Berreshit / Genesis 1:26 ¿Trinidad?

La Biblia Comentada del Monseñor Juan Straubinger dice:

‘et ait faciamus hominem ad imaginem et similitudinem nostrum…’‘Después dijo Dios: “Hagamos al hombre a nuestra, según nuestra semejanza…Comentario: “La solemnidad de la fórmula indica claramente que se trata de la obra más importante. Dios entra en consejo consigo mismo, e invoca la plenitud de su ser, del cual es revelación de la Trinidad” (Nácar-Colunga).

El cristianismo tradicional, como algunos mesiánicos consideran que este pasuk de la Torah revela el dios trino de su fe. Sin embargo si lo tomamos desde la perspectiva idólatra de la cual ellos parten, podemos remontarnos mucho tiempo atrás que la consolidación del cristianismo como religión.

Por ejemplo en las letras del siglo VIII y VII, se descubrieron en los archivos de principios del siglo XX de los reyes asirios. La similitud entre los versos y cartas de ellos se fundamentaban en el MOG erudito bíblico Loinstm en el siglo 50 de las cartas tardías en donde se encontraba la expresión: expresión lam ilu, que significa "אל המלך-Di’s el Rey". En el contexto de las cartas escritas para explicar la expresión en el texto bíblico como fue el caso de las cartas dirigidas al rey, los escritores de cartas alaban y tal vez incluso un poco halagador para el rey leyó en una carta en la que esta escrito:

"אביו של אדוני המלך הוא צֶלם בֶל ואדוני המלך הוא צֶלֶם בֶל."

(“Su padre de nuestro señor el rey, él es imagen (tselem) de Bel y nuestro señor el rey es semejanza de Bel”)

Bel es una de las denominaciones de la deidad Marduk (מְרֹדַךְ), mientras que las lenguas semíticas noroccidentales su equivalente es Ba'al (בעל) el jefe de los dioses de Babilonia, que de acuerdo con el mito babilónico que creó el mundo. La referencia al rey como la imagen del dios Marduk es una manera de alabar al rey.

Mientras que en el pasuk de la Torah se podría interpretar que Di”s no era el único creador, como lo podría haber formulado un aku”m asirio o babilónico, un apikores o un cristiano:

כו וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ; וְיִרְדּוּ בִדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם, וּבַבְּהֵמָה וּבְכָל - הָאָרֶץ, וּבְכָל - הָרֶמֶשׂ, הָרֹמֵשׂ עַל - הָאָרֶץ.

26 Y dijo Di”s: 'Hagamos al hombre a nuestra imagen, conforme a nuestra semejanza, y tenga dominio sobre los peces del mar, y sobre las aves de los cielos, y en las bestias, y sobre toda la tierra, y en todo animal que anda arrastrando sobre la tierra. "

Rash”i explica נַעֲשֶׂה (Creemos) como una expresión de modestia, de Di-s y como un esfuerzo para evitar los celos de los ángeles a cuya imagen el hombre fue creado. El Midrash Rabá Génesis 8:05 se refiere específicamente a la participación de los ángeles en la creación del hombre.

Texto original:

א"ר סימון בשעה שבא הקב"ה לבראת את אדם הראשון, נעשו מלאכי השרת כיתים כיתים, וחבורות חבורות, מהם אומרים אל יברא, ומהם אומרים יברא, הה"ד (תהלים פה) חסד ואמת נפגשו צדק ושלום נשקו, חסד אומר יברא שהוא גומל חסדים, ואמת אומר אל יברא שכולו שקרים, צדק אומר יברא שהוא עושה צדקות, שלום אומר אל יברא דכוליה קטטה, מה עשה הקב"ה נטל אמת והשליכו לארץ הה"ד (דניאל ח) ותשלך אמת ארצה, אמרו מלאכי השרת לפני הקב " ה רבון העולמים מה אתה מבזה תכסיס אלטיכסייה שלך, תעלה אמת מן הארץ, הדא הוא דכתיב (תהלים פה) אמת מארץ תצמח, רבנן אמרי לה בשם ר 'חנינא בר אידי ורבי פנחס ורבי חלקיה בשם רבי סימון אמר, מאד, הוא אדם, הה "ד וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד, והנה טוב אדם, ר 'הונא רבה של צפורין אמר עד שמלאכי השרת מדיינין אלו עם אלו ומתעסקין אלו עם אלו בראו הקב"ה, אמר להן מה אתם מדיינין כבר נעשה אדם.

Traducción:

R. Simón, dijo: Cuando el Santo, bendito sea, vino a crear a Adam, los ángeles se organizaron en grupos y partidos, algunos de ellos diciendo: "Que sea creado", instó, mientras que otros, "Que no se creado. " Como está escrito, [de acuerdo con la interpretación estándar] "La bondad y la verdad se reunió, la justicia y la paz dio un beso", [pero este midrash explica: "La bondad y la verdad lucharon juntos, la justicia y la paz combatirse unos a otros"] ( Tehilim 85:11). La bondad, dijo, "Que se cree, porque va a prescindir de actos de bondad", la verdad, dijo, "Que no se crea, porque él llena de mentiras", dijo la Justicia, "Que se cree, porque llevará a cabo los actos de justicia ", dijo Paz,". Que no se crea, porque está lleno de conflictos "? ¿Qué hizo Di-s? Dios celebró la Verdad y la arrojó al suelo, como está escrito," y la verdad ser enviado a la tierra. "(Daniel 8:12) El ministerio de ángeles, dijo ante el Santo," Soberano del Universo! ¿Por qué menosprecias tu sello [la verdad]? Deje que la verdad surge de la tierra! "Por eso se dice:" Que la primavera la verdad de la tierra. "(Tehilim 85:12) Todos los rabinos dicen lo siguiente en el nombre de R. Janinah, mientras que R. Pinjas y R. Jilkiyah lo digo en nombre de R. Simon: meod ('muy') es [en referencia a] Adam, como está escrito: "Y vio Dios todo lo que Dios había hecho, y he aquí que era muy bueno . "(Bresit 1:31), es decir, Adam y he aquí que era bueno. R. Huna Rabah de Tseforin, dijo: Mientras que los ángeles estaban discutiendo unos con otros y discutiendo unos con otros, el Santo creó el primer ser humano. Di-s les dijo: "¿Por qué están discutiendo. El hombre ya se ha hecho!"

El Midrash Berreshit Rabah explica que:

‘Mosheh escribió según HaShem se la dictaba. Cuando HaShem le pidió que registrara el pasuk (1:26) –“Hagamos al Ser Humano”, Mosheh hizo una objeción. Amo del Universo- preguntó - ¿por qué les das a los apikorsim una oportunidad para pecar y deducir de ésta forma plural que más de un Di”s creó al hombre?

-Escribe como te digo- contesto HaShem. Si alguien desea pecar, dejálo pecar. Lo he expresado en plural para darle una lección al ser humano. Una persona importante generalmente piensa que para él es superfluo dejarse aconsejar por sus subordinados. Déjalo estudiar este pasuk y así, se dará cuenta que aun el Creador que creó el mundo superior e inferior consulto con los ángeles antes de crear al hombre (Adam)’.

Midrash Berreshit Rabah 8:7

Por otra parte el RaMBa”M, explica en Moreh Nebujim (מורה נבוכים-Guia de los Perplejos) Vol I, cap 1. Lo siguiente:

צלם ודמות. האנשים סברו שצלם בלשון העברית מורה על תבנית דבר והמִתאר שלו. זה הביא להגשמה גמורה בשל דבריו: נעשֹה אדם בצלמנו כדמותנו (בראשית א', 26). הם סברו שהאל הוא בצורת אדם, דהיינו, תבניתו ומִתארו, ומכאן נבע בהכרח שיגיעו להגשמה מוחלטת ויאמינו בה. הם סברו שאם יעזבו אמונה זאת, יכחישו את הכתוב ואפילו יאפיסו את האל אם אינו גוף בעל פנים ויד כמותם בתבנית ובמִתאר, אלא שהוא גדול יותר וזוהר יותר, לטענתם, ועוד, שהחומר שלו אינו דם ובשׂר. זהו, לפי מה שסברו קצה הגבול של הרחקת האל (מכל מה שלא ראוי לייחס לו).

אולם מה שראוי שייאמר כדי לשלול את הגשמוּת ולקבוע את האחדות האמיתית אשר אין לה אמיתות אלא בהרחקת הגשמוּת - את ההוכחה המופתית לכל זה עתיד אתה לדעת מתוך הספר הזה. כאן בפרק זה עלי רק להבהיר את המשמעות של צלם ודמות.

אומר אפוא, כי השם המיוחד לצורה המפורסמת אצל ההמון, אשר היא תבנית הדבר ומִתארו, הוא תֹאר. הוא אומר: יפה תֹאר ויפה מראה (בראשית ל"ט, 6); מה תארו (שמואל א', כ"ח, 14); כתֹאר בני המלך (שופטים ח', 18). כן נאמר על הצורה המלאכותית: יתארהו בשֹרד... ובמחוגה יתארהו (ישעיה מ"ד, 13). זה שם שמעולם לא נקרא בו האלוה יתעלה חס וחלילה.

ואִילו צלם נקראת הצורה הטבעית, דהיינו, העניין העושה את הדבר לעצם ולמה שהוא. וזאת אמיתתו באשר הוא הנמצא ההוא. אותו עניין באדם הוא אשר בו מתהווה ההשׂגה האנושית. בשל ההשׂגה השׂכלית הזאת נאמר עליו: בצלם אלהים ברא אֹתו (בראשית א', 27), ובשל כך נאמר: צלמם תִּבזה (תהלים ע"ג, 20), מכיוון שהבִּזָיון דבק בנפש, שהיא צורת מין [האדם], ולא בתבניות האיברים ובמִתאר שלהם.

כמו כן אומר אני, שהעילה לכך שהפסילים נקראו צלמים היא שמה שרצו להשׂיג בהם היא המשמעות שייחסו להם מן הסברה, לא תבניתם והמִתאר שלהם. וכעין זה אומר אני על צלמי טחוריכם (שמואל א', ו', 5), כי הכוונה בהם היתה המשמעות של הרחקת מכת הטחורים ולא תבנית הטחורים.

אך אם אין מנוס מכך שצלמי טחוריכם וצלמים יתייחסו לתבנית ולמִתאר, אזי יהיה צלם שם משותף או מסופק הנאמר על צורת המין ועל הצורה המלאכותית ועל הדומה לה, כגון תבניות הגופים הטבעיים והמִתארים שלהם. ובדבריו נעשֹה אדם בצלמנו (בראשית א', 26) תהיה הכוונה במלה זאת לצורת המין, אשר היא ההשׂגה השׂכלית, ולא לתבנית ולמִתאר.

הבהרנו לך אפוא את ההבדל בין צלם ותואר והבהרנו את משמעות צלם.

דמות, לעומת זאת, הוא שם מן דמה. הוא מציין גם דמיון בעניין מופשט, שהרי דבריו דמיתי לִקְאַת מדבר (תהלים ק"ב, 7) אינם אומרים שהוא דמה לקאת בכנפיה ונוצותיה, אלא שיגונו דמה ליגונה.

כמו כן כל עץ בגן אלהים לא דמה אליו בְּיָפְיוֹ (יחזקאל ל"א, 8) מציין דמיון בעניין היופי. חמת למו כדמות חמת נחש (תהלים נ"ח, 5); דמיֹנו כאריה יִכסוף לטרֹף (תהלים י"ז, 12). כולם מציינים דַמְיוּת בעניין מופשט, לא בתבנית ובמִתאר.

כן נאמר: דמות הכסא; דמות כסא. הדַמְיוּת היא בעניין הרוממות והשׂגב, לא בהיותו מרובע14 ועבה, ולא באורך רגליו, כאשר חושבים העלובים, וכן: דמות החיות (יחזקאל א', 13).

ומכיוון שהאדם נתייחד בעניין מופלא מאוד שבו, אשר איננו באף אחד מן הנמצאים שמתחת לגלגל הירח, והוא ההשׂגה השׂכלית, ששום חוש, איבר או צלע אינם מפעילים אותה, דימה אותה להשׂגת האלוה אשר איננה נזקקת לכלי, אף כי לא דַמְיוּת באמת, אלא לכאורה.

בגלל העניין הזה, דהיינו, בגלל השׂכל האלוהי הדבק בו, נאמר על האדם שהוא בצלם אלהים ובדמותו, לא שהאל יתעלה הוא גוף, כך שיהיה בעל תבנית.

Traducción:

Tzelem (צלם) y dmut (דמות). Algunos opinan que el término hebreo Tselem debe interpretarse como forma y figura de una cosa, y esto les lleva a creer en la corporeidad de [de Di-s], pues piensan que las palabras "hagamos al hombre a nuestra imagen y semejanza" (Beresith / Gen I, 26), dan a entender que Di-s tenga forma de ser humano y que sea, por consiguiente, corpóreo. Los que se aferran a esta opinión, piensan en Di-s imaginándoselo como si tuviera cuerpo, con cara y miembros, parecido a ellos, sin admitir otra diferencia, sino que Él les excede en grandeza y esplendor, y que su substancia no es carne y sangre.

En el curso del presente Tratado, (parte segunda, cap. I), probaremos cumplidamente la incorporeidad del Ser Divino, y Su unidad, en el recto sentido de la palabra —pues que no hay verdadera unidad sin incorporeidad—. En este Capítulo intentamos solamente aclarar el significado de las palabras Tselem, imagen, y Dmut, semejanza.

Yo sostengo que el término que en hebreo equivale a la palabra "forma", en su acepción ordinaria de figura o apariencia de una cosa, es Toar (תאר). Así, hallamos que Yosef "era de hermosa figura y apariencia" (GEN. XXXIX, 6). Aplicase también a las figuras que produce el humano esfuerzo, tal como "y él trazó su forma (תאר) con el compás" (ISA. XLIV, 13). La palabra no es aplicable a Di-s.

En cambio el término Tselem, significa la forma específica o Idea, la esencia de una cosa, aquello por lo que la cosa es lo que es. En el hombre, la forma o Idea es aquel elemento que le otorga percepción humana, y, en razón de su percepción intelectual, se emplea la palabra SELEM en el versículo: "Lo creó a semejanza (tselem- צלם) de Di-s" (GEN. 1, 27).

Empero, pues que tenemos que admitir que este vocablo se halla para hablar de los "ídolos", refiriéndose a su figura externa, Tselem- צלם ha de ser, o un homónimo, o un término híbrido que denote a un tiempo la forma específica o Idea, y la figura exterior atañente a las dimensiones y configuración de los cuerpos materiales. Pero, en la frase "hagamos al hombre a nuestra "semejanza", significa la "forma específica del hombre", esto es, su percepción intelectiva, y no su forma externa o figura. Con esto hemos declarado la diferencia que hay entre Tselem y Toar, y elucidado el sentido que se da a la palabra Tselem.

Dmut deriva del verbo Damá, "ser semejante a". Expresa también conformidad a alguna relación abstracta, como cuando se dice: "Yo soy como pelícano en el desierto" (PS. CII, 7), donde el autor no se compara al pelícano por las alas y por las plumas, sino por la tristeza. Y también "ningún árbol de los que había en el jardín del Etern-o podía asemejarse a él en belleza" (EZEQ. XXXI, 8), donde la comparación se refiere a la idea de lo bello. De igual manera se usa la palabra, cuando se dice "a manera de un trono" (EZE. I, 26), donde la comparación se refiere a la grandeza y a la gloria, y no a la forma, anchura y longitud del trono.

Como lo que distingue al hombre es la propiedad de la percepción intelectiva, que no posee ninguna otra criatura de cuantas hay sobre la tierra, y como al ejercitarla no se vale de sus sentidos, ni mueve sus pies o sus manos, esta percepción ha sido comparada a la percepción divina, que no necesita de órgano corporal alguno.

Y es en este sentido, y a causa de la Inteligencia Divina con que ha sido dotado el hombre, por lo que se dice que ha sido hecho a imagen y semejanza del Todopoderoso; pero alejemos de nosotros la opinión de que el Ser Supremo sea corpóreo o tenga forma material.

******

ביבליוגרפיה:

כותר: צל, צלם, צלם אלוהים שם ספר: עלילות הראשית : פרקי לימוד במקרא עם מדריך הכנה לבגרות מחברים: ורשבסקי, אבי ; לוטן, אביבה ; מגידוב, רוני ; פז, אילה עורכי הספר: אלרואי, נורית ; נחום-לוי, נירית תאריך: תשס"ג,2003 הוצאה לאור : מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית בעלי זכויות: מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית הערות: 1. על פי תכנית הלימודים החדשה לחטיבה העליונה. 2. נורית אלרואי ערכה את פרקי הספר, נירית נחום-לוי ערכה את הנספחים והמקורות. 3. הספר פותח במסגרת היחידה להוראה מותאמת במרכז לטכנולוגיה חינוכית.