים אשר חדש בשל יום תמיד ואני מעידה עליו כי אינו יש״ו אלא בן אלוק׳ ענו הזקנים ואמרו לה גבירתא המלכה אל תכסה עליו ואל תפן אחרי מעשיו הרעים ואל מעשה הכשפים כי כל מה שאמרנו עדיין אנו אומרים שהוא ממזר ובר נידה והוא מכשף והלא כתוב בתורה כי יקום בקרבך נביא או חולם חלום ונתן לך אות או מופת לא תשמעו אל דברי הנביא ההוא או אל החלום ההוא כי מנסה ה׳ אתכם לראות הישכם אוהבים את ה׳ ואם בן אלוק׳ הוא כמו שאומר יתחבר נא עמנו ונגלה חרפתו ובראות המלכה שהיו מחזיקים בדברי חכמי ישראל נגדו מיד שלחה אחר יש״ו שרצונה היתה לדעת אמיתת הדבר ושלחה לו שלוחים גדולים להביאו בכבוד וכן בא עמהם ובאו עמו פריצים רבים והמאמינים בו וקודם שהגיע י״שו לפני המלכה נתיעצו חכמי ישראל והזקנים יחד ואמרו כל מה שהוא עושה עושה אותו בכח שם המפורש נבחר לנו איש משכיל ובחור ונכנסהו לאבן שתיה אשר שם המפורש חקוק וילמד ה[שם] גם הוא ויעשה גם הוא מה שיש״ו עושה נגד הילינית המלכה ויבחרו איש משכיל ובחור ושמו יהודה אסקריוטו שהיה פקח גדול וחריף ויאמרו כך וכך תעשה והכניסהו לאבן השתיה ולמד שם המפורש וכתב על הקלף וחתך את בשרו וישם את הקלף תוך בשרו ותפרו ואחר שיצא הוציא מבשרו ולמדו היטב והיה עושה גם הוא בכחו כל רצונו והנה יש״ו בא לפני המלכה עם תשמידין מיד הושיבוהו המלכה לפניה ועשתה לו כבור גדול ולסיעתו ואמרה אשריכם אשריכם שנכנסה רוח הקדש בכם ומיד שלחה אחרי חכמי ישראל וזקניהם וכן באו לפניה ועמהם יהודה אסקריוטו וכשראה יש״ו את הזקנים התחיל לומר למלכה ידע תדעו כי זקני דוד ע״ה אמר על זה העת כי סבבוני כלבים עדת מרעים הקיפוני הגיע הקץ ונתקיים הנבואה הנה באו האנשים הרשעים האלו ועדין הנביא אומר עלי אל תירא מפניהם כי אתך אני נאם ה׳ להצילך וכשהגיעו זקני ישראל לפני המלכה ועתהם יהודה אסקריוטו בא יש״ו והתחיל לדבר נגדם והם נגדו אחרי רוב הדברים ראה יש״ו עצמו בדוחק גדול התחיל לומר עלי נתנבא זקני דוד כי יקחני סלה ועתה הוא קורא אותי ואני רוצה לעלות השמים מיד כשגמר לומר דבריו הרים יש׳ו זרועותיו ככנפי נשר ופרח בין השמים ובין הארץ והיו כל בריות רואים ותמהו ממנו כיון שראו כל ישראל כך מיד נבהלו ואמרו החכמים ליהודה
סקאריוטו עבוד ה׳ ותעלה אחריו
והורידהו והשפילהו ותטנפהו במי רגלים ולא ישוה לו דבר כל ידעתו מיד עשה יהודה סקאריוטו
את מאמרם ועלה אחריו ולכלכו וטנפו במשכב זכור והפילו לארץ וקודם שטנפו לא היה להם יכולת
זה על זה מפני שזה וזה היה השם עד שטנפו בשכב זכור וכיון שטנפו ונפל הזרע על יש״ו הרשע
נטמאו שניהם ונפלו לארץ שניהם כאחד וכל חכמי הגוים יודעים סוד זה וכופרין אותו ומקללים
ומחרימים יהודה אסקריוטו וכשיש להם קטטה זה עם זה ומריבה ביניהם אומרים זה לזה יעשה
לך כמו שעשה יהודה סקאריוטו ליש״ו מיד הפסיד יש״ו כל כחו מצד הטומאה שטמאהו יהודה וברחו
ממנו האותיות של שם המפורש וכשראו ישראל שלא היה לו כח לעשות עוד שום דבר להצלתו ולפרע
לישראל נתחזקו כלם עליו ואז תשש כח המלכה והאמינה לדברי החכמים ותשאל המלכה ליש״ו איה
הם מעשיך
ואנה
הם הנפלאת אשר היית עושה אז ענה הממזר ואמר גבירתי המלכה כבר נתנבא עלי ישעיה הנביא
ע״ה חלק לבם עתה יאשמו הוא יערוף מזבחותכם כי עתה יאמר[ו] אין מלך לנו כי לא את ה׳
והמלך מה יעשה לנו הנבואה הזאת ניבא ישעיהו ע״ה ביודעו כי האומה הזאת יברחו מדרכי שיש
לי לקבל יסורים ומיתה בידי אדם להציל למאמינים בי מדינה של גיהנם כמו שאמר ישעיה הנביא
והוא חטא רבים נשא ולפושעים יפגיע ואני אומר עליהם העל אלה לא אפקוד אם בגוי אשר כזה
לא תתנקם נפשי רעה תבא עליהם אז ענו החכמים ואמרו למלכה מדבר שקר תרחק לא תאבה לו ולא
תשמע אליו ולא תחמול ולא תכסה עליו ויאמרו לה נעשה דבר תמסרהו בידנו ונסתום עיניו ונכה
אותו ונראה אם יודע מי הכהו ובאיזה דבר הכהו אז יהיה רשות בידך לעשות מה שתרצה ואם
לאו יהיה רשות בידינו לעשות ממנו כטוב בעינינו ותען המלכה ותאמר כן יהיה וכך יעשה ומיד
מסרה אותו בידם מה עשו חכמי ישראל עמו שמו בגד צמר מוסרח ומטונף בראשו ויקשרוהו היטב
על צוארו שלא יראה ולקחו עמהם מהשרים הגדולים של המלכה לעיני כל ישראל ועשו עגולה מע׳
זקנים ושמו יש״ו באמצע ולקחו להם ע׳ מקלות זה מרמון וזה מזית וזה מתאנה וכן מכל אילן
ואילן בא אחד והכה במקל רמון וגילו פניו ושאלו מי שהכהו אמר שהכה אדם והיה נפתלי(?)
אמרו לו במה הכך אמר במקל של תאנה והיה של רמון אמרו לו השרים שקר הם כל מה שדברת וכל
מעשיך שקר הם אחר שראה יש״ו עצמו בדוחק ובצרה וראה היסורים שהוא עתה בהם והוא ביד החכמים
לעשותם בו כרצונם היה בוחר במות ולא בחיים והיהודים אומרים לפניו נעשה ממנו אברים אברים
כשעיר עזאזל ואחרים אומרים לא נכהו בשעה אחד אלא בחדש אחד ויסורים רעים וגדולים ואחרים
אומרים לא נעשה לו דין סקילה אלה כל אחד מישראל יבא וירק בפניו והזקנים ושאר האנשים
הכו אותו במקלות מכות גדולות ורבות והנשים מכים אותו גם הם בסנדליהם אז נשא יש״ו את
עיניו למעלה ואמר אבי שבשמים לא אמות כי אחיה ומי יתן לי אבר כיונה אעפה ואשכונה ה׳
שמע קולי ושועתי לפניך תבא אל תסתר פניך ממני ביום צר לי מהר ענני כי כלו ביגון חיי
ושנותי באנחה ועצמותי כמוקד נהרו הוכה כעשב ויבש לבי כי שכחתי מאכול לחמי מקול אנחתי
דבקה עצמי לבשרי דמיתי לקאת מדבר הייתי ככוס חרבות וכו׳ כי אפר כלחם אכלתי וכו׳ ואתה
ה׳ לעולם תשב כסאך לדוד ודוד וכו׳ כל המזמור כולו עשאו עלי עד הצילה מחרב נפשי מיד
כלב יחידתי ואם תניח אותי ביד הכלבים האלו כמעט שכנה דומה נפשי מי יקום לי עם מרעים
מי יתיצב לי עם פועלי און כי עליהם אמר הנביא חזקו פניהם מסלע כשמוע הפריצים והמאמינים
בו את דבריו צעקו צעקה גדולה ומרה ובוכים בכיה רבה וממרטים ראשיהם וזקניהם כשמוע המלכה
כזאת גזרה להוציאו מפניה ולמסרו ביד היהודים ואמרה המלכה כמו שזה היה מטעה את העולה
במאמרו שהוא בן אלוק׳ והיו מתקבצים עמו כל האנשים הרשעים האלה נגד היהודים בכשפנותו
כך היה יכול לעשות יום אחר נגדי לכן יהרג ועתה הרי הוא בידכם אם יש בו כח להציל את
עצמו יציל ואם לאו תהרגוהו שהוא פחות נבזה כשפן ממזר כמו שאתם אומרים עליו אז נהפך
לישראל יגון ואנחה לשמחה ואבל ליום טוב.
Capítulo
9.
[1] Y fue Yesh”u sobre la
cascara de nuez en el molino sobre el mar, y no consiguió que la reina se
asustará y se asombrara grandemente.
[2] Y envió a que se
reunieran a todos los Jajame-Israel (sabios
de Israel) y los ancianos.
[3] Y ella les dijo:
Porque Yesh”u en brujería ha hecho
¿Qué hacer de este que ha escuchado las Letras y ha hecho maravillas que hizo y
las [cosas] nuevas que hace nuevas debido a un nuevo día? [4] pero yo doy
testimonio de él, que no se trataba de Yesh”u quien era el Hijo de Di-s!
[5] Los ancianos respondieron
y dijeron:
¡Oh
Señora! ¡Oh reina! No lo encubra y no sume después sus obras, las maldades y
sobre su acto de brujerías porque todo esto que decimos todavía, nosotros
afirmamos que él es un mamzer (bastardo)
e hijo de impureza menstrual.
[6]
Y él es un brujo ¿y acaso sobre él no está escrito en la Torah de la siguiente
manera?:
כי יקום בקרבך נביא או חולם חלום ונתן לך אות או מופת לא תשמעו אל דברי הנביא ההוא
או אל
החלום ההוא כי מנסה ה׳ אתכם לראות הישכם אוהבים את ה׳
“Si se levantare en medio de ti un profeta o
un soñador de sueño, y te diere una señal o una maravilla. Y sucediere la señal
o la maravilla que había hablado diciendo: Vamos detrás de dioses extraños, que
no han conocido y los sirvamos. No oirás las palabras de aquel profeta, o de
aquel soñador de sueño; porque está probando el Etern-o a vosotros, para saber
si vosotros aman al Etern-o Di-s vuestro, con todo vuestro corazón y con toda
vuestra alma.”
-Devarim / Deuteronomio 13:2-4.
[5]
Y si es Hijo de Di-s, como él afirma decir, que lo demuestre ahora con nosotros
y cuya vergüenza (en nosotros) sea revelada.
[6] Y viendo a reina que
fueron fuertes tales palabras de los Jajame-Israel
(Sabios de Israel), enviaron inmediatamente a Yesh”u, porque quería saber
la verdad del asunto, enviaron grandes delegados (שלוחים גדולים) a él para traerlo con
honor.
[7] Y así vino él con
ellos, y vinieron con él muchos pritzim (violadores)
y creyentes.
[8] Y antes de que Ye”Shu
estuviera ante la reina, ella consulto a los Jajme-Israel (Sabios de Israel) y a los z’kenim (ancianos) en unidad, diciendo todo lo que hace, quien lo
hace a la fuerza por medio de el Nombre Inefable;
así que vamos a elegir un hombre mashkil
(inteligente) y bajur (estudiante de
Yeshiva), y lo llevaremos a la Even
haShetiya (Piedra de Fundición) en la que está grabado el Nombre Inefable y
lo aprenda el Nombre también, y que él haga como hizo Yesh”u, quien ha hecho
(esto) contra la reina Hilanit (Elena).
[9] Y eligieron a un
hombre mashkil y bajur,
y su nombre es YEHUDAH ASCRIOTO, quien abrió de forma magnánima, aguda y les dijo: ¡Así de esta manera haré!
[10] Ellos lo llevaron a la
Even haShetiya (Piedra de Fundición),
donde aprendió el Nombre Inefable, lo escribió en un klaf de carne cortada, metió el klaf
en la carne y lo cosió; Y cuando él salió, él lo sacó de su carne, lo aprendió
bien y por cuyo poder él hizo todo lo que quería.
[11] Y he aquí, Yesh”u
vino ante la reina con sus discípulos; inmediatamente lo puso delante de la
reina y él y sus seguidores mostraron gran honor, y dijo:
¡Dichosos sois, dichosos sois, que entró la
Inspiración Divina en vosotros!
Ellos enviaron
inmediatamente a los sabios de Israel y
de los ancianos, que entró delante de ellos, y con Yehudah Askrioto.
[12] Y cuando Yesh”u vio
a los ancianos, comenzó a decirle a la reina: Vos tenéis que sabed que mi anciano
David, la paz sea sobre él, dijo en aquel
momento:
כי סבבוני כלבים עדת מרעים הקיפוני
“Me han rodeado
los perros. Me han cercado una turba de malhechores.” (Tehilim 22:17)
[13] Llegó a su fin y se
ha cumplido la profecía, pues he aquí que están estos hombres malhechores y si
bien el profeta hablo sobre mí (diciendo):
אל תירא מפניהם כי אתך אני נאם ה׳ להצילך
“No tengáis miedo de
ellos, porque soy contigo para librarte, dice el Eterno”
(Yirmiyah”u /
Jeremías 1:8)
[14] Y cuando llegaron
los z’kenim de Israel ante la reina,
y ahora con ellos (llegó) Yehudah Askrioto, vino Yesh”u y comenzó a hablar en
contra de ellos en contra de él (Yehudah
Askrioto) y ellos en su contra,
[15] Después de muchos
discursos, se vio así mismo Yesh”u un poco grande, empezó a decir:
Sobre mí profetizo mi anciano David: כי יקחני סלה (Porque Me recibirá. Selah) (Tehilim
49:16)
Ahora Él me llama y me subirá al cielo.
[16] Tan pronto como
terminó sus palabras, Yesh’u levantó los brazos al igual que las águilas,
flotando entre los cielos y la tierra; todas las personas lo vieron, se maravillaron
en ellas.
[17] Y cuando todo el
pueblo vio que ellos estaban atónitos.
[18] Los sabios dijeron a
Yehudah Askrioto:
Servid al Etern-o, subid tras de él,
humilladlo, ensuciadlo (con
semen), con la orina que esta entre
vuestras piernas, y que no pueda utilizar nada del conocimiento.
[19] E inmediatamente hizo Yehudah Ascriota, a
la encomienda que le dieron, y fue tras él, eyaculándolo y sodomizándolo, recordad que
así¸ es como lo derribó sobre la tierra.
[20] Y antes de que él lo
hubiera eyaculado, no tenía capacidad sobre esto, debido a ello hasta que el
Nombre fue profanado hasta que se le profano en el acto de sodomía.
[21] Y después de haber
caído en desgracia, el semen (de Yehudah Ascriota) sobre Yesh”u HaRasha’ (el malvado), contaminando a los dos y ambos
cayeron sobre la tierra como si fueran uno.
וכל חכמי הגוים יודעים
סוד זה וכופרין אותו ומקללים ומחרימים יהודה אסקריוטו וכשיש להם קטטה זה עם זה
ומריבה ביניהם אומרים
זה לזה יעשה לך כמו שעשה יהודה סקאריוטו ליש״ו
[22]
Y todos los sabios de las naciones saben
este secreto, pero lo niegan, a él le lanzan maldiciones y reprenden [el recuerdo de] Yehudah Ascriota, y cuando se pelean entre sí y luchan entre
ellos, diciendo el uno al otro sobre lo que le hizo Yehudah Ascritota a Yesh”u.
[23] Inmediatamente Yesh”u
perdió toda su fuerza, como resultado de la impureza, ya que lo profanó Yehudah;
y a quien se le escapó de las Letras del Nombre Inefable.
[24] Y cuando vio (el
pueblo de) Israel que (él) no tenía su poder para realizar cualquier cosa, así
como para salvarse, y alborotó todo Israel, quienes lo sujetaron (para que no
escapase) y allí cayó el poder de la reina y ella creyó en las palabras de los Jajamim.
[26] La reina le preguntó
a Yesh”u:
¿Dónde están tus obras,
¿dónde están los milagros que has hecho?
Entonces respondió el mamzer (bastardo) y dijo:
¡Mi
señora! ¡Oh reina! Así ha sido profetizado por Yeshayah HaNbí, la paz sea sobre él, (quien escribió:)
חלק לבם עתה
יאשמו הוא יערוף מזבחותכם
כי עתה יאמר[ו] אין מלך לנו כי לא את ה׳ והמלך מה יעשה לנו
“El corazón de ellos está dividido. Ahora sobrellevarán sus culpas. Él derribará sus altares y arruinará sus monumentos. De seguro dirán: ‘No tenemos rey, porque no temimos al Etern-o ¿qué puede hacer por nosotros?.’”
(Cfr. Hoshea’
10:2-3)
[27]
Esta profecía de Yeshayah, la paz sea
sobre él, profetizó, pues sabía que esta umah (nación salvaje) huiría de todas maneras, es por ello que
tengo que aceptar el sufrimiento y la muerte de los hombres para salvar a los
creyentes de este país del gehinom (infierno)
como ha dicho Yeshayah HaNabí:
והוא חטא רבים נשא ולפושעים יפגיע
“y fue contado
con los pecadores, no obstante lo cual cargó el pecado de muchos e intercedió
por los pecadores.”
(Yeshayah
53:12)
[28]
Pero os diré: ¿No los tengo como un goy, que
mi alma se vengará (como un dibuk)?
¡El mal vendrá sobre ellos!
[30] Entonces le
respondió uno de los Jajamim (sabios)
y le dijo a la reina:
(él) habla
en falsedad! Es mejor distanciarse de él, (pues como ordena la Torah:)
לא תאבה לו ולא תשמע אליו
ולא
תחמול ולא תכסה עליו
“No accederás ni lo
escucharás ni tus ojos se apiadarán de él ni lo encubrirás.”
(Devarim 13:9)
Y ellos le dijeron que terminase este
asunto, destinándolo a vuestras manos. Mantengámosle la boca y sus ojos
lisiados y veremos si sabe quién lo golpea, con que se le golpea. Entonces
usted tendrá el permiso de hacer lo que sea a voluntad, y si es que nos de la
autoridad en nuestras manos para hacer lo que es bueno para nosotros.
[32] La reina respondió y
dijo: Que así sea y que así sea.
[33] Y de inmediato se
los dieron en sus manos.
[34] ¿Qué hicieron los
Sabios de Israel con él? Lo vistieron con prendas de lana apestosa sucia en su
cabeza y le pegaron bien sobre el cuello para que no pudiera ver; y tomaron con
ellos a los grandes ministros de la reina, para que a la vista de TODO ISRAEL (que
se viera que se impartiera justicia),
[35] e hicieron una ronda
de 70 z’kenim (ancianos), (y llamaron
a) su nombre Yesh”u a la mitad,
[36] y tomaron 70 palos
(para golpearlo, tomaron una vara de) granada, una vara de oliva, una vara de
higo, y por lo tanto de todos los árboles; vino uno y le golpeaban con la vara
del granado, y le taparon la cara y le pidieron que revelara (místicamente) que
fue (vara lo golpeo).
[37] y le preguntaron:
¿Quién te golpeo? Dijo que fue (un hombre
de nombre) Adam y en si fue (un
hombre de nombre) Neftaly. Le dijeron: ¿Con qué vara te golpeó? Dijo: Con
la vara de higo, pero fue con la vara de granado; dijeron los ministros
(romanos): ¡Dice falsedad! ¡Ellos (los rabinos) han hablado de todas sus obras
que son falsedad!
[38] Entonces después que vio Yesh”u que estaba en un lío y con dificultad(es), sufrimientos, que él ahora con ellos (los ministros romanos) y él (mejor) pedía la mano (de justicia) de los Jajamim (sabios) para que hicieran en él conforme su voluntad, y para que ellos lo eligieran para que lo mataran y no viviera más.
[39] Y los judíos dijeron ante él: Haremos de él, el aplastarlo en pedazos como al Sair la’Azazel (chivo expiatorio a ser enviado a una montaña severa y dura); y otros decían: ¡Qué no se le tomé en una hora! Pero que sea en el próximo novilunio y que el sufrimiento sea grande, malo; y otros dicen: Que no se haga justicia por medio de sekilah (lapidación), pero que cada uno de Israel venga y lo escupa en el rostro.
[40] Y los z’kenim (ancianos) y otras personas lo golpearon bastante con grandes palos, e incluso mujeres lo golpearon con sus sandalias. (La sandalia de la mujer judía como medio de disciplina es mencionado frecuentemente en el Talmud y en el Midrash.)
[41] Así que Yesh”u alzando los ojos y dijo:
‘Mi Padre que estas en el Cielo, no voy a
morir, sino que viviré, y (Él es el) que me da parte (de alas) como la
paloma, (y como) el áspid (para deslizarme),
y ‘Escucha, oh Etern-o, cuando llamo con mi voz’. (Tehilim 27:7) ‘y llegue mi
clamor a Ti! No ocultes Tu rostro e el día de la aflicción. Inclina Tu oído a
mí. (Tehilim 102:2-3) ‘respóndeme rápidamente’ (Tehilim 143:7) ‘porque mi vida se pasa en penas, y mis años en suspiros…y mis huesos
se consumen’ (Tehilim 31:11) ‘Mi corazón es hollado como la hierba y se
marchita, y me olvido de comer mi pan. Por causa de la voz de mis suspiros, mis
huesos se pegan a mi carne. Soy como un pelicano del desierto. Me he convertido
en un búho de los lugares desolados
etc.’ (Tehilim 102:5-7) ‘Porque he comido cenizas como el pan, etc’ (Tehilim 102:10) ‘Tú, ohEtern-o, estás entronizado para siempre. Tu trono es para todas
las generaciones, etc.’ (Eija /
Lamentaciones 5:19).
[41] Todo el salmo que
escribió para mí el cual dice:
‘Libra mi alma de la espada, y del
poder de los perros.’(Tehilim
22:21) y si me dejas entregándome a
los perros (Cfr. Midrash Tanjunma,
Parashat Masei) y que por estos: ‘mi
alma estaría pronto envuelta en el silencio.’ (Tehilim 94:17) ‘¿quién se
alzará por mí contra los malvados? ¿Quién me defenderá contra los obradores de
iniquidad’ (Tehilim 94:16) Porque
sobre ellos dijo el profeta: Han endurecido más que una roca.’ (Yirmiyah”u 5:3)
[42] Cuando escucharon
los pritzim (violadores) y creyeron
en sus palabras, (y empezaron a) gritar, clamar grandemente, llorando
amargamente, llorando mucho, arrancándose el pelo y sus barbas.
[43] Cuando la reina oyó
esto, emitió una g’zera (categoría) para
su semblante, y para que se lo entregasen de inmediato a los judíos y dijo la
reina:
¿Cómo es que este engañoso se haya
crecido diciendo que es “hijo de Di-s”? a quien se le unieron todos los hombres
malvados, pero aquellos están contra los judíos, que en sus brujerías (de
Yesh”u) podría haberlo hecho todo, incluso contra de mí en algún día posterior,
y (él) me podría haber asesinado y él ahora está en vuestras manos, que si él
tiene algún poder para salvarse así mismo. Y si no lo matan que él sea muy
despreciado como un mamzer (bastardo), como vosotros dicen que harán con él.
[44] Así que Israel se
convirtió de suspiro a alegría, y de día de luto a yom tov (buen día).
.jpg)
.jpg)
פרק
י
❃
ומיד לקחוהו והביאוהו לטבריה לפתח שער בית הכנסת וקשרו אותו והשליכוהו לארץ ויכוהו מכות גדולות כל אחד כרצונו ויקומו הפריצים והמאמינים בו והכומרים ויתחברו עם שלש מאות וערשה תשמידין ויקחו כלי זין והכינו עצמם להמית כל אויביהם ותהי מלחמה גדולה יוממ ולילה ורציחה גדולה עד מאד ובפניהם עשו לו היהודים כרצונם וכראות יש״ו שלא היה כח לברוח ולהציל את עצמו מהם אמר יש״ו לזקנים לא כתוב בתורה כי תראה חמור שונאך כו׳ עזוב תעזוב עמו ועתה תנו לי דבר לאכול ולשתות הביאו לו כוס מלא חומץ חזק ויתנו לו לשתות ובמרירות אמר בקול גדול לתשמידין שמחו תשמידין וכל השומעין כבר נתקיים בי ולצמאי ישקוני חומץ ארחי זאת שמו על ראשו עטרה של קוצים ושל ברקובים מלוכלכים בצואה אמר עוד ראו נתקיים בי ויתנו בברותי ראש התחילו הפריצים לצעוק ולבכות ויבכו בכי גדול וילחמו בהם והיתה מלחמה גדולה עד מאד האב היה הורג הבן והבן היה הורג האב ועם כל זה נתגברה יד ישראל על יש״ו ואמר אחי ותלמידי אל תלחמו בהם כי כן גזר עלי אבי שבשמים ואני צריך לקיים מה שאמר הנביא גוי נתתי למכים ולחיי למורטים פני לא הסתרתי מכלמות ורוק ועם כל זה צריך לסלוח להם ולכסות בעין החמלה כי כל זה נתנבא עלי והיסורים אני מקבל עלי והם לא יש להם חטא בזה ואני רוצה לדבר עמהם ואמר לישראל עלי נאמר הפסוק הנה ישכיל עבדי ירום ונשא וגבה עד מאד וכו׳ עד סוף הנבואה ואמר לישראל לפני הרשעים ותלמידיו צוררים ופושעים הנבואה הזאת על מי אמרה אלא עלי ועתה על מה תשמחו ועל מה פתחו פה ועל מה תאריכו לשון אתם ילדי שקר ועל כרחכם רוח ה׳ דבר בי כי אחר שמשחני ה׳ לבשר ענוים שלחני לרפואת נדכי לב לקרות לעבדים דרור ואו יתקיים הפסוק שוש אשיש בה׳ תגל נפשי באלקי וכו׳ וככלה תעדה כליה כן אעשה לפני אבי שבשמים וכל אשר תחשבו לעשות לא תצליחו ועבדי יאכלו ואתם תרעבו עבדי ישתו ואתם תצמאו עבדי ישמחו ואתם תכלמו עבדי ירונו מטוב לב ואתם תצעקו מכאב לב ומשברון לב תבכו והשליך אתכם לארץ צלמות ותהיו לקללה ולשמחה נפוצים בארצות מגלות לגלות מעם לא יושיע וכל מה שתרצו לעשות כבר ידעתיו מאבי שבשמים קודם בואי לעולם ואז היה לי פחד גדול ואמר לי אבי שבשמים אל תירא ואל תחת מפניהם כי הנני מושיעך מרחוק ואנכי אעלך גם עלה גם אמר לי אבי שבשמים כל מה שיעשו לך מיסורין של מיתה אל תעש חשבון עמהם וכן כל מה שאתם תעשו בי הוא כמו שתעשו באבן שאינה מרגשת וירמיה הנביא ניבא עלי ואמר אל תשמחי אויבתי לי כי נפלתי קמתי וגו׳ ותדעו שכל הנבואה הזאת נאמר עלי בשמים בשמעם כן הפריצים נתחברו כלם ויבכו ונשמע קול בכיה למרחוק ויקומו כל הפריצים וירגמו באבנים ליהודים הכום בחרבות וחיצים והיתה רעדה גדולה ביהודים ויעמדו עוד היהודים וברחו ותכף הלכו הפריצים לבית האסורים ושברו הבריחים והוציאוהו מבית הסהר ולקחו לישו והביאוהו אל ארץ המקוללת עם שיו תשמידין לעיר אנטוכיא.
❃
ומיד לקחוהו והביאוהו לטבריה לפתח שער בית הכנסת וקשרו אותו והשליכוהו לארץ ויכוהו מכות גדולות כל אחד כרצונו ויקומו הפריצים והמאמינים בו והכומרים ויתחברו עם שלש מאות וערשה תשמידין ויקחו כלי זין והכינו עצמם להמית כל אויביהם ותהי מלחמה גדולה יוממ ולילה ורציחה גדולה עד מאד ובפניהם עשו לו היהודים כרצונם וכראות יש״ו שלא היה כח לברוח ולהציל את עצמו מהם אמר יש״ו לזקנים לא כתוב בתורה כי תראה חמור שונאך כו׳ עזוב תעזוב עמו ועתה תנו לי דבר לאכול ולשתות הביאו לו כוס מלא חומץ חזק ויתנו לו לשתות ובמרירות אמר בקול גדול לתשמידין שמחו תשמידין וכל השומעין כבר נתקיים בי ולצמאי ישקוני חומץ ארחי זאת שמו על ראשו עטרה של קוצים ושל ברקובים מלוכלכים בצואה אמר עוד ראו נתקיים בי ויתנו בברותי ראש התחילו הפריצים לצעוק ולבכות ויבכו בכי גדול וילחמו בהם והיתה מלחמה גדולה עד מאד האב היה הורג הבן והבן היה הורג האב ועם כל זה נתגברה יד ישראל על יש״ו ואמר אחי ותלמידי אל תלחמו בהם כי כן גזר עלי אבי שבשמים ואני צריך לקיים מה שאמר הנביא גוי נתתי למכים ולחיי למורטים פני לא הסתרתי מכלמות ורוק ועם כל זה צריך לסלוח להם ולכסות בעין החמלה כי כל זה נתנבא עלי והיסורים אני מקבל עלי והם לא יש להם חטא בזה ואני רוצה לדבר עמהם ואמר לישראל עלי נאמר הפסוק הנה ישכיל עבדי ירום ונשא וגבה עד מאד וכו׳ עד סוף הנבואה ואמר לישראל לפני הרשעים ותלמידיו צוררים ופושעים הנבואה הזאת על מי אמרה אלא עלי ועתה על מה תשמחו ועל מה פתחו פה ועל מה תאריכו לשון אתם ילדי שקר ועל כרחכם רוח ה׳ דבר בי כי אחר שמשחני ה׳ לבשר ענוים שלחני לרפואת נדכי לב לקרות לעבדים דרור ואו יתקיים הפסוק שוש אשיש בה׳ תגל נפשי באלקי וכו׳ וככלה תעדה כליה כן אעשה לפני אבי שבשמים וכל אשר תחשבו לעשות לא תצליחו ועבדי יאכלו ואתם תרעבו עבדי ישתו ואתם תצמאו עבדי ישמחו ואתם תכלמו עבדי ירונו מטוב לב ואתם תצעקו מכאב לב ומשברון לב תבכו והשליך אתכם לארץ צלמות ותהיו לקללה ולשמחה נפוצים בארצות מגלות לגלות מעם לא יושיע וכל מה שתרצו לעשות כבר ידעתיו מאבי שבשמים קודם בואי לעולם ואז היה לי פחד גדול ואמר לי אבי שבשמים אל תירא ואל תחת מפניהם כי הנני מושיעך מרחוק ואנכי אעלך גם עלה גם אמר לי אבי שבשמים כל מה שיעשו לך מיסורין של מיתה אל תעש חשבון עמהם וכן כל מה שאתם תעשו בי הוא כמו שתעשו באבן שאינה מרגשת וירמיה הנביא ניבא עלי ואמר אל תשמחי אויבתי לי כי נפלתי קמתי וגו׳ ותדעו שכל הנבואה הזאת נאמר עלי בשמים בשמעם כן הפריצים נתחברו כלם ויבכו ונשמע קול בכיה למרחוק ויקומו כל הפריצים וירגמו באבנים ליהודים הכום בחרבות וחיצים והיתה רעדה גדולה ביהודים ויעמדו עוד היהודים וברחו ותכף הלכו הפריצים לבית האסורים ושברו הבריחים והוציאוהו מבית הסהר ולקחו לישו והביאוהו אל ארץ המקוללת עם שיו תשמידין לעיר אנטוכיא.
Capítulo
10.
[1] Y de inmediato se lo
llevaron y lo metieron a (la ciudad de) T’veryah
(Tiberias) a la entrada de la puerta del Beit
HaK’neset (Sinagoga), y lo ataron y lo arrojaron a la tierra, y le dieron
una gran paliza cada uno, según era su voluntad.
[2] Y se levantaron los pritzim (violadores) y los que creyeron
en él, así como los komerim (sacerdotes)
y se conectaron con 310 de sus discípulos quienes tomaron cañas y se prepararon
para matar a todos los enemigos.
[3] Y hubo una gran
guerra que se extendía de día y noche en la que hubo grandes asesinatos, en su presencia hicieron cuanto quisieron con
los judíos.
[4] Y esto le agrado a
Yesh”u pues no tenía poder para escapar y salvarse así mismo. De ellos, Yeshu
dijo a los ancianos:
¿No está escrito en la Torah:
‘Si
viereis un asno de quien tú odias… ayudarás junto con él, etc.’ (Shemot 23:5)? Ahora, dadme algo de comer y beber.
[5] Le trajeron un vaso
de vinagre fuerte y lo dieron de beber.
[6] Y dijo con voz amarga
con un gran clamor a sus discípulos:
Regocijaos, discípulos y todos los
que me escucháis ya que se está cumpliendo en mí
(lo que dice el profeta:)
‘me dieron vinagre para beber.’ (Tehilim 69:22)
[7] Después de esto,
pusieron en su cabeza una corona de espinas que fueron ensuciadas de heces
putrefactas, e incluso dijo:
‘Ved que esto se cumple en mí, (las palabras del profeta:)
Ellos pusieron en mi cabeza hiel.’ (Tehilim 69:22)
[8] Y los priztim (violadores) empezaron a gritar
y a llorar con grandes lagrimones, y empezaron a combatir en una gran guerra,
hasta que llegaron a matar el padre a su
hijo, el hijo mató a su padre, y con todo esto venció la mano de Israel
sobre Yesh”u.
[9] Y dijo:
‘Mis hermanos y discípulos míos no
luchen con ellos, ya que ellos tienen a mi Padre que está en los Cielos, y es
mi voluntad que se cumpla lo que dijo el profeta:
“Mi cuerpo entregué a los que hieren,
y mi mejilla a los que arrancan el cabello, mi rostro no ocultado de las
ofensas y de la saliva.” (Yeshayah
50:6)
Y con todo esto, requiero que los
perdonen, que tengan compasión, porque todo esto está profetizado sobre mí
sobre este sufrimiento, yo recibo de ellos y en ellos no hay pecado en esto, yo
deseo hablar con ellos.
[10] Él le dijo a Israel:
Sobre mí dice el
pasuk (versículo):
“He
aquí tendrá éxito mi siervo; se elevará, se enaltecerá y llegará muy alto.” (Yeshayah 52;13) hasta el final de la profecía.
[11] Y le dijo a Israel,
así como ante los reshaim (impíos) y
sus discípulos, tzorerim (déspotas),
y a los criminales:
Está profecía habla sobre mí, sino en
mí; y ahora sobre lo que sois felices y
sobre lo que han comenzado aquí, y sobre lo que piden en su lengua que he aquí
sois como los niños que mienten.
[12]
Y sobre vuestra voluntad, (he aquí se ha hecho lo que dijo el profeta:)
El
espíritu del Señ-r, el Etern-o, fue sobre mí; por cuanto me ha ungido el
Etern-o para anunciar (buenas nuevas) a los humildes. Me ha enviado para vendar
a los de corazón quebrantado, proclamar libertad a los cautivos, etc. (Yeshayah 61:1) y luego el verso se
cumplirá:
“Me
alegraré en el Etern-o, se regocijará mi alma en Di-s mío, etc” (Yeshayah 61:10)
[13]
Y todo esto ya lo sabía que pasaría mi
Padre que está en los Cielos; y todos los que piensan hacerme no tendrán éxito,
y mis siervos todos comerán y vosotros morirán de hambre, mis siervos beberán y
vosotros los encontrarán, mis siervos están muy felices, y vosotros volverán de
nuevo (a la tristeza), mis siervos adquirirán el talento de la bondad de
corazón y vosotros gritaran de dolor, angustia, de un grito de corazón
quebrantado y ellos os expulsarán de Erretz (Israel) a las tinieblas, y
sucederá que la maldición y la felicidad será común en sus tierras del exilio,
y descubrirán que vosotros son un pueblo sin salvación.
[14]
Y todo esto es Su Voluntad, pues ya sabía que mi Padre que está en los Cielos,
primero me envió al mundo y luego tuve un gran temor, y me dijo mi Padre que
está en los Cielos:
‘Pero
tú no temáis, y no tengáis miedo, porque he aquí te salvaré de (donde estés)
lejos.’ (Cfr.
Yirmiyah 30:10)
y ‘yo os subiré’ (Berreshit 46:4)
[15]
También me dijo mi Padre que está en los
Cielos: Todo lo que haga contigo serán dolores de muerte para hacer de cuenta
que ellos actúan por Mí. Y así lo que les hagan a él, Me lo hacen a Mí, él es
como se ha convertido en una piedra que no se mueve.
[16]
El Profeta Yirmiyah (Mijah 7:8) profetizó sobre mí:
‘No te
alegres, mi enemiga, sobre mí, porque he caído, me levantaré.’
Sabed que toda esta
profecía se dijo sobre mí en los Cielos.
[17] Al oír así los pritzim (violadores) todos se unieron y
lloraron, entendiendo la voz (de Yesh”u) quienes gritaron desde lejos y se
levantaron todos los priztim, y
apedrearon con rocas a los judíos (de la Alta Galilea) (y) con vidrios,
espadas, y flechas, generando un gran bullicio en los judíos.
[18]Y se levantaron los
judíos y huyeron; y de pronto fueron los
pritzim a la prisión, rompiendo los
tornillos, quitando de la celda y tomaron a Yeshu a quien lo llevaron a la
tierra de maldiciones con sus 316 discípulos a la ciudad de Antiojía (Antioquía).
פרק יא
❃
מה עשה הממזר אמר לתשמידיו המתינו כאן שאבי קורא אותי והמתינו עד שאשוב לכם וזה עשה בתחבולה שכאשר ראה שלא היה לו עוד יכולת לעשות כלום באותיות השם בשביל שהיה טמא רצה לילך במצרים ללמ וד כשפים ועל כן אמר לתשמידיו המתינו והלך למצרים וישב שם הרבה ימים ולמד שם הרבה כשפים ואחר שיצא ממצרים בא לאנטוכיא ומצא תשמידיו וקבלו והשתחוו וכרעו לו ויבכו לפניו אמר להם אל תעצבו כי האל שלחני למחיה אליכם להיות לכם לפליטה גדולה וכאשר ראוהו רוכב על חמור השיב להם עמדו ושמעו כי כן צוה עלי אבי שבשמים וכך ניבא עלי הנביא ע״ה ועליכם גילי מאד בת ציון הריעי בת ירושלים הנה מלכך יבא לך צדיק ונושע עני ורוכב על חמור באותה שעה באו כלם בכריעה והשתחוו לפניו
Capítulo 11.
❃
מה עשה הממזר אמר לתשמידיו המתינו כאן שאבי קורא אותי והמתינו עד שאשוב לכם וזה עשה בתחבולה שכאשר ראה שלא היה לו עוד יכולת לעשות כלום באותיות השם בשביל שהיה טמא רצה לילך במצרים ללמ וד כשפים ועל כן אמר לתשמידיו המתינו והלך למצרים וישב שם הרבה ימים ולמד שם הרבה כשפים ואחר שיצא ממצרים בא לאנטוכיא ומצא תשמידיו וקבלו והשתחוו וכרעו לו ויבכו לפניו אמר להם אל תעצבו כי האל שלחני למחיה אליכם להיות לכם לפליטה גדולה וכאשר ראוהו רוכב על חמור השיב להם עמדו ושמעו כי כן צוה עלי אבי שבשמים וכך ניבא עלי הנביא ע״ה ועליכם גילי מאד בת ציון הריעי בת ירושלים הנה מלכך יבא לך צדיק ונושע עני ורוכב על חמור באותה שעה באו כלם בכריעה והשתחוו לפניו
Capítulo 11.
[1] ¿Qué fue lo que hizo
el mamzer? Le dijo a sus discípulos: Esperadme aquí que mi Padre me llama, y
esperadme hasta que regrese con vosotros?
[2] Y sobre esto hizo
trampa, pues cuando vio que ya no tenía más capacidad de utilizar las Letras
del Nombre, debido a que él se había hecho inmundo, quería ir a Mitzraim (Egipto) para aprender
brujerías, y por eso les dijo eso a sus tashmidim
(discípulos destructores.) que esperaran.
[3] Y se fue a Mitzraim,
sentándose allí muchos días, y aprendiendo muchas brujerías, y siendo así
salió de Mitzraim, llegó a Antioquia
y encontró a sus tashmidim,
[4] Y lo recibieron inclinándose y se arrodillaron
ante él, les dijo que no se aflijan porque Di-s le ha enviado para que vivan
para que ellos tengan una gran manifestación.
[5] Y cuando lo vieron
montado en un burro [el burro lloró
abundantemente]; les respondió:
Pónganse de pie y escuchad, que así
es como lo ha ordenado mi Padre que esta en los Cielos y me predijo el profeta,
la paz sea sobre él, y sobre vosotros:
[5]
Regocíjate mucho, hija de Tzión; da
voces de júbilo, hija de Yerushalaim. He aquí tu rey ha venido hacia ti, justo y salvador, humilde y montado sobre un
asno. (cfr. Zejaryah 9:9)
[6] En esta hora todos
ellos vinieron arrodillándose inclinándose ante él.
פרק
יב
❃
אז ישו חשב לחזור לבית המקדש פעם אחרת ללמוד האותיות של שם וחשב לילך לירושלים בזמן שישראל הולכים למועדים ובעת הפסח נקהלו הרבה מישראל לבא לבית המקדש וקרא ישו לתשמידיו ואמר להם שילבישו כלם מלבוש של צבע אחד כצבע בגדו של ישו ולילך כלם בחברה לירושלים כמו ההולכים למועד וקבצם כלם והשביעם להיות זה הדבר ביניהם בסוד וכלם קבלו עליהם דבר זה בחרם ובשבועה ששום אחד מהם יגלה שהוא בירושלים והשיאם ואמר להם שיעשה אותות גדולות וינקם נקמתו של יהודים כי כן גזר אבי שבשמים ובכן הלך בחבורתו לירושלים.
❃
אז ישו חשב לחזור לבית המקדש פעם אחרת ללמוד האותיות של שם וחשב לילך לירושלים בזמן שישראל הולכים למועדים ובעת הפסח נקהלו הרבה מישראל לבא לבית המקדש וקרא ישו לתשמידיו ואמר להם שילבישו כלם מלבוש של צבע אחד כצבע בגדו של ישו ולילך כלם בחברה לירושלים כמו ההולכים למועד וקבצם כלם והשביעם להיות זה הדבר ביניהם בסוד וכלם קבלו עליהם דבר זה בחרם ובשבועה ששום אחד מהם יגלה שהוא בירושלים והשיאם ואמר להם שיעשה אותות גדולות וינקם נקמתו של יהודים כי כן גזר אבי שבשמים ובכן הלך בחבורתו לירושלים.
Capítulo
12.
[1] Así que pensó Yeshu
en regresar al Beit HaMikdash (Templo)
para que en otra ocasión aprendiera las Letras
del Nombre;
[2] Y pensó en ir a Yerushalaim en el tiempo que Israel iban
a las fiestas sagradas (moadim).
[3] Y durante (la celebración de) Pesaj cuando estaban reunidos muchos de Israel para entrar al Beit HaMikdash.
[4] Y llamó Yeshu a sus tashmidim (discípulos destructores) y
les dijo a todos que se vistiesen de un solo color de ropa, conforme al color
de la ropa de Yesh"u,
[5] Y se fueron todos
aquellos a Yerushalaim como si fueran
a ir a la festividad (de Pesaj).
[6] Todos ellos juraron
esta acción entre ellos para que guardaran el secreto. Y todo ellos recibieron
esta palabra sobre este boicot y bajo juramento de que nadie se enterara que él
estaba en Yerushalaim.
[7] Y en su apogeo les
dijo que realizaría grandes señales y que tomaría venganza, la revancha a los
judíos, diciendo: porque así lo decreto
mi Padre que está en los Cielos.
[8] Y así fue con su javurah (cofradía de violadores) a Yerushalaim.
פרק
יג
❃
וביניהם היה איש אחד שנקרא שמו פאפא בן רצצתה והיה רואה כל פעולתיו שהיה הבל ומרמות ושקר וכזב והלך עם ישו וחברתו אל בית המקדש ערב פסח והלך זה הפאפא לחכמים וגלה תחבולותיו ומרמותיו ושך אמר להם מה תתנו לי שאשים אתכם במקום צנוע שאמסור יש״ו בידכם אנרו לו נעשך גדול בינינו אמר להם עתה הוא בבית המקדש ועשו חרם ושבועה ביניהם שלא לגלתו ושלא לעשות ושם רעה אמרו לפאפא במה נכירו אמר עתה הוא עם הפריצים שבאו מאנטיוכיא בואו אחרי בבית המקדש ולא תדברו ולא תתחברו עמי והסתכלו יפה שכאשר חברו כת הרשעים תראו שאני משתחוה לפני איש אחד ואותו האיש שאני משתחוה הוא יש״ו וכן עשו כאשר אמר להם פאפא ומחשבתו דיש״ו היה לגנוב השם המפורש כאשר עשה פעם ראשונה מה עשו החכמים נתקבצו ונתיעצו ולקחו בעיצה לילך כלם לבית המקדש כמו שהיו אנשים באים לחג שאננים ושקטים וכן עשו ונשאו עיניהם וראו כת של פריצים כולם לבושים מצבע אחד וראו הפאפא בא והשתחוה לפני יש״ו תכף הלכו החכמים ושמו ידיהם עליו ואמרו ממזר הנידה מסית ומדיח צורר אתה הוא המרמה הבריות ואתה הוא שדברת שה׳ משח אותך למשיח גואל ישראל אנה הם אותתיך ונפלאותיך שעשית באותה שעה רעדה אחזתו ליש״ו ונשאר כחרש לא ישמע וכאלם לא יפתח פיו כאשר ראו התלמידים של יש״ו דבר זה עשו מלחמה עם ישראל להציל כבראשנה ולא יכולו מפני שהיו היהודים הרבה כמנהג בזמן הרגל כאשר ראה יש״ו שלא היה יכול להנצל מיד ישראל אמר לתלמידיו כבר אמרתי לכם כי כן היה עתיד להיות ועתה למה תלחמו עמם ועלי׳ כתיב כי עליך הורגנו כל היום נחשבנו כצאן טבחה עוד אמר הנביא עליהם כי ידיכם דמים מלאו והמקרא צועק עלי לפני אבי שבשמים ואת נביאיך הרגו בחרב תכף בכו התשמידים בכיה גדולה ויש״ו ידע כי מיתתו היתה בחנק לכן בזמן שהיה לו כתב של שם המפורש השביע כל האילנות שבעולם בין העושה פירות ובין שאינם עושים שלא יקבלוהו עליו והתשמידים כאשר ראו שהיה ביד הזקנים עשו כשפים להציל ולא יכולו והיה ערב שבת ובאותו היום האנשים מתענים והולכים עצבים ואמרו החכמים לצלוב אותו תכף לקיים מ״ש ובערת הרע מקרבך ולקחו אותו ועקדו אותו בידים ורגלים והעלוהו באילן ותכף נשבר האילן מפני שהיה מושבע וכן עשו כל האילנות אמר ישו אני יודע שלא יניחוני היהודים עד שימיתוני וכל התלמידים היו רואים ובוכים ושוברים בראות שהעצים נשברים מלמטה ולא היו יכולים לסבול אז תועים ומאמינים יותר בו ואומרים כי זה היה למעלתו והיה שם זקן א׳ והיה בית וגן ובגן היה שם עץ א׳ של כרוב שלא היה עץ אמיתי גבו(א)[ה] מעץ תמר ואמר שהיה לו צוואה מהורו שהיה מת כבר שכך כתוב בו תארע מלהמה לישראל בסבת ממזר א׳ ואותו ממזר ימות בחנק ועצים לא יסבלוהו כי השביעם בשם המפורש ועל כן אני פ״ל״ו״ני כשפתי ברוב כחי שיצלבוהו בו ואמר הזקן הזה והזקנים אחרים נלך ונצלוב אותו על כרוב זה והכרוב לקחו כי לא השביע אלא העצים והיה תלוי עד הלילה והבחורים והנשים היו משליחים חבל וצואה וחיצים ואבנים עליו ובלילה שלחו הזקנים להורידו משם והורידוהו לקיים מה שאמר לא תלין נבלתו על העץ וכן עשו וקברוהו.
❃
וביניהם היה איש אחד שנקרא שמו פאפא בן רצצתה והיה רואה כל פעולתיו שהיה הבל ומרמות ושקר וכזב והלך עם ישו וחברתו אל בית המקדש ערב פסח והלך זה הפאפא לחכמים וגלה תחבולותיו ומרמותיו ושך אמר להם מה תתנו לי שאשים אתכם במקום צנוע שאמסור יש״ו בידכם אנרו לו נעשך גדול בינינו אמר להם עתה הוא בבית המקדש ועשו חרם ושבועה ביניהם שלא לגלתו ושלא לעשות ושם רעה אמרו לפאפא במה נכירו אמר עתה הוא עם הפריצים שבאו מאנטיוכיא בואו אחרי בבית המקדש ולא תדברו ולא תתחברו עמי והסתכלו יפה שכאשר חברו כת הרשעים תראו שאני משתחוה לפני איש אחד ואותו האיש שאני משתחוה הוא יש״ו וכן עשו כאשר אמר להם פאפא ומחשבתו דיש״ו היה לגנוב השם המפורש כאשר עשה פעם ראשונה מה עשו החכמים נתקבצו ונתיעצו ולקחו בעיצה לילך כלם לבית המקדש כמו שהיו אנשים באים לחג שאננים ושקטים וכן עשו ונשאו עיניהם וראו כת של פריצים כולם לבושים מצבע אחד וראו הפאפא בא והשתחוה לפני יש״ו תכף הלכו החכמים ושמו ידיהם עליו ואמרו ממזר הנידה מסית ומדיח צורר אתה הוא המרמה הבריות ואתה הוא שדברת שה׳ משח אותך למשיח גואל ישראל אנה הם אותתיך ונפלאותיך שעשית באותה שעה רעדה אחזתו ליש״ו ונשאר כחרש לא ישמע וכאלם לא יפתח פיו כאשר ראו התלמידים של יש״ו דבר זה עשו מלחמה עם ישראל להציל כבראשנה ולא יכולו מפני שהיו היהודים הרבה כמנהג בזמן הרגל כאשר ראה יש״ו שלא היה יכול להנצל מיד ישראל אמר לתלמידיו כבר אמרתי לכם כי כן היה עתיד להיות ועתה למה תלחמו עמם ועלי׳ כתיב כי עליך הורגנו כל היום נחשבנו כצאן טבחה עוד אמר הנביא עליהם כי ידיכם דמים מלאו והמקרא צועק עלי לפני אבי שבשמים ואת נביאיך הרגו בחרב תכף בכו התשמידים בכיה גדולה ויש״ו ידע כי מיתתו היתה בחנק לכן בזמן שהיה לו כתב של שם המפורש השביע כל האילנות שבעולם בין העושה פירות ובין שאינם עושים שלא יקבלוהו עליו והתשמידים כאשר ראו שהיה ביד הזקנים עשו כשפים להציל ולא יכולו והיה ערב שבת ובאותו היום האנשים מתענים והולכים עצבים ואמרו החכמים לצלוב אותו תכף לקיים מ״ש ובערת הרע מקרבך ולקחו אותו ועקדו אותו בידים ורגלים והעלוהו באילן ותכף נשבר האילן מפני שהיה מושבע וכן עשו כל האילנות אמר ישו אני יודע שלא יניחוני היהודים עד שימיתוני וכל התלמידים היו רואים ובוכים ושוברים בראות שהעצים נשברים מלמטה ולא היו יכולים לסבול אז תועים ומאמינים יותר בו ואומרים כי זה היה למעלתו והיה שם זקן א׳ והיה בית וגן ובגן היה שם עץ א׳ של כרוב שלא היה עץ אמיתי גבו(א)[ה] מעץ תמר ואמר שהיה לו צוואה מהורו שהיה מת כבר שכך כתוב בו תארע מלהמה לישראל בסבת ממזר א׳ ואותו ממזר ימות בחנק ועצים לא יסבלוהו כי השביעם בשם המפורש ועל כן אני פ״ל״ו״ני כשפתי ברוב כחי שיצלבוהו בו ואמר הזקן הזה והזקנים אחרים נלך ונצלוב אותו על כרוב זה והכרוב לקחו כי לא השביע אלא העצים והיה תלוי עד הלילה והבחורים והנשים היו משליחים חבל וצואה וחיצים ואבנים עליו ובלילה שלחו הזקנים להורידו משם והורידוהו לקיים מה שאמר לא תלין נבלתו על העץ וכן עשו וקברוהו.
Capítulo
13.
[1] Entre ellos estaba un
hombre que fue llamado de nombre Papo’
ben Ratzetzah que vio todas sus obras de vanidad así como sus niveles de
falsedad y engaño.
[2] Y caminó con Yeshu y
su compañía (de pritzim) al Beit HaMikdash (Templo) en erev Pesaj (vísperas de Pesaj) y fue
este Papa’ con los Jajamim (Sabios),
y descubrió sus trucos y trampas (de los
notzrim),
[3] y se retiró
diciéndoles: ¿Qué me dais para que lo
culpen para entregadles a Yesh”u en vuestras manos? (Respondieron:) un lugar modesto.
[4] (agrego) diciéndoles:
‘Le daré un gran beso’, le dijeron:
‘Ahora
él está en el Beit HaMikdash’, pero
(Yeshu) hizo un juramento entre ellos de aquel que revelará para que no
hicieran tal cosa les haría un jerem (daño,
o excomunión).
[5] Y cuando vieron le
dijeron a Papo:
¿Cómo lo reconoceremos?
Les dijo:
‘Ahora él esta con los pritzim
(violadores) que vinieron de Antioquía, sigámosle
al Beit HaMikdash, no me hablen y no
se junten conmigo.’
[6] Y observad bien, en
lo que concierne sus amigo de la secta de los malvados que verán que yo haga
una reverencia a un hombre, tal hombre es Yesh”u al que le haga una reverencia
(al inclinarme ante él).
[7] Y así hicieron cómo
les dijo Papo, Y el pensamiento de Yesh”u era nuevamente el de robar el Shem HaMeforash (Nombre Explicito de
Di-s), como cuando hizo la primera ocasión ¿Qué hicieron los Jajamim (Sabios)? Se reunieron,
deliberaron para tomar consejo para que todos fueran al Beit HaMikdash debido a que las personas van a la fiesta (de Pesaj)
complacientes y en tranquilidad así hicieron.
[8] Y miraron hacia
arriba y vio a una secta de violadores
todos vestidos de un color y al ver Papa este se acercó y se inclinó ante
Yesh”u.
[9] Pronto fueron los Jajamim y pusieron sus manos sobre él y
le dijeron:
‘mamzer
(bastardo) malvado, mesit (instigador)
y madiaj (incitador) usted es un
enemigo (de la nación de Israel) que usted ha engañado a la gente y habéis
hablado que el Etern-o te ha ungido para ser Mashiaj redentor de Israel, ahora ¿dónde están vuestros signos y
vuestras maravillas que habéis hecho?’
[10] En aquella misma
hora Yesh”u tomó un temblor y él era como un sordo que no oía nada, y como un
mudo quien no abrió la boca.
[11] Cuando vieron los talmidim (estudiantes) de Yesh”u esta cosa, trataron de hacer la
guerra hacía Israel para salvarlo –como había sucedió al principio- y no
pudieron porque eran muchos judíos, tal como es costumbre en ese tiempo (que
haya tantas personas en las fiestas de peregrinación).
[12] Cuando vio Yesh”u
que no pudieron salvarlo de la mano de Israel, inmediatamente dijo a sus talmidim:
‘Ya os he dicho que esto sucedería’
¿por qué no lucháis contra ellos?
[13] Y así está escrito:
Pero por Ti nos matan todo el día, y
somos como ovejas que van al matadero. (Tehilim / Salmo 44:23)
También dice el profeta
al respecto:
Vuestras manos están llenas de
sangre.
(Yeshayah 1:15)
[14] Y clamo con gran
voz: ‘Sobre mí que estoy delante de mi Padre que está en los Cielos, y:
Y han matado a Tus profetas con la espada
(Melajim Alef / 1 Reyes 19:10)
Inmediatamente los tashmidim (discípulos destructores תשמידים)
lloraban en gran manera.
[15]Y Yesh”u sabía que se
había conseguido una muerte de estrangulación-, por lo tanto, cuando aún tenía el
Shem HaMeforash, él conjuró todos los
árboles en el mundo, tanto frutales como no frutales, para que no le recibieran
(su cuerpo muerto).
[16] Pero cuando los tashmidim vieron que él está en las
manos de los zekenim (ancianos), él
no pudo hacer sus hechicerías para salvarse y (ellos tampoco) pudieron hacer
nada.
[17] Y fue erev
Shabat (viernes por la noche) por eso hoy las personas (cristianas) se
atormentan y se ponen muy tristes.
[18] Y dijeron los Jajamim (Sabios):
‘Colgadlo
pronto para que se cumpla lo que está escrito (en la Torah): Así eliminarás el mal de tu interior’. (Devarim / Deuteronomio 17:7)
[19] Se lo llevaron, lo
ataron de pies y manos, lo llevaron a un árbol, pero el árbol se rompió porque
estaba bajo los juramentos; también lo hicieron con todos los árboles.
[20] Yeshu dijo, yo lo
sé, que no permitirá que los judíos que me maten.
[21] Y todos los talmidim estaban viendo y llorando. Y
rompieron muchos árboles y rompieron muchos árboles desde el más pequeño (hasta
el más grande) y tampoco pudieron soportarlo. Entonces estaban equivocados y
creyeron más en él y dijeron que esto sucedía a causa de su dignidad.
[22] Y había un hombre
viejo, que tenía en su casa un jardín, sucedió que había un árbol de kerub (repollo / coliflor) que en si no
es un árbol verdaderamente, el cual era más alto que una palmera,
[23] y dijo que sobre
este (“árbol”) ya estaba muerto hace mucho tiempo, por lo tanto se lee sobre
él:
Las cosas generaron una guerra para
Israel para convertir(nos) al bastardo.
[24] Y ese bastardo murió
de asfixia (בחנק) y los arboles no sufrieron porque hizo juramentos por medio
del Shem HaMeforash.(quien dijo):
Yo Pe’l’o’n’i (Fulano) con
mis labios que estaré más vivo si me cuelgan.
[25] Y dijo este anciano
a los otros ancianos: ‘Id y colgadle
sobre el repollo’.
[26] Y el repollo lo tomó
porque no estaba bajo el juramento pues no pertenecía a (la familia de) los
árboles.
[27] Y así fue colgado
hasta la noche (de erev shabat) y los
bajurim (estudiantes de Yeshivah) y las mujeres fueron enviados
para que lo lastimaran.
[28] Y le (arrojaron)
heces, flechas y piedras. Y antes de
la noche los ancianos lo descargaron de allí, y lo bajaron para que se
cumpliera lo que está escrito (en la Torah, sobre él):
No dejarás su cadáver durante la
noche en el madero, (sino que ciertamente lo sepultarás en ese mismo día, ya
que un colgado es un insulto a Di-s; y no contaminarás tu tierra que el Etern-o
tu Di-s te entrega como patrimonio).
(Devarim / Deuteronomio 21:23)
Y así hicieron y lo
sepultaron.
פרק י״ד
❃
כי באו הפריצים אחרי זה נתיעצו הפריצים לגנוב גופו של יש״ו ולהטמינו במקום אחר ולומר שהלך לשמים ולהרוג היהודים עליו הרג גדול בעת ההיא עבר שם יהודי א׳ ושמו יהודה הגנון והבין הדברים מהפריצים ועצתם מה עשה היהודי הזה הלך לפנות ערב בלילה ועשה קבר בגנו וגנם ליש״ו מקבורתו וישימהו בגנו אחר זה הלכו הפריצים לקחתו ופתחו קרבו ולא מצאוהו כי כבר לקחו יהודה הגנון אמרו הפריצים ודאי היה בן אל״ו״ק ומשיח ואביו שבשמים לקחו אל השמים ועתה נבקש דמו וננקום גקמת ישראל שלא ישאר א׳ ותכף הלכו למלכה ואמרו גברת המלכה זה שהרגו היהודים היה בו אלוק׳ והנסיון שעשה כ״כ אותות בחייו ועתה הראה במותו והיהודים חושבים שהמיתוהו וקברוהו והוא אינו נמצא בקברו כי אביו לקחו השמים ונתקיים הנבואה עליו מהפסוק כי יקחניסלה ועתה יהי נא חסדך גברת המלכה לחקור ולדרוש עליו ולשאל אותו מהיהודים ואם יראו אותו לפניך או חי או מת או ימותו או יתנו כל א׳ משקלו כסף תכף שלחה המלכה לקרוא לחכמים ותאמר להם האיש אשר אמרתם כי נביא השקר היה אנה הוא ומה עשיתם ממנו ענו הרגנוהו בחנק כי כן היה מיתתו מן הדין אמרה להם אחר שהרגתם אותו מה עשיתם ממנו אמרו לה קברנוהו אמרה להם לכו לקבורתו ותבקשו אותו אים יש שם כי כל סיעתו אומרים כי עלה לשמים ואינו בקבורתו שלחה המלכה אנשים נאמנים עם היהודים לבקשו ולראות אם היה בקרבו או לא באו אל קברו ולא מצאוהו חזרו למלכה ואמרו לא מצאנוהו אמרה ל(ו)[הם] באיזה קבר קברתם אותו לא תכירו הקבר וכלם היו נבהלים ולא היה להם פה להשיב אזי המלכה האמינה שמה שאמרו הפריצים היה האמת ואמרה שהיה יציב ונכון כל מעשה יש״ו ואמרה לחכמים תדעו כי אם לא תבקשוהו ולא תמצאוהו ותראו אותו לי?מה שהרגתם וקברתם לא אניח שום יהודי בעולם ח״ו בי בני מות אתם אשר שלחתמ ידיכם בבן אדוניכם ולא אניח מכם שום אדם אמרו לה החכמים תן לנו זמן ה׳ ימים אמרה היא להחכמים הזמן נתון לכם ותבקשו אותו.
❃
כי באו הפריצים אחרי זה נתיעצו הפריצים לגנוב גופו של יש״ו ולהטמינו במקום אחר ולומר שהלך לשמים ולהרוג היהודים עליו הרג גדול בעת ההיא עבר שם יהודי א׳ ושמו יהודה הגנון והבין הדברים מהפריצים ועצתם מה עשה היהודי הזה הלך לפנות ערב בלילה ועשה קבר בגנו וגנם ליש״ו מקבורתו וישימהו בגנו אחר זה הלכו הפריצים לקחתו ופתחו קרבו ולא מצאוהו כי כבר לקחו יהודה הגנון אמרו הפריצים ודאי היה בן אל״ו״ק ומשיח ואביו שבשמים לקחו אל השמים ועתה נבקש דמו וננקום גקמת ישראל שלא ישאר א׳ ותכף הלכו למלכה ואמרו גברת המלכה זה שהרגו היהודים היה בו אלוק׳ והנסיון שעשה כ״כ אותות בחייו ועתה הראה במותו והיהודים חושבים שהמיתוהו וקברוהו והוא אינו נמצא בקברו כי אביו לקחו השמים ונתקיים הנבואה עליו מהפסוק כי יקחניסלה ועתה יהי נא חסדך גברת המלכה לחקור ולדרוש עליו ולשאל אותו מהיהודים ואם יראו אותו לפניך או חי או מת או ימותו או יתנו כל א׳ משקלו כסף תכף שלחה המלכה לקרוא לחכמים ותאמר להם האיש אשר אמרתם כי נביא השקר היה אנה הוא ומה עשיתם ממנו ענו הרגנוהו בחנק כי כן היה מיתתו מן הדין אמרה להם אחר שהרגתם אותו מה עשיתם ממנו אמרו לה קברנוהו אמרה להם לכו לקבורתו ותבקשו אותו אים יש שם כי כל סיעתו אומרים כי עלה לשמים ואינו בקבורתו שלחה המלכה אנשים נאמנים עם היהודים לבקשו ולראות אם היה בקרבו או לא באו אל קברו ולא מצאוהו חזרו למלכה ואמרו לא מצאנוהו אמרה ל(ו)[הם] באיזה קבר קברתם אותו לא תכירו הקבר וכלם היו נבהלים ולא היה להם פה להשיב אזי המלכה האמינה שמה שאמרו הפריצים היה האמת ואמרה שהיה יציב ונכון כל מעשה יש״ו ואמרה לחכמים תדעו כי אם לא תבקשוהו ולא תמצאוהו ותראו אותו לי?מה שהרגתם וקברתם לא אניח שום יהודי בעולם ח״ו בי בני מות אתם אשר שלחתמ ידיכם בבן אדוניכם ולא אניח מכם שום אדם אמרו לה החכמים תן לנו זמן ה׳ ימים אמרה היא להחכמים הזמן נתון לכם ותבקשו אותו.
Capítulo
14.
[1] Después vinieron los pritzim (violadores) quienes sesionaron
con [otros] pritzim para robar el
cuerpo de Yesh”u, y lo escondieron en otro lugar y dijeron que fue llevado a
los cielos, y que podían matar a los judíos a causa de este terrible asesinato.
[2] En ese momento, había
un judío sobre, llamado Yehudah, el jardinero, y él entendió las palabras de
los pritzim y sus consejos. ¿Qué hizo
este judío? Se fue por la tarde para la noche, e hizo un grave hecho en su
jardín, robó el cuerpo de Yesh”u de su tumba, y lo acostó en su jardín. Después
de que los pritzim fueron a tomar el
cuerpo, se abrió su tumba y lo no lo encontraron, porque Yehudah el jardinero se
lo había llevado.
[3] Los pritzim dijeron: Verdaderamente éste era
Hijo de Di-s y es el Mashiaj, y su Padre que está en los Cielos
lo ha llevado hacia el cielo; ahora estaremos llamando que su sangre sea
vengada en Israel, para que ninguno de ellos permanezca vivo.
[4] De inmediato [los pritzim] fueron a la reina,
diciendo: señora, reina, estos judíos mataron a Yesh”u quien era Hijo de Di-s, porque
las pruebas que hizo de tantos milagros que hizo durante su vida, y ahora
mostraron que a su muerte; los judios creen que lo habrían matado, y lo
sepultaron, pero él no quiere ser encontrado en su tumba, porque su padre lo
llevó al cielo, y es la profecía fue sobre él se cumplió, tal como se lee en el
versículo: “Porque me recibirá. Selah”!
(Tehilim 49:16)
[5] Ahora tened la amabilidad, oh Señora, de investigar y trazar sobre esto
para determinar que hacer para hacer llamar a los judíos, y que os demuestren,
si está vivo o muerto; (por la fe en
nuestro señor Yesh”u sabemos que vive) por
ello han de morir o que deberían pagar dinero! Dejad que llame de manera
inmediata a los Jajamim (sabios) y la Reina les dijo: El hombre que dijeron que era un nabi’ ha’sheker (falso profeta), he aquí ¿qué han hecho
con él (con su cuerpo)? Ellos dijeron: Nosotros
lo hemos matado por estrangulación, porque esa era su manera de morir tal como
lo determina la justicia.
[6] Ella les dijo: Después que le estrangularon ¿qué hicieron (con su cuerpo)? Ellos dijeron: 'Le
hemos enterrado’.
[7] Ella les dijo: Id a su tumba y buscadle, si él está ahí, (comprobadlo) porque toda su facción (secta)
dicen que él fue ascendido a los cielos. Y
no estaba en su tumba.
[8] La reina envió de los judíos personas dignas de crédito para buscarlo y ver si estaba en la tumba o no; llegaron a su tumba y no lo hallaron.
[9] Volvieron a la reina y
le dijeron: 'No lo hemos encontrado’.
Ella les dijo: ¿Dónde lo habéis
enterrado, en que tumba? ¿No sabéis cual es tumba?
[10] Pero todos ellos
estaban molestos y no podía responder.
[11] Como se creyó tal
cosa la reina, que lo que los pritzim
decían era cierto, y dijo que todos los hechos de Yesh”u son verdaderas y
firmes.
[12] Ella dijo a los
sabios:
‘Sabed
que si no lo buscáis y de no encontradle a aquel a quien habéis matado y
enterrado, que como consecuencia (de mi sentencia) no voy a dejar algún judío en el mundo –Di-s
no lo permita- por ser merecedores de
muerte, ya que todos sois participes de la muerte del Hijo de vuestro Señ-r, y
no dejare (vivo) a ninguno de vosotros.’
[13] Los Jajamim le dijeron:
¡Dadnos cinco días! Ella dijo a los Jajamim:
¡Dadnos cinco días! Ella dijo a los Jajamim:
¡El
tiempo se os dará; así que buscadlo!
פרק ט״ו
❃
ובאותה זמן היה צער גדול ואנחה אל ישראל ועשו כל ישראל תענית ולבשו שק מגדול ועד קטן והפריצים שמחים היו והחכמים גלו ממקום למקום מפחד שקרב יום ה׳ ולא נמצא ביום ההוא יצא ר׳ תנחומא מהעיר והיה בורח בגנות הלוך ובכה וצועק וישא עיניו וירא יהודה הגנון אוכל בגנו ושותה ומשורר ומחולל אמר לו ר׳ תנחומא רשע לא הייתה יהודי כמוכן יש לך לעשות שמחה מה שמחה אתה עושה וכל ישראל עצבים השיב יהודה הגנון מהו צרת ישראל וספר לו ר׳ תנחומא כל המאורע אז אמר לו יהודה הגנון כל מה ששמע מן הפריצים ומה שעשה מגופו ואמר תעצבו כי הוא בר שותי שמחי על זאת כל כ״ה אז הלך ר׳ תנחומא והגיד הדבר לזקנים ולחכמי ישראל ואמר להם תבשרו בשורה טובה נחמו עמי ועל פריצים נאמר הפסוק עוצו עצה ותופר דברו דבר ולא יקום כי עמנו אל ויקהל ר׳ תנחומא לכל ישראל ואמר להם דעו כי הרשע ממזר ובר הנידה נמצא כי יהודה הגנון ל קחו מקברו וספר להם המעשה איך היה כפי שספר לו יהודה הגנון ועתה הוא בגנו תכף יצאו כל ישראל בשמחה ובחצוצרות ושופר והלכו לגנו של יהודה הגנון ואמרו לו תן לנו הרשע ממזר ובר נידה אמר להם לא אתן לכם כי אם אמכרנו לכם ואמרו לו כמה תרצה בעדו ואמר אני רוצה ל׳ כסף וכן נתנו לו והלכו במקום קבורתו והציאוהו משם וקשרו רגליו בחבלים וגררוהו בכל מוסרות והוליכוהו בכל השווקים של ירושלים ועשו לו בזיון גדול וכן הוליכוהו בכל השווקים עד לפני המלכה אילינה ואמרו לה זקני ישראל זהו הטמא ממזר ובד נידה אשר אמרו הפריצים שעלה למרום וספרו לה המעשה של יהודה הגנון בעת ההיא שתקה המלכה והתלה מהממזרים ומהפריצים ונתן תושבחות לה׳ ולחכמים ויצאו כולם מפניה בשמחה רבה והתחילו לברוח תלמידי יש״ו מחלק זה ומחלק זה
Capítulo 15.
[1] Al mismo tiempo fue
para Israel gran aflicción y el luto, y todo Israel dio un ayuno (taanit), y se vistieron de luto desde el
mayor al menor; pero los pritzim (violadores)
eran felices; los sabios viajaron de un lugar a otro por miedo, porque el
quinto día estaba a la mano, y él no se había encontrado. Ese día R. Tanjuma
salió de la ciudad y huyó, llorando y gritando en los jardines.
[2] Él alzó sus ojos, y
he aquí, Yehudah el jardinero estaba comiendo en su jardín, bebiendo, cantando
y bailando.
[3] R. Tanjuma le dijo:
¡rasha (malvado)! ¿Acaso no eres un judío que también tienes que hacer esto (ayunar, vestir de saco, etc) y te encuentras muy feliz? ¿Cómo es que te alegras haciendo (esto) y (mientras) todo Israel está de
nervios?
Respondio
Yehudah el jardinero: ¿Cuál es la
situación (miserable) de Israel?
Y
le dijo R’ Tanjuma todo el asunto (de Yesh”u HaMamzer).
[4] Luego dijo que él y el jardinero sabe todo
lo que había oído hablar de los pritzim
y lo que había hecho con el cuerpo; Dijo: ¡No estés triste, porque él (Yesh”u)
tengo la alegría que sobre todo esto, que
así fue (כ״ה)!
[5] Entonces R. Tanjuma
fue y le dijo a la cuestión a los ancianos y Jajamim / sabios de Israel, y les dijo:
¡Atentos, Besorot Tovot (Buenas Nuevas) consolaos pueblo mío, que los pritzim, pues sobre el versículo ha
dicho sobre ellos: ‘Tomad consejo
juntos, y no valdrá para nada. Decid la palabra, pero no prevaleceréis. Por
cuanto Di-s es con nosotros.’! (Yeshayah
8:10)
[6] R. Tanjuma reunió a
todo Israel, y les dijo:
¡Debéis saber que el malvado bastardo
e hijo de impureza fue encontrado porque Yehudah el jardinero lo tomó de su
tumba!
[7] Él les conto este
asunto, ya que ella le había dicho a Yehudah del jardinero; Ahora él está en el
jardín. Inmediatamente fuimos todo Israel en la alegría, con trompetas y
trombones, y entró en el jardín de Yehudah del jardinero. Ellos le dijeron: ¡Dadnos al villano, el hijo bastardo e hijo
de impureza! Él les dijo: ¡No se los
daré, pero se los he de vender a vosotros! Ellos le dijeron: ¿Cuánto queréis por él? Él dijo: quiero 30 piezas de plata. Ellos le dieron (tal cantidad).
[8] Ellos fueron al lugar
de su sepultura, lo sacaron de allí, le ataron los pies con cuerdas, lo
arrastró con todos los bucles arrastrándole por todas las calles de Yerushalaim (Jerusalén), y le hicieron una gran vergüenza; por lo que se lo
llevaron en todas las calles hasta (que llegaron ante la) reina Ilinah (Helena). Desde los ancianos de
Israel le dijeron: Esto es lo impuro, el hijo bastardo e hijo de impureza
menstrual del que los pritzim (violadores)
dijeron que ascendió a lo alto.
[9] Y ellos le contaron
la historia de Yehudah del jardinero.
[10] En ese momento la
reina se quedó en silencio, se burló de los mamzerim
(bastardos) y los pritzim (violadores),
dio grandes alabanzas al Etern-o y agradeció
a los sabios, y se fueron de ella con gran alegría.
[11] Y comenzaron a los
discípulos de Yesh”u para escapar de este lado y ese lado.
פרק
י״ו
❃
אז חכמי ישראל שאלו רשות וממשלה מהמלכה לעשות משפט ונקמה בפריצים כאשר עשו מיש״ו תכף נתנה רשות לעשות כאשר ישר בעיניהם והמיתו הרבה מהם והאחרים נסו וישראל רדפו אחריהם והמיתו ברשות הרבה מהם והיו י״ב תלמידים אשר גם מהם הלכו בארמניאה וגם הלכו ברומה וגם במלכות אשר אצל הים והיו מרמים את העולם ורבים מתאוננים אחריהם והיה מלחמה רבה והרג ביניהם והיו בלבולים רבים ביניהם והריגות רבות ואבוד ממון והורגים כל א׳ לקרוביו בלי חמלה ועים כל זה לא היו יוצאים מתורת ישראל ולא היו יכולים היהודים ליכנס לבית המקדש בשביל הפריצים כאשר ראו זה החכמים נתיעצו ואמרו כבר ל׳ שנים שנהרג יש״ו ולא היה לנו השקט ומנוחה וזה ארע בעוונותינו הרבים כי ה׳ פורע לנו בשביל כמות גדול של עוונותינו ועוונות אבתינו וזוכר מהדבור שאמר הם קנאוני בלא אל כיעסוני בהבליהם ואני אקניאם בלא עם בגוי נבל אכעיסם ואמרו החכמים עד מתי יהיה לנו למוקש ואמר אחד לחבירו נבהר חכם אחד ויוציא הפריצים האלה מתורתינו ושגם הוא יצא עמהם וחטאו נישא עלינו ונתחייב נפשינו בחרם ונדוי לסבול עלינו עונו כדי שיהיה לנו השקט ושליה ולא נאבד ולא נהרג יותר וכבר אנו התרינו זה והזהרנו כל היום כבר ל׳ שנים ואנים רוצים להניח השקר והכזב ופרשנו שהוא ממזר ובר הנידה ולא שבו בתשובה ואחר שבלבם נכנס שהוא בן אלוק יאבדו כאשר נאבד יש״ו משיחם בדרך שאדם רוצה לילך בה מוליכים אותו ונשקוט וננוח ממלחמה וכן גזרו לעשות.
❃
אז חכמי ישראל שאלו רשות וממשלה מהמלכה לעשות משפט ונקמה בפריצים כאשר עשו מיש״ו תכף נתנה רשות לעשות כאשר ישר בעיניהם והמיתו הרבה מהם והאחרים נסו וישראל רדפו אחריהם והמיתו ברשות הרבה מהם והיו י״ב תלמידים אשר גם מהם הלכו בארמניאה וגם הלכו ברומה וגם במלכות אשר אצל הים והיו מרמים את העולם ורבים מתאוננים אחריהם והיה מלחמה רבה והרג ביניהם והיו בלבולים רבים ביניהם והריגות רבות ואבוד ממון והורגים כל א׳ לקרוביו בלי חמלה ועים כל זה לא היו יוצאים מתורת ישראל ולא היו יכולים היהודים ליכנס לבית המקדש בשביל הפריצים כאשר ראו זה החכמים נתיעצו ואמרו כבר ל׳ שנים שנהרג יש״ו ולא היה לנו השקט ומנוחה וזה ארע בעוונותינו הרבים כי ה׳ פורע לנו בשביל כמות גדול של עוונותינו ועוונות אבתינו וזוכר מהדבור שאמר הם קנאוני בלא אל כיעסוני בהבליהם ואני אקניאם בלא עם בגוי נבל אכעיסם ואמרו החכמים עד מתי יהיה לנו למוקש ואמר אחד לחבירו נבהר חכם אחד ויוציא הפריצים האלה מתורתינו ושגם הוא יצא עמהם וחטאו נישא עלינו ונתחייב נפשינו בחרם ונדוי לסבול עלינו עונו כדי שיהיה לנו השקט ושליה ולא נאבד ולא נהרג יותר וכבר אנו התרינו זה והזהרנו כל היום כבר ל׳ שנים ואנים רוצים להניח השקר והכזב ופרשנו שהוא ממזר ובר הנידה ולא שבו בתשובה ואחר שבלבם נכנס שהוא בן אלוק יאבדו כאשר נאבד יש״ו משיחם בדרך שאדם רוצה לילך בה מוליכים אותו ונשקוט וננוח ממלחמה וכן גזרו לעשות.
Capítulo
16.
[1] Como los sabios de
Israel pidieron permiso y el poder de la Reina, para hacer justicia y venganza
contra los pritzim (violadores), como
se había hecho a Yesh”u.
[2] De inmediato les dio
permiso para hacerlo, cómo le pareciera mejor; mataron a muchos de ellos, el
resto huyó, pero Israel los persiguió y los mataron a muchos de ellos con el
poder (imperial).
[3] Había 12 discípulos, de
los cuales tres huyeron a Armenia (ארמניאה), tres a Roma (רומה), tres en el reino se
fue al lado del mar, y engañaron al mundo (והיו מרמים את העולם) y muchos de
ellos se quejaron después.
[4] Y hubo una gran
guerra y se mataron entre ellos; y entre ellos había muchas confusiones y
muchos asesinatos, y la pérdida de dinero, y cada uno mató a sus familiares sin
misericordia, sin embargo, no salió tal doctrina
(תורת)
de Israel, por lo que los judíos tampoco pudieron entrar al Beit HaMikdash (Templo) para atrapar a
los pritzim.
[5] Cuando vieron esto
los Jajamim (sabios), tomaron consejo
y dijeron:
Treinta años es que Yesh”u murió, y
desde entonces no tenemos paz, no hay paz; porque vienen a nosotros nuestros muchas
iniquidades, porque el Etern-o nos paga debido a la gran cantidad de nuestras iniquidades
y las iniquidades de nuestros padres, y es consciente de las palabras que,
según dijo:
¡Ellos
provocaron mi celo con algo sin poder. Me hicieron enojar con sus vanidades.
Entonces Yo les provocaré celo con los que no son pueblo, con una nación vil
los haré enojar!
(Devarim 32:21)
[6] Los sabios dijeron:
¿Hasta
cuándo será esto que nos servirá de trampa? De uno al otro, dicen:
¡Uno de sus compañeros que sea sabio (hemos de elegir) para llevar a los pritzim lejos de nuestra Torah, ya que él también fue con ellos y su odio
(de Yesh”u) vertió sobre nosotros, y desde nuestra alma está obligada (a frenar) el hechizo y maldición de su iniquidad para que así tengamos paz y
tranquilidad, y no perezcamos, y aún
más que nos sigamos matando (entre
judíos), y nosotros ya lo habíamos advertido e inculcada por 30 años, pero
no queremos que las mentiras y el engaño tengan licencia, queremos que se
retiren;
[7]
(Nosotros les hemos dicho) que él es el un mamzer (bastardo) e hijo de impureza menstrual, sin
embargo ellos no han querido regresar en
teshuvah (arrepentimiento); después de que una vez que penetró en su corazón
que él es el Hijo de Di-s, y que perecieron tal como sucedió con Yesh”u quienes
creen que es su Mesías muerto;
[8]
En el camino (derej) que el hombre quiera
seguirle lo llevaran a él; y así estaremos en silencio y descanso de la guerra.
[9] Y así condenaron a
tales obras (de los nazarenos).
פרק
י״ז
❃
ובחרו ביניהם חכם א׳ שנקרא אליהו ואמרו לו כולנו גזרנו יחד עליך שתהא מושיענו כי אתה יודע את כל הצרות והרעות שעברו עלינו מזמן יש״ו ועד עתה ואין לנו מנוחה מתשמידין על כן כל ישראל גוזרים עליך שתבקש אומן לתשועתינו וצריך שתרמה אותם ותוציאם מתורת ישראל וכן ג״כ אתה תהיה עמם בפה ולא בלב ואנו מקבלים עלינו בחרם לקבל עלינו כל עוונותיך לפני ה׳ על ענין זה ואתה צריך שתלך לבית המקדש ותלמוד השם המפורש כמו שעשה יש״ו כדי שתוכל לעשות כל הניסים שתרצה כדי שיאמינו בך וכן נתרצה לעשות ועשה.
❃
ובחרו ביניהם חכם א׳ שנקרא אליהו ואמרו לו כולנו גזרנו יחד עליך שתהא מושיענו כי אתה יודע את כל הצרות והרעות שעברו עלינו מזמן יש״ו ועד עתה ואין לנו מנוחה מתשמידין על כן כל ישראל גוזרים עליך שתבקש אומן לתשועתינו וצריך שתרמה אותם ותוציאם מתורת ישראל וכן ג״כ אתה תהיה עמם בפה ולא בלב ואנו מקבלים עלינו בחרם לקבל עלינו כל עוונותיך לפני ה׳ על ענין זה ואתה צריך שתלך לבית המקדש ותלמוד השם המפורש כמו שעשה יש״ו כדי שתוכל לעשות כל הניסים שתרצה כדי שיאמינו בך וכן נתרצה לעשות ועשה.
Capítulo
17.
[1] Ellos eligieron entre
ellos a un hombre sabio llamado Eliyah”u (Elías)
y le dijeron:
¡Hemos decretado por unanimidad sobre usted
que usted será nuestro auxiliador, porque sabéis de todos los problemas!
[2]
Y de los males que recientemente han
venido sobre nosotros (desde) el tiempo de Yesh”u y hasta ahora, y no
tenemos descanso de sus tashmidim (discípulos
destructores).
[3]
Por lo tanto, todo Israel decreto sobre usted,
que busque el arte de ayudarnos,
[4]
y debéis de contribuir con ellos (para alejarlos de nosotros) y expulsarles de la Torah (que es de) Israel.
[5] Así que tenía con
ellos los labios, pero no con el corazón, así nosotros obtuvimos sobre nosotros
(paz, para) que a ellos se les diera jerem
(excomunión) para que no recibamos (o nos veamos afectados) de sus
iniquidades ante el Etern-o en este asunto;
[6]
[Y prosiguieron diciéndole:] Y ahora
debéis largaos al Beit HaMikdash (Templo) y aprender el Shem HaMeforash (Nombre explícito del Etern-o), tal como hizo Yesh”u.
[7]
Para ser capaz de hacer todos los
milagros que sea vuestra voluntad, para que crean en usted.
[7] Y así se hizo la voluntad para que hiciera
y (así) lo hizo.
פרק
י״ח
❃
ותכף הלך לאנטוכיא ששמה היו הפריצים ושלח שיאספו ואסף כל הפריצים שהיו בשאר המקומות ואמר להם אחי בני יש״ו תדעו שאני תלמידו של יש״ו והוא אדוני ושלחני אליכם להורותיכם הדרך אשר תלכו בה והמעשה אשר תעשו ותכף שמחו ויתאספו ויאמרו תנה לנו אות או מופת שאתה תלמידו אמר להם הביאו לי א?ם מת ואחיינו ועוד עור וארפאנו ועוד אדם פיסח וארפאנו וילך על רגליו ובכל מה שתרצו לנסותי תנסוני ותמצאו דברי אמתיים וכן עשה בפניהם בכה שם המפורש אז אמרו כולם זהו אלוקינו שיושיענו ונקוה לו ויקדו וישתחוו לו אח״כ שאלו אותו אנה היה יש״ו אמר להם הוא בשמים עם אביו עוד אמר שמעו מה אמר יש״ו שצווני לומר לכם ואחד מכם לא ימרוד דברו ויקיימו שיהיה עמו למגן וזה הוא מה שמצווה אתכם יש״ו קודם מזכיר אתכם מה שעשו לו היהודים כי בשביל זה שלהו אביו שבשמים להושיעכם וסבל הכל בעדכם וע״כ מצוה לכם שתסבלו גם אתם כל מה שמצוה אתכם יש״ו כי הוא אויב היהודים ונבדל מהם ואומר לכם שתעשו גם כן אתם ושתרחיקו מהם (מכל) מכל הדברים כי הוא תועבה לכם באמרו הפסוק של חדשיכם ומועדכם שנאה נפשי והתחיל לצוותיכם שלא תשמרו את השבת שלהם ולא מועדיהם תכף נשאו הפריצים ידיהם והודו ליש״ו עוד מצוה אתכם יש״ו שתעשו צורה א׳ כמוהו ושתשימהו על שני עצים שתי וערב והוא באמצע וג״כ תעשו צורה מהמכות שנתנו לו ואיך יצא הדם ממנו והיתדות שתקעו בו בזרועותיו וברגליו כדי שיהיה לזכרון כל מה שנעשה ליש״ו שסבל המכות וקבל היסורין הכל לאהבתכם ולא יצא לנקום וכן תסבלו גם אתם לאהבתו ולא תעשו רע ונזק ליהודים לא בגופם ולא בממונם ומי שיעבור על זה יהיה מנודה בעולם הזה ולא יהיה לו חלק לעולם הבא בגן עדן והוא רצה לנקום נקמתו כדי שלא תלכו לגהינם עוד מצוה עליכם שכל מי שישפוך דם של ישראל ישפך דמו וגם צוה שתעשו תפילותיכם בהבדל ושתתחתנו זה עם זה ולא תתחתנו בהם ומי שישכב עם יהודית א׳ נפשו תלך לגהינם גם מצוה לכם מפני שהיהודים עושים את יום השבת שאתם תעשו פעולתכם ביום ההוא ותשמרו לעשות מלאכה ביום א׳ מהשבוע ולא תנוחו ביום השבת כי יש״ו מואס בם ותשמרו יום א׳ כי ביום ההוא יש״ו עלה מקברו ועלה לשמים גם מצוה אתכם כי כל בהמה חיה ועוף לכולם תשפכו הדם ותאכלום ככתוב כעשב השדה נתתי לכם את כל לאכלה גם מזהיר אתכם באופן אהבה וצווי שאם יהודי אחד יאמר לך עמי מיל א׳ להקל מעלי הדרך שתלכי עמו ב׳ מילין ושתשלחנו לשלום כי כן יש״ו רוצה עוד מצוה שתקראו ליהודים עברים מפני שהם מעבר הנהר ואתם תקראו גוים כפסוק גוי נתתי למכים ולחיי למורטים פני לא וכ״ו ותשימו בלב כי אם היהודים יכופו אתכם לא תשלמו רעה תחת רעה עוד מצוה אתכם כי אם יהודי יכה אתכם באגרוף בצד ימין שתתנו לו בצד שמאל כדי שיעשה רצונו ותאמרו שתקבלו לאהבת יש״ו ולא תתנו ליהודים לא מעט ולא הרבה שום צער עוד מצוה כי אם יהודי יעלב אתכם שלא תענוהו רק תאמרו גאותך מגביהך והניחוהו שילך כי על כן קבל המיתה יש״ו בעדכם ויהיה לכם מדת ענוה עוד מזהיר אתכם ואומר לכם כי אם יהיה לכם רצון להיות לכם חלק עם יש״ו בעולם הבא כל הרעות שירצו לעשות לכם היהודים שתקבלו הכל עליכם באהבה וברצון טוב שיגמול לכם שכר טוב בעולם הבא עוד מזהיר אתכם שתבחרו מכם שיהיו עמכם זקנים להישירכם הדרך שתלכו בה ענו כולם ואמרו כאשר שמענו כן נעשה אחר שגמר לדבר עמם אמר להם יש״ו צוני שאבדל מכם ומכל אדם ואשב בדד ולא אוכל בשר ולא אשתה יין כי אם לחם ומים ופרות כדי שאמצאם טהור כאשר ירצה לדבר עמי תכף שקטו כל הפריצים ולא יעשה יותר רע ליהודים.
❃
ותכף הלך לאנטוכיא ששמה היו הפריצים ושלח שיאספו ואסף כל הפריצים שהיו בשאר המקומות ואמר להם אחי בני יש״ו תדעו שאני תלמידו של יש״ו והוא אדוני ושלחני אליכם להורותיכם הדרך אשר תלכו בה והמעשה אשר תעשו ותכף שמחו ויתאספו ויאמרו תנה לנו אות או מופת שאתה תלמידו אמר להם הביאו לי א?ם מת ואחיינו ועוד עור וארפאנו ועוד אדם פיסח וארפאנו וילך על רגליו ובכל מה שתרצו לנסותי תנסוני ותמצאו דברי אמתיים וכן עשה בפניהם בכה שם המפורש אז אמרו כולם זהו אלוקינו שיושיענו ונקוה לו ויקדו וישתחוו לו אח״כ שאלו אותו אנה היה יש״ו אמר להם הוא בשמים עם אביו עוד אמר שמעו מה אמר יש״ו שצווני לומר לכם ואחד מכם לא ימרוד דברו ויקיימו שיהיה עמו למגן וזה הוא מה שמצווה אתכם יש״ו קודם מזכיר אתכם מה שעשו לו היהודים כי בשביל זה שלהו אביו שבשמים להושיעכם וסבל הכל בעדכם וע״כ מצוה לכם שתסבלו גם אתם כל מה שמצוה אתכם יש״ו כי הוא אויב היהודים ונבדל מהם ואומר לכם שתעשו גם כן אתם ושתרחיקו מהם (מכל) מכל הדברים כי הוא תועבה לכם באמרו הפסוק של חדשיכם ומועדכם שנאה נפשי והתחיל לצוותיכם שלא תשמרו את השבת שלהם ולא מועדיהם תכף נשאו הפריצים ידיהם והודו ליש״ו עוד מצוה אתכם יש״ו שתעשו צורה א׳ כמוהו ושתשימהו על שני עצים שתי וערב והוא באמצע וג״כ תעשו צורה מהמכות שנתנו לו ואיך יצא הדם ממנו והיתדות שתקעו בו בזרועותיו וברגליו כדי שיהיה לזכרון כל מה שנעשה ליש״ו שסבל המכות וקבל היסורין הכל לאהבתכם ולא יצא לנקום וכן תסבלו גם אתם לאהבתו ולא תעשו רע ונזק ליהודים לא בגופם ולא בממונם ומי שיעבור על זה יהיה מנודה בעולם הזה ולא יהיה לו חלק לעולם הבא בגן עדן והוא רצה לנקום נקמתו כדי שלא תלכו לגהינם עוד מצוה עליכם שכל מי שישפוך דם של ישראל ישפך דמו וגם צוה שתעשו תפילותיכם בהבדל ושתתחתנו זה עם זה ולא תתחתנו בהם ומי שישכב עם יהודית א׳ נפשו תלך לגהינם גם מצוה לכם מפני שהיהודים עושים את יום השבת שאתם תעשו פעולתכם ביום ההוא ותשמרו לעשות מלאכה ביום א׳ מהשבוע ולא תנוחו ביום השבת כי יש״ו מואס בם ותשמרו יום א׳ כי ביום ההוא יש״ו עלה מקברו ועלה לשמים גם מצוה אתכם כי כל בהמה חיה ועוף לכולם תשפכו הדם ותאכלום ככתוב כעשב השדה נתתי לכם את כל לאכלה גם מזהיר אתכם באופן אהבה וצווי שאם יהודי אחד יאמר לך עמי מיל א׳ להקל מעלי הדרך שתלכי עמו ב׳ מילין ושתשלחנו לשלום כי כן יש״ו רוצה עוד מצוה שתקראו ליהודים עברים מפני שהם מעבר הנהר ואתם תקראו גוים כפסוק גוי נתתי למכים ולחיי למורטים פני לא וכ״ו ותשימו בלב כי אם היהודים יכופו אתכם לא תשלמו רעה תחת רעה עוד מצוה אתכם כי אם יהודי יכה אתכם באגרוף בצד ימין שתתנו לו בצד שמאל כדי שיעשה רצונו ותאמרו שתקבלו לאהבת יש״ו ולא תתנו ליהודים לא מעט ולא הרבה שום צער עוד מצוה כי אם יהודי יעלב אתכם שלא תענוהו רק תאמרו גאותך מגביהך והניחוהו שילך כי על כן קבל המיתה יש״ו בעדכם ויהיה לכם מדת ענוה עוד מזהיר אתכם ואומר לכם כי אם יהיה לכם רצון להיות לכם חלק עם יש״ו בעולם הבא כל הרעות שירצו לעשות לכם היהודים שתקבלו הכל עליכם באהבה וברצון טוב שיגמול לכם שכר טוב בעולם הבא עוד מזהיר אתכם שתבחרו מכם שיהיו עמכם זקנים להישירכם הדרך שתלכו בה ענו כולם ואמרו כאשר שמענו כן נעשה אחר שגמר לדבר עמם אמר להם יש״ו צוני שאבדל מכם ומכל אדם ואשב בדד ולא אוכל בשר ולא אשתה יין כי אם לחם ומים ופרות כדי שאמצאם טהור כאשר ירצה לדבר עמי תכף שקטו כל הפריצים ולא יעשה יותר רע ליהודים.
Capítulo
18.
[1] Y de pronto se fueron
a Antiojia (Antioquía), donde estaban
asentados los pritzim (violadores).
[2] Y les envió (una misiva) para que fueran recogidos (con él);
fueron reunidos todos los pritzim quienes estaban reunidos en
otros lugares.
[3] Y él les dijo:
"Mis hermanos, hijos de Yesh”u! Sabed
que soy discípulo de Yesh”u y él es mi Señor;
[4]
Me ha enviado a vosotros, para enseñarles
de forma en que andéis, para enseñarle (la
doctrina), y el hecho de que vosotros
debéis hacedlo.
[5] Inmediatamente se
alegraron y se reunieron y dijeron:
Dadnos una señal o prodigio de que
sois discípulo de él.
[6] Él les dijo:
Tráeme un hombre muerto y lo he de
levantar a la vida! Por otra parte, (traedme) un hombre ciego (al cual le haré ver), y salvaré al enfermo;
[7]
Por otra parte, traedme un hombre cojo, al
cual salvare de su enfermedad, y lo pondré de pie;
[8]
y, en particular, si queréis ponedme a
prueba, me guiaré por el sendero;
[9]
Vosotros encontraréis mis palabras las
cuales se harán en realidad!
También (el les) ha explicado a ellos en virtud
de ese nombre.
[11] Desde todos ellos
dijeron: Este es nuestro dios, que nos va
a ayudar y vamos a esperar;
[12] se inclinaron y se agacharon ante
él. Entonces le dijeron: ¿Dónde está
Yesh”u? Él les dijo: Él está en el cielo con su Padre.
[13] También dijo:
Oíd lo que Yesh”u ha dicho que él
ordenó que les diga, y ninguno de vosotros se inclina en contra de su palabra,
sino hacedlo, pues él que era el signo!
[14] Y eso es lo que Yeshu
les ordena:
Por encima de todo, se (les ordena) recordar lo que le hicieron los judíos, porque es para que a él se le
enviará a su Padre que está en los cielos quien los salvará del sufrimiento del
todo que este en vosotros.
[15] Y por lo tanto, se
les ha ordenado que vosotros deben también deben sufrir todo lo que les
preceptuó Yesh”u, que el que es enemigo de los judíos se debe de diferenciar de
ellos, es decir que harán con ellos el evitarse de ellos (de todo) de todas las
cosas (de los judíos), porqué él
(Yesh”u) le es desagradable (saber)
de ellos (de los judíos), tal como se
dice en el pasuk (versículo):
[16]
A
vuestros novilunios y vuestras fechas odió mi alma. (Yeshayah
Isaías 1:14)
[17] Y así comenzaron a
preceptuarles que no dijeran más que
el shabat es de ellos, y que las
fiestas (religiosas) sean de ellos.
[18] Pronto fueron
llevados de las manos los pritzim a que agradecieran (adoraran) a Yesh”u.
[19] Además (que les dio) otro mandamiento (por medio de él, diciéndoles que)
Yesh”u, les ordeno que ellos hicieran una forma
al igual que él, de que agarraran dos palos, y que hicieran que se cruzaran
en el centro (formando así la cruz).
[20] Y así hicieron esta forma (en la que aparece Yeshu) golpeado y como salé sangre de él y como del que le pusieron clavijas clavadas en sus brazos y piernas, para que fuera en recuerdo de todo lo que le hicieron a Yesh”u, quien (les dijo):
[21] Sufrió de golpes y recibió todos los dolores para amarles e hizo así para que saliereis a tomar venganza y así sufrió él.
[22] Que así vosotros también han de amarlo y no dañareis a los judíos en sus cuerpos, ni en sus dineros;
[23] y quien transgreda sobre este (mandamiento) será desterrado del Olam HaZeh (Este Mundo)
[24] y no tendrán parte en el Olam Haba’ (Mundo Venidero) en el Gan Eden (paraíso).
[25] Y él (Yesh”u) querrá vénganse (sino le obedecéis), enviándoles al Gehinom (Infierno).
[26] También le dice que toda la sangre que se derrame de Israel, su sangre será derramada.
[27] Y también les preceptuó que hagan sus rezos separadamente, y que se casen entre si y que no se casen con ellos (los judíos); y los que yacen con una judía su alma se irá al Gehinom (Infierno).
[28] También les preceptuó que sobre ellos, los judíos que observan el día de shabat, que ellos (los cristianos, en tal caso) deben hacer sus actividades (cotidianas) y (que incluso) observen y hagan trabajo en el día primero (domingo) y que no descansen en el día de shabat porque Yesh”u se disgustó con ellos (los judíos) y guardo el domingo¸ porque en ese día Yesh”u fue levantado de la tumba y ascendió a los cielos.
[29] También les preceptuó que de todo bovino vivo y aves de corral se puede derramar sangre e ingerirlos, tal como está escrito:
‘[todo
lo que hay en] el campo te esta dado;
para vosotros será para comer.’
(Cfr. Gen 23;11; 1:29)
[30] También se les aviso en el amor y les garantizo que si un judío les dice ‘id conmigo una milla para ayudarme a seguir en el camino’, acompañadle en dos millas (ayudándole) y así haréis (correctamente) enviándoles shalom.
[31] Porque así Yesh”u es su voluntad; incluso hasta que llamen a los judíos (con el nombre de) hebreos, porque son de otro lado del río, y vosotros (los notzrim) serán denominados goim (gentiles), tal como dice el versículo:
‘Al goy (gentil) entregué,
a los que me hieren y mi mejilla a los que arrancan el cabello, mi rostro no he
ocultado, etc.’ (Cfr. Yeshayah 50:6)
Y así ponen de corazón,
porque si los judíos se inclinaran ante vosotros:
‘no
pagaran mal por mal’. (Cfr. 1 Tesalonicenses 5:15; Romanos
12:17; 1 Pedro 3:9; Cfr. Melajim Alef / 1 Reyes 21:11-12)
[32] Además que les dio otro mandamiento, ‘que sí un judío os golpea con el puño en el lado derecho, dad el lado izquierdo’ que así cumplen lo que os he dicho de recibir el amor de Yesh”u, y así no ocasionéis ningún daño, y ningún dolor a los judíos.
[33] También les preceptúa que si un judío los insulta, no debéis contestadle, simplemente decidle ‘tu altivez te elevará’, y dejadlo ir, porque eso es lo que Yesh”u ha recibido en (su vergonzosa) muerte ha sido para vosotros, y vosotros deberéis poseer la religión de humildad.
[34] Más que les advirtió y les dijo:
‘Pues si vosotros deseáis tener parte con
Yesh”u en el Olam Haba’ (Mundo
Venidero), todas las maldades que
vosotros hacéis a los judíos que sean recibidas todas a vosotros en el amor, y
en la buena voluntad que os premie vuestros buenos salarios en el Olam HaBa.’
[35] Además les advirtió de elegir en vosotros que haya en vosotros zekenim (ancianos = presbiterios) que os den la aprobación de cómo comportarse (religiosamente) para que todos conozcan (su religión).
[36] Todos ellos respondieron, diciendo: Como hemos oído, lo que queréis, esto haremos.
[37] Cuando terminó de hablar con ellos, les dijo que Yesh”u (le dijo:)
‘Me ha
ordenado que me aparte de vosotros y de todo hombre y que me establezca en
aislamiento y no coma carne, no beba vino, pero solo (ingiera) pan, agua y fruta
pura que encuentren cuando quieran hablar conmigo (traed esto).’
[38] Pronto fueron calmados todos los pritzim (violadores) y (después) no hicieron más mal a los judíos.
פרק
י״ט
❃
והלך זה אליהו לטריה וכל הפריצים שהיו מאמינים ליש״ו וצוה להודיע כרוז כי השלש
מאות ועשר תשמידים יבואו ויתחברו עמו ובאו כלם ואמרו מי אתה ואמר להם אני שליח יש״ו
ושלחני אליכם לאמר לכם מה שמצווה אמרו תנה לנו מופת אמר להם מה אות תרצו שאעשה לכם
אמרו כשתעשה אות נאמין בך א״ל תביאו פיסח א׳ מצורע א׳ עור א׳ ואני ארפהו תכף עשו כן
והוא עשה כל חפצו ונפלו על פניהם ואמרו ודאי אנו מאמינים שאתה שלוחו של יש״ו כי גם
הוא היה עושה כמוך ועליך נוכל לומר שלוחו של אדם כמותו אז אמר אליהו לתלמידים יש״ו
הוא עומד עם אביו שבשמים ורצונו להנקם מאויביו היהודים כי כן גזר דוד במזמור נאם ה׳
לאדוני שב לימיני עד אשית אויביך הדום לרגלך באותה שעה ברכו אותו התלמידים והוא אמר
להם המצוות הנאמרים למעלה וחזר לאמרם בפניהם וקבלו עליהם ואמר העיקר שיש״ו רוצה מכם
שתבדלו מן היהודים בתורה בלשון בחבורה בשבתות ובמועדים ותעשו בתים לתפלותיכם וענו כולם
ואמרו כאשר אמרת כן נעשה ומשם והלאה נבדלו היהודים ועשו כל מה שגזר עליהם ושאל שמו
ואמר ס׳ פאוולו והתלמידים נבדלו זה מזה ונבדלו הרשעים מהיות יהודים ושקט העולם ועשו
בית לס׳ פאוולו כדי שישב בה אשר לא יתגאל במאכל ומשתה.
Capítulo
19.
[1] Y Eliyahu (Elías) sub
ió a T[ev]ryah (טריה- Tiberíades) y
después todos los pritzim (violadores)
que creían en Yesh”u.
[2] Ordenó a entrar por
la exclamación conocidos que los trescientos diez tashmidim (discípulos destructores) vinieran y se unieran con él.
[3] Todos ellos vinieron
y dijeron: "¿Quién eres? Y él
les dijo: Yo soy el emisario de Yesh”u; Me
ha enviado a vosotros para decidles lo que él ordena. Ellos dijeron: ¡Dadnos un milagro! Él les dijo: ¿Qué señal, queréis que os haga? Ellos
dijeron: Si obtiene una señal, hemos de
creer en ti.
[4] Él les dijo: Traedme un cojo, un leproso, un ciego, y les
voy a sanar.
[5] Así que de inmediato
lo hicieron, y él hizo todo lo que quería.
[6] Como se postraron
sobre sus rostros, y dijeron: Ciertamente creemos que usted es el apóstol de Yesh”u, por lo que ha hecho,
como usted, ya que se puede decir que los apóstoles
de un hombre es cómo él.
[7] Entonces Eliyahu (Elías) dijo a los tashmidim (discípulos destructores) que
Yesh”u se encuentra con su Padre en el cielo, y que quiere vengarse de sus
enemigos de los judíos, ya que así ha decretado David en el mizmor (salmo):
El
Etern-o le dijo a mi señor: “Siéntate a Mi diestra, hasta que ponga a tus
enemigos por escabel de tus pies”. (Tehilom / almo 110:1)
[8] Al mismo tiempo,
elogia el estudiante, y él les dijo a los mandamientos que se mencionaron
anteriormente, y que repitió en frente de ellos, y tomó sobre sí mismos.
[9] Él dijo:
Lo principal que Yesh”u quiere de
vosotros es que se aparten de los judíos, de la Torah, en el idioma (hebreo), en la compañía que tienen en los shabatot (sábados) y las moadim (festividades religiosas) y así hagan (separándose) en sus Casas de
Rezo.
Todos ellos respondieron,
y dijeron: Como usted ha dicho, haremos.
[10] Y a partir de
entonces, los pritzim (violadores) se
separaron, e hicieron todo lo que les impuso.
[11] Le preguntaron su
nombre, y él les dijo:
S’ Paolo
(San Pablo -ס׳ פאוולו)
[12] Y los talmidim (discípulos) se separaron el
uno del otro, y no separados de los malvados a sí mismos, de modo que ya no
eran judíos.
[13] Y hubo silencio en
el mundo e hicieron una casa a S’ Paolo para que este sentado (en su trono) que
así no podría participar a través de sus
alimentos y bebidas.
פרק
כ׳
❃
והיה אחר זה קם פעם שנית מלכות פרס והיה בזמן הזה גוי א׳ שנקרא שמו ניסטור (ר״ל נוסו או פראטי) והתחיל לפלפל עם החכמים בהרבה דברים ובא לארץ ישראל ומצא לטועים שהיו שקטים בהרבה דברים והיו עושים התקנות של ס׳ פאוולו אמר להם ס׳ פאוולו מטעה אתכם שאומר לכם שלא תמולו כי מן הדין צריך שתמולו כי יש״ו היה מהול עוד אתמ כופרים שתאמרו כי יש״ו היה אל״ו״ק והוא היה ילוד אשה ובן אדם אבל שרה עליו רוח הקדש כמו הנביאים וזה ניסטור היה הראשון שעשה מריבה עם המצרים כי השיא כל הנשים ואמר להם ס׳ פאוולו צווה לבעליהם שיקחו כל הנשים שירצו ואתם תשארו כשפחות אבל אני רוצה שלא יוכלו ליקח כי אם אשה א׳ שתהיו מכובדות מבעליהם וכן נאהב ני״סטר מהנשים תכף צוה ששום אדם יקח יותר מאשה א׳ בעונש חרם ונדוי ואבוד העולם הבא ונפל חלוקים בין ניסטור לס׳ פאוולו על כן הגוים אינם עושים תפלות בבית תפלות של ניסטור וכן אנשי ניסטר בבית תפלות של ס׳ פאוולו וניסטר הלך לבבל במקום שנקרא חצ״צה וכולם מפלפלים לפניו ונשארו הנשים עם ניסטור והיה איש גבור ואמרו לו הנשים מה אתה תרצה ממנו אמר איני רוצה מכם כי אם שתקרבו קרבן מלחם ויין ושתביאו לפני בחצ״יצה ואחר שהביאה כל אשה קרבנה כשעלה להעלות הקרבן הכוהו הנשים מכות גדולות עד שמת תחת ידם.
❃
והיה אחר זה קם פעם שנית מלכות פרס והיה בזמן הזה גוי א׳ שנקרא שמו ניסטור (ר״ל נוסו או פראטי) והתחיל לפלפל עם החכמים בהרבה דברים ובא לארץ ישראל ומצא לטועים שהיו שקטים בהרבה דברים והיו עושים התקנות של ס׳ פאוולו אמר להם ס׳ פאוולו מטעה אתכם שאומר לכם שלא תמולו כי מן הדין צריך שתמולו כי יש״ו היה מהול עוד אתמ כופרים שתאמרו כי יש״ו היה אל״ו״ק והוא היה ילוד אשה ובן אדם אבל שרה עליו רוח הקדש כמו הנביאים וזה ניסטור היה הראשון שעשה מריבה עם המצרים כי השיא כל הנשים ואמר להם ס׳ פאוולו צווה לבעליהם שיקחו כל הנשים שירצו ואתם תשארו כשפחות אבל אני רוצה שלא יוכלו ליקח כי אם אשה א׳ שתהיו מכובדות מבעליהם וכן נאהב ני״סטר מהנשים תכף צוה ששום אדם יקח יותר מאשה א׳ בעונש חרם ונדוי ואבוד העולם הבא ונפל חלוקים בין ניסטור לס׳ פאוולו על כן הגוים אינם עושים תפלות בבית תפלות של ניסטור וכן אנשי ניסטר בבית תפלות של ס׳ פאוולו וניסטר הלך לבבל במקום שנקרא חצ״צה וכולם מפלפלים לפניו ונשארו הנשים עם ניסטור והיה איש גבור ואמרו לו הנשים מה אתה תרצה ממנו אמר איני רוצה מכם כי אם שתקרבו קרבן מלחם ויין ושתביאו לפני בחצ״יצה ואחר שהביאה כל אשה קרבנה כשעלה להעלות הקרבן הכוהו הנשים מכות גדולות עד שמת תחת ידם.
Capítulo
20.
[1] Después de todo la
segunda vez fue el reino de Paras (Persia),
y vivió en este tiempo, un goy (gentil)
llamado Nistur (Néstor) (que quiere
decir Nuso o Prati), Y comenzó a discutir en varias cosas con los jajamim (sabios).
[2] Él vino a la tierra
de Israel, y encontró los errantes que estaban tranquilos en muchas cosas y se mantuvieron
en las ordenanzas de S. Paolo.
[3] Él les dijo: S. Paolo
dirige engañarte diciéndote que no te debes circuncidar porque no te hace
falta, pero a partir de lo que ordena la
ley (din) se han de circuncidar,
porque Yesh”u fue circuncidado.
[4] Por otra parte,
vosotros sois unos kofrim (herejes-כופרים),
diciendo que Yesh”u es D-i-o-s, y que él fue engendrado de una mujer, siendo
que él es un simple hombre, pero que decencia sobre él la Inspiración Divina (Ruaj
HaKodesh) como los profetas.
[5] Y Nestor suscito su
primera pelea con los mitzrim (egipcios),
porque el persuadió a todas las mujeres, y les dijo: S. Paolo les ha ordenado que
‘todas las mujeres que quieran han de ser
tomadas y ustedes han de permanecer
con menos, pero yo os quiero que sólo
se puede tener una esposa, que os puede ser respetuoso a sus maridos.
[6] Y así fue también Néstor popular entre las mujeres. Inmediatamente ordenó que ningún hombre tome a más de una mujer bajo pena de excomunión, y la pérdida de la otra vida.
[7] Así surgieron
diferencias entre N”ister y S. Paolo, ¿por qué los goim (gentiles) no hacen oraciones en las casas de oración a Néstor,
y también lo hacen las personas de Néstor en las casas de oración de S. Paolo?
[8] Y Nister se fue a un
lugar de Bavel (Babilonia) el cual se llama Jatzi”tzah
(Chacica), y con todos disputo.
[9] Las mujeres se
quedaron allí a solas con Nister, y él era un hombre vigoroso, y las mujeres le
dijeron: ¿Qué quieres de nosotras? Él dijo: No quiero de ellos (sus esposos),
porque si (traen un) sacrificio de pan y vino y lo traen (ante mí) en Jatzi”tzah.
פרק
כ״א
❃
בעת הזאת היה בישראל אחד שנקרא שמעון כיפה בשביל שהיה יושב על האבן שניבא עליו יחזקאל הנביא כי הוא בנהר כבר והיה הראש של משוררים והיה יוצא קול לו מהאבן ושהיה לו חכמה רבה ויקנאו בו להיות בישראל וידע ר׳ שמעון מהקנאה מה עשה עלה בזמן סוכות על הר הזתים ביום הושענא רבא והתחילו לדבר עם ר׳ שמעון והוא היה נוצחם בכל החכמות ולא היה להם יכולת להשיבם כי חרדו ממנו וכאשר ראו שהיתה חכמתו גדולה נתיעצו ואמרו לא נניח איש חכם כזה ביהודים ונקח אותו מהם מפני שבזמן מועט יקלקל תורתינו תכף תפשוהו ואמרו לו יודעים אנו כי אין בישראל חכם אחר כמוך ובידך יש יכולת להוסיף ולגרוע להסיר העשוי ולקיים וה׳ יתן חן לפני יש״ו לקיים דתינו וכל חכמנו הם היהודים ובראותנו מעשיך אמרנו ראוי הוא לקיים דתינו ואנו בכל יום מתרבים והיהודים הולכים וחסרים ואיש כמוך אין דרך נכונה שתהיה עמהם אלא תבא עמנו שתורינו מצוות וחקים טובים ותנחילנו עולם הבא ונשימך בראשנו ראש ואין שיאמר מה תעשה השיבם דבריכם טובים אבל איני רוצה לעזוב דתי אמרו לו אם לא תבא לדתינו נהרוג אותך ואת כל היהודים שלא ישאר א׳ מהם אמר להם הכול בידי שמים וה׳ יעזרנו התחילו להרוג את היהודים ופחדו ורגזו ובאו כולם בתחנונים לפני ר׳ שמעון ואמרו לו עשה מה שהם אומרים והצילנו מידם ועל נפשינו זה החטא ותעשה בחכמתך הגדולה והגוים היו גונבים וגוזלים היהודים ומוכרים אותם במטבע א׳ ושלושה יהודים בעד שלושה מטבעות כי כן נמכר יש״ו כאשרה ר׳ שמעון זו אמר טוב שיאבד שמעון ומאה כמוהו ולא יאבד נפש א׳ מישראל מה עשה אמר שיהיה עמהם והנה (הפאפא) והושקבו שלא באו עמו ואמר להם מה תרצו ממני אם אתם תרצו ותשמידו ליהודים איני רוצה לישב עמכם אבל אם אתם תרצו לעשות מה שצוה ס׳ פאוולו בשם יש״ו שדבריו קיימים זהו מה שתעשו לקבל מחדש ולקיים התנאים שאומר לכם שתניחו מלסקול ליהודים ולהינחם ליכנס בביתם ולא נתעזבו כשתרצו וכן בבתי כנסיות שלהם תניחום כדי שיוכלו גם הם לבוא להאמין ביש״ו כי אם לא תשעו כן יאמרו היהודים כי אתם רודפים אותם כדי שלא פעולתכם שהם הבלים ושקרים תכף קבלו דברי ר׳ שמעון וגם הפאפא שלא כל מה שתצוה עלינו ותתקן עלינו נעשה ונשאר אזי קיים כי כל יהודי שירצה ליכנס בתועבות שלהם שיוכל ליכנס עוד אמר להם אני מצוה אתכם ומקבל עלי לנדר כי בכל חיי לא אוכל בשר ביום שישי כי ביום ההוא נהרג ישו ולא אשתה יין כל ימי כדי שלא לשמח בשביל אהבת יש״ו ואהיה מבדל מכל האנשים בבית לבדה ולבדי כדי שלא יטעו עיני ולקיים מה שכתוב מדבר שקר ולהיות קבלתי בחרם להיות נבדל מכל אדם לתקן לכם חוקים ומשפטים טובים ולגלות לכם סודות העולם כדי שתדעו ותאמינו האמת והנה אני מצוה לכם שתבנו מגדל גבוה לשכון אני כל ימי חיי כדי שלא תנזקוני ותבלבלוני מעבודתי וחכמתי כי אין אני לוקח האמונה לרע אלא אני יודע שזאת היו הדרך האמיתית ועל כן מכאן ולהבא לא תאנסו שום אדם לבא בתורתכם באונס ובאסטו״מו אלא שיבוא ברצונו הטוב כי אם תעשו כן ותביאו יהודים לדתכם תגרעו דתכם ותבינו להם שדתיכם אינה טובה על כך כל מי שרוצה לבא לדת יבא מרצונו ואפילו שיאמר שיבא מרצונו עם כל זה לא תקבלוהו עד שישב ל׳ ימים בבית האנשים טובים והתנוק שאינו מט׳ שנים לא תקבלוהו כי התנוק אינו עושה דבריו בהשכל ותכף עשו הגוים מגדל גדול כדי שהוא ישב בה וזה היה הפאפא הא׳ שהיה בעולם שהיונים קראוהו קלויאו״רו וכל מה שהיה עושה במרמה גדולה שלא לאכול מאכלם נבלות וטרפות ושלא להשתחוות לצלמיהם וישב שם במגדל לבדו ותקן הרבה דברים והגוים קבלוהו עליהם בחרם ובאתו הזמן עצמו שישב שם עשה הרבה פזמונים גדולים לישראל וכלם קימים בשמו מזה הענין וכתב דעו בית ישראל המאמינים בה׳ ובתורתו תמימה כי היא תורת אמת ונקראים נחלתו אני שמעון כיפה הסובל באהבתו כל הצרות רעות ורבות כי אני יודע האמת והשקר הנה תקבלו לי הפיוטים שעשיתי כדי שימחול לי ולכם כי כל מה שעשיתי עשיתיבשליחותיכם וילושעתכם וקבלו הכתב בשמחת לבב ושלחוה לריש גלותא והראו הפיוטים לראשי ישיבות ולסנהדרין וכלם אמרו שהיו טובים ונעימים ושהיו ראוים לאמרם החזנים בתפילותם ועוד היום נוהגים לאמרם כל שבת ושבת וזה שמעון כיפה הוא מה שקורין הגוים ס׳ פייטרא.
Capítulo 21.
❃
בעת הזאת היה בישראל אחד שנקרא שמעון כיפה בשביל שהיה יושב על האבן שניבא עליו יחזקאל הנביא כי הוא בנהר כבר והיה הראש של משוררים והיה יוצא קול לו מהאבן ושהיה לו חכמה רבה ויקנאו בו להיות בישראל וידע ר׳ שמעון מהקנאה מה עשה עלה בזמן סוכות על הר הזתים ביום הושענא רבא והתחילו לדבר עם ר׳ שמעון והוא היה נוצחם בכל החכמות ולא היה להם יכולת להשיבם כי חרדו ממנו וכאשר ראו שהיתה חכמתו גדולה נתיעצו ואמרו לא נניח איש חכם כזה ביהודים ונקח אותו מהם מפני שבזמן מועט יקלקל תורתינו תכף תפשוהו ואמרו לו יודעים אנו כי אין בישראל חכם אחר כמוך ובידך יש יכולת להוסיף ולגרוע להסיר העשוי ולקיים וה׳ יתן חן לפני יש״ו לקיים דתינו וכל חכמנו הם היהודים ובראותנו מעשיך אמרנו ראוי הוא לקיים דתינו ואנו בכל יום מתרבים והיהודים הולכים וחסרים ואיש כמוך אין דרך נכונה שתהיה עמהם אלא תבא עמנו שתורינו מצוות וחקים טובים ותנחילנו עולם הבא ונשימך בראשנו ראש ואין שיאמר מה תעשה השיבם דבריכם טובים אבל איני רוצה לעזוב דתי אמרו לו אם לא תבא לדתינו נהרוג אותך ואת כל היהודים שלא ישאר א׳ מהם אמר להם הכול בידי שמים וה׳ יעזרנו התחילו להרוג את היהודים ופחדו ורגזו ובאו כולם בתחנונים לפני ר׳ שמעון ואמרו לו עשה מה שהם אומרים והצילנו מידם ועל נפשינו זה החטא ותעשה בחכמתך הגדולה והגוים היו גונבים וגוזלים היהודים ומוכרים אותם במטבע א׳ ושלושה יהודים בעד שלושה מטבעות כי כן נמכר יש״ו כאשרה ר׳ שמעון זו אמר טוב שיאבד שמעון ומאה כמוהו ולא יאבד נפש א׳ מישראל מה עשה אמר שיהיה עמהם והנה (הפאפא) והושקבו שלא באו עמו ואמר להם מה תרצו ממני אם אתם תרצו ותשמידו ליהודים איני רוצה לישב עמכם אבל אם אתם תרצו לעשות מה שצוה ס׳ פאוולו בשם יש״ו שדבריו קיימים זהו מה שתעשו לקבל מחדש ולקיים התנאים שאומר לכם שתניחו מלסקול ליהודים ולהינחם ליכנס בביתם ולא נתעזבו כשתרצו וכן בבתי כנסיות שלהם תניחום כדי שיוכלו גם הם לבוא להאמין ביש״ו כי אם לא תשעו כן יאמרו היהודים כי אתם רודפים אותם כדי שלא פעולתכם שהם הבלים ושקרים תכף קבלו דברי ר׳ שמעון וגם הפאפא שלא כל מה שתצוה עלינו ותתקן עלינו נעשה ונשאר אזי קיים כי כל יהודי שירצה ליכנס בתועבות שלהם שיוכל ליכנס עוד אמר להם אני מצוה אתכם ומקבל עלי לנדר כי בכל חיי לא אוכל בשר ביום שישי כי ביום ההוא נהרג ישו ולא אשתה יין כל ימי כדי שלא לשמח בשביל אהבת יש״ו ואהיה מבדל מכל האנשים בבית לבדה ולבדי כדי שלא יטעו עיני ולקיים מה שכתוב מדבר שקר ולהיות קבלתי בחרם להיות נבדל מכל אדם לתקן לכם חוקים ומשפטים טובים ולגלות לכם סודות העולם כדי שתדעו ותאמינו האמת והנה אני מצוה לכם שתבנו מגדל גבוה לשכון אני כל ימי חיי כדי שלא תנזקוני ותבלבלוני מעבודתי וחכמתי כי אין אני לוקח האמונה לרע אלא אני יודע שזאת היו הדרך האמיתית ועל כן מכאן ולהבא לא תאנסו שום אדם לבא בתורתכם באונס ובאסטו״מו אלא שיבוא ברצונו הטוב כי אם תעשו כן ותביאו יהודים לדתכם תגרעו דתכם ותבינו להם שדתיכם אינה טובה על כך כל מי שרוצה לבא לדת יבא מרצונו ואפילו שיאמר שיבא מרצונו עם כל זה לא תקבלוהו עד שישב ל׳ ימים בבית האנשים טובים והתנוק שאינו מט׳ שנים לא תקבלוהו כי התנוק אינו עושה דבריו בהשכל ותכף עשו הגוים מגדל גדול כדי שהוא ישב בה וזה היה הפאפא הא׳ שהיה בעולם שהיונים קראוהו קלויאו״רו וכל מה שהיה עושה במרמה גדולה שלא לאכול מאכלם נבלות וטרפות ושלא להשתחוות לצלמיהם וישב שם במגדל לבדו ותקן הרבה דברים והגוים קבלוהו עליהם בחרם ובאתו הזמן עצמו שישב שם עשה הרבה פזמונים גדולים לישראל וכלם קימים בשמו מזה הענין וכתב דעו בית ישראל המאמינים בה׳ ובתורתו תמימה כי היא תורת אמת ונקראים נחלתו אני שמעון כיפה הסובל באהבתו כל הצרות רעות ורבות כי אני יודע האמת והשקר הנה תקבלו לי הפיוטים שעשיתי כדי שימחול לי ולכם כי כל מה שעשיתי עשיתיבשליחותיכם וילושעתכם וקבלו הכתב בשמחת לבב ושלחוה לריש גלותא והראו הפיוטים לראשי ישיבות ולסנהדרין וכלם אמרו שהיו טובים ונעימים ושהיו ראוים לאמרם החזנים בתפילותם ועוד היום נוהגים לאמרם כל שבת ושבת וזה שמעון כיפה הוא מה שקורין הגוים ס׳ פייטרא.
Capítulo 21.
[1] En aquel tiempo en
Israel había uno que se llamaba Shimón
Kefa porque él estaba sentó en las piedras sobre las que el profeta Yejezkel (Ezequiel) el profeta, que
estaba en el río Quebar (Eufrates).
[2] Y él era el jefe de
los poetas (הראש של משוררים) y era su reputación sobre la piedra, y tenía una
gran sabiduría, y tuvieron de él envidia, siendo que era uno de los (sabios) de
Israel, y tuvieron celos de R’ Shimon.
[3] ¿Qué hizo? Se fue a
la Fiesta de Sukot (los Tabernáculos)
en el Monte de los Olivos en el día de Hoshana’
Raba’, y comenzaron a hablar con R. Shimón.
[4] Él los derrotó en
todas las ciencias, por lo que no tenían poder para refutarlo, por eso tenían
miedo de él.
[5] Cuando vieron que su
conocimiento era genial, deliberaron y dijeron: 'No queremos se vaya tal hombre, quien es sabio entre los judíos, por
eso lo tomamos con ellos, debido a que en poco tiempo juzgo nuestra enseñanza en
su base’.
[6] Inmediatamente lo
agarraron y le dijeron:
Sabemos que en Israel no tienen otro
Jajam (Sabio) como tú, y en vuestra mano tenéis la
posibilidad de añadir o restar así como remover y satisfacer, y el Etern-o le
dará gracia antes de que Yesh”u confirme nuestra religión (en su segunda venida).
[7]
Y todos nuestros caminos son parecidos a
los judíos, cuando vimos vuestras obras, le han dicho que es conveniente
mantener nuestra religión y que nosotros en cada día nos multipliquemos y que
los judíos vayan desapareciendo.
[8] Para un hombre como
tú no tiene el derecho a quedarse con ellos, pero venid con nosotros, enseñadnos
mitzvot (mandamientos), jukim tovim (leyes buenas) y que sea esto el dadnos el Olam Haba’ (Mundo Venidero),
entonces queremos hacerle en nuestro jefe supremo y nadie habría que cuestionar,
lo que nos haces.
[9] Él les respondió: Vuestras palabras son buenas, pero no es mi
voluntad el dejar mi religión. Ellos le dijeron: Si usted no viene a nuestra fe, vamos a matadle y a todos los judíos,
hasta que no quede uno de ellos.
[10] Él les dijo: Todo está en las manos del Cielo, el Etern-o nos ayude. Desde ese
momento comenzaron a matar a los judíos, y temían y temblaban y llegaron
suplicando a R’ Shimón y le dijeron: Haced
lo que os dicen y nosotros, librando nuestras almas manchadas del pecado, y
hacedlo en vuestra gran sabiduría.
[11] Los goim (gentiles) robaron y secuestraron a
los judíos, y los vendieron a por una moneda y tres judíos a tres monedas,
debido que a Yesh”u (dicen ellos) fue
vendido Yesh”u.
[12] Como vio R’ Shimón
esto, dijo: Bien, será mejor que Shimón
se pierda y cien como él, y no perder un alma más de Israel.
[13] ¿Qué hizo? Dijo que
quería estar con ellos.
[14] Y he aquí (que el
Papa [Giulio]) y los hoshkebo (obispos) vinieron con él, y él les dijo:
¿Qué queréis de mí? Si queréis exterminar a los judíos, no voy a quedarme contigo; pero si queréis observad el mandamiento de S. Paulo, cuyas palabras son en el nombre de Yesh”u, por lo que tienes que hacer lo siguiente con el fin de adoptar de nuevo y para cumplir las condiciones que te digo, vosotros detenereis de matar por lapidación a los judíos y les dejaréis ir a sus hogares de manera puedan estar consolados en sus casas.
[15] Y también dejaréis
de persegidles como hacen a su voluntad en sus sinagogas para que estén tranquilos,
así ellos podrían creer en Yesh”u, porque sino, no les creerán.
[16] De inmediato tomaron
las palabras de R’ Shimón y el Papa Giulio: Haremos todo lo que usted nos pide
y lo promulgaremos.
[17] A partir de entonces
se mantuvo que cada judío si quisiera convertir a sus atrocidades (es decir, a la fe del cristianismo), él
puede hacerlo.
[18] Además, les dijo: yo
te ordeno, y tomo a mí mismo como un voto que yo en la vida el viernes no comeré carne, porque en este día Yesh”u fue asesinado; así como deseo que en todos mis
días no beberé vino para así no tener alegría, por el amor de Yesh”u;
[18] Y así yo estaré
separado de todos los hombres en casa, solo, y por mi mismo, con el propósito de no ser confundido con los
ojos y así mantener lo que esta
escrito: ‘De una palabra falsa te alejaras’ (Shemot / Éxodo 23:7)
[18] Y ya que he
prometido ser aislado de todas las personas para darle las buenas leyes y
reglamentos y descubrir los secretos del mundo, para que sepáis la verdad y así creéis, así que felicitarlo, dadme una alta torre en la que podre recomendar, y poder vivir mi vida para que en mi servicio y mi sabiduría, vosotros no me hagan daño, o perturbación porque tomo la fe para no
que no sea mala, pero sé que esa es la manera correcta.
[19] Por lo tanto, de
aquí en adelante no forzaréis (taanuso) a ningún hombre para venir a
vuestra doctrina, porque será una
violación; y el Baustu”mo (Bautismo- באסטו״מו), pero al entrar
en su voluntad (de Yesh”u, haciendo esto)
será bueno y así llevareis a los judíos a disminuirse en su religión y
conseguiréis que vuestra religión no sea buena para cualquier persona
que quiera venir a vuestra propia religión.
[20] Es por eso que
cualquier persona que quiera entrar en vuestra voluntad, con todo esto, no le
recibiréis hasta que tenga 30 años (tal como Yesh”u empezó su ministerio, le
aceptaréis) en la casa de los hombres buenos; y un infante no lo aceptaréis (para su bautismo) hasta que tenga 9 años de edad, no reciben a él, porque un niño que
no es razonable.
[21] Inmediatamente los goim construyeron una gran torre, para
que habite allí; y este fue el primer Papa que estaba en el mundo, los griegos le
llaman χαλλιερευς (χλερος / Clero-קלויאו״רו).
[22] Y todo lo que hizo
fue con gran astucia, a fin de no comer su comida, en la que se caiga y se
rompa, debe comer (verduras, pan y agua), y (alejado de) sus imágenes para no adorarlas.
[23] Se quedó allí solo
en la torre, ordenó varias cosas que tuvieron los goim bajo el hechizo en sí mismo.
[24] En ese momento,
incluso cuando vivía allí, escribió para Israel muchos grandes pizmonim (poemas), y todos son nombrados
por esta razón en su nombre cuando escribió:
דעו בית ישראל המאמינים בה׳
ובתורתו תמימה כי היא תורת
אמת ונקראים נחלתו
Conoced Casa de Israel, los que creen en el Etern-o,
En Su Torah perfecta, que es una enseñanza de verdad y que Él les llama a ser su herencia.
אני שמעון כיפה הסובל באהבתו כל הצרות רעות ורבות כי אני יודע
האמת והשקר הנה תקבלו לי
הפיוטים שעשיתי כדי שימחול לי ולכם כי כל מה שעשיתי עשיתיבשליחותיכם וילושעתכם
[25]
Yo Shimon Kefah, he sufrido por su amor todos (estos) problemas,(de los que
han) visto muchas (de estas tribulaciones) que yo sé lo que es verdadero y lo
falso; He aquí recibid de mi, los piyutim
que os he hecho para mi, y que me perdonéis de todo lo que hice, haciéndolo
en una misión para salvadles a todos vosotros.
[26] Tomaron el escrito
en alegría, enviándolo a los príncipes
desterrados (Resh Goluta- רֵישׁ
גָּלוּתָא), los directores de yeshivot
(academias rabínicas) y el Sanhedrin, y todos dijeron que iban a ser bueno,
agradable, y que iban a ver, diciendo que los jazanim (cantores sinagogales) que fueran recitados en sus rezos,
hasta el día de hoy, en las que se suele a hablar shabat tras shabat.
[27] Este Shimon Kefa el
es denominado por los goim (gentiles)
(con el nombre
de) S’ Pietro. (San
Pedro- ס׳ פייטרא).
❃❃❃❃❃
❃❃❃
❃❃
❃
Versiones del Toldot Yeshu:
V: Ms. Leyden. (1836)
|
S: Ms. Strassburg.
|
B: Bischoff (yidish) (1895).
|
G: Gaster.
|
W: Wagenseil.
|
V: Vindobona.
|
C: Geniza del Cairo.
|
P. Fragmento Persa.
|
A: Códice Yemen.
|
J: Códice Hebreo B.H 17 (1707).
|
L: Versión Slava 1832.
| |
No hay comentarios:
Publicar un comentario
Tu opinión es importante para nosotros!